שני דברים, ספק-קשורים ספק-מנותקים, עלו היום בתקשורת: הראשון סיפורו של יהודה שרוני על כך שדן חלוץ מתכנן לתבוע את בנק לאומי על ההדלפה שהתרחשה בחודש אוגוסט בזמן המלחמה, כשנודע לכולי עלמא כי חלוץ בעת המלחמה מכר את מניותיו. השאלה הגדולה היא שוב מי המדליף ומי המודלף. מניתוח קצר של הכתבה בNRG עולה תמונה מוזרה. ראשית, עוד לא מדובר בכתב תביעה שהוגש אלא בטיוטה שהועברה לבנק. כלומר, שני יריבים ראו עד כה את הטיוטא: חלוץ והבנק (ואלו שני המדליפים הפוטנציאליים).
לאחר מכן בכתבה מפורטים בקצרה צעדי הפשרה שהוצעו על ידי הבנק: (1) התנצלות (2) תרומת כסף ל'קרן ליבי', ודן חלוץ מוצב כאגואיסט שלא מוכן לקבל תרומה בשמו, אלא "דחה את כל הצעות הפרשה של הבנק ועמד על קבלת פיצוי מלא מהבנק".
הכתבה מסתיימת בכך שבא כוחו של חלוץ לא הגיב, מצד אחד, ומצד שני לאומי קובע כי "לאומי אינו נוהג להתייחס לעניינים הנוגעים ללקוחותיו". כלומר, אותו בנק שלכאורה הדליף לא נוגע להתייחס ללקוחות המודלפים שלו למרות שהכתבה מנוסחת בצורה מאוד אוהדת כלפי המדליפים לכאורה.
מהכתבה עצמה עולה ריח חריף של עוד הדלפה מכיוון לאומי (חשש לא מבוסס, כמובן) במיוחד בצורה שהיא פורסמה, שנועדה לצייר את חלוץ כתאב בצע, וגם מעוניינת להביא את עניין התביעה לסדר היום כדי לפגוע בחלוץ שכעת התפטר ומעמדו הציבורי אינו מדהים. עוד אינדיקציה לכך שההדלפה (על טיוטת התביעה) באה מכיוון לאומי היא כיוון שהחושף של פרשת המניות (זה בעל המקור בבנק לאומי) הוא אותו יהודה שרוני ממעריב שחושף היום את טיוטת התביעה (קראו כאן ראיון עם שרוני מאותה התקופה)
חלוץ לא יכול להיות מוצג כקרבן כעת בתקשורת, כיוון שמדובר באדם שלכאורה פגע במדינה יותר מכל בעת המלחמה. כמובן שמאבק בין חלוץ לבנק לאומי גורם לנו לחשוב שוב על מי הטוב ומי הרע, כשלא ברור בכלל שיש אחד כזה, כי שניהם לא אהודים עליי במיוחד…
הסיפור השני הוא של חנן גרינברג מynet על החלטת בני ישיבות ההסדר שלא להתגייס אלא אם יוקמו להם מחלקות נפרדות. את הכתבה עצמה מומלץ לקרוא בתוך ההקשר שלה ולהבין את הכוחות הפוליטיים העומדים מאחוריה. האבסורד בכל הכתבה היא דווקא שהעובדה שהמחלקות אינן הומוגניות, כלומר מעורבות בין חילונים ודתיים עובדת לטובת הדתיים; באותה הצורה, הם נכנסים למחלקות אלו ומהווים את הרוב ולכן יכולים לשלוט בהחלטות המתקבלות ובעצם להטוות את דרך הפעולה של המחלקה.
אותה ההתנגדות של בני ישיבות ההסדר לישיבה משותפת עם חילונים היא אירונית לגמרי, כיוון שהרפורמה באה דווקא מכיוונו של אלעזר שטרן, אותו אלוף דתי והזוי יחסית, עם דיעות מוזרות: הוא מתנגד לתל-אביבים כיוון שאלו לא נפטרו כמעט במלחמה, אך נאבק בחננאל דיין שסרב ללחוץ את ידו של דן חלוץ (לא בגלל פרשת המניות חס וחלילה, אלא בגלל ההתנתקות), מבריז מישיבות של ועדות בכנסת, בכלל, גם אם לא היתה לשטרן כיפה אני בספק אם הוא היה יכול להגיע לרמטכ"לות.
אבל זו לא הסיבה לבעיה כאן: הבעיה היא ששטרן, למרות הפעולה שלו נגד הימין ההזוי הוא עדיין פועל להפיכת הצבא מצבא לצבא המתנחלים, וכרגיל – אלו, במקום להכיר לו טובה מחליטים שהוא הזוי וקיצוני שעובד נגדם. אפילו לא יודעים מה טוב בשבילם.
למרות ששטרן הוא מטורף ועל רבע מההתבטאיות שלו היה ראוי שהוא יתפטר מתפקידו, זה לא נכון להאשים אותו בניסיון להפיכת צה"ל לצבא הדתיים או המתנחלים.
הוא זה שפירק את כיתות ההסדר, הוא בין היחידים בצה"ל שיוצא חוצץ נגד החרדים, הוא נלחם למען ההתנתקות יותר מכל האלופים חובשי הכיפה וכתוצאה מכך גם כמעט רצחו אותו ואת משפחתו בכותל.
שטרן, בניגוד להרבה אופרטוניסטים אחרים במטכ"ל, הוא אדם שיש לו אידיאולוגיה וערכים – אומנם כאלה שאני לא מסכים איתם, אבל יש אידיאולוגיה וערכים. את רובם ניתן למצוא בחוברת שהוא עמל על ניסוחה בתקופת כהונתו כקצין חינוך ונוער ראשי בשם "ייעוד וייחוד" (ניתן למצוא באתר חיל החינוך והנוער בצה"לנט או בכל משרד חינוך צה"לי), אותה הוא דואג ליישם בתפקידו הנוכחי כראש אכ"א (בשם החדש: אמ"ש) בעיקר דרך הרמ"ט שלו.
היסוד המרכזי בתפיסתו היא תפיסה בן-גורניסטית של הצבא בנוסח המשפט אותו הוא הטביע בכל חור: "עם בונה צבא בונה עם", מעין תפיסה אולטרה מליטריסטית שהייתה נפוצה כאן בשנות ה-50 שהעם [כמובן היהודי, חלילה שצה"ל יהיה צבא המדינה] ישלח את ילדיו לצבא וכך יבנה את הצבא, והצבא, בצורה של יצירת סוציאליזיה, קולטורציה וכמובן אינדוקטרינציה (ששששש, לא שמעתם אותי אומר את זה) יבנה את העם שהוא בעצם אוסף של שבטים גלותיים בעלי מנהגים וערכים משונים שלא תואמים למודל האזרח היהודי-ישראלי הראוי כפי שקבוצות הכוח המרכזיות בחברה תופסות אותו. מושגים כמו אחדות העם ושמירה על זיקה ליהדות, גם במחיר וויתור על נושאים כמו תחבורה ציבורית בשבת ומצעדי גאווה, הרבה יותר חשובים לשטרן מאשר ארץ ישראל השלמה או יצירת קאדר של קצינים דתיים.
באופן כללי, כמות ההטבות וההקלות שמקבלים ישיבות ההסדר, הבינ"שים וכל שאר חובשי הכיפה בצה"ל פשוט מבזים. מן הראוי היה לאמץ כאן ערכים רפובליקאים על בסיס ערכים דמוקרטיים-אוניברסליים כמו בצרפת.
לא הבנת את דעתי, אם כן. אני טוען שפירוק חטיבות ההסדר פועל לחלוטין לטובת בני הישיבות שמתחזקים באוכלוסיה הכוללת. התפיסה הבנגוריוניסטית מאפשרת לו לעשות את זה ולעשות פוטש קל בלי בעיות.