קפה, והקולקטיב בוכה.
0. קפה. לא יצא לי לקום בשעה דו-ספרתית כבר הרבה זמן. נדמה שהשעון הביולוגי שלי קיבל תפנית משעשעת ואני קם באיזור השש וחצי כל בוקר; גם בשבת וגם בימים שבהם תכננתי את היום מאוחר יותר. גם השעות הקטנות של הלילה, השעות שבהן אני פרודקטיבי, לא ממש תופסות יותר. אני ער בהן, אבל אני לא ממש…