קול קורא יוצא היום בבלוגוספרה להפגין מול סניף הקופי-בין באבן גבירול בשעה 18:30 עקב פיטוריו של עובד שניסה לאגד את העובדים לכאורה. הפיטורים של עובד על נסיבות כאלו מצערות תמיד, ועוד יותר עצוב שהרשת שמספקת את הקפה הקר הטוב בתל-אביב לדעתי עושה זאת.
אבל, העניין הוא חמור בהרבה. עוד מספר שעות כבר יצאו הקולות להחרים את הקופי בין, כמו שקראו להחרים את ארומה בגלל התבטאויות גזעניות, את ארקפה בגלל אי העסקת ערבים, את ספגטים בגלל אי הכנסת כלב נחיה, ואת קפה הלל, רולדין, הקנטינה ופיצריה בטבריה בגלל שירות גרוע.
בקרוב לשמאלנים יהיה אסור לנשום אוויר שעבר דרך מפעל שמזהם, לגור בתל-אביב כי העירייה גובה יותר מדי ארנונה, להשתמש באוטובוסים כיוון שהם יקרים וכדומה.
הכלל שאני מציע הוא שבכל רגע נתון יהיה אסור לאדם להחרים מעבר לשתי רשתות, מוצר ציבורי אחד וחברה מסחרית אחת.
לדוגמא, מותר לי להחרים את ארקפה בגלל הערבי, את מקדונלדס כי הם תומכים ברצח בעלי חיים, את כביש שש כי הוא מזהם את הסביבה ואת הוט כי הם משגעים לקוחות לפני שהם מתנתקים.
אם אני ארצה להחרים עוד חברה אני אהיה חייב, רטרואקטיבית, לבטל את החרם הקודם.
הסברתי את זה לעמנואל בשבוע שעבר במצעד הגאווה. נפתח שתי ויקיפדיות, בכל אחת יהיה אפשר לחסום משתמש בגלל כל דבר, אבל מרגע שחסמת אותו החסימה שלו בויקיפדיה השניה מתבטלת, כך שבפועל יווצרו שתי ויקיפדיות שינסו לא לחסום משתמשים כדי לא להעביר אותם לויקיפדיה השניה.
תחשבו על זה.
נזכרתי בזאת, 14:03, חשוב שתבינו שהקופי בין, כמו כל רשת אחרת של בתי קפה צריכה לפעול למטרות רווח. כאשר גוף פועל למטרות רווח הוא שוכח בדרך כלל את הרווחה. בשביל מקרים כאלו צריך לדאוג לאחריות חברתית, אך אחריות חברתית באה תמיד על חשבון רווחתם של בעלי המניות. אותם בעלי מניות מעוניינים בכסף נוסף, וכל עוד מותר להם לפגוע בזכויות עובדים ולשלם להם שכר נמוך אז אין כל בעיה.
הבעיה מתחילה כאשר בעלי המניות מבינים שהעובדים לא מקבלים את תנאי החברה ומעוניינים להתאגד. להתאגד כדי לצאת נגד אותם תנאים, להתאגד כדי לעבוד למען עצמם ולא רק למען בעלי המניות. במקרים כאלו, יהיה קל לפגוע בהתאגדות על ידי פיטורי אותם עובדים. לכאורה, למעביד מותר לפטר עובד מכל סיבה שהיא; בפועל, פיטורים כאלו עשויים לפגוע בזכותו להתאגד, הפגיעה בזכות להתאגד היא פעילות שבעל ההון מפעיל והיא לגיטימית לכאורה, לפחות אם אתה מחזיק בגישה קפיטליסטית, כי אז התאגדות העובדים פוגעת בצורה מובהקת בקניין שלך.
אני לא מצדיק את הקופי בין על פיטורי העובד, אני מבין אותם. כל מעסיק היה מעדיף להפטר מעובדים בשל היותם יקרים ולהחליף אותם בעובדים זולים יותר. מעביד שלא אומר זאת במפורש משקר. אני חושב, אגב, שאולי הגיע הזמן לרפורמה שתמנע ניצול של עובדים, הדרך היחידה לכך היא באמת על ידי פעולה שלנו כאזרחים. אם אנחנו לא נקנה ברשתות (וחבל לי על האייס-בלנד, הוא ממש משקה אלהי) ולא נצרוך את תרבות ההמונים, אולי יוכלו להעסיק אנשים בבתי קפה שכונתיים ולאפשר להם לעבוד בכבוד.
אם אתה לא קונה ברשתות, במכה אחת חסכת את כל הצורך בחרמות מסוגים שונים. רשתות מעצם טבען משווקות מוצר המוני-תעשייתי ומונעות אך ורק משיקולי רווח, כאשר המרחק בין מנהל הרשת לעובדים הוא רב. בעסק עצמאי קטן (כמו בית-קפה שכונתי), המרחק בין העובדים לבעלים קטן יותר, ולא ניתן לתעש עסק כזה ממילא, ולכן היחס לעובדים הוא בהגדרה טוב יותר.
אני לא מחרים את הקופי בין או את ארומה או את מקדונלדס. אני פשוט לא צורך אף מוצר של רשתות (כמעט, אני עדיין צריך לתדלק ולקנות מים מינרליים וחלב הביתה).
יואב,
רק למען הסר ספק, המכולות כולן קונות מרשתות שמשווקות להן תצרוכת (לדוגמא תנובה וטבעול).
אמרתי לך. הפתרון לכל ההחרמות האלה זה לעבור לכפר, לגדל ירקות אורגניים ולקנות עז. לא יודעת מה תעשה עם העז, אבל אני בטוחה שזה יפתור לך את כל הבעיות.
ברור שאפשר בלי הרשתות והקורפוריישנים האלה. ייתכן גם שעדיף (נתעלם מהעובדה שהן מספקות כמות עצומה של מקומות עבודה, ולא מעניין אותי כרגע באיזה תנאים). מצד שני, רובנו אגואיסטים במידה זו או אחרת, והנוחות (נוחות, לא חיבה/נאמנות למותג) היא בסופו שיקול משמעותי שקשה לוותר עליו.
(כפי שתגיד לך כמעט כל בחורה רגע לפני שהיא מפוצצת אותך ממכות אחרי שתגיד לה להחרים את כל מוצרי פרוקטור אנד גמבל באשר הם, ושנייה אחרי שהיא תבין שאתה לוקח לה את האולווייז אולטרה).