ח"כ חיים אמסלם, אחד מיוזמי החנינה לנעמי בלומנטל ורבה לשעבר של קהילת ז'נבה, חזר בטיסה משוויצריה (הידועה בחיבתה לשירותי בנקאות) כשבמזוודתו כ40 אלף דולרים ומספר צ'קים. החוק בישראל אוסר על הכנסת סכום הגבוה מ80 אלף ש"ח בלא דיווח, ועוזרו של ח"כ אמסלם מסר לynet כי "מדובר בחריגה קטנה מהסכום המותר".
אין לי ספק לרגע שהמעשה שעשה אמסלם מסריח, אבל כמדומני שאם נסתכל טוב נגיע לעוד מצב בו לוגיקה מעוותת שלי עשויה להדליק מספר נורות; אבל נלך עם המקרה עד הסוף.
לאיסור על הכנסת כספים רבים לישראל יש מטרה ברורה; החוק אוסר על הכנסת סכומים כה גדולים מבלי לדווח על מנת למנוע הלבנת הון והעברות כספים שמשמשים לארגוני פשע. מדובר מצד אחד במטרה ראויה, ומצד שני בפגיעה בפרטיותו של אדם. אם נניח שלרב אמסלם היה חשבון בנק בשוויץ בו החזיק חלק מכספיו הפרטיים, ובביקורו האחרון, עקב שריפת בית הכנסת בז'נבה, משך את שאר כספו משם (ומשום מה בחר שלא לעשות זאת בהעברה בנקאית) אזי זכותו לעשות בכספו כשלו. הדרישה לדווח פוגעת בפרטיותו ומחייבת אותו להצביר (להפוך לציבורי) את הידע על הונו, בעוד שכל אדם זכאי לפרטיות בנוגע לכיסו, לא?
כעת, יותר קרוב לפני השטח, ישנם איסורים שהחוק הטיל על מנת למנוע מצבים שעשוים להיות קרובים לעבריינות. בין היתר, האיסור על העברות כספים כאלו לא מדווחות, אך לא רק. איסורים דומים הם האיסור על סירוב לבדיקת שיכרות, האיסור לשאת נשק ללא רשיון והאיסור על מתן מגורים לזונה. כל האיסור נועדו להקל על המדינה במניעת עבריינות על ידי הריגה של סימפטומים במקום מניעת הפשע.
כך לדוגמא, במקום להלחם בסחר בנשים, מעדיפה משטרת ישראל להלחם בכספים המגיעים מאותה פעילות. במקום, לדוגמא, לטפל בבעיית גניבות הרכבים על ידי פלשתינאים, בוחרת המדינה להאשים את הסוחרים ברכוש הגנוב בעבירות מס (בין היתר); באותה הצורה בוחרת המדינה לאסור על אדם לנייד את קניינו כיוון שהיא לא מאמינה שהיא טובה מספיק במניעת הפשעים, אז היא צריכה לאסור על דברים חוקיים במקום לאכוף את החוק כראוי.
אנחנו תמיד מניחים שכשהתשלום הוא במזוודה מלאה דולרים אז מדובר בכסף "שחור" או "מלוכלך" שקשור לפעילות עבריינית, אבל לא תמיד כך הדבר. בימינו אנו יש עדיין אנשים שעבורם המזומן היא דרך החיים היחידה; יש עשרות עובדים שמעדיפים לא לקבל את משכורתם אלא במזומן ושומרים מזומנים אלו בכספת. בזמנו, כשהייתי בשנה ב', ראיתי סטודנטית משלמת את שכר הלימוד בבינתחומי במזומן. הדבר היה נראה לי מוזר ביותר, אבל אסור ישר להניח שמדובר בכסף שחור.
איסורים על דברים שצדדיים לעבירה יכולים רק לפגוע בשלטון החוק; הם גורמים לנו להפוך כל מעשה לעבירה, רק כי הוא שלב בדרך לעבירה וגם שלב בדרך למשהו אחר.
אולי בצורה אירונית, אותם חברי כנסת מש"ס, שרוצים "להגן עלינו" מרעות החברה, הם אלו שצריכים להגן גם על עצמם.
Shas – Putting the Fun in Fundamentalism
(הציטוט במקור מGood Omens של טרי פראטצ'ט ונייל גאימן)
ואני בכלל אהבתי היבט אחר מהפרשיה (לפי ידיעות):
לאחר שהציג בפני אנשי המכס את תעודת הח"כ שלו ודרש שייתנו לו ריספקט כי יש לו חסינות, איים כבוד הח"כ כי יפנה אל הרבנים (בוודאי לצורך הטלת קללות ומארות על ראשם)
יש לינק?
הנה.
זה נכון שמזומן לא תמיד פירושו עסקים אפלים, ואפשר לומר שבדרך כלל אין פירושו עסקים אפלים. אבל לטוס בטיסה בינלאומית עם כל כך הרבה כסף מזומן? לא יותר פשוט לקחת המחאה בנקאית? המוניטין של בנקים שוויצריים הוא די טוב (כך אומרים לי). שלא לדבר על העברה בינלאומית – העמלה גבוהה, אבל לעומת הסיכון שהתיק עם המזומן ילך לאיבוד… בקיצור, החשדות במקומם.
ר"ש,
ברור שזה חשוד, ברור שאני לא הייתי מעביר כך את הוני מצד אחד של הגלוב(וס) לצד השני, אבל ח"כ אמסלם בחר לעשות כן כמו שאני בוחר (לעיתים) להוריד קבצים (חוקיים) ברשתות שיתוף הקבצים (שהן חוקיות). אם מישהו היה אוסר על רשתות שיתוף קבצים רק כי אנשים משתמשים בהן להורדת תוכן לא חוקי, אז זה אומר שהדבר לגיטימי? לא. אני חושב שיותר ראוי לאפשר לו להעביר כסף. אם למשטרה יש בעיה עם כמות כזו של כסף ויש להם השערה למה הוא מסתובב איתה, היא מוזמנת לחקור.
המפף. בראש שלי כבר עשיתי לעניין קצת דרמטיזציה, ובכל זאת, היה איום-מה בנוגע לפנייה לרבנים.
קבל צילום סלולרי (גרוע) מעמוד 9 בידיעות.
אף אחד לא אמר לו שהכסף שחור או לא חוקי. הוא נתבקש להצהיר על קיומו בפני נציגי הממלכה ולא בפני הציבור. בדיוק כפי שהוא נדרש להגיש דוח למס הכנסה או הצהרת הון.
אלעד,
אני חושב שהאיסור עצמו פסול, כמו גם הדרישה להצהיר; אני חושב שמדובר בפגיעה בפרטיות, ושאסורים משניים נוטים להיות איסורים שהמשטרה כופה כשהיא לא יכולה לאכוף את החוק.
העובדה שהגשת הצהרה, לדוגמא, על נכסייך למס הכנסה דרושה למטרות מס. כאן אין מיסוי של הכסף, אלא רק דרישה לדווח על מטרת הכסף ומקורו. הדבר נראה לי פוגעני כיוון שבתלוש המשכורת שלך אתה לא מפרט למדינה מה אתה הולך לעשות עם הכסף, לא?
יהונתן,
כפי שאתה יודע אינני משפטן ולכן לא אצטט את החוק אך לא שמעתי על דרישה להצהיר מהי מטרת הכסף. הצהרה על מקור הכסף היא בעיני לגיטימית בדיוק כמו הצהרת הון לצורכי מיסוי.
היות ולא מוטלות א-פריורי על המצהיר שום הגבלות, אין שום פגיעה בדרישת ההצהרה זולת האפשרות לפגיעה בפרטיות. אבל גם כאן, ההצהרה נעשית רק כלפי פקידים אנונימיים שמחוייבים לחסיון על המידע אליו הם נחשפים (ולדעתי יש להשתית מאסרים ארוכים על פקידים שמועלים באמון זה).
מכאן הגענו לכך שהחוק, עליו עבר הח"כ, רק משרת את המדינה ביכולתה למנוע פשע, בנוסף לתמיכה בינ"ל שהוא מביא לישראל כמדינה הנלחמת בהון שחור, בלי לגבות מחיר מהאזרח הפשוט.
על אותה סקאלה יכולת לטעון שהעובדה שהמשטרה עצרה כמה רוצחים בפוטנציה חמושים בנשק אוטומטי בדרכם לעבריין ידוע היא פגיעה בחופש התנועה ובזכות לשאת נשק. רק אחרי דריכת הנשק או פתיחת הניצרה יהיה ברור מעל לכל ספק שהנשק אינו למטרות הגנה עצמית ורק אז אמורה המשטרה להתערב.
מצטרף לדעתו של דני. אבל חושב שההמחשה שלו לא נכונה.
אני אתמקד על מקום ביצוע הפעולה.
למרות ה'פגיעה בפרטיות', מרגע שנציגיה של הרשות המבצעת הם אלה שמבקשים ממך בעת כניסה ויציאה מהמדינה לעמוד בתנאי סף הגיוניים, הם גם אמונים על כך שתוצאות ההצהרה / הבדיקה תשמר מבלי שתובא ברבים (על ידם).
תחשוב על מעגל הנזק. שערי הכניסה והיציאה לשטחה הרבוני של המדינה הם נקודות רגישות כך שאפשר להתלות את התנועה ממנה ואליה בהצהרות ובדיקות שונות שנועדו לסנן הברחות הון, עבירות ברכוש, סחר וייבוא סמים מסוכנים, טרור ופגיעה בבטחון שדה ועוד צרות לא עלינו.
כך גם בכניסה למקום פרטי ששומר הסף בו מבקש לבדוק את התיק של המבקרים אליו פנימה. הוא יכול לראות דברים שפסולים על ידי הבעלים של המקום (סכינים, מצלמות, אוכל ושתיה לבתי קולנוע) ולמנוע את כניסתך. זה פוגע בחופש התנועה? כן. פוגע בפרטיות? בוודאי. פוגע בזכות לנגישות למוצרים ושירותים- אולי.
על אחת כמה וכמה כשמדובר בהחלת חוקיה של מדינה על אזרחיה או המבקרים בה (טריטוריאלית ו/או פרסונאלית) שם יש סמכות נוספת מאשר לומר 'אתה לא רצוי פה'.
הטענה שלך לפרטיות של נכנסים ויוצאים מחוץ לשערי המדינה היא חלשה מאוד מול האינטרסים האחרים, אפילו חלשה מאוד. הדבר משול לכך שהחובה להזדהות מול שוטרות משטרת הגבולות והרישום שלך במאגר משרד הפנים פוגע בזכות לאנונימיות. זה נחמד תיאורטית, אבל ממש לא תופס מים.
אלעד,
הצהרה לצרכי מס נועדה כיוון שהמדינה גובה אחוז מסוים מאותו מס, לא כך הדבר כאן.
דני,
פגיעה בפרטיות היא לא רק כשאזרח נדרש לפרסם בפני כל העולם פרטים, אלא גם כאשר הוא נדרש לדווח למדינה על פרטים מסוימים. ומה אם הכסף היה דרוש כדי למממן, נניח, ניתוח לשינוי מין לחברו הטוב? האם המדינה צריכה לדעת את זה? יש דברים שהמדינה לא תמיד צריכה לדעת, כמו מה מישהו עושה עם כספו.
אפי,
אחרי שהגענו למסקנה שגם "ידיעה של המדינה" היא פגיעה בפרטיות, האם עדיין יש צורך באותו דיווח? בארצות הברית מתנהלת כיום סערה עקב הדרישה לתעודות זהות, שעד היום לא נדרשו מהאזרחים. הזכות לפרטיות היא הזכות שלי לא לדווח על דבר שאני עושה – לא למדינה ולא לאף אדם אחר, כל עוד לא עברתי על החוק.
אני מסכים לגבי הידיעה של המדינה בתוכה מול אזרחיה. אבל כתנאי כניסה ויציאה ממנה אני חושב שאפשר להתלות את הזכות הזו. כמו שמתלים במקרים אחרים.
אתה לא חושב?
(עכשיו תגיד לי שחופש התנועה כולל גם את הזכות לצאת מהמדינה… )
הסיבה הפשוטה ביותר לשאלה מדוע להעביר מזוודת מזומנים משוויץ לארץ היא שהעברה בנקאית מציריך לישראל אמורה להגיע תוך 14 – 30 יום. בפועל נתקלתי בהעברה שהגיעה אף תוך 40 (10 ימי איחור) משום שהשלטון רשאי לעכב לבדיקה (נוספת?!) סכומים באקראי למניעת הלבנות הון. נראה לי שהם לא ממש אוהבים שמושכים להם כסף מהארץ אלא רק הפקדות. קדימה, תעברו לחשבונות באיי הבתולה ובקיימן.