"בלי מילים, פשוט בשקט. אפשר לחשוב שהכל דמם. בראש מלא, אבל בלי כח. בלי מילים ששינו עולם."

חמישה סימנים שמראים שאתה באמת, אבל באמת, נואש – ולאו דווקא לבחורה, הם אותם סימנים של נואשות לכל דבר בחיים: הכחשה, כעס, התמקחות, דכאון והשלמה. האם אני באמת נ ואש או שמא אני סתם מנסה לדמות את התסמין? זו שאלה לא קלה, אבל לא רלוונית.

פורים הזה היה פורים הראשון מזה זמן רב שהתחפשתי בו, ניסתי לדמות סובייקט, התנהגות שלמה, לא רק תחפושת חיצונית. לא הצלחתי בצורה מיוחדת. הרעיון הוא לא להחביא את עצמך, אלא להוציא משהו אחר מעצמך שכל אחד מסתיר, כמו "מיץ הבטחון העצמי" שידידה שותה איתי בבר בימי שישי, כך גם התחפושת מיועדת לספק את הבטחון.

אז בעוד שאני מסתובב בצלם לא מוכר, מעיר את עיני חבר לכך שכל הבנות מתחפשות בתמה מסוימת: חדרנית-זונה, חתולה-זונה, שפנפנה-זונה ואפילו ראיתי אשתמערות-זונה. האם לכאן הגיע האחר הפנימי?

הרצון לפתח משהו אחר הוא רצון חשוב, הוא בריא, במיוחד כשאתה ממשיך אחר כך עם מה שלמדת מהדמות. אני רק קלמדתי שאני לא אוהב את עצמי ככה.

"חְוּ-בַּתּיָם,
כל המועדון הזה חובתים"

יצאתי למסיבה המונית, מהסוג שאתה שומע עליהן מכולם, מהסוג  שמחוץ לתל-אביב. אותה מסיבה שצריכה היתה להיות מסיבת השנה, אנשים רוקדים והכל. אבל מה זה שווה כשאתה מגיע והכל נראה כמו חובתים, פריפריה דה-לוקס, בלי עומק. המוסיקה פרווה כדי להגיע למכה המשוץף הנמוך, האנשים פרווה, התחפושות פרווה למחצה, הכל חובתים. אולי בתל-אביב היה גם ככה.

"-אז איך הבחורות בכלל צריכות לשמוע על האתר שלך?
– תקשיב, פרסמו כתבה על האתר במעריב, עכשיו אתה מתחקר אותי לראיון בערוץ 10, אני חושב שבסך הכל האתר הזה הולך להיות הצלחה גדולה". (יהונתן לתחקירן של ערוץ 10, 29.07.2006)

אני מפחד שאני בבעיה. לראשונה אתמול ישבתי עם ידידה שמכירה בכלי של ניתוח כלכלי בשביל מערכות יחסים. היא הצליחה להסביר לשתי ידידות שלה את התיאוריה לגבי הזנב הארוך. אם זה יהיה באינטרנט, מי יודע, אולי מישהי תמצא את זה ותאהב את מה שהיא רואה.

ולסיום, צפו בקליפ הזה, אין מילים.

Technorati Tags: not lifebytes, but close, life, purim

עדכון 16:58
אה,
שכחתי את השלב האחרון:

"לנקות את הבית,
לפתוח מגרה בשירותים שהיתה סגורה כבר חודשים,
כי אין שום דבר בפנים,

לדעתך,

ואז לגלות שהיא שכחה את שם תחבושות הגייניות."