הילד הלא מקובל בכיתה

סיעת העבודה הדיחה היום את יורם מרציאנו מתפקידו כיושב ראש הסיעה. מרציאנו, שנתפס נוהג בעת גילוח לפני לא יותר  מחודש ולפני חצי שנה התעמת עם מאבטחים ונישק שתי בחורות צעירות בבר בהרצליה, הודח שלא בפניו. לאחר נצחונו של אהוד ברק בפריימריס, מרציאנו שהיה יד ימינו של עמיר פרץ, הבין שסיכוייו להמשיך אינם גדולים. מרציאנו, שכיהן כבר כעוזרו של ברק בממשלתו, לאחר שכיהן כעוזרו של שמעון פרס ויועצו לענייני השכונות, הצטייר כהבטחה הגדולה של המחנה החברתי במפלגת העבודה. מרציאנו היה אחד מנערי הפלא, ומזוהה יותר מכל עם פרס במפלגה.

בראיון שנערך עם מרציאנו לפני שלוש שנים לעיתון תל אביב פתח מרציאנו ג'ורה על אהוד ברק ואמר:

"אני רוצה לשאול את ברק רק שאלה אחת", הוא אומר. "ברגעים הקשים שהיינו במדבר הפוליטי, איפה אתה היית? אמרת 'אני הולך לעשות לביתי' וזו זכותך, אבל היום אתה מנצל את חלון ההזדמנויות שנוצר? זאת לא צורה. כשפרס קיבל את יו"ר המפלגה הזמני, המפלגה היתה בסקרים עם 13 מנדטים. אז היום אתה בא? אתה לא מתבייש? פרס עם עשר אצבעות, עם קשרים שלו, התנהלות שלו, הביא אותה למצב שמדברים עליה שהיא אולי תנצח בבחירות הבאות".

האם הדחתו של מרציאנו מהתפקיד משרתת מטרה של אהוד ברק? יו"ר הסיעה שמור בדרך כלל לצעיר חברי הכנסת בסיעה. התפקיד נועד לשמש כמצליף הסיעה ולדאוג להצבעות "נכונות" וראויות. כך מרציאנו דאג להעברתו של חוק ההסדרים בהצבעתו בעד החוק, ואיבד את זכותו להקרא לוחם חברתי. בחודש מרץ 2006, מעט לפני הבחירות הארציות האחרונות, פרסם עיתון הארץ כי מרציאנו, כמו כן, הוא חברו הטוב של יצחק אברג'יל. מרציאנו תבע את עיתון הארץ בעקבות אותה כתבה על הוצאת לשון הרע.

מרציאנו במהלך כהונתו הראשונה הצליח להסתבך עם לא מעט גורמים בכנסת, מלבד הסכסוכים המוכרים דווקא. מרציאנו, כנאמן הציבור הציג עצמאות גבוהה יחסית (חרף הצבעתו בעד חוק ההסדרים) כשהצביע נגד עמדת הקואליציה ובעד חקירת הלנת השכר ברשויות המקומיות, נעדר מההצבעה על התקציב עקב העלאת מחירי הלחם ולא פחד לבקר את דברי יואל לביא, ראש עריית רמלה, שאמר "מוחמד או אחמד מזדיין בתחת".

מרציאנו מצטייר כנבחר האולטימטבי מבחינת סדר היום. מרציאנו עושה את מה שהוא צריך לעשות, הוא חב אמונים לציבור שלו ולא לסיעה. אם הסיעה מתנהגת שלא כרצונו, הוא הולך בכיוון ההפוך. בגלל העדר הנאמנות שלו לסיעה הוא דווקא מוכיח את עצמו כח"כ לא רע בכלל.

כמובן שאני לא מסכים עם חלק ניכר מהצבעותיו של מרציאנו. הצבעתו בעד חוק ההסדרים היתה שגויה, הצבעתו נגד החוק לחסימת אתרים במתכונתו הקודמת היתה בסדר. אי אפשר לצפות מחבר הכנסת, אולם, שיצביע תמיד כרצונך.

בהדחת מרציאנו מתפקידו כיו"ר הסיעה היתה אמירה אחת בלבד: התנהגות כחבר כנסת עצמאי אפשרית אך ורק לאחר שעוברים מסכת עינויים בסיעה. לא דין אחד לעמיר פרץ שמסוגל להחליט החלטות בניגוד לעמדת הסיעה כדין יורם מרציאנו. מרציאנו, בניגוד לפרץ, לא מוזמן למסיבות הכיתה של אהוד ברק ולא מסוגל להבין כי סיעת העבודה, כמו כיתה י"א, היא מקום שבו חשיבה עצמאית לא מוערכת יתר על המידה.

דווקא חברי הכנסת שזוכים בפריימריס הם חברי הכנסת הבינוניים, אותם חברי כנסת שהולכים תמיד בתלם. להם לא קשה לקפוץ ממחנה למחנה ולשנות את דעותיהם. בפועל, אין לחברי כנסת אלו דעות בכל מקרה. מרציאנו, כילד הלא מקובל של הכיתה, הוא בחור חכם, דעתן, עם מודעות חברתית. מרציאנו יוצא לברים ושותה עם חברים, כמו שחבר כנסת צריך לעשות. יש לו את החוצפה לבוא בדברים עם שוטרי תנועה, כמו שכולנו היינו רוצים שיהיה לנו, ויש לו את הכח להצביע על החלטות הרות גורל במדינה.

יורם מרציאנו הוא החבר הדעתני שכל אחד מאיתנו יהיה שמח שיהיה לו; אני לא מסכים עם מעשיו של מרציאנו, אבל אני יותר מכל חושב שהמהלך של הדחתו היה שגוי וגרם בעיקר לנזק למפלגת העבודה.

[חיפשתי תמונה של מרציאנו, אבל לא מצאתי תמונות שמותר להשתמש בהם, תדמיינו שהתמונה הזו והתמונה הזו (מקור) הופיעו איפשהו בטקסט)

8 תגובות ל-“הילד הלא מקובל בכיתה

  1. "יורם מרציאנו הוא החבר הדעתני שכל אחד מאיתנו יהיה שמח שיהיה לו"

    פחחחחחחחח.

    בפריימריז האחרונים הוא היה בתמוז וסיפר שהוא בא מ"לוד – עיר חברתית". נזפתי בו אבל הוא בכלל לא הבין על מה אני מדבר.

  2. בתור אקס לודאי אני מרגיש צורך עז להצטרף לפחחחחחחחחחחחח של חנן.

    גילוי נאות, אבא שלי היה חבר מפלגת העבודה בלוד.

  3. חנן,
    אם הייתי אומר "הערס שכל אחד רוצה בתור חבר" זה היה נשמע יותר טוב ופחות גזעני?

    מרק,
    אני לא אמרתי שמרציאנו טוב, אני גם לא חושב שהצגתו כ'חברתי' עושה לו צדק, הוא בא משושלת של עסקני מפא"י ככל הנראה.

  4. אכן פיטוריו של מרציאנו הן נזק ואני מסכים איתך על כך
    יהונתן.

  5. ראשית יש להבהיר שמרציאנו נבחר בפריימריז כמו כולם! אלה שהוא התמודד על מקום משוריין וכאלה לא חסרים-הקיבוצים,המושבים,העולים,הצעירים,נשים, הדרוזים והערבים.

    נכון שהיו ועוד ישנן חרושת של שמועות אשר מחשידות את מרציאנו בקשרים עם "פורעי חוק".אך כאמור בשלב זה זו רכילות בלבד ולכן הנושא זניח.

    באשר לתיפקודו של מרציאנו כח"כ אכן הוא דעתן ועשה כמה מהלכים יפים. לו אפשר היה לנתק את אישיותו המבטאת את ערכיו ומהם והתנהגותו הייתי מסכים שהוא אכן ראוי לכהן כח"כ. אך משלא ניתן להתנתק מאישיותו, לא רק שאני מסכים עם הדחתו! לדעתי הוא פסול לכהן כח"כ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *