הימים האחרונים שעוברים על מדינת ישראל אינם קלים, כפי שכולם מציינים. אולם ניתן להבין לרחשי לבה של המועצה המחוקקת במעשיה האחרונים, אם כי לדעתי התנהגותה הינה פסולה. המועצה המחוקקת, הכנסת, נדרשת לקבוע מערך של כללים לפיהם האומה כולה תנהג; האם מעשה א' במקרה ב' הינו לגיטמי, פסול או ראוי לפרס (או מיסוי). האמונה היא שיש לשמור את מספר הכללים למינימום על מנת לאפשר לאזרחים חירות מקסימאלית. כמו כן, המטרה של חוק היא למנוע התנהגות אלימה מצד המדינה או אדם כנגד אדם אחר. לכן, אני רוצה בטקסט קצר זה לערוך סקירה של (מעט מן) המקרים בהם המועצה המחוקקת פעלה שלא בהתאם לכלל הקטיגורי וקבעה חוקים רעים עקב מצבים שנראו כאילו דרשו זאת.

שמעון פרס בכנס Le Web 3.0 (cc) Luc Van Braekel

בשביל לעשות זאת, עלינו להכיר שני מונחים (קוואזי) משפטיים: הראשון הוא Sui Generis (ראה גם), שמשמעותו בלטינית היא "מזן מיוחד", כלומר מצב כה מיוחד שאין להחיל עליו את החוק הכללי אלא לקבוע עבורו כלל מיוחד שאין הולך כמו שאר העולם. דוגמאות לSui Generis קיימות בדיני הקניין הרוחני, הקדשים, ועוד. מצד שני, וממול לSui Generis קיים הPrivilegium, החוק הספציפי בעד או נגד אדם מסוים (חוק + פרטי). הפריבילגיום (ויש הקוראים לו פריבילגיה בעברית) הוא מכשיר משפטי שמציג את השונות והמובהקות של אדם מסוים. לדוגמא: חסינות חברי הכנסת והנשיא הינם פריבילגיום כיוון שלנשיא ולחברי הכנסת אין כל זכות לא להיות שווים בפני החוק למעט חוק החסינות.

ההבדלים המהותיים בין Sui Generis לבין Privileguim הוא שהSui Generis דרוש בצורה אינהרנטית למהלך הפעולה התקין של המכשיר המשפטי. בלא הSui Generis שנותן אישיות משפטית לתאגיד, לזה לא היה כל זכות בפני החוק, בלא הSui Generis שנותן את הזכות לקניין רוחני, לא היה ניתן להקים את המוסד המשפטי הדרוש. הפריבילגיום, לעומת זאת, אינו דרוש ונועד לשנות מצב משפטי עבור אדם ספציפי (או נושא משרה ספציפי).

הטענה המרכזית שלי, היא שבישראל לאורך השנים התפתחה מסורת של יצירת פריבילגיומים שהרסה את שלטון החוק כיוון שחוקקה תיקונים ספציפיים לחקיקה שנועדו להתאים לאדם ספציפי ואשר על כן גרמה לכך שהסדר שהיה לגיטימי (אולי) ורלוונטי במקרה ספציפי, יושם בצורה כללית כיוון שחוק חייב להיות כללי. על כן, היישום הרע של החוק הרע גרם למצב בו במדינת ישראל בפועל אין שלטון חוק אלא שלטון פרטי שמתווה את עקרונות המותר והאסור לפי אינטרסים פרטיים.

הבוקר דיווח עיתון הארץ שראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, פועל לשינוי חוק יסוד: הנשיא על מנת שניתן יהיה לגרום לבחירת שמעון פרס לנשיאות באמצעות הצבעה גלויה (פעם נוספת). הרעיון מבוסס על הפסדו של שמעון פרס בשנת 2000 למשה קצב שנגרם "עקב" ההצבעה החשאית שאפשרה לכל ח"כ להצביע לפי מצפונו. יכול להיות שהכנסת פרס לבית הנשיא היא הדבר הנכון (ואיני קובע מסמרות בעניין) אולם האם זו הדרך? נעקוב אחר מספר שינויי חקיקה ונראה האם להם היו השלכות כלשהן על היסטורית מדינת ישראל.

בשנת 2000 התקבל בכנסת חוק אריה דרעי הראשון (ס"ח 1750 התש"ס, עמ' 260) שקבע שאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון לא יוכל לכהן בכנסת בטרם עברו שבע שנים מתום מאסרו. התיקון נועד למנוע מצב בו אריה דרעי יתמודד לכנסת בעת שמצוי בכנסת ולהשתחרר מהכלא עקב החסינות. לא עבר זמן רב, והכנסת קיבלה את חוק דרעי השני, שקובע שאסיר יוכל להשתחרר לאחר מחצית מתקופת מאסרו (שבוטל מאוחר יותר ביזמתו של שר המשפטים דאז, הדר' יוסי ביילין, אך הביטול לא חל על דרעי). שני חוקים שלכאורה נועדו לאדם פרטי, אך מסופק אני אם לא השפיעו על חייהם של אחרים גם כן.

עוד בשנת 2000, לאחר התפטרות אהוד ברק מראשות הממשלה, ביקשה הכנסת לתקן את חוק יסוד הממשלה על מנת לאפשר לבנימין נתניהו לרוץ לראשות הממשלה, למרות שזה אינו חבר כנסת. חבר הכנסת טלב אלסאנע אמר באותה ישיבה: "הצעת החוק שמדובר בה היא הצעת חוק שבאה לתקן חוק יסוד שהוא בגדר חוקה, כדי לשרת אינטרס של אדם אחד. לדעתי, המציעים יכלו לחסוך מעצמם את הכותרת ולומר, שמי שאמור להיות מועמד לתפקיד ראש ממשלה, חייב להיות חבר כנסת או בנימין נתניהו. עצם העובדה שהוא בנימין נתניהו צריך להיות שיקול שגובר על כל שיקול אחר." מולו, קם יובל שטייניץ מהליכוד ואמר: "אמר כאן יוסי כץ: משנים חוק יסוד בשביל אדם אחד, בשביל ביבי? מה אתה מיתמם כשאתה אומר בשביל אדם אחד? משנים פה חוק יסוד כדי להגן על הדמוקרטיה מפני טריקים מלוכלכים, כדי שלא יהיה מצב שמחנה שלם, שכולל רוב מוחלט של אזרחי המדינה, לא יוכל לבחור לפי רצונו בבחירות את ראש הממשלה."

מקרה זה הוא לא רק שינוי של חוק, הוא שינוי של חוק יסוד שבעצם שינה את כללי המשחק של הדמוקרטיה על מנת לאפשר לאדם אחד להשתתף בבחירות. כמעט כמו תיקון פרץ שמוצע כעת על ידי ח"כ יואל חסון.

כמו כן, חוק מימון מפלגות תוקן על מנת להקל בענשו של עמרי שרון, וככל הנראה השפיע על מהלך העניינים. חוק נוסף שעבר היה תיקון לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (שהיה פריבילגיום בזמנו, אגב) שביטל את האפשרות של ח"כ מכהן לכהן גם כיו"ר הסתדרות העובדים הכללית או הלאומית (חוק עמיר פרץ); אגב, תיקון זה היה דרוש כדי להשוות את מצבו של ח"כ פרץ לח"כים אחרים, אך שימש ככלי ניגוח פוליטי.

כמו כן, התיקון בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם לאחר בג"צ מיכאל גורולובסקי (ויחיאל חזן) כרסם ביסודות הדמוקרטיה, אולם הדבר נעשה בגלל שחברי הכנסת מסרבים לעמוד לדין ופשוט העם בוחר חברי כנסת לא טובים מספיק.

אכן, היו מספר תיקונים שהפכו להיות כללים מספיק בחקיקה כך שאפשרו לתקן מצב שהיה לא רצוי במדינה דמוקרטית. התיקון לחוק יסוד הכנסת שאסר על רשימת מועמדים להתמודד אם היא שוללת את אופיה הדמוקרטי של המדינה או מסיתה לגזענות (תיקון מאיר כהנא לחוק) היא אחת מהן, וגם התיקון לתקנון הכנסת שאפשר ליו"ר הכנסת לא להביא לדיון הצעות חוק גזעניות. אבל בשני המקרים לא היה מדובר בתיקון שנועד לתקן מקרה פרטי ולאפשר לאדם הטבה שלא היתה לו בחוק, אלא לשנות את המצב המשפטי על מנת שיתאים למציאות בה יש גזענים שצריך לטפל בהם.

מדינה שמבססת את עקרונות המשטר שלה על סוגיות אישיות ולא שוקלת בצורה עניינית כל תיקון בחוק אינה מדינה שיכולה להחזיק כדמוקרטיה לזמן רב. אותה דמוקרטיה תקרוס כיוון ש56% מהציבור מאמין בטענה כי ""מספר מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים". הדמוקרטיה הישראלית מתפוררת, ימיה האחרונים של ירושלים מגיעים ואנו תוהים בעצמו מדוע אנו לא יכולים לשנות כלום.

למדינת ישראל מגיע לקרוס אם אנשים כמו יובל שטייניץ אומרים שצריך לשנות את החוק כדי להציל את העם באמצעות ביבי. למדינת ישראל מגיע לקרוס אם נשיאה, משה קצב, לא יכול להנות מחזקת החפות המגיעה לו כאחד האדם, אם המדינה הלא דמוקרטית הזו תבטל את מוסד הביקורת השיפוטית. ישראל לא יכולה להשאיר את הפוליטיקה בידיהם של הפוליטיקאים.

לנו כאזרחים חשוב לצאת היום לרחוב ולקחת את השלטון בחזרה אלינו.

Technorati Tags: Israel, Politics, Katsav, Peres, Law