סיפור שלא קרה ולא יקרה. התמונות הן צילומי אילוסטרציה והרעיונות והמעשים בידיוניים לחלוטין.

מהומות בתל-אביב, אילוסטרציה cc-by-sa cyphunk

הכל יתחיל בעתיד הקרוב, בצורה בלתי צפויה וקרובה ממה שנראה לנו. כל מה שצריך כדי להצית את התופעה הוא טיפה רצון טוב ולא מעט התנגדות פוליטית. בעקבות ההפגנות של חודש יוני 2007 נגד רון חולדאי יחליטו מספר תל-אביבים להקים מפלגה מוניציפלית. מטרת המפלגה תהיה לשמור על תל-אביב כמרכז תרבותי ארצי מצד אחד, ולקדם את התרבות לצד התנגדות לפעילויות שפוגעות בבני אדם; המפלגה תחליט שהיא תומכת במתן מקלט לשדרות, תקים קרנות סיוע מוניציפליות, תפגין נגד הכיבוש בשטחים ואף תקלוט חלק מפליטי דארפור בעיר הלבנה.

בבחירות שיערכו בחודש אוקטובר 2008, רק שנה ומקצת לאחר הקמת המפלגה תזכה המפלגה לרוב מוחץ במועצת העיר תל-אביב; לסיעת "תל-אביב המתחדשת" ינתנו 25 מקומות במועצת העיר. ראש העיר חולדאי יקבל את תבוסתו בבושת פנים ויעתיק את מקום מגוריו ל"פתח תקווה" שם יעסוק בייעוץ אסטרטגי לתאגידים המעוניינים לגשת למכרזי רשות מקומית.

לאור ההצלחה בבחירות 2008 יחליטו חברי מפלגת "תל-אביב המתחדשת" לרוץ לבחירות הארציות. הם יחברו למספר חברים מערים שכנות כמו הרצליה, רמת-גן, גבעתיים, בת-ים וראשון לציון ויקימו את מפלגת "המרכז הגיאוגרפי" שמטרתה המוצהרת תהיה לקדם תרבות, חינוך, ידע ואהבת הזולת. מפלגת "המרכז הגיאוגרפי" תזכה בבחירות 2010 לארבעים מנדטים, היא תהיה בבירור המפלגה הגדולה בכנסת, כאשר הליכוד משתרכת מאחור עם 25 חברי כנסת, העבודה עם 20, ישראל ביתנו עם 15, ש"ס עם 10, הערביות עם 5 ואגודת ישראל עם 5. מרצ, המפד"ל, ושאר הסיעות ימחקו לגמרי מהמפה.

שמעון פרס, נשיא המדינה, יטיל את הרכבת הממשלה על מפלגת המרכז הגיאוגרפי וזו תחל במשא ומתן הקואליציוני. הליכוד יסרב לשבת עם מפלגת המרכז כיוון שזו תדרוש הכרה בערך אהבת האדם וחינוך חינם, כשהליכוד יתנגד. מפלגת העבודה תסרב לשבת עם המרכז הגיאוגרפי כיוון שזו תומכת ברפורמות בתחום הבנקאות ובהקטנת הריכוזיות במשק. ישראל ביתנו תסרב לשבת עם מפלגת המרכז הגיאוגרפי כיוון שזו תדרוש את תיק הבטחון לאביגדור ליברמן. בפועל, נוצר מצב שבו מפלגת המרכז הגיאוגרפי לא תצליח להרכיב קואליציה ויהי מה.

בלית ברירה, יפנה שמעון פרס לבנימין נתניהו שירכיב ממשלה. נתניהו יפנה לעבודה, לש"ס ולישראל ביתנו ויקים קואליציה של 70 חברי כנסת שתשען על רוב מוצק בכנסת, כשכל החלטה שתוצע על ידי מפלגת המרכז הגיאוגרפי תשלל מעיקרה ותועלם מסדר היום.

לא תעבור יותר משנה, ובתחילת שנת 2011 יפרוץ משבר קשה עקב עליית מחירי הנפט בעולם. אותו משבר יביא לעליית מדד המחירים מצד אחד ולירידת מדד תל-אביב 100 לשפל של 560 נקודות. הכלכלה בישראל תמצא את עצמה במצב הקשה ביותר אי פעם. ההסדר הקואליציוני שנקבע עם ש"ס, כמו כן, יוביל לכך שיאסרו הנישואים האזרחים שהועברו בשנת 2009 על ידי יוסי ביילין וכן יבוטלו זכויות המיעוטים במדינה.

סיעת "המרכז הגיאוגרפי" תתכנס בבוקר יום א' בחודש אפריל 2011 ותחליט על פרישה ממדינת ישראל. בהתחשב בכך שלסיעת המרכז הצביעו אך ורק תושבי גוש דן, ובהתחשב בשיעורי ההצבעה באותו איזור, תחליט מועצת עיריית תל-אביב, יחד עם מועצות חולון, בת-ים, רמת השרון, הרצליה, רמת-גן וגבעתיים על פרישה ממדינת ישראל. גוש דן יחליט, פה אחד, על התנתקות בפועל מהשלטון המרכזי.

ראש עיריית תל-אביב יכנס פרלמנט זמני בו ימנה את דיקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת תל-אביב לנסח חוקה ולקבוע מועד לבחירות כלליות, כשעד מועד זה תנוהל המדינה על ידי פורום ראשי הערים. הפורום יפנה לאו"ם ויבקש את הכרתו במדינה החדשה, מדינת דן.

מדינת דן תהיה מדינה פלורליסטית ודמוקרטית, תעשייתה של מדינת דן תתבסס על טכנולוגיה. אולם, למדינת דן לא תהיה תשתית חקלאית ורוב מוצריה ייובאו משטחי מדינת ישראל. מדינת דן תקלוט, בפועל, כל אזרח ישראל שמעוניין להגר לתחומה ומוכן להצהיר על הכרתו בזכויות אלו.

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, יחליט כי הוא לא מתחיל במאבק מזוין כנגד מדינת דן משיקולים תקציביים וכי הוא מעדיף לפעול במישור הדיפלומטי על מנת להכאיב לאותה מדינה באמצעים כלכליים, תרבותיים ודתיים. נתניהו יקים את "המשרד להגנת המולדת" אשר ירדוף את קרובי משפחותיהם של הגרים במדינת דן וינסה לשכנעם להגר לדן על מנת להפך לסוכנים כפולים, המשרד יפעל ויחל בפיגועים בתוך מדינת דן על מנת לשכנע את תושבי דן להגר לישראל, שתהיה מוכנה לקבלם בזרועות פתוחות, וישראל תטיל חרם כלכלי על דן, כשהיא תסרב לרכוש כל סחורה שתיוצר בתוך דן או לרכוש שירותים מאנשי דן.

מדינת דן תחזיק מעמד שלוש שנים בקושי. עד 2013 כבר יטשטשו הגבולות שוב בין דן לישראל, עד 2020 כבר מדינת דן תזכר בספרי ההיסטוריה בתור לא יותר מהקומונה הפריזאית. לעומת זאת, בבחירות 2016, לאחר נפילת ממשלת נתניהו, תעלה מפלגת דן לשלטון ותגרום למדינת ישראל לאמץ את ערכי מדינת דן.

—
אולי בניגוד למדינת דן המתוארת במשל, מפלגת החמאס אינה מצטיירת כמפלגה שמעוניינת בטובם של האזרים; אולי בניגוד למדינת דן, תקריות אלימות בין הפלגים שכוללות ביזה וחוסר כבוד להיסטוריה של הצדדים מתרחשות בעזה בכל רגע. אולי בניגוד למדינת דן, ההפרדה הגיאוגרפיה המהותית בין הגדה לעזה מאפשרת להפריד ולמשול בכל איזור בנפרד, כשישראל מהווה חיץ, אולם גם כאן הפרלמנט מכיל מיעוט שאינו מכיר בסמכות הרוב, כשהפלגים הקטנים מתאחדים כולם כנגד הפלג הגדול ביותר על מנת לפעול נגד האינטרסים שלו ולא למען האינטרס הקולקטיבי. אבל גם כאן, פירוק ממשלת האחדות שיוביל ככל הנראה להסלמה במצב ולאירידנטיות של רצועת עזה בקרוב מהצפוי.

הקמת "שתי מדינות לשני עמים" (עם החמאס ועם הפת"ח) משולה לפיצול שקיים היום בתוך ישראל; הסכנה הגלומה בפיצול מסוכנת כמעט כמו שהתועלת גדולה מפיצול כזה. הפרדה של תל-אביב משאר מדינת ישראל תוכל להביא למדינה טובה יותר בגוש דן, אך מדינה זו לא תשרוד לעולם ללא הפריפריה. עזה והרצועה, לעומת זאת, יכולות לשרוד בנפרד, כשהרצועה תהיה עוינת לישראל ובצורה אירונית הגדה הלא קיצונית תוכל להגיע לשיתוף פעולה עם מדינת ישראל בצורה מעוותת כזו או אחרת ולהתמזג לתוך התרבות הישראלית יחסית בקלות.

בתור ישראלים חשוב שנלמד מהמתרחש כיום בעזה, שכה קרובה אלינו, ונדאג לכך שלא נגיע למצב בו בכלל צריך לשקול הפרדה של חלקים מהעם החוצה. ברור שהייתי רוצה להוציא החוצה מהעם את אלו שלא מכירים בזכותי לכתוב את הפוסט הזה ביום שבת בצהרים ובאלו שלא מכירים בזכותם של חברי לצעוד בירושלים בשבוע הבא. באותה מידה הייתי רוצה להוציא מהדמוקרטיה את אלו שלא מעוניינים להכיר בזכות של חלק מחבריי לאהוב ולהוציא מהדמוקרטיה את אלו שלא מכירים בזכות של בני-דודי לאהוב את אלו שבאים מחו"ל.

אבל מדינה, כמו משפחה, לא בוחרים. מדינות נוצרות בצורה מוזרה ולא קשורה במיוחד ומגיעות ליישום במישור גיאוגרפי כלשהו. הדרך הטובה ביותר לפעול בתוך הדמוקרטיה היא באמצעות החינוך ובאמצעות הכפפה של הפרטים להתנהגות שמכירה בזכויות של קבוצות מיעוט; לאנשי הבית הפתוח יש את כל הזכויות שבעולם לצעוד בירושלים. לחרדים יש את מלוא הזכות להפגין נגד, אך לא להקלע לתקריות אלימות.

כדי שירושלים לא תראה כמו שעזה נראית היום, כדאי להסדיר את היחסים בחברה על ידי חוקה; הבעיה היא מה עושים (גם כאן וגם שם) כשהקיצוניים אינם מוכנים לפשרות? חוקה היא תמיד פשרה בין זכויות.