האם הצעירה התבצרה יחד עם בנה הפעוט כנגד הפינוי האיום. זוועות הפינוי שראתה של חבריה שגדלו עמה הכו בה בחודשים האחרונים וגם היא לא יכלה יותר. כל הרעש, האנשים במדים והקריאות לא יכלו להזיז אותה. הבית הזה הוא שלה; היא לא רצתה שיקחו אותה משם. את מיטב כספה שמה בבית הזה, הוא היה מבטחה היחיד, המקום היחיד בו הרגישה באמת במקום. לבית נכנסה כדי להבטיח את חייה, להבטיח שאיש לא יוכל לקחת את זכותה באדמה, שאיש לא יגרום לה שוב להרגיש לא בטוחה.
הבוקר הם באו, דפקו על דלתה, רצו שתתפנה. הם רצו את ביתה, להשיב אותו לבעליו החוקיים, אותם אנשים שזכאים על פי חוק להיות מחזיקיו. היא ידעה, אולם, שהחוק הוא לא צדק. צדק, בניגוד לחוק, אומר שראוי שהיא תגור בבית. צדק אומר הרבה יותר מאשר החוק. החוק לא מרשה לה לגור שם, החוק לא מכיר בעקרונות כמו "ירושה", "זכות מוסרית" ו"ציווי לדורות". החוק עומד לנגדה, ויחד עם החוק עומדים שוטרים רבים.
היא לקחה את בלוני הגז, והודיעה לשוטרים שאם רק יעזו לפנותה היא תפוצץ עצמה. השוטרים, שזה לא היה הפינוי הראשון שלהם, הבינו שיש צורך לנקוט באמצעים ערמומיים. הם פרצו לדירה, חטפו את בנה הפעוט ועצרוה. השוטרים לקחו ממנה את ביתה.
ככה זה כשלא עומדים בתשלומי המשכנתא.
לקריאה נוספת, טכנית מעט יותר:
בשא 14261/04 מרינה בוצב נ' בנק טפחות
בכתבה לא מופיעים פרטי המקרה, אך באופן עקרוני, האישה הזו לקחה מרצונה החופשי הלוואה ולא מחזירה אותה. המלווה רוצה לקבל בחזרה את כספו ולכן מעקל את הדירה (דרך אגב, למה האשה לא מכרה את דירתה בעצמה ועברה לגור בשכירות כדי להחזיר את ההלוואה?).
אמנם יש לרחם על האישה הזו ועל ילדיה אך לא נוכל לחיות בעולם בו חוזה איננו חוזה ובו אפשר לקחת הלוואה בלי להחזירה. בהעדר הוכחה אחרת עלינו לראות אנשים כאחראים למעשיהם ולכן עליהם גם לשאת בתוצאות.
דבר נוסף, יונתן, אם אתה סבור שעל המלווה לוותר על החזר החוב ובעצם לתרום לאישה הזו, האם הוא נעלה ממך? מדוע אינך מוציא כסף מכיסך ומשלם את החזר ההלוואה? מדוע עליו לוותר על רכושו? גם אם המלווה הזה הוא בנק, עדיין הוא רכוש של מישהו.
ממש לא התכוונתי להגיד שהיא לא חייבת להחזיר את הכסף. יש לי ביקורת רבה כלפי אנשים שרוכשים בית כאשר אינם מסוגלים לשלם בעבורו.
הבנקים עצמם מעוניינים במחירי נדל"ן גבוהים בכדי שריבית תצבר על סכומים גבוהים יותר ולכן לא מסייעים במיוחד למצב השוק. מצד שני, אני לא חושב שהבנק צריך לתת אשראי בקלות כה רבה וזאת מבלי שהוא בחן את יכולת ההחזר של האישה (אני מאמין שהיא אפילו לא נדרשה לתת לבנק מסמכים לגבי כושר ההשתכרות בטרם זה נתן לה סכום של קרוב למיליון ש"ח)
אני כן סבור, אולם, שמי שמלווה כמות כזו של כסף משקלל לתוך ההלוואה את הסיכון של אי החזרתה (כיוון שהוא מפזר הנזק היעיל) ולכן לא יכול לנקוט בסעד של פינוי.
מטרת הפוסט, אגב, היתה להראות שפינוי אנשים שלא שילמו משכנתא גרוע בהרבה מפינוי אנשים מחברון, למרות ששניהם יושבים בבתיהם בניגוד לדין.
לא הבנתי למהזה גרוע בהרבה מחברון- אם כבר הראת נקודות שמראות שזה דומה. מכיוון שאתה לא חווית לא את זה ולא את זה לא העצה שלי היא שתמשיך לעסוק בעסקי דין- ענייני רגשות הנם דבר פרטי.
מיה,
אולי דווקא כיוון שלא עברתי אף אחת מהזוועות הנ"ל אני יכול לומר לך שמבחינתי הן חמורות באותה מידה?