45 מגדלי אווזים לשעבר עתרו לבג"ץ נגד שר החקלאות בדרישה לפצותם בעקבות סגירת ענף פיטום האווזים בישראל. בעתירה, שהוגשה על ידי עו"ד משה שחל נכתב, כי רוב המגדלים איבדו את מקור פרנסתם בעקבות החלטת הממשלה לסגור את ענף האווזים. (…)
זהירות: ציניות שמאלנית-יפת-נפש-חילונית-צמחונית-מגעילה בדרך: מגדלי האווזים הם לא פחות עבריינים מאשר מנהלי קזינו או מנהלי מכוני לווי, או אפילו מעסיקים בשכר נמוך משכר המינימום לאחר ששונה החוק. מגדלי האווזים לא מסוגלים יותר לבצע פעולה מסוימת (סוף סוף, ולאחר שנים של מאבק) ועל כן הם מבקשים פיצוי מהמדינה על כך שהחוק שונה וכעת לא ניתן לבצע פעולה אלימה נגד בעלי חיים.
המגדלים עותרים לבג"צ ומבקשים בדיוק את מה שאסור להם לבקש: תשלום בעבור שינוי החוק. דמיינו מצב חוקי א' עד לפני שבועיים, נניח שיולדת זכאית לחופשת לידה של 12 שבועות; באה שלי יחימוביץ' ומגישה הצעת חוק להארכת אותה התקופה ל14 שבועות, ולאחר פשרה בממשלה מסתפקים ב13 שבועות ומניחים את ההצעה על שולחן הכנסת. באה חברת X ייזום פיתוח שיווק ייעוץ וניהול בע"מ ותובעת (אגב, למה בג"צ כאן? יש סמכות בכלל?) מהמדינה, ואולי אפילו אישית משלי, את הכסף שנגרם לו כנזק (ולא את הכסף שביטוח לאומי שילם) עקב הארכת החופשה, נזק לגיטימי לכאורה. האם אותו מעסיק זכאי לתשלום?
נניח שמחר תעבור רפורמת הליסינג, ובפועל הנטו של עובדי ההיי-טק יקטן, האם יוכלו עובדי ההיי-טק לתבוע את המדינה על ההפסדים בפועל שנגרמו להם? אני מניח שהתשובה תהיה ברורה לכולם.
 (cc-nc) Glenelg48 |
מהו ההבדל בין פעולות אלו, שהן פעולות מדיניות לכל דבר והמדינה חסינה משפטית מתביעה בגינם, לבין הפעולה של איסור על פיטום אווזים? בפועל כלום. אין שום סיבה לאפשר לרוצחי האווזים ומפטמיהם פיצוי על כך שהמדינה החליטה לשנות את החוק ולהפוך את המדינה לאכזרית פחות בדיוק כמו שגנב לא יכול לתבוע את המדינה על שינוי החוק שמחמיר ענישה על גניבה. הרעיון של שינוי חוק בא לסמן שהחברה עצמה, כחברה, לא מוכנה לקבל התנהגות מסוימת, וכל מי שנהג בה עד כה לא זכאי לפיצוי מהחברה. |
אם מישהו כן היה זכאי לפיצוי, הרי שהדבר בעצם לא היה משרת את החברה כי זו היתה מענישה את עצמה בחזרה על כך שהוציאה את ההתנהגות מהנורמטיביות ולכן אין כל טעם להחזיק אותה.
העתירה עצמה, עם כל הכבוד למשה שחל, היא עתירה פסולה ובאה לקעקע את הנצחון של הגופים להגנת בעלי החיים בבג"צ 9232/01 נֹח ואחרים נגד שר החקלאות (זהירות, PDF של 48 עמודים); כמובן שהלובי ה"חקלאי" (שכן רצח אינו "חקלאות") ניסה לשנות את החוק ולהגדיר אווזים כ'לא בעלי חיים', ולאחר שהעניין נמשך מאז 2003 – כשעדיין בפועל מוכרים את כבד האווז המשוקץ בכל מקום. אולי השוק לא הסדיר עדיין.
בגישה אחרת:
מס אכזריות ככלי לשינוי חברתי, דצמבר 2006
דיסקליימר: הודעה זו הינה וכחנית גרידא. אני מתנגד לפיטום אווזים ושמח מאוד שזה כבר לא חוקי לעשות את זה בארץ. למרות זאת, אני לא ממהר כ"כ לבטל את זכויות ההעסקה של אנשים שנהגו לעשות את זה.
תגיד, יהונתן, מה לגבי פיצויים על פינוי התנחלויות? האם גם הם נוגדים את מוסריות החברה? הרי ממשלת ישראל החליטה שהיא לא מוכנה לקבל את השהייה שם.
ומה עם הטענה שהביקוש לכבד אווז לא יקטן, וזה ידרוש מהמסעדות להשיג אותו ממקומות אחרים, בהם אין כלל פיקוח על הסבל של האווזים?
ובאופן כללי יותר, הטענה שלך מתבססת על ההנחה שיש מוסר אנושי ברור, שכל מי שלא עומד בו, גם אם הוא לא עובר על החוק, הוא עבריין.
אם מחר יוציאו את גידול החיות למאכל מחוץ לחוק אני מניח שזה לא יפריע לך במיוחד, ואולי גם ייחשב למעשה מוסרי לפי הסטנדרטים שלך, אבל זה יגרום לפשיטת רגל של אלפי עסקים. אותם אנשים לא יהיו זכאים לפיצוי, כי מסתבר שהחברה הישראלית סוף סוף הוקיעה את ההתנהגות הזאת מעצמה.
ואז, מחרתיים, יסתבר שגם מקצוע עריכת הדין הוא משוקץ. כי הוא גורם לבזבוז אדיר של כספי ציבור על התדיינות משפטית חסרת תועלת, לקרעים במשפחה ולסבל רב באופן כללי, ובעצם מועיל אך ורק לאותם אנשים שרשומים בלשכת עורכי הדין. גם כל אותם אלפי אנשים שעכשיו הוצאו סוף סוף מחוץ לחוק, בהתאם לחוקי המוסר של החברה, לא זכאים לשום פיצוי?
לדעתי, כלל האצבע הוא פשוט מאוד – אם אתה עוסק במקצוע חוקי, והמדינה, מכל סיבה שהיא, החליטה להוציא את המקוצע שלך מחוץ לחוק, אתה זכאי לפיצוי.
יש הרבה מאוד מקצועות עם מוסריות שנויה במחלוקת בארץ ובעולם, אבל כל אותם אנשים לא עוברים על החוק בעצם ביצוע המקצוע שלהם הם זכאים לפיצוי מהמדינה שהפכה אותם למובטלים.
אם מגדלי האווזים זכאים לפיצוי, גם אני זכאי לפיצוי, כי שקלתי להפוך בעתיד למגדל-אווזים ועכשיו האפשרות הזו נשללה ממני.
פלאפי,
למען הויכוח נטו, לגבי פינוי ההתנחלויות יש שיקול אחר: ההתנחלויות בכלל אינן שייכות לטריטוריה של מדינת ישראל ולכן אין לה כל סמכות שיפוט שם, אבל לא משנה. מדינת ישראל בהחלטתה המיותרת (כיוון שההחלטה ליישב את ההתנחלויות היתה בחוסר סמכות) החליטה לפגוע בקניין פיזי (ולא פוטנציאלי – העסקה) של אדם, והחליטה לפצות אותו, באותה מידה היא היתה יכולה לפגוע בקניין בחוק, שנועד לתכלית ראויה, הולם את ערכי מדינת ישראל ואינו פוגע במידה שעולה על הנדרש, כמו כל חוק אחר. (לכן, אגב, הוחלט לאפשר להם כפל פיצוי בחוק)
אבל אם מדינת ישראל, לשם הויכוח, לא היתה מחליטה ש'מפנים' התנחלויות אלא פשוט להפוך את השהיה באיזור שתפוס לוחמתית לפשע, האם המתנחלים היו זכאים לפיצוי? לא.
הטענה שלי היא לא למוסר, אלא לחוק אחד שכולם כפופים לו; וכאשר מפרים אותו אין שום סעד בדין. אם אנשים ירצו כבד אווז והשוק יהיה מוכן לשלם את המחיר (המוסרי) של ייבוא כבד אווז ממקומות לא מפוקחים, השוק יעניש את עצמו, וזה לגיטימי.
וכן, אם יוציאו את מקצוע עריכת הדין מחוץ לחוק (או לפחות את הרגולציה שלו) אזי אין שום סיבה שאותם עורכי דין יהיו זכאים לפיצויי הסתמכות – דמיין מצב שמחר כולם רשאים לעסוק בעריכת דין, ובעצם כל ההשקעה בלימודי משפטים יורדת לטמיון; מה יהיה אז? האם עורך הדין יהיה זכאי לפיצוי?
פלאפי, אני חושב שהמסקנה שלך שגויה מהיסוד. האם אותם סוחרי אלכוהול בארצות הברית בשנות ה20 היו זכאים לפיצוי כאשר האלכוהול הוצא מחוץ לחוק? לא. החברה מחליטה שפעולה מסוימת היא לא רצויה, וכשהיא עושה את זה היא בעצם מוותרת על הפיצוי. מה לעשות, Dura Lex Sed Lex…
יהונתן: ברור לך שתקופת היובש היא פחות או יותר הדוגמה הכי גרועה לשינוי חוק וההשלכות שלו שאפשר להעלות על הדעת.
אגב, הפגיעה היא גם בקניין, האנשים האלה השקיעו הרבה כסף במשקים יעודיים ובמכשירי עינוי לאווזים, שכעת נותרו ללא שימוש, בדיוק כמו החממות בגוש קטיף, האם על זה כן מגיע להם פיצוי.
ונקודה קנטרנית אחרונה לסיום: בכלל לא ברור לי שמצבן של תרנגולות בלולים טוב ממצבם של האווזים המפוטמים.
שחר,
תקופת היובש היא דוגמא אחת. תחשוב על מצב שבו נהג מונית יתבע את המדינה על כך שהמדינה שינתה את המהירות המותרת מ50 ל40, הוא יתבע את ההפסדים על אבדן הזמן שלו. זה נראה לך הגיוני?