בשבוע שעבר נערכה תערוכת BooxExpo America. מנכ"ל חברת ההוצאה לאור MacMillan 'סחב' שני לפטופים מדוכנה של גוגל שהיתה עסוקה בלקדם את שירות החיפוש בתוך ספרים שלה; "לא היה שלט שאומר 'אנא אל תגנבו את המחשבים'" אמר ריצ'רד צ'ארקין בבלוג שלו. כתירוץ לסיבה שהוא גנב את המחשב. (מקור: הרג'יסטר). בצד השני של ארצות הברית, בשיקאגו, נעצר (על ידי הFBI????) חורחה רומרו על ההעלאת ארבעת הפרקים הראשונים של "24" לרשת. (מקור: NRG)

מה ההבדל בין שני המקרים? מה מבחינתנו נראה מעשה חמור יותר? באחד המעשים נלקח פרק יקר, שהושקעו בהפקתו ככל הנראה מיליוני דולרים, ובשני נלקח מחשב זול שככל הנראה לא עולה אפילו אלף דולר. אולם, יש הבדל בין לקיחת המחשב לבין העלאת הפרחים. לקיחת המחשב שוללת לעולמי עולמים מבעליו את הזכות להשתמש בו, בעוד שהעתקת הקבצים לא, היא רק מדללת את זכותו של יוצרה להיות המשתמש היחיד.

אבל יש משהו חשוב יותר בתובנה הזו; ההבנה שסכסוך הוא לא תמיד במשחק סכום אפס היא ההבנה החשובה ביותר. בימים אלו אנו "חוגגים" ארבעים שנה למלחמת ששת הימים (או לכיבוש, תלוי באיזה צד של המגרש משחקים). התובנה החשובה על ההבדלים בין קניין רוחני לבין קניין חפצא הוא כמו ההבדל בין ארבעים שנות הכיבוש לארבעים שנים שהיו יכולים להצטייר אחרת בהיסטוריה. דמיינו עולם שבו לא היה חייב להיות סכסוך מדיני על אותה טריטוריה. אכן, היתה מתחילה מלחמה ב67 על רצון של אומות ערב לגרש את היהודים\הציונים מפלשתין. הם היו מפסידים וישראל היתה מרוויחה את היכולת להשתמש בעוד חמישים אלף קילומטר רבוע של אדמה, אלא מה, הפלשתינאים לא היו מנושלים מאותה אדמה.

מצב תיאורטי כזה יכול להתקיים רק בעולם וירטואלי. בעולם המוחשי לא ניתן לכבוש אדמה מבלי להגביל את השימוש של אחר בה. אולם, בעולם הוירטואלי אנחנו יכולים לפתור סכסוכים על ידי מתן זכות שימוש בנכס ליותר מאדם אחד. אותו ספר של מקמילן שגוגל העתיקה כיוון שלא היה כתוב "נא לא להעתיק את הספר" לא מונע ממקמילן את הזכות להשתמש בספר, הוא מונע ממנה כסף. וכסף (או אבדן של כסף) כידוע, ניתן לפצות בכסף או שניתן למחול עליו באמצעות שינויי חקיקה.

אם גוגל אכן היתה מרוויחה כסף מהצגת הספרים, ברור (משפטית) שיש לפצות את הוצאת הספרים. אבל מה אם גוגל לא היתה מרוויחה, אלא כל המין האנושי? האם הדבר דומה להקמת התנחלויות באיזורים מבודדים בהם "כיכר השוק ריקה" (כדבריה האירוניים של נעמי שמר)? לא. עדיין הקמת התנחלויות על טריטוריות כבושות שקולה לשימוש בנכס של אחר (אך אולי בשימוש בנכס שלא היה בשימוש קודם). הרעיון של קניין שאינו מתכלה הוא חדש לעולם ובכדי להבין אותו לעמוק צריך להכנס למספר ניסויים מחשבתיים כשכל אחד מהם יכול להוביל לתוצאה אחרת.

ארבעים שנה אנו כובשים לא רק טריטוריה, אלא עם. מחזיקים  תחת משטר צבאי אומה שלמה שאין לה כל זכות; הרצון שלנו להתרחבות טריטוריאלית עלתה לנו בתירוצים "בטחוניים" מדי יום ביומו. במחיר של התרחבות טריטוריאלית גזלנו מעצמנו את המוסריות, ואז כשהתושבים הנגזלים החלו להתקומם, הגברנו את הפגיעה בזכויותיהם.

ארבעים שנה ועוד לא הגענו למסקנה שהכיבוש משחית.