Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |: March 2006 Archives

« February 2006 | Main | April 2006 »

March 31, 2006

לפחות לא פחות גרוע

את Resonate.tv הכרתי בזמן האזנה לאינסומניהרדיו, אחד הפודקאסטים האהובים עליי. ג'ייסון, המגיש שנשמע אישי ואינטימי לפחות כמו מי שיושב לידך על הבר ומדבר איתך על מוזיקה חדשה המליץ להכנס לפרוייקט חדש שלו, וידאו בלוג שמשדר קליפים. אמרתי שאני חייב לבדוק ולנסות. בתור צרכן נלהב של מוזיקה עצמאית אני התלהבתי מהרעיון, אבל לא מהביצוע.

אני חייב רק להסביר את נקודת המוצא שלי. פעמיים בחיים הפסקתי לראות טלויזיה, ורק פעם אחת חזרתי. הפעם הראשונה התחילה מאיזו סיבה טפשית ביותר. ישבתי עם החברה שלי דאז, נועה משולם, אצל חברתה הטובה ביותר וצפינו בטלויזיה. הבנתי שהמכשיר מונע אינטראקציה מאנשים שמצויים אחד ליד השני, כך שבמקום לדבר, הם פשוט צופים בטלוויזיה. ניסתי להחרים לגמרי את המכשיר - אבל הייתי בן 16. החזקתי בערך שנה עד שחזרתי. וגם אז, חזרתי בקטנה. אולי חוסר היכולת שלי להתרכז במשהו אחד יותר מ4 שניות, אולי כי לא מצאתי שום דבר מעניין לראות, אבל ירדתי בצורה משמעותית בצפיה. הטלויזיה שהיתה פתוחה אצלי 24 שעות בבית, אפילו על MTV, שבשנות ה90 עוד שידר יותר רוק, התחילה להסגר לאט לאט. כבר לא נרדמתי עם טלויזיה פתוחה (פרט לשירות בצה"ל, שהייתי חייב רעש כדי להרדם, המטוסים הפריעו לי להרדם).

הפעם השניה היתה טיפה אחרי השחרור. לדעתי באמצע השנה הראשונה כבר לא הבנתי למה צריך את זה. גרתי אז עם אורן בדירה ואמנם היו לנו כבלים, אבל לא צפיתי יותר מדי. התחלתי לראות רק סרטים. כשיצאתי מהדירה, בשנת 2003, כבר לא הזמנו כבלים לדירה החדשה. התנתקתי מהם. אז באה ההתנתקות האמיתית שלי מהטלויזיה. לא היה לי יותר מכשיר, לא היה לי מנוי, והפסקתי לראות טלויזיה, לגמרי. מאז ועד היום אני לא מרגיש את החסר.

אבל לאחר כבוד, ואולי מתוך רצון לראות מה ג'ייסון עושה, הורדתי את הפרק הראשון של Resonate.tv. מדובר ב19 דקות של קליפים עצמאיים. באיכות לא פחותה מהזבל שמשמיעים בMTV, ושהיו צריכים להיות להיטים לפחות כמו מה שמשמיעים ברדיו. דבר אחד שיש בMTV לא היה שם - מגישים. המוזיקה הציגה את עצמה. פתאום הניכור שבא עם הטלויזיה התחוור לי. היתה חסרה לי האינטימיות שבקול של ג'ייסון, היתה חסרה לי הנגיעה האישית. אני כבר לא אצפה בפרקים הבאים, אבל אני עדיין מאמין שמי שכן רואה טלויזיה אולי צריך להוריד את הפרקים הבאים.

בניגוד לResonate.tv, דבר אחד כן העסיק אותי ביומיים האחרונים. אוסף חדש שהובא על ידי Insomniaradio שנקרא The Best Music You've never heard. שירים עצמאיים שמתאימים ל88 או אולי לגלגלצ בלילה; מוזיקה לעשות איתה אהבה. יש שם שיר אחד של Thriving Ivory שנקרא Angels on the moon שאני לא מצליח להוציא מהראש כבר יום וחצי. אני חייב את חדוות חידוש ההנאה מהמוזיקה שלי לאינסומניה, שהביא לי שירים מדהימים לשמוע. דברים שלא ידעתי שקיימים וחשבתי שהעולם הולך לאבדון.

אינסומניהרדיו נמצאת אי שם בקצה האינטרנט, במקום נידח שהגעתי אליו במקרה כשנמחקה לי כל המוזיקה מהאייפוד והייתי צריך למלא שירים כדי לא למות משעמום בנסיעה ברכבת חזרה מחיפה. מאז ועד היום עברה כמעט שנה. אני שומע כמעט קבוע, והכרתי באמצעות התחנה אמנים שלא הייתי מכיר קודם. אני מצטער שאין לי את היכולת להפיק פודקאסט ברמה של אינסומניהרדיו. אני מצטער שהקהל בישראל לכאלו תכנים מורכב מ200 אנשים; אותם 200 אנשים שחולשים על הרשת ומשתמשים בה כאמצעי וגם נכנסים לאתרים עצמאיים, שמחפשים את המידע ולא רק מקבלים את מה שהאתרים הגדולים דוחפים להם.

אדר כתבה היום שהיא מנסה להעביר יום ללא גוגל, השאלה שלי היתה אם אפשר להשתמש באלטהויסטה, אבל אני חושב שהשאלה האמיתית תהיה האם אפשר להעביר יום ללא חיפוש. יום שבו הכל מובן מאליו. אני אנסה את זה מתישהו השבוע.

Posted by 2jk.org at 07:01 PM | Permalink | TrackBacks (0)

March 30, 2006

מחול התקנים

מיקרוסופט נדרשה לא מזמן להסיר חלק מפקדי הActiveX מהדפדפן שלה. העניין גרר לא מעט השלכות לגבי מבנה עמודי הווב שתומכים רק בדפדפן מיקרוסופט Internet Explorer. כעת, כשנתנו לה 60 ימי חסד, היא דורשת מבעלי האתרים לשנות את המבנה של הרשת. האם זה היה קורה בעולם שבו עובדים לפי התקן? אני חושב שלא.

רק אתמול הסברתי בNRG מדוע חשוב להפריד בין הגופים ולאפשר תקן אחד שכולם יכולים לעבוד על פיו. אבל בשביל להבין את החשיבות של התקינה בעמודי אינטרנט, צריך להכנס הרבה מעבר להיסטוריה ולמשפטים. צריך להבין שHTML (השפה בה נכתבים עמודי רשת) היא שפה לוגית, שניתן לקרוא ולהבין. בעצם, כל מעצב בסיסי של אתרים יכול לקרוא דף HTML ולראות, פחות או יותר, במוחו כיצד יראה הדף אותו הוא קורא. שפת הHTML מורכבת מתגים ומטקסט. הדפדפן בו משתמשים מושך את הקובץ מהשרת ומעבד אותו. בעצם יש כאן שיחה עם מתורגמן.

נוצר כאן שיח-משולש בין סופר HTML, מתורגמן וגולש. מיקרוסופט, שהשתמש בפקדי ActiveX החל מחלונות 98, החליטה לקחת מונופול על השפה. להשתמש במילים אותן אף מתורגמן אחר לא יכל להבין ואסור היה לו לתרגם. אותם פקדי ActiveX התגלו ככושלים הן באבטחה והן בפטנטים, כשנקבע שמיקרוסופט חייבת לשנות את המוצר. ההחלטה של בית המשפט הראתה כמה מיקרוסופט נסחפה עם שינויי השפה שלה.

יצירת תקן בקידוד HTML נועדה כדי לאפשר חופש בשיווק דפדפנים, תחרות אקטיבית ויעילות. מיקרוסופט הגזימה עם מתחית השפה שלה, וכיום ההבדל בין HTML של מיקרוסופט לבין HTML תקני מגיע להבדלים בין אנגלית לבין צרפתית. יש סיכוי שהדפים יובנו על ידי דפדפנים אחרים, אבל רק סיכוי. בצורה זו מעצבי אתרים מוגבלים הרבה יותר. במקום להשתמש בחופש העיצוב של W3C הם נאלצים לוודא במספר דפדפנים כי הדף נראה זהה, ונאלצים להכניס תגי עיצוב כפולים בקבצים - אחד לאקספלורר ואחד לכל השאר.

בעיית העיצוב אינה היחידה. הגבלת הגישה לאתרים שדורשים פקדי ActiveX, כמו אתרי הממשלה בישראל, היתה עד כה לאתרים התומכים באקספלורר בלבד. פתאום, עקב החלטה של בית משפט בארצות הברית תאלץ מדינת ישראל לשנות את מבנה האתרים שלה כדי לאפשר לגלוש בצורה אחרת.

אולם הקרב הראשי כאן הוא לא רק מול מיקרוסופט, אלא מול שחקניות המשנה. חלק ניכר מהפטנט שנאכף מדבר על הרצת יישומים דרך הדפדפן. היישום עלול לפגוע במקרומדיה, יצרנית טכנולוגית הפלאש, בסאן, מייצרת הג'אווה ובאדובי, מביאת דפי הPDF. אבל זה לא העיקר; העיקר הוא בהמשך הפיתוח. בשנתיים האחרונות מתחיל להראות מאבק אמיתי בין תומכי הפטנטים לבין מתנגדיהם.

משפט הSCO נגד IBM על הדלפת חלק מקוד המקור של הUNIX לתוך מערכת לינוקס הוא רק אחד מהמשפטים המדוברים. הקרב האמיתי הוא על חופש התוכנה. וכאן הבעיה האמיתית עם מיקרוסופט. בעוד שרוב השחקנים לקחו עמדה ברורה, מיקרוסופט כאן לא יכולה להתייצב בעד פטנטים ולא נגד. מיקרוסופט מרוויחה מקיומם של פטנטים כשהיא מונעת מאחרים שימוש בקניין שהיא מפתחת; מצד שני, היא משתמשת בפטנטים של אחרים ומאמצת חלק מהתכונות שנכתבות בקוד פתוח (אף אם לא ישירות) ומרוויחה.

התפקיד של מערכת המשפט אמור להיות לאזן בין הזכות של אדם לקניין לבין התקדמות הטכנולוגיה. כיום, המצב הוא אחר... מערכת המשפט בארצות הברית הרחיבה את הפטנטים מעבר לכל כיוון וכמעט כל רעיון בלתי מוחשי מקבל אפשרות להגנה. מצד שני, נוצרים גופים כיום, כמו קהילת מפתחים בקוד פתוח, שספק אם אלו יכולים להתבע כאישיות משפטית. קהילות מפוזרות של אנשים, כשמתכנת פקיסטני כותב שורה אחת והשניה מושלמת על ידי תלמיד תיכון באיווה, השאלה היא איך בעצם אפשר לתבוע על פטנט כשקוד המקור כבר מסתובב ברשת? לא בטוח שאפשר.

Posted by 2jk.org at 11:42 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

March 29, 2006

לרצוח אביר לבן

במקור רציתי לקרוא לזה המהפכה הצרפתית, גם כי ערפו ראשים וגם כי זה מצחיק מספיק, אבל תומר ליכטש מצליח כל פעם להפתיע אותו עם יכולות העריכה שלו. אני צריך לקבל הצעת מחיר על הדוקטורט...

לרצוח אביר לבן

Posted by 2jk.org at 07:30 PM | Permalink | TrackBacks (0)

ההבדל הדק

דברים שרואים ברזולוציה שונה לפעמים יכולים לשנות. לפעמים כשמסתכלים מקרוב למשהו מיוחד יכול להיות המובן שלו. ההקשר שבו הוא נאמר, או נראה, הוא כל כך מיוחד שאתה לא יכול לחשוב על משהו אחר אלא רק על אותו הדבר. כך אם תראה אדם יושב על כסא גלגלים, אוטומאטית תניח שהוא נכה, וככל הנראה תופתע כשהוא יקום ויאמר: "איזה כסא נֹח, בדיוק כזה אקנה לאבי...". כך היה הדבר אתמול כששלושה חברים יצאו לדרך להדגים את הDifferance הדרידיאני.

PICT1502 (Custom).JPG

כשתי דקות לאחר אכרזת תוצאות האמת החלו הילדים בכיכר להדליק נרות, כמות שהיה לפני אחד עשר שנים, כשאותו בן עוולה ירה שלוש יריות בכיכר. העצב, האכזבה, המיאוס, כולם הובילו אותנו להדליק את הנרות בכיכר.

אט אט התקבצו הצלמים ושאר עוברי אורח, תהו למעשי אותם מוזרים שמדליקים נרות שם בכיכר רבין, האם הדבר נעשה לזכר? האם מישהו מת? האם יש לבכות? אולי לא ואולי כן, הדבר היה כה משונה. החברים לא הוציאו מילה, רק סידרו והדליקו נרות, הכל כדי לראות מה קורה. אחד מהם רואיין לערוץ טלויזיה זר, הכל כדי להעביר את המסר. אבל מהו המסר? האם יש מסר כלל?

כשהתמונה המלאה התגבשה, פתאום אנשים הבינו מה היה הרעיון. להראות כיצד המסמנים שקיימים אצלנו יכולים להמתח. להראות שלא כל מה שנראה על פניו הוא שטחי. שלא כל מי שבוכה, באמת עצוב. כל סוף הוא התחלה חדשה וכל התחלה באה מסוף כלשהו.

PICT1508 (Custom).JPG

כנראה שעל חורבותיה של שינוי תקום המהפכה האזרחית בקרוב.

הרעיון להדליק נרות בכיכר רבין כדי לבכות את מוֹת שינוי היה רעיון שהתגבש באמצעות שיח ביני לבין יואב לרמן. ניסינו לחשוב איך נראה לציבור על מותה של שינוי, ומצד שני על התקווה החדשה.

נקווה שזה יעבוד.

Posted by 2jk.org at 07:14 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת

רק לפני 14 שנים הצליח מר רפאל איתן להכנס לכנסת עם 8 מנדטים אלמוניים, ועכשיו רפי איתן עושה זאת שוב.

אני מתנצל בפני כל מי שהעלבתי היום כשאמרתי "הגימלאים, מי הם בכלל? הם יכנסו?" ולוקח את מילותי בחזרה. כל מי שיוכיח שהצביע לגמלאים מוזמן אליי לכוס ויסקי.

אגב, מישהו יודע אם יש להם שיריון לצעירים? אם העוזרים הפרלמנטריים שלהם הם "צעירים" בני 60? אם יש להם מרכז מפלגה?

Posted by 2jk.org at 02:04 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

March 28, 2006

זה לא אני שמאחורי סורגים, זה העולם

לא עברו שעתיים מהאירוע ופארש כבר מכחישים קשר....

היום השתתפתי בפעילות מוזרה ומעניינת של פארש ליום הבחירות. התחפשנו כולנו לזומבים והלכנו איימים ברחובות תל-אביב. זה החל כשזומבים הסתערו על אדר שלו, כתבת וואלה! שבאה להצביע בקלפי ברחוב רש"י, והמשיך לתוך כיכר רבין. שתי תובנות עלו לי מהאירוע, הראשונה חברתית והשניה אנקדוטאלית.

בתמונה: זומבים ~~רודפים אחר אדר שלו.~~ (לבקשתה של אדר התמונה הוסרה)

התובנה הראשונה היתה קצת אסקפיסטית, וקצת מצחיקה. אני לא חושב שאלו שהשתתפו בפעילו היו הזומבים, הם הפעילו את הראש ועשו דברים. הזומבים האמיתיים היו אלו שלא עשו כלום, שחיו את חיי הטלויזיה שלהם, בלי יכולת ורצון להשפיע, חיי בינונייות רגילים.

דוגמנית מחלקת חתימות לזומבים, האין זה מוזר?

התובנה השניה היתה כשהגענו לכיכר רבין. פתאום מצאנו עצמנו ליד עמדה שבה כוכבות "הדוגמניות" מחלקות חתימות. באותו הרגע עטו הזומבים על עמדת החתימה. הדוגמניות לקחו את תעודות הפטירה של הזומבים והחלו לחתום. באותה המידה יכלו לחתום על ערבות בנקאית, תעודת יושר או התחייבות למתן שירותי מין לכל החיים.

דוגמנית חותמת על תעודת פטירה

בעצם שתי התובנות הן שני צידי המטבע. החיים מנכרים אותנו, מרחיקים אותנו יותר ויותר מהאושר, גורמות לנו להיות אדישים לסביבה עד כדי כך שאנו עושים הכל בצורה אוטומאטית. לא חושבים על ההשלכות ולא חושבים על דרכים יותר טובות לעשות דברים. אולי צריך לשנות את זה, ללכת פעם אחת בצורה שונה.

בינתיים, לא לשכוח להצביע למכרז החברתי, רק עוד שבוע וקצת.

Posted by 2jk.org at 06:14 PM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (1)

March 27, 2006

תסריט האימים שלי, או למה צריך מחר ללכת ולהצביע

יום שלישי, השעה עשר ודקה, מהדורת החדשות המיוחדת של ערוץ 10 נפתחת בהצגת הסקר, תוך כדי שיעקב איילון מכריז "מ-ה-פ-ך", אני מביט לכיוונו ומקווה לראות את עמיר פרץ כראש הממשלה הבא.

אך לא, נואשתי. "והרי התוצאות" מכריז איילון כשהוא מקריא את התוצאות הבאות: "קדימה: 31 מנדטים, עבודה: 19 מנדטים, מרצ: 4 מנדטים, חד"ש: 3 מנדטים, רע"מ: 2 מנדטים, ישראל ביתנו: 16 מנדטים, הליכוד: 15 מנדטים, ש"ס: 11 מנדטים, מפד"ל-איחוד לאומי: 9 מנדטים, אגודת ישראל: 5 מנדטים, חירות: 5 מנדטים".

ליברמן ראש הממשלה.

אם לא תלכו מחר להצביע, זה מה שיהיה לנו.

Posted by 2jk.org at 09:56 PM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (1)

כל חץ יוצא מהאשפה

אתמול נארג' פרסמו שמרזל מחלק פלאיירים בהם נראית עליזה אולמרט עם אבו-טיר בעיבוד פוטושופ נוראי. הפשע האמיתי זו העובדה שהם לא הצליחו להשיג תמונה יותר טובה של הגברת ושל האדון. אבל לפעמים במאבקים קיצוניים גם המטרה משרתת את האמצעים. באותה צורה קיצונית כותב אתמול בלוגר בתפוז "הייל ליברמן" ומראה שאת הפאשיזם הלאומני של ליברמן אנשים שוכחים. אנשים גם שוכחים דמיון פיזי של מועמד אחר עם מנהיג פאשיסטי, השיער מסורק הצידה, העיניים ו(החוסר ב)שפם.

אזהרה, התמונה היא סאטירית, אינה קוראת להשוות בין המצבים של המדינות ואינה טוענת לדבר פרט לדמיון פיזי קל בין השניים. כמו כן, התמונה אינה מומלצת לצפייה. על ידי לחיצה על הלינק הנך מתחייב להבין שמדובר בס*א*ט*י*ר*ה. אם מישהו מוצא עצמו נעלב מהשוואות לשואה או מדברים שעשויים להיות כאלו, אנא שלא ילחץ על הלינק הבא.

Posted by 2jk.org at 10:43 AM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

March 26, 2006

פצעי מלחמה

פעמים לא מעטות קורה שחברים יושבים ומספרים סיפורי מזירות קרב, איך נפצעו בלבנון, איך תאונת אימונים גרמה לנזק לא מועט לרכוש (ואיך ישבו על כך בכלא) ואיך חברים נפגעו. אני לא שירתתי בקרבי (לא רציתי ולא יכלתי) ולא אחת אני סופג על כך ביקורת (ויש מי שטען שאפילו 'לא שירתתי בצבא' ועקב כך אין לי שום הצדקה לדבר על עניינים בטחוניים, אותו אדם חושב גם שיש לו סמכות עליי, מסיבות אחרות), אבל גם לי יש פצעי מלחמה. לא משדה הקרב וההרג, אלא דווקא מהשדה הפוליטי.

בשנת 2003 התנהלו שני קמפיינים. הקמפיין לכנסת בחודש ינואר והקמפיין לרשויות המקומיות בחודש אוקטובר. בשניהם סיכנתי את חיי יותר מבעבר, והייתי קרוב למוות לא אחת. אם יש דבר אחד שלא ניתן לומר על מה שקרה אתמול לליעד גולן הוא שהדבר לא היה צפוי. את יום 2 הבחירות לכנסת, ה28.01.2003 התחלתי בחזרה לקפאין. אחרי חודשיים שבהם נגמלתי מהסם המר הייתי חייב לחזור אליו. כמדומני שתיתי 60 כוסות לפחות באותו יום, שנמשך מיום ראשון בצהרים עד יום רביעי לפנות בוקר.

את בוקר שלישי פתחתי בתליית שלט מול קלפי בבית ספר הדר; טיפסנו אני ובחור בשם עמית על עץ בגובה 15 מטרים כשאנו מחזיקים את החבל למשיכת הפלריג בפה ובידיים בלבד מטפסים על עץ. עמית היה ילד, בן 18 בלבד, והוא ידע לטפס על עמודים חלקים, בלי שום כלי ובלי בעיה משך עצמו במעלה העמודים ותלה לעיתים שלטים במקומות שלא היינו מאמינים. כך כל רמת השרון התמלאה בכבשים עליהן כתוב "לא בעדר של שרון" במקומות בהן לא ניתן היה להורידן. את הפלריג עצמו תלינו בצורה שהוא נראה מכל כיוון אפשרי ולעיני כל, אך מצד שני לא ניתן להורדה, במזל לא נפלנו מאותו העץ.

בהמשך, טיפה לאחר תחילת הקלפיות, קיבלתי טלפון מאחד המתנדבים, ילד בן 15 שחילק תעמולה מחוץ לקלפי. מסתבר שפעילי ליכוד הפעילו אלימות פיזית ומילולית כנגדו והגעתי מיידית לסייע. למרבה הפתעתי דובר בילדים שאני רגיל לראות מבצעים פרעות מחוץ למועדון שאני מתנדב בו, אחרי חילופי צעקות הם נרגעו והמשכתי הלאה בלפקח על הבחירות. נסעתי הלאה לבית הספר גולן, שם טיפסתי על עץ בגובה 10 מטרים בערך כדי לתלות פלריג. לעלות היה קל, לרדת דרש קפיצה לתוך פח אשפה שצילק את רגלי עד היום. לא פצע קשה, סתם שפשפוף אמרתי לעצמי. בעוד שבאותו הרגע אני צולע קצת, אבל הכל הסתדר. מצד שני, על רגל שמאל, טיפה מתחת לברך, עד היום יש לי שקע בגודל של מטבע של חצי שקל.

איומים לא היו נחלתם של פעילי ליכוד בלבד. בבחירות הארציות כמעט ונדקרתי, ואף הותקפתי על ידי פעילים אחרים כשהערתי להם על התנהגות פסולה. הגשתי תלונה שכמדומני לא נחקרה אפילו. התוקף? פעיל של מועמדת עצמאית לרשות העיר. באותו הקמפיין לא היתה יותר מדי אלימות, אבל טיפסתי על כל דבר אפשרי ונפלתי לא מעט. לא נפילות קשות, לא צלקות, רק שפשופי עור. מספרים על עידן למדן, שהיה מועמד באותה עת למועצת רמת השרון מטעם מרצ, שבבחירות הוא היה מפלרג את כל עמודי החשמל בדרך לירושלים. לא דבר מסובך במיוחד, פשוט דורש טיפוס לגבהים לא אנושיים.

בכלל, פעילות הרחוב הפוליטית היא זירת מלחמה. מנהלים חדרי מלחמה ומנהלים מאבקים אמיתיים. נכון, אף פעם לא מת מישהו תחתי או מ'הפלוגה' שלי, אבל תמיד אנשים נפצעו, נחתכו מאולרים בעת שתלו שלטים, קיבלו מכות, נפלו מסולמות. אנחנו תמיד נזהרים, אבל לפעמים, רק לפעמים, בלהט הרגע אנחנו חייבים לתלות שלט, רק כי העמוד הזה כל כך גבוה ואף אחד אחר לא יתלה עליו. אנחנו חייבים לטפס על עץ כדי להראות שאנחנו משקיעים יותר - כי כל קול חשוב. אנחנו לא מנסים שום דבר שיכול להביא למותנו.

DSCF0355 (Custom).JPG

גם אני טיפסתי על עמודי חשמל לא אחת. בצומת רעננה לפני מספר שנים. לא התחשמלתי, אבל גם לא נגעתי בחוטים. תמיד דאגתי לנעול נעליים כשאני עושה זאת. אני לא חושב שאני אטפס על עמודי חשמל יותר. לא בשביל אף אחד. יש דברים שצריך לדעת איך לעשות ויש דברים שצריך לא לעשות. יש לי מספיק פצעי מלחמה מקמפיינים אחרים.

Posted by 2jk.org at 10:19 AM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (0)

March 25, 2006

לוחות זמנים של רכבות

אני חושב שהצלחתי השבוע לקום כמעט בכל שעה אפשרית של היום, ולפחות להיות ער בכל שעה. בעוד שאני יושב על ההרצאה שלי להיום, שצריכה להיות בשעה 15:00, ואני בספק אם היא תחל לפני השעה 18:00, כמו שאני ראיתי שדברים מתקדמים אתמול. בינתיים אני נהנה מהבריזה של שש וחצי בבוקר על החלון. לים יש אפקט מרגיע כלשהו עליי.

אתמול בלילה, מעט אחרי חצות, התחברתי ורציתי, באמת רציתי..., לכתוב סיפור בהמשכים. כזה כמו שלולה התחילה לכתוב ולא סיימה אף פעם. אבל לא הצלחתי, הייטי טרוד בדברים אחרים. התיישבתי וקראתי את המדריך המפורט לאוראלי בynet, ונחמד שאין להם חדשות יותר חשובות ביום שישי בערב, אולי הגיע הזמן ששלושה ימים לפני הבחירות אף אחד לא ידבר על פוליטיקה.

אווירת טרום הבחירות כמעט ולא מורגשת. לא ברשת, שאדישה וכותבת לא מעט על למה לא להצביע, לא לא על למה כן. אפילו וואלה! הקדישו לכך פרויקט מיוחד. בפעם הראשונה בחיים אני מצביע ולא בלב שלם, והעניין לא קל. היה לי קל הרבה יותר אם ברונפמן היה מחליט לרוץ, כי אז היה מישהו שהייתי יכול להאמין בו, מישהו שאפשר לסמוך עליו. מההצבעה שלי לעבודה אני לא אתאכזב, אני מקסימום אופתע. אני לא מצפה ליותר מדי מהם, רק שיחזיקו את אולמרט מלעשות את מה שהוא רוצה לעשות.

לא נורא, אבדה הצבעה אחת, אבל לא בוכים על ~~מנהיג שנרצח~~ חלב שנשפך, אולי זה אחד הדברים בלהתבגר, שלומדים שאין לך למי להאמין יותר, וצריך להתפשר. אולי זה אחד הדברים שאני אצטרך להתמודד איתו, שאני באמת לא יכול להשפיע אלא אם אני אתחיל לעשות דברים.

אני רק חושב על כל מה שכן עשיתי, ואני יודע שאם כשהייתי עושה אותם מרצ היתה מאחורי הייתי יכול לעשות יותר. אבל מרצ בחרה מסיבות אישיות לא לתמוך במאבקים שניסיתי לנהל, אז עשיתי את כל מה שיכלתי עם מעט החברים שכן עזרו, ועזרו מעבר לכל עזרה שיכלתי לקבל.

הפייט האמיתי יהיה אחרי הבחירות, על לקדם נושאים חשובים באמת, על לבנות לובי נורמאלי בכנסת שיטפל במה שצריך לטפל ועל לקדם מדינה שהאזרחים בה הם לקוחות שמקבלים שירות ולא נתינים כמו היום. עוד יבוא השינוי.

Posted by 2jk.org at 07:19 AM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (0)

March 24, 2006

הצביעו, בכל מקרה תגיעו לגיהנום

הרב עובדיה מבטיח שכל מי שיצביע קדימה ילך לגיהנום, ואני תוהה, האם המעגל השמיני של גיהנום לא שמור לפוליטיקאים בכל מקרה?

כמו כן, מישהו חשב על להתלונן ולהציע אישומים בכישוף לאנשים האלו?

הדיאלקטיקה בפעולה:

הרב עובדיה אומר: "חייבים לחזק את הממשלה כדי שיהיה לנו כוח לתת לעניים" ובו בעת אומר "ש"ס פעלה בממשלה והצלחנו להשיג תקציב גדול בעזרתו בנינו 138 מקוואות ושיפצנו 156 בכל רחבי הארץ. שמנו שיש יפה, שאפילו הריצפה של אחשוורוש לא היתה יפה כך. היום חילונים באים לטבול" .

כן השיש במקוואות מחזק את העניים כל כך... כל כך שזה חשוב למיגור העוני; ש"ס תמיד פעלה לקדם אינטרסים חשובים שנבחריה לא מעלו מעולם בכספי ציבור, לא קיבלו טובות הנאה ולא רימו בהשגת התואר שלהם. והכל על חשבון כספי העניים.

זהו, אין לי כח להיות ציני יותר, לא ישנתי טוב וכאלה.

בתמונה, פרופ' רייכמן חוגג אתמול בסיבוב פאבים. הוא לא יהיה מושחת ככל הנראה.

Posted by 2jk.org at 12:50 PM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (0)

March 23, 2006

פוליטינט לאן?

חנן כהן כותב היום בקפטן אינטרנט הספד לאתר פוליטינט, מסכם את הכתיבה עד הבחירות וסוקר את הכותבים. השאלה שלי היא מה יהיה עם פוליטינט עד הבחירות הבאות? האם הקהילה המצומצמת תקטן ותדעך עם הזמן או שמא תגדל ותמשיך לכתוב באתר?

קשה לדעת מה יהיה עם פוליטינט, מה שאני בטוח זה שהכרתי לא מעט כותבים שלא ידעתי על קיומם ושאמשיך לקרוא. בעיקר את אלו שלא כותבים על הבחירות, אלא על החיים הפוליטיים ועל ההשלכות עצמן.

ככל שידוע לי, ורק מתוך נתונים שאני מקבל מהסטטיסטיקות של פוליטינט, מדובר באתר של כמה מאות קוראים וכמה אלפי כניסות ביום, כלומר לא גדול כמו הגדולים, ואפילו לא כמו הפופולרים בישראבלוג, אבל כן אתר רציני. במהלך שלושת החודשים מאז עלייתו, קיבלתי קרוב ל1,000 כניסות מהאתר, כלומר כ-30 ביום, לא הרבה יחסית למספר הכניסות הכללי, אבל שיפור מעמד לא קטן. האם אנשים ימשיכו להכנס לפוליטינט גם אחרי הבחירות?

הייחוד של האתר הוא בכך שבמערכת בחירות יחסית יבשה ומשעממת מצליחים אנשים טובים לכתוב ולצור שיחה נורמאלית. אולי זה כן נותן תקווה.

Posted by 2jk.org at 05:54 PM | Permalink | Comments (18) | TrackBacks (0)

צביעות בשמאל

אני נוטה לבקר את המחנה שלי יותר מדי, אולי בגלל שאני מכיר את השטיקים הפוליטיים שאנחנו משחקים בהם. כל מי שמשחק משחקים פוליטיים יודע לסלף עובדות ויודע לשנות את המציאות כך שהיא תתאים להגדרות שלו. לכן, כשקליינר עשה את ספין הבחירות שלו והלך ותלה ביפו מודעות המזמינות את הפעילים להגר במסגרת הסדר פינוי פיצוי, היה צפוי שהוא ישיג את החשיפה הפוליטית.

הטעות החלה כשהשמאל החליט להגיב.

רפעת טורק הגיב בצורה שיכלה היתה להיות יותר אלגנטית ויותר הגיונית, אבל לא עליו הביקורת. כמאל אגבריה, שכמדומני מדובר באדם שאני מכיר היטב ומחבב לא מעט, עשה טעות אחת כשלא בדק עובדות. כמאל אמר ש:

"רק לחשוב איך היו רועדות אמות הסיפים בעולם כולו אם שלטים כאלה היו נתלים בשכונות יהודיות במדינות שונות ומזמינות את יהודי אותה מדינה להתפנות תמורת פיצוי. פה זה עובר בשתיקה ובחיוך, אבל אין לטעות, הטרנספר, ובמיוחד נושא הטרנספר הכלכלי, חושף את עורו המכוער וצריך לעצור אותו בזמן".

אבל הוא שכח את מה שעשו החברים משלום עכשיו רק כמה שבועות קודם לכן, בטרם הפינוי מהשוק הסיטונאי בחברון של יהודים במדינה שונה. המטרה היא לא רק לפנות את ההתכלויות שתקועות כעצם בגרון שמונעת מישראל לנשום, אלא לעשות כן בכבוד. חירות מציעים טרנספר ברצון ותוך כדי פיצוי לערביי ישראל; הם מציעים מדינה גזענית. אני לא מסכים איתם. אני פשוט לא מבין למה התקשורת קונה את הספינים הזולים שהם עושים.

בשביל לעשות ספין לא צריך הרבה יותר מזה. צריך כותרת, צריך מקרה ואפשר לזום פעילות. אחרי זה התגובות הקיצוניות כבר יבואו.

עדכון: 14:22: התגובות הקיצוניות כבר באו.

Posted by 2jk.org at 01:46 PM | Permalink | TrackBacks (0)

March 22, 2006

השמש כנראה הופתעה

אומרים שבישראל אין חדש תחת השמש, אומרים שבישראל כולם מושחתים וכולם יעשו דברים רעים. גם על עמיר פרץ אומרים דברים רעים. אומרים שהוא שולט בוועדים הגדולים שפועלים נגד האנשים (ואני מסכים שצריך להקטין את הוועדים) אומרים שהוא לא יודע לדבר אנגלית, אומרים שהוא בסך הכל מנהיג פועלים, אומרים הרבה דברים. אבל את הסרט הזה אני מאמין שלא הרבה אנשים ראו.

מדובר בתעמולת בחירות של "המערך" משנת 1988, בו עמיר פרץ + אפרו מנסים להסביר למה כסף לא הלך לשכונות ולערי הפיתוח אלא להתנכלויות. אני מיום ליום משתכנע שכן צריך להצביע לו. אני עוד רוצה לקוות שניתן יהיה לשכנע אותו בנוגע לוועדים, שכן זה הדבר העיקרי שמפריע לי - סוציאליסט אמיתי לא יכול לתמוך בארגונים גדולים. סוציאליסט צריך לראות את האדם במרכז, ואם האדם במרכז אז הוועדים, שפועלים למקסם אינטרס של קבוצה, ולא של פרט, לא משרתים את המטרה.

ככל הנראה ביום שלישי הבא אני כן אצביע לעמיר, לא רק לעמיר, אלא לנבחרת מוכשרת של אנשים שאני סולד רק מחלק מהם, לאנשים באמת איכותיים שיצליחו להיות האופוזיציה הטובה ביותר שהיתה אי פעם. אבל אני רוצה את העבודה חזקה, חזקה עם 30 מנדטים כדי לתת אלטרנטיבה לקדימה, כדי להיות מה שצריך להיות בשביל להראות שינוי. אני רוצה שהעבודה תאמץ את השמאל, ולא תנסה לפלרטט עם הימין, אני מאמין שעבודה שמאמינה באמת בערכים כמו שעמיר פרץ הראה ב1988 יכולה להביא את המהפך, אם לא עכשיו אז עוד שנתיים.

אגב, אם כל מה שמניע אנשים הוא שנאה, אז כנראה שזו סיבה טובה מספיק להצביע חץ, אני אמנם לא הבעלים הגאה של טלויזיה, אבל אני רואה את התשדירים בyoutube וזה מאפשר לי להתעדכן. חץ הרימה תשדיר שלא היה מבייש מפלגות לאומיות חברתיות אולי כן, בעצם. השנאה כלפי אחרים היא דבר מזוויע.

ביום ראשון אני אהיה ככל הנראה אצל חנן כהן, אם יש מישהו שמתכנן לחסל אותי הוא מוזמן לבוא. עד אז לא לשכוח את המכרז החברתי שלי.

Posted by 2jk.org at 11:45 PM | Permalink | Comments (6) | TrackBacks (0)

דין אחד כדין מאה

בעוד שאתרים אחרים סוקרים מה יהיה אם יתקינו 100 תוספים על הדפדפן שלהם, אני עדכנתי היום לגירסא 2 אלפא של פיירפוקס, ובכך נעלמו כל התוספים שלא תואמים, כלומר כולם. הייתי צריך להתאים מחדש את אדבלוק, שהוא התוסף היחיד שבאמת באמת הייתי צריך כדי לגלוש בחזרה ובבטחה.

Posted by 2jk.org at 10:01 PM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (0)

הח"כ החברתי בליכוד

כך קורא אתר למהנט היום לח"כ משה כחלון. למה? האם גזענות היא שורש הבעיה? לא נראה לי. מדובר בח"כ שהחברה מאוד חשובה לו, ולכן הניח על שולחן הכנסת עשרות הצעות חברתיות, בינן: חוק עוזי כהן, חוק מורשת לוב ותמך בחוק גזעני להקמת ישובים יהודיים בלבד. (למען הגילוי הנאות, הוא חוקק גם כמה חוקים ראויים).

אבל זו לא הבעיה. השאלה הגדולה היא למה ישראל טויטו, הלוחם למען הלחם, שוקל לתמוך בביבי? הוא אומר שרק מי שקידם מדיניות אנטי-חברתית הוא זה שיכול להציל אותה. כאלו שטויות לא שמעתי מאז שביבי הגה את "יתנו-יקבלו" (אזהרה, לא תומך שוא"ש). נכון, ביבי התנצל, לפי למהנט, בפני אלו שנפגעו מהמדיניות, ואלו קיבלו את התנצלותו הכנה.

נסיוני קצר השנים הוא שכשיש משהו לא כשר, צריך לחכות קצת זמן ולמצוא את האשמה: או בחורה או כסף. השאלה היא, כיוון שטויטו היה בעברו פעיל ליכוד כבר (וראה כתבה ארוכה מ2002 על האיש ופועלו), האם הוא לא חוזר הביתה לאחר חיזורים. באותה הכתבה טויטו מציג עצמו כחבר טוב של נתן שרנסקי וגם כמקורב לביבי שהחליט לפרוש. טויטו גם שונא את ההתנשאות במרצ ומנסה למצוא את הבית הפוליטי שלו.

יכול להיות שאת תדמית לוחם החופש שטויטו בנה לעצמו הוא ינפץ בשניה בעת שמקורביו יכניסוהו לפוליטיקה בדמות "יועץ ראש הממשלה לענייני ....." שידאג אז לחבריו ולמקורביו ויזנח את חסרי הבית, יכול להיות שהדבר אינו נכון, וטויטו הוא אדם כן עם רגשות ותחושות, והוא מאמין שבנימין נתניהו יתקן את עוולות החברה, אבל אני חושש שהדבר לא נכון.

אגב צביעות, התמונה הזו החלה להסתובב במייל גם כן, כפארודיה על הקמפיין של מרצ:

מעניין, לא?

Posted by 2jk.org at 12:37 PM | Permalink | TrackBacks (0)

March 21, 2006

[ספאם] אני טקסט פוליטי

כולנו נתקלים מדי יום בתופעת\עבירת הספאם, עשרות הצעות להגדלת איבר המין, זיקפה ממושכת, תוכנות סינון דואר אלקטרוני, הימורים והיכרויות. הספאם בעברית החל להתפשט אף הוא בשנתיים האחרונות עד שהגענו למצב בו יש כבר ספאמרים ישראלים. חלקם מציעים שירותי ספאם, שירותי שמירה על הבית ושירותי ליווי, חלקם מציעים דברים אחרים. לקראת הבחירות התחלנו לקבל ספאמים מסוג שונה, ספאמים פוליטיים. מבלי לנקוב בשמות מפלגות, כי ככל הנראה לא כולן מפרסמות בספאם, כולנו נתקלנו בחלק מהפרסומות. חלק נרגזים, חלק מתעצבנים מהשימוש שעושים אחרים בדואר האלקטרוני שלהם וחלק מחליטים שלא להצביע יותר למפלגות.

השאלה הגדולה היא מה מבחין ספאם פוליטי מספאם מסחרי ומדוע בעצם צריכים אנחנו להיות יותר סובלנים לנושא.

ראשית, מה הבעיה עם ספאם? חרף העובדה שעומדות הצעות חוק ספציפיות לטיפול בספאם, בל נשכח שאף היום ניתן לטפל בתופעה. הן סעיף 30 לחוק התקשורת והן חוק הגנת הפרטיות מספקים לגולשים הגנה כפולה, אזרחית ופלילית מפני דואר זבל והטרדות לא רצויות. חוק התקשורת (לשעבר חוק הבזק) אוסר על משתמש בציוד תקשורת להטריד באמצעות ציוד התקשורת אדם אחר. למרות שסעיף זה כמעט ולא נדון בפסיקה בישראל, דווקא הדיון החשוב התנהל בשנה שעברה. באותו המקרה נאשמה הגב' הלינור הראר בהטרדה באמצעות מתקן תקשורת. הגברת שלחה מספר פקסים והתקשרה לאדם אחר. הגברת נמצאה אשמה ונגזרו עליה עבודות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

הערעור בבית המשפט העליון (רע"פ 10642/03 הלינור הראל נ' מדינת ישראל) נסוב, בין היתר, בשאלה האם יש צורך בכך שהטקסט ותוכן התקשורת יהיה מטריד או שמא ניתן להגדיר את ההתקשרות עצמה כמטרידה. השופט רובינשטיין לא הקל ראש בעניין ולאחר ששקל את מהות עבירת ההטרדה קבע כי בעצם הגדרת העבירה, בשונה מהטרדה רגילה, הטרדה במכשיר תקשורת דורשת שימוש במכשיר תקשורת, וככזה יכול שיחשב כי עצם ההתקשרות עצמה יכולה להטריד.

הליך לפי סעיף 30 לחוק התקשורת הוא הליך פלילי, ויכול למנוע מאדם את חירותו, כך גם יכול שיהיה באם ישתמשו בהליך לפי חוק הגנת הפרטיות. חוק הגנת הפרטיות אוסר, בעקרון, על ניהול מאגרי מידע שמכילים מידע פרטי על אדם, על התחקות אחרי אדם, על פלישה למרחבו הציבורי ועל פרסום פרטים אישיים עליו. הסנקציות החריפות בחוק מאפשרות לאדם לפנות לכל מוסד שמנהל מאגר מידע בבקשה לעיין במידע הקיים עליו או למחקו. מאגר מידע לפי חוק הגנת הפרטיות מחייב רישוי אצל רשם מאגרי המידע (מסדרי גודל מסוימים). ההגנה בצילה חוסים כיום הספאמרים (שלא נבחנה עד ליום זה בבית משפט) היא כי עצם ניהול מאגר שמכיל אך ורק כתובות דואר אלקטרוני אינן מהוות עבירה פלילית.

מנגד לעבירות ההטרדה והפרטיות, עומד אינטרס כלשהו. כאשר מדובר בפרסום מסחרי עומד אינטרס פרטי לרווח של פרט, אולם כאשר מדובר ב'פרסום' פוליטי, צריך לא להקל ראש ולבחון את ההגנות והחירויות העומדות בפני אדם בטרם נטען כי הספאם ששולח הוא מהווה עבירה. ראשית, חופש הביטוי הפוליטי הוא מאושיות המשטר הדמוקרטי בישראל. מדובר בזכות שאין לקחת מאדם, וכשם שאנו סובלים את האדם המפגין על עוול שלכאורה נגרם לו בעת שזה מחזיק שלטים מול ביתנו, אנו צריכים לסבול את הביטוי הפוליטי.

הדואר האלקטרוני מאפשר להקטין עלויות פרסום ולתת למפלגות קטנות שעד היום נאלצו להדפיס ניירת רבה לפרסם את דבר קיומן ומצען לקהלים נרחבים שלא היו יכולים להגיע אליהן עד היום. הדואר הפוליטי הוא חופש ביטוי מזוכך, לכל אחד יש את הזכות לצעוק, ומנגד לא קיימת חובה להקשיב. נכון, קשה לרובנו לקבל את העובדה שניתן למחוק את הדואר האלקטרוני הפוליטי ולסבול אותו, בעוד שאת הדואר המסחרי לא. אולם בל נשכח את ההליך הציבורי.

כשם שקמים היום אתרים שנלחמים בספאם על ידי הוצאת החברות שמפרסמות בספאם לאור והצגתן ככאלו, דבר שמוביל לחרם צרכני (אף אם חלקי) ואולי אף להפסקת הפרסום בדואר אלקטרוני, כך גם עם הספאם הפוליטי; אף אדם לא מעריך פלישה לפרטיותו, וכל אדם ישקול בשנית האם להצביע למפלגה שטורחת לא לכבד את פרטיותו ולשלוח דואר בתפוצה המונית. בכדי לקבל לגיטימציה על משלוח דואר בתפוצה המונית על המפלגה לעמוד במספר דרישות.

ראשית, עליה להשיג את הרשימה בדרך לגיטימית. קצירת כתובות אינה נחשבת דרך לגיטימית חרף פסיקתה של השופטת שטופמן (בר"ע 2542/03 סויסה נ' בן חיים) , שקבעה כי קצירה היא דבר לגיטימי. בפסק הדין בעניין ספידי התובע היה בעליו של אתר שניהל פורומים וזה תבע את הנתבע בהשגת גבול על כך שקצר כתובות דואר אלקטרוני מאתרו והשתמש בהן למשלוח ספאם. התביעה במחוזי נדחתה לאחר שהתקבלה בתחילה בבית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט פסק כי עקב אי קיומן של תניות שימוש באתר לא נאסרה הקצירה. ברוב האתרים היום חל איסור להריץ קוצרי כתובות, ואף יש צורך להרחיב את הנושא עוד יותר אולי אף במסגרת חקיקה מתאימה.

פרט להשגת הרשימה באמצעים כשרים, על הדואר לעמוד בתנאי חוק הבחירות (דרכי תעמולה) התשי"ט - 1959 ולדעתי, חרף הרצון לאי ההסדרה באינטרנט, בכל הנוגע לפלישה לחירויות הפרט יש לפרש את סעיף 10 הקובע כי כל פרסום מודפס יעשה תוך ציון מזמין הפרסום כך שהוא כן חל על האינטרנט, אף אם הדבר יפגע במעט. ככלל, הדבר יכול לגרום לאבחנה בין הודעות מוגנות להודעות לא מוגנות. ההודעות המוגנות יהיו אלו שישלחו לפי כללי החוק, בעוד שההודעות הלא מוגנות יהיו אלו שלא עמדו בדרישות.

על השולח לעמוד בתנאי חוק הגנת הפרטיות ולציין מספר מאגר מידע מורשה, כמו גם אפשרות להסרה, ורק לאחר כל זאת ניתן יהיה להכיר במשלוח הדואר כדואר לגיטימי. כך ישמר מעמד הopt out לדואר פוליטי, בעוד שבדואר מסחרי יש לממש את מודל הopt in, הקובע כי כל עוד אדם לא נתן את הסכמתו המפורשת, אין לשלוח לאדם פרסומים החודרים לפרטיותו.

חשוב לזכור שהמודל המאפשר חופש ביטוי פוליטי הוא הכרחי לדמוקרטיה. כמו שאנו סובלים מכך שכבישים לעיתים נחסמים, שתהלוכות מתקיימות ואפילו שישנן עצרות מחאה מול ביתנו, עדיין מקבלים אנו זאת כמעשים לגיטימיים. אף אחד לא מתלונן על החדירה למרחב הפרטי בשילוט חוצות ובשילוט בלתי חוקי בצמתים ואף על עמודי חשמל תוך השחתת מקרקעין ברורה של המפלגות, לכן תמוה התהייה לגבי פרסום בספאם.

Posted by 2jk.org at 11:37 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (2)

March 20, 2006

אנק מורפורק

יש דמיון לא קטן בין אנק מורפורק הפרטצ'טיאנית לבין מוסקבה; העיר הגדולה שמוקפת במדינה, הזרים מכל מקום. ערבוב השפות. הכתב המשונה והלא מוכר, הגילדות, העבר המפואר, הערך המוגזם לכסף והערך המופחת לכסף, חיבור של עבר והווה לתוך אותה מציאות. מוסקבה מדהימה.

הייתי שמח להכיר אותה לו לא היה לי מחר את "זכויות האדם האוניברסאליות" בחדר L103 בשעה 16:30. מוסקבה נהדרת כי האנשים אמיתיים, כל אחד והאופי המיוחד שלו. כבר במטוס זה התחוור לי כמה מוסקבה מתאימה להלך רוח הישראלי וכמה ישראלים מתאימים למוסקבה. איך הshow כל כך חשוב ואיך כל אחד מנסה לבחון את הקצה שלך. לא מסוג הדברים שהייתי חושב שיעשו לי בארץ; מצד שני, בארץ אני לא חושב שהייתי עובר בשקט על דברים שאני אעבור עליהם בשקט כאן.

אני חולה על מזג האוויר, מינוס מעלה, בדיוק מושלם מביא לך את התחושה של אוויר נקי מצד אחד ואת הרצון להיות ברחוב. אני נהנה מהשלג, מהכפור ומהאווירה.

אני רק עכשיו התחברתי לאינטרנט, וגם זה על זמן שאול עקב עלות חיבור גבוהה ועקב העובדה שאני לא מוצא שקע נכון, אז יש לי רק איזה שעתיים של שימוש במחשב עד מחר.

בכל מקרה, לא לשכוח להציע הצעות במכרז החברתי, ומחר אני אחזור לכתוב.

Posted by 2jk.org at 07:38 PM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (1)

March 19, 2006

שעה ועשר דקות

אָנִּי כְּבַר
מֵחָכֵּה לֶמָּעָנֵה טֶלֶפְוֹנִּי
בֶּמִשְׁטֶרֵת

יִשְׂרַאֵל.
אַחֱרֵי שֵפָּעַם אָחַת
כְּבַר הִתְּיָאַשְׁתִי
לָאָחֲר אַרבַּעִים
דַקוֹת

וּקִיוִיתִי לִתְּשׁוּבֵה
בְּכְתַב.
בֶּסַךְ הָכֹּל
אָנִי
רוֹצֵה אִישׁוּר
שֶׁשָׁלַחְתִי פַקְס,

אָבַל הֵם,
הֵם לֹא מָמַש
עוֹנִים.
כֶּכַה זֵה כְּשֶיֵש וָעַד עוֹבְדִּים.

Posted by 2jk.org at 11:32 AM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (0)

March 18, 2006

גילוי נאות, על עובדות, בלוגים, עיתונות ויכולת לשנות את המציאות

אחת התכונות שגורמות לי להיות אמביוולנטי כלפי עצמי היא עודף הביקורתיות שלי, שלעיתים מכשיל אותי כיוון שאיני מוכן לשתוק כאשר מבוצע אקט שסבור אני כי יש לפסלו. כך היה כשאגודת הסטודנטים, אשר הייתי חבר במועצתה, החליטה לסרס את שלטון החוק והצביעה בעד מכירת דיונון בנזיד עדשים. עוד מקרה, יחסית משעשע, שהיה לי היה כאשר יצאתי נגד אחד מחברי הכנסת של מרצ שלא היה מאוייבי או משונאי המושבעים, כיוון שחששתי שהשתמש הוא בנכסי תאגיד כדי לקדם את עצמו; כמובן שלאחר שיחה עמו ועם יו"ר ועדת הבחירות במרצ הובהר העניין והוא טען שהתאגיד הוציא לו חשבונית. כך היה גם בעוד מקרים בהם אני כעסתי וזעמתי. אני מעריך את התכונה הזו, אבל מדובר באותה תכונה שמונעת ממני ג'ובים פוליטיים וקידום מהיר על ידי אנשים שלדעתי הם פסולים.

קאת'י יאנג, אחת הכותבות המעניינות ביותר בReason, העיתון היחיד עליו אני מנוי (אולי למעט בטאון לשכת עורכי הדין שמגיע לתיבת הדואר שלי מדי פעם) כותבת בגליון חודש פברואר על אתיקה ובלוגים. היא מגוללת כיצד סיפור התאבדות בקולג' אמריקאי הפך באמצעות גל שמועות בבלוגים לחשש לפיגוע טרור איסלאמי פונדמנטליסטי וכמה חשוב לשמור על כללי אתיקה בבלוגים. דוגמא נדירה לאתיקה בבלוגים ניתן למצוא בבלוג של רחביה ברמן, שחרף הביקורת הסמויה או המשתמעת על מעשיי בבלוג שלו, הוא אחד הכותבים ההגונים ביותר בבלוגיה. הבעיה מתחילה כשאנשים טובים מבלבלים אותנו עם עובדות שגויות.

אכן, לא רק בלוגים חפים מבעיות אתיות, גם עיתונים ואתרים מבוססים. לא ניתן לצפות מאתרי תעמולה, בסגנון אהוד-אולמרט.קום שיוצאים נגדו להציג רק עובדות נכונות. לא ניתן לצפות מאתר קדימה להציג את הטבח בסברה ושתילה ולא ניתן לצפות מאתר חדש לנקוט ביקורת כלפי סין (ושרון דולב אמרה פעם על שמועה זדונית שחד"ש מתנגדים לשחרור טיבט כי זה פוגע בקומוניזם בסין, אבל אני לא אטרח אפילו לאמת את השמועה). העניין הוא שבלוג הוא מדיה פחות יומרנית, יותר אישית, אבל מצד שני באה להראות את האמת הדיאלקטית, ולכן לא ניתן לצפות מבלוגר לאתיקה מלאה, אבל לפחות לאתיקה חלקית.

\\מצטער על ההקדמה הארוכה\\
לכן כל כך התעצבנתי שקראתי את הבלוג של ליאור פרי, מועמד מס. 4 ברשימת עלה ירוק לכנסת, הבוקר. פרי כותב על מפלגתו בצורת "שאלה-תשובה". הוא מסביר למה חשוב להצביע עלה ירוק, ומציין שבניגוד למפלגות אחרות מועמדיה אינם מושחתים. הוא אומר "אצלנו ברשימה אין אף אחד שהוא עבריין, גם אין אף אחד שמתנהלת נגדו חקירה, והיחיד ברשימה שאי פעם הורשע ע"י בית משפט (בייבוא סם מסוכן מסוג קנאביס לארץ), אי אפשר לבוא אליו בטענות, כי הדבר נעשה בתקופה שהיה יובש מוחלט בשוק הגראס בארץ, כך שלא היתה לו בריר". חוץ מהחלק השני והמיותר של המשפט, שעליו דיברה כבר אדר, אני מתעניין בחלק הראשון.

נכון, עובדות הן דבר קשה וחריף. ואולי באמת לא מתנהלות חקירות נגד אנשי עלה ירוק, בניגוד לאנשים אחרים (וכל הכבוד החלקי לאנשי NRG שהצליחו ללקט מידע חלקי בנוגע למפלגות לכנסת וחקירות ואישומים), גם בעלה ירוק היו חשודים בעבירות אחרות. אוהד שם טוב, מזכ"ל המפלגה, נעצר בעת הפגנה כאשר ניסה לפרוץ לתוך בית ספר בליך, כמו גם כאשר ריסס כתובות נאצה בגנות אריאל שרון ומשה קצב, וNRG מדווח גם, במסגרת אותו הפרוייקט, שבועז וכטל נעצר בעת ארגון יום המריחואנה. נכון, דעתי בנוגע למפלגת עלה ירוק היא כדעתו של רחביה, יש לה הרבה מה להציע והיא עשתה מעשים חשובים, אבל כעת היא לא מתפקדת.

פרי מדבר על סיבות חשובות להצביע עלה ירוק, והוא באמת מדבר על דברים נאותים. אבל מצד שני, הוא אומר את הדבר הבא לכשנשאל (או שאל עצמו) אם הוא משתמש בסמים? "צורך גם צורך. אני אגב צורך את הסמים הכי חזקים שיש, אבל אלו סמים חוקיים - אלכוהול." שימו לב לדמגוגיה זולה א-לה-ביבי, הוא לא ענה על השאלה וגם הטעה באותו המשפט. אלכוהול אינו הסם החזק ביותר שיש, ואפילו לא הסם החוקי החזק ביותר. דבק מגע, לדוגמא, משפיע בצורה קטלנית על המח, מנוון וממכר, כך גם הסנפת טיפקס ושאר סולבנטים (אל תנסו את זה בבית, אבל באמת אל תנסו), אבסנתיום הוא גם סם חוקי וחזק, כך גם הסאלביה, אבל לא משנה. שימו לב שליאור לא עונה על השאלה ששאל את עצמו, וזה החלק החשוב כאן.

אתיקה של בלוגרים היא דבר חשוב, היא מאוד חשובה בעיקר בבלוגים אישיים יותר, ואולי לא ניתן לצפות לה בבלוג של מועמד לכנסת שמנסה לשכנע אנשים, אלא דווקא בבלוג של מועמדים שכותבים על חייהם, ואולי אפילו כתבו לפני שהחלו לרוץ, אף אם זה במקום אחר. הגר, בפוסט שלה גם מעלה על דעתה את האפשרות לחוסר אתיקה, אבל משתמשת בה כדי להדגים טענה. האינטימיות שנוצרת בין הבלוגר לקוראים שלו, זו שממחישה את המרחק בין אצבעות הכותב לעיני הקורא, שמאפשרת לכל אחד לכתוב, לקרוא ולהגיב, אותה אינטימיות מחייבת אתיקה. אתיקה של חדר מיטות. נכון, אי אפשר לצפות מבלוגר שיברר את כל העובדות שהוא מסתמך עליהן ויתן הפניות למקורות; במיוחד כשכל העיתונים לא עושים כן, אי אפשר גם לצפות מבלוגר לא לספר על מעשים ומקרים מנקודת מבטו, שהרי זו מטרת הבלוג, אבל צריך איזושהיא מידה של אתיקה.

אני שוקל, אולי לנסח קוד אתי לבלוגרים? אבל זה בחיים לא ילך...

Posted by 2jk.org at 03:54 PM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (1)

March 17, 2006

תגידו, זה לא מוכר לכם מאיפשהוא?

CART MASTER: Bring out your dead! [clang] Bring out your dead! [clang] Bring out...[rewr!] ...your dead![rewr!] [clang] Bring out your dead!
CUSTOMER: Here's one.
CART MASTER: Ninepence.
DEAD PERSON: I'm not dead!
CART MASTER: What?
CUSTOMER:Nothing. Here's your ninepence.
DEAD PERSON: I'm not dead!
CART MASTER: 'Ere. He says he's not dead!
CUSTOMER: Yes, he is.
DEAD PERSON: I'm not!
CART MASTER: He isn't?
CUSTOMER: Well, he will be soon. He's very ill.

כמו בסצנה הומוריסטית מתוך הגביע הקדוש של מונטי פייתון, מוכה מדינת ישראל בשפעת העופות. אויבה הגדול של האנושות היא הגורם הקטן שבא להחריב אותה, החיידק, אותו "מוות שחור" שלא נראה עד היום. ושפעת זו על שום מה? אותה שפעת שכבר הצליחה לזעזע את המדינה ולשים מחציתה בהסגר - השפעת היא על חטא ההיבריס, על גאוותם ותאוותם של בני העולם, כעונש על הכליאה המזוויעה של בעלי חיים לצורך התענגות על דמם ובשרם. כאות קין נצבת השפעת על מצחם של הקרניבורים, אומרת כי תוכל להרוג במחי יד את מרבית האוכלוסיה הבוגרת, ורק הפטנט והדרך לחסל את השפעת מצוי בידי תאגיד מרושע.

נשמע כמו סצינה לא מוצלחת מסרט מדע בדיוני, אבל זו המציאות, לא?

אולם מה קורה בינתיים? מתחילה מלחמה אמיתית בין האנושות לבין העופות. אותם עופות שגודלו שנים במכלאות, בצפיפות, בדוחק, מושמדים כעת כדי להציל את האנושות. הם נושאים נגיף קטלני ויש להשמידם, הרי העופות יכולים להביא לחורבן המין האנושי. איש לא שואל עצמו מדוע וכיצד הגיעו העופות לתצפוצה כה רחבה בעולם יחד עם אפשרות להדבקת מגיפה בצורה כה קצרה.

הבעיה של המגורים הצפופים, כמו בסצנה המונטיפייתונית, יחד עם תנאים מחפירים הם שהביאו את המגיפה על האנושות. היא נכנעת לחטא של עצמה, ובעצם לא עומד דבר המאפשר את סיום העניין ללא השמדת העופות. או הם או אנחנו.

ולרגע נעצור.

ובאמת, באמת באמת, בלי להשמע מצטדק לרגע, ובלי להשמע הכי שמאלן שיש, אתם לא חושבים שאותו דבר שהאנושות עשתה לעופות, שאפשרה כר נח לשפעת העופות דומה משהו למה שעשתה ישראל לפלשתינאים? מגורים בתנאי כיבוש וצפיפות, מניעת נגישות לשירותי רפואה, הרעבה ודיכוי חברתי? כל אלו הביאו על ישראל מחאה אלימה שלא יכולה להעצר.

כמו שאני לא ממש בעד שפעת העופות, אני לא בעד החמאס. אני מקבל את שניהם כעובדה מוגמרת שניסיתי להלחם בהתדרדרות למצב בו שניהם יקומו. אולי מלחמה שתוצאותיה ידועה מראש. אבל תחשבו על זה, כשאתם צורכים "מוצר" בשרי מתעשיית הבשר שמושתתת על ניצול בעלי חיים והריגתם בכדי הביא לשולחנכם מוצר יעיל, אותה תעשייה גם תנקוט כל אמצעי כדי "לצור" מוצר זול יותר, כולל תנאים מחפירים לעופות, שמאפשרים כר נח למחלות.

הפרה המשוגעת, הפ והטלפיים וכעת, שפעת העופות, שלושתם חוליים של החברה האנושית, כמעט כמו החמאס והפונדמנטליזם האיסלאמי שקם עקב התעלמות המערב מצרכי מדינות האיסלאם במשך שנים וניצולן לנפט.

אולי ורק אולי, האנושות והאנושיות תנצח, רק אנושות אנושיית, שמעבירה חמלה ושמכבדת זכויות אדם וזכויות בעלי חיים, תוכל להביא למצב בו היא תשמור על עצמה.

Posted by 2jk.org at 12:05 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

עובדות, אתם מבלבלים אותי

עידו שטרנברג כותב היום באתר NRG על כך שהוא, "שמאלן מניאק" לדבריו, החליט להצביע הפעם ביבי. בתור יושב-ראש התנועה להחזרת הבריטי שאתרה המפואר ירד מהרשת לא מזמן, אך ניתן להשיג עותק ממנו כאן, הייתי מצפה ממנו להכרזה אחרת. טענתו העיקרית היא שבגלל התמיכה בויתורים חד-צדדים הוא איבד את האמון בנפסדות השמאל.

במציאות כזו גם מי שחושב (כמוני) שצריך להיפרד מהשטחים, אמור להבין שאסור למסור אותם לחמאס; גם מי שסבור (כמוני) שהזמן בסכסוך הזה לא משחק לטובתנו, לא יכול לחשוב על עיתוי גרוע יותר לסיים אותו חד-צדדית.

אבל דווקא עכשיו - כשאפילו באירופה מתחילים להבין את האיום של האיסלאם הפונדלמנטליסטי - אולמרט, פרס וקדימה עומדים לתת לו מדינה בחצר האחורית שלנו. וכל זה חינם, אין כסף. בלי ויתור על זכות השיבה, בלי הכרה במדינת ישראל, בלי פירוק תשתיות הטרור, בלי מו"מ ואפילו בלי גמילה מהנטייה המעצבנת להצהיר בכל הזדמנות על כוונותיהם למחוק אותנו מהמפה.

טענתו נכונה, אך לא מחזיקה בעובדות ובמציאות. הרי, פרט לקדימה, שאף היא אינה מדברת רק על מהלכים חד-צדדים, הליכוד אכן מדבר על "יתנו - יקבלו" (כמובן שלא בצורת מצע, כי לא לליכוד ולא לקדימה מופיע מצע באתר) אלא הליכוד חותר להסדר קבע. כך גם עושה העבודה שדורשת זאת ואפילו מרצ שמתרפסת ומכריזה על חלוקת ירושלים בכל עת קוראת להסדר מדיני. לשם הדגמת האבסורד, אביא שלושה ציטוטים מבלי לייחס את האומר אלא בלינק בסופן. קראו והבינו.

... תפעל לחידוש משא ומתן מדיני שיתקיים תוך מאבק נחוש נגד האלימות והטרור, השלמת גדר הביטחון תוך שנה ושמירה על עליונותה של ישראל. במצב של קיפאון מדיני, ישראל תנקוט בצעדים עצמאיים שיבטיחו את האינטרסים הביטחוניים והמדיניים שלה.

לינק

למדיניות הנסיגה החד- צדדית ללא תמורה יש חלופה ברורה: מדיניות ההדדיות. מדיניות זו מתגמלת התנהגות אחראית לכיוון השלום ומענישה פעילות טרוריסטית המנוגדת לשלום.

לינק

...קוראת לפעול ליצירת תנאים שיאפשרו חידוש המשא ומתן בין ממשלת ישראל לבין יו"ר הרשות הפלסטינית והנציגים הנבחרים של העם הפלסטיני. תוצאות המו"מ יכובדו על ידי שני העמים לאחר הכרעה פנימית בדרך שיבחר כל עם.

לינק

בעצם, שלוש המפלגות שמקיפות את קדימה מדברות על הצורך בהסדר שלום. אין הרבה הבדל בדיאלקטיקה, אלא רק בפרקטיקה. שטרנברג, לדעתי, טועה. כל הפסקה של כיבוש היא מבורכת, הפסקה של כיבוש בהסכמה היא הדרך הנכונה. הסכם שלום יאפשר את התקדמות המדינות השוכנות זו לזו. שטרנברג מדבר על הדיסוננס הקוגניטיבי, אותו דיסוננס היה בעת שיוסי שריד הצביע נגד תקציב המדינה ב2005, אבל בעיקר היו קריאות בזמנו בהנהלת מרצ להתנגד להתנתקות כיוון שמדובר במהלך שפוגע באפשרות לשלום.

החתירה לשלום לא באה מעמדה נפסדת, אלא מתוך הבנה שרק באמצעות שלום ניתן להביא להסדר שאכן ימצה את טענות הצדדים; מהלכים חד צדדים ימנעו טובים במקרים בהם יוצאים מכל השטחים ולא משאירים התנחלויות כעצם בגרון. במקרה שלנו מדובר במצב בו יש עובדות בשטח. הוקמו התנחלויות שככל הנראה כבר לא יהיה ניתן לפנות, ובמצב כזה צריך להגיע להסדר, פיצוי הולם שינתן במסגרת הסדר מדיני. הפיצוי אינו בהכרח כספי ואינו בהכרח בחילופי אדמות, אלא יכול לבוא בהטבות סחר, ביצירת מקומות תעסוקה או בכל דרך אחרת. בכל מקרה, פיצוי הולם צריך לבוא על גושי ההתנחלויות שהפכו, לצערי, לעובדה מוגמרת בעקבות מדיניותו של שרון.

בכל מקרה, שטרנברג טועה ומטעה. אפילו ביבי לא מדבר במתכונת "יתנו-יקבלו" יותר, הוא מדבר במתכונת תבוסתנית של מי שהבין שהאידיאולוגיה שלו כשלה. בעוד ששטרנברג רוצה "מנהיג חזק" שיגן עליו מהחמאס, צריך לא מנהיג חזק, אלא מנהיג שיכול לשבת ולדבר, מנהיג רגיש ותבוני, שיודע לחייך, לכעוס ולהבהיר את הנקודות שלו. מנהיג שיכול, אולי, לשבת ולדבר בערבית עם החמאס ולא רק באנגלית אמריקאית. מנהיג שלא מתבייש בעצמו.

מיום ליום אני יותר חושב על כך שפרץ באמת מתאים להנהיג את ישראל.

Posted by 2jk.org at 10:10 AM | Permalink | Comments (6) | TrackBacks (0)

March 16, 2006

נהר גואש

והמבין את הפאשלה, יבין (תגובה 8)

מה לעשות, גם אני עושה טעויות.... תואר ראשון, לימודי משפטים, זה מה ששיחות עם נטוויז'ן ובזק ב3 בבוקר עושות לי...

Posted by 2jk.org at 07:37 PM | Permalink | TrackBacks (0)

March 15, 2006

הכינו את כובעי האלומיניום

עו"ד דותן מזור (איזה כיף להגיד את זה ככה, אחרי שעבדנו ביחד 5 שנים על להשיג את שלוש האותיות וזוג הגרשיים) שלח לי היום לינק לאתר שמאפשר לך לבנות ערכת חסימת שידורים ממכשירי RFID.

CC-BY-NC-ND, התמונה מאתר פליקר

טכנולגית RFID -- Radio Frequency Identification היא טכנולוגיה שמאפשרת זיהוי מוצרים או חפצים (ואף בני אדם, כפי שאסביר בהמשך) לפי גלי רדיו בתדרים גבוהים ועצמה נמוכה הנפלטים מהמכשיר. מדובר בשבבים בגודל מזערי, אשר ניתן להחדיר לכל מוצר. כך, לדוגמא, ניתן יהיה להכניס שבבים אלו לכל עגבניה (ואולי בעתיד אף לגדל את העגבניה עם השבב בתוכה) ובכל מוצר אחר בעגלת הקניות שלך, וכשאתה יוצא עמה מהסופרמרקט, לא תאלץ לעמוד בתור בקופה, אלא מחשבים ידעו במדויק כמה כסף עלייך לשלם. הטכנולוגיה גם יכולה לסייע במציאת מפתחות הרכב הנוטים להעלם ובסימון מוצרים נגד גניבה.

אז מה בעצם הבעיה בסימון זה? חובבי הפרטיות והפרנואידים נוטים לעיתים, משום מה, לחשוש שכל העולם רודף אחריהם. לא שהדבר לא נכון בהכרח, אבל מציאות בה ניתן יהיה לדעת היכן כל אדם נמצא ומה נמצא באמתחתו אינה כה רחוקה. טכנולוגיית הRFID תאפשר לסרוק במהרה ולברר האם חפץ מסוים נמצא או לא במקום מסוים, ותאפשר לדעת מה מודל התחתונים של פלוני ומתי הם נרכשו. הטכנולוגיה גם תוכל לשמש לזיהוי ומציאת בני אדם.

ברוס וויליס מגלם בסרט "12 קופים" נוסע בזמן שמנסה להמלט מעתידו, וכשמוכנס הוא לבית המשוגעים פוגש בנמלט לכאורי אחר שמסביר לו שהדרך היחידה להמלט מהמעקב של אנשי זמנו היא לעקור את שינייך. החברים באתר 22C3 מצאו דרך יעילה יותר לעשות זאת, ולא, הפעם היא לא דורשת כובע אלומיניום.

הרעיון של חסימת שידורי RFID, שספק אם יגיעו לישראל בקרוב עקב מגבלות רגולטוריות, מעוררות לא מעט בעיות. ראשית, האם מותר לספק המוצר להתקין את המכשיר שיכול לאפשר למעקב אחר הצרכן? יש להניח כי התקנת שבב RFID תתנגש בהוראות חוק הגנת הפרטיות (הארכאי במעט) בישראל וכן בהוראות חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו שאוסר כניסה לפרטיותו של אדם. כמו כן, יש להניח שבאם יקבע שהתקנת שבב זה אינה פוגעת בפרטיות, אזי מתקיני השבבים יעגנו בחוזה המכירה את זכותם להתקין ויאסרו על חסימת התשדורת. כך הדבר נעשה גם עם מיסוך תדרי הטלפון בקולנועים בישראל, רשמית הדבר אסור. מדובר בהפרעה לתשדורת.

עם זאת, האם לא ראוי להעמיד את שאלת הRFID לבחינה ציבורית בישראל? מדובר בסך הכל במוצר שעשוי לשפר את איכות החיים למיליונים, וכפי שיובל דרור אומר בספרו "הפוליטיקה של הטכנולוגיה" (מפה: 2006) לכל טכנולוגיה יש השלכה פוליטית. האם לא ראוי למצוא את דרך המלך בין בילוש והתחקות באמצעות הטכנולוגיה (שהיא אדישת כוונה, אלא רק מכשיר) לבין שיפור איכות החיים? העמדת העניין לבחינה ציבורית יכולה לצור לא מעט בני כלאיים. כך לדוגמא, אולי, יתאפשר מצב בו יותקנו שבבים שיפקעו לאחר מספר ימים, כדי להקל על רכישות בחנויות או שימושים יומיים באוטובוס; אך בו זמנית יאסר שבב אשר אינו פוקע.

המחוקק בעידן דיגיטלי יצטרך להתעמת לא רק עם בעיות פרטיות חמורות, אלא גם עם אבטחת המידע, הרי כל פרט יוכל להרים מקלט ציבורי שינטר פעילות באיזורו ועל ידי כך ידע הכל על שכניו. פתאום האח הגדול אינו לבד, עשרות אחים קטנים צצים להם ומגלים דברים שהממשל מעולם לא ידע. לא מעט אנשים כבר היום מסרבים להסרק ביומטרית בביקורת הגבולות, על אף אי הנוחות הנובעת מכך, ואחרים מסרבים לחשוף את פניהם ברשת. בעידן בו המידע הוא הכל, לעלות איסופו יש משמעות גדולה.

Posted by 2jk.org at 09:52 PM | Permalink | TrackBacks (0)

קצת על טכנולוגיה

היום התפרסם עוד טור שלי ב"חוק ורשת" של NRG. כנסו, טקבקו ותנו פידבק חיובי.

והכי חשוב, לא לשכוח לתת הצעות נוספות במכרז החברתי למצלמה.

Posted by 2jk.org at 09:37 PM | Permalink | Comments (4) | TrackBacks (0)

March 14, 2006

היכול להיות שפספסתי

רק אתמול, כשפתחתי לינק ששלחה לי שרון דולב במייל, מראיון איתה שנערך בYnet התבהרו לי הדברים. שרון ואני, חרף היותנו קרובים יחסית בדעות הפוליטיות, היינו ממחנות שונים בתוך מרצ, אולם, אותה קרבה אידיאולוגית היתה זו שהביאה את שנינו לעבור למפלגתו של ברונפמן כשהוא החליט לרוץ (ולהתאכזב אחר כך). הראיון איתה אתמול נפתח בהצהרתה: "גם אם לא הייתי עוזבת לפני חודשיים את מרצ הייתי עוזבת את המפלגה אחרי שראיתי את ביילין מפלרטט עם אביגדור ליברמן. יו"ר מפלגת שמאל שמסתחבק עם ראש מפלגה ימנית לאומנית גזענית, זה כבר יותר מדי". ואז התחלתי לחבר 1 ועוד 1

באחת הפגישות הראשונות שלי עם רומן ברונפמן דיברנו אידיאולוגיה. והוא שאל אותי בעצם מה ביילין אומר היום שליברמן לא? נישואים אזרחיים - דא, חלוקת ישראל - דא, נישואים חד-מיניים - נייט (למרות שהעניין סוייג לאחרונה). בעצם, כמו שאמר זאת אמנון רז-קרקוצקין:

מרצ עצמה, לעומת זאת, אינה רחוקה מליברמן: הויכוח ביניהם הוא לא על עקרונות, אלא על דרכים ועל רטוריקה. לשניהם משותפת המטרה של רוב יהודי בשטח רחב ככל האפשר, כשם ששניהם שותפים להכרה שצריך לעשות "ויתורים" (המלה המשמשת לציון ביטול הכיבוש בחלק מהשטחים). לא רק ששיח ה"שלום" של ביילין ומרעיו במרצ ובעבודה אינו מציב אלטרנטיבה למערכת הערכים הגזענית – הוא זה שיוצר אותה. מאמר המערכת של "הארץ" קרא היום להתייחס לאזרחים הערבים כשווים, לא להפלות אותם בתחום החינוך, שכן אחרת הם עלולים לפנות לכיוון הדתי-פונדמנטליסטי. זו גם ההשקפה הכללית של מרצ – לא זכויות אלא תועלתנות. שיח קולוניאלי טיפוסי מן המאה התשע-עשרה.

את המסקנה הזו היה אפשר להסיק עוד ב2003, כשנערך ראיון משותף בין השניים בעיתון תל-אביב, שם אמר ביילין:

אם לא נגיע להסכם במהרה, יהיה כאן רוב ערבי. זו עובדה קשה ביותר, שעדיין לא התעוררנו להתמודד איתה. במקרה כזה, רק מדינה יהודית על בסיס לא דמוקרטי תוכל להחזיק בשלטון, וזה לא יהיה פשוט. אולי לליברמן, שיש לו מחשבות על מדינה יהודית לפני מדינה דמוקרטית, זה לא מפריע, אבל במקרה כזה אני יכול להגיד לו שרבים מאיתנו לא יחיו כאן.

ה"רומן הרוסי" של ביילין המשיך גם ב2005, כשזה פעל לפזר את הכנסת:

יושב ראש מרצ, יוסי ביילין, קיים בימים האחרונים פגישות עם ראשי סיעות באופוזיציה, בעיקר מהימין, ובדק אפשרות ליזום כינוס פגרה מיוחד שבו תועלה הצעת החוק לפיזור הכנסת מיד לאחר ההינתקות. בין היתר, נועד ביילין עם יושב ראש ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, ועם מנהיג שינוי, יוסף לפיד. על מנת לכנס את הכנסת נדרשות 61 חתימות, ובמרצ מעריכים כי ניתן יהיה לגייס את הרוב הדרוש, במקרה שמורדי הליכוד יהיו מעוניינים בכך.

הבעיה היא לא הרטוריקה הציונית, שאותה אני מבין, אותה רטוריקה שמכירה בזכותו של העם היהודי לחיות במדינת ישראל, אלא הבעיה היא בכך שכל ההבדלים בין השניים הם סמנטיים. שניהם לא מעוניינים לדאוג לזכויות האחרים, אלא רק לעמם, שניהם מנהיגים מדיניות של הפרדה מוחלטת כדי לקיים שתי מדינות שלא יוכלו לקיים אלא קשרי ניצול. אני מרגיש עצמי קרוע, מצד אחד אני לא רוצה לומר שמרצ בעצם לא מציגה אלא את עמדותיו של ליברמן, למרות שהדבר יכול להיות נכון, אלא אני רוצה להעלות כאן את הבעיה האמיתית שלי עם הנושא, שאני כן רוצה שתי מדינות, אני כן רוצה שתי מדינות עם יכולת קיום עצמאית, לא מדינה אחת שחיה בעושר עם הגדרות דמוגרפיות ברורות - יהודים דא נוצרים ומוסלמים נייט, ומדינה שחייה בעוני מחפיר ומקדמת פונדמנטליזם. דווקא לביילין קל לשתף פעולה עם ליברמן, שמציג דעות לא רחוקות מדעות החמאס (העניין ה'טכני' של מיקום הגבול הוא באמת טכני).

אני עוד צריך למצוא את עצמי בתקופה מבולבלת כזו. זה לא קל להחליט מה לעשות ולבחור מקום

** גורם זר מתערב: אח שלי בדיוק שאל אותי מה זה E1

אחרי שעניתי לאח שלי הקטן על מה הוא איזור E1 הבנתי שהמשנה המדינית שלי טיפה יותר סדורה ממה שחשבתי. אני כן רוצה להגיע למצב שבו לשתי המדינות תהיה יכולת קיום בכבוד. אני מוכן לקבל את העובדה שההתנחלויות שהן פשע מלחמה ישארו, בחלקן, במקומן, אם ניתן לתת במקומן משהו אחר, ומשהו זה לא בהכרח אדמה. זה בעצם מה שמבדיל בין התשובה שלי באתר "היועץ הפוליטי" שהובילו להצבעה למרצ לבין התשובה שהובילו להצבעה ל"עבודה"; לא שזה בהכרח אומר שקבעתי את דעתי.

ולפעמים הכל, כמו בסרט אמריקאי, מסדר באמצעות גורם זר מתערב.

Posted by 2jk.org at 04:23 PM | Permalink | Comments (6) | TrackBacks (1)

פורים 2006: Now It's Personal

פורים הוא יום כזה בשנה, שכל אחד יכול להיות מה שהוא לא באותו הרגע, מה שהוא משווע להיות, מה שהוא רצה אבל לא יכל ומה שהוא שונא להיות. פורים מאפשר לכל אחד את היום היחיד בו הוא אחרים לא יכולים לדעת לגבי הסטיות האמיתיות שלו והוא יכול ללכת ללא מגבלות הנורמיס בחברה. פורים מביא איתו, בעצם, את החופש. החופש להיות מי שאתה, בלי מגבלות או עכבות חברתיות. החופש להכיר בשונה ולא לשנוא אותו. ויגור אינדיאני עם בוקר, זונה עם מכשפה ותרנגול עם צייד.

החופש אתם אומרים? חופש לעשות מה? למה בשאר השנה אנשים מעוכבים מלעשות כרצונם? למה ביום מיוחד זה הם בוחרים להוציא את הניכור ולהראות דווקא את מה שיש להם לומר? הנשים מתחפשות לזונות כדי לומר אחת ולתמיד שגם הן רוצות את המין כמו שהגברים מצפים מהזונה - אבל לא שהן מוכרות את גופן, אלא שבא להן פעם אחת להתנהג אחרת, ולראות מה יטמן העתיד.

ישנם כאלו שבמקום לקחת את פורים למקום האמיתי שלו בוחרים לקחת אותו למקום של משחק, הם ממשיכים עם אותו המשחק, מתחפשים לאותה דמות מסתורית אותה הם עוטים ערב ערב בפאב בכל מקרה, ומקווים שהפעם, עם אווירת פורים המסתורית, יתמזל מזלם והם יצליחו בכך. אותו זר מסתורי, שכבר שנים יושב על הבר עם כוס הבירה וסיגריות מרלבורו אדומות. בא, מעשן, מעיף מבט חטוף והולך. לבד, בלי שידעו למה.

ומה קורה כשהחגיגה נגמרת? האם אנחנו לוקחים איתנו עוד משהו מפורים איתנו? האם זה באמת משנה אותנו? לא יודע. בכל מקרה נמאס לי לכתוב את הפוסט הזה, אני אחזור עוד היום עם משהו יותר מעניין...

לא לשכוח, כמובן, שעדיין יש כמה ימים להציע הצעות למכרז המצלמה שלי.

Posted by 2jk.org at 03:06 PM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

March 12, 2006

קצת שינויים בעיצוב

הכנסתי קצת שינויים בעיצוב, אני משחק עוד עם הCSS, אשמח לשמוע מה הייתם רוצים לעשות באתר.

בינתיים, יהיו כל מיני הפרעות בימים הקרובים, נא לדווח לי לתא דואר על בעיות תאימות, עיצוב או כל הערה אחרת.

יהונתן

Posted by 2jk.org at 01:00 PM | Permalink | Comments (12) | TrackBacks (0)

March 11, 2006

למה לא אמרת לי

אחת הסיבות היחידות להתחרט על קיומו של סטוץ, קשר קליל או לילה פסבדו-רומנטי עם מישהי היא שיש לה חברה יותר אטרקטיבית. סיבה יותר טובה להתחרט היא שיש לה חברה יותר אטרקטיבית וביסקסואלית;

אז הסיפור שלא היה לא התרחש לפני שנתיים, לא הכרתי מישהי באינטרנט, ולא שוחחנו ארוכות מספר חודשים. לא נפגשנו בסמטה חשוכה ולא התחלנו להתראות, ולא התחלנו להסתובב ביחד או לצאת ביחד. גם לא הכרתי את החברות שלה, במיוחד לא את אלו שהיו יותר אטרקטיביות. הן גם לא אהבו את אותה המוזיקה ששמעתי, והן גם לא רצו שנשב וננגן ביחד. הן בעיקר לא רצו שנצא לפאבים ונשתה שלושתנו ונדבר על סקס. החברות שלה לא רצו בכלל לדבר איתי, ובכלל, כשאני פוגש בימים אלו בחורות
אף אחת לא מכירה אותה.

אני והיא לא יצאנו ביחד לאיזו מסיבה, ולא התחלנו להתנשק בלהט הרגע, במיוחד לא כשהרגשתי קצת למטה בגלל אקסית ספציפית. גם לא חזרנו אליי הביתה והתחלנו לגעת אחד בשניה, וגם לא נעלתי את הדלת. לא הערנו את השותף שלי מהרעש, אולי כי הוא לא היה בעבודה, וגם לא המשכנו עם זה עוד פעם כשהייתי שוב למטה. לא הגענו אליי למיטה ולא נכנסת אחרי זה למקלחת. גם לא רציתי שזה יקרה.

לא היינו ביחד ולא רצינו להיות ביחד, לא כתבת לי אחרי כן על כל מיני דברים שהרגשת ואני לא התעלמתי ולא זרקתי את הכל לפח. סיפרתי לכולם ולא שמרתי בבטן, כי כל שרציתי היה לפגוע בך. רציתי לנתק איתך קשר, והבנתי כמה הרסני זה יהיה.

שנה אחר כך לא הכרתי במקרה חברה שלך, וגם איתה לא ניתקתי את הקשר כשפחדתי שזה יותר מדי להתקרב אלייך. גם שנתיים אחר כך, לא התרחקתי ישר אלא חיכתי טיפה. לא כל כך נעלבתי כשהתחלת להתעלם ממני ולא לשלוח יותר מסרונים מוזרים באמצע הלילה, ומטלפונים לא מוכרים. גם בכלל לא חשבתי שאת ההיא המסתורית שמתחילה איתי עכשיו ברשת. בכלל לא.

הכי לא ציפיתי, אבל, שאני לא אעשה טעות. הכי לא ציפיתי שאני אשב בפאב ואחשוב על דברים כאלו.

Posted by 2jk.org at 08:11 PM | Permalink | TrackBacks (1)

March 10, 2006

בדלת האחורית

הטרנד החדש באינטרנט, אחרי שסיימנו לדבר על בועת ה2.0 הוא כנראה לשנוא את גוגל. כולם מתחילים לדבר על כמה היא רעה, כמה היא גדולה וכמה היא מנסה לשלוט עלינו מרחוק ולשמור לנו הכל. גוגל גדלה לכאלו מימדים שפתאום היא לא השחקן הקטן שמתנגח במיקרוסופט, אלא יותר לכיוון משאית מפלצתית שדוהרת מהר אחרי שכולם נתנו לה קצת כח. גוגל היא כמו המלך דוד, אחרי שהביס את גולית והחליף את שלטונו של שאול שהיה מושחת ומלא תאוות ותככים אישיים, כעת גם בית דוד סרח.

לא מעט יישומים קטנים גדלו והפכו למפלצתיים, בין היתר לאחר רכישה על ידי חברות גדולות. תוכנת ICQ החלה כתכנה קטנה וזריזה שנועדה לשמש כמערכת קשר בין חברים. אי שם לאחר שנת 2003 התוכנה התפוצצה והתמלאה בכל כך הרבה פיצ'רים שהיא הכבידה על המשתמשים והחברה נאלצה לשחרר את ICQ Lite, תוכנה קטנה בזמנו וזריזה. מאז עברו הרבה פאקטים ברשת, וגם גירסת הלייט הפכה למפלצתית, מה שהוליד חיבורים אלטרנטיביים לרשת הICQ בדוגמת מירנדה, תוכנה קטנה וחמודה שמסייעת לך לדבר עם כל חברייך.

אי שם בשנות ה90 העליזות היתה עוד תוכנה, התוכנה הראשונה הפופולרית של Nullsoft, התשובה הניהליסטית למיקרוסופט, צעירים פוחזים שרצו "רק" לפתח תוכנה שמשמיעה את הפורמט החדש, MP3. התוכנה נקראה Winamp, ובגרסותיה המוקדמות היא ידעה בעיקר להשמיע שירים, היא הפכה את המחשב הביתי ליותר מסתם מכונת משחקים ומכונת עבודה, פתאום הדיבור על "מכשיר בידור" התאים יותר למחשב. עם התקדמות הטכנולוגיה הציגה Nullsoft את הגרסאות המתקדמות יותר, ששילבו תוספים חדשים שאפשרו גם לראות וידיאו. גירסא 3 של וינאמפ היתה מהפכנית אך כושלת, לראשונה היא שילבה את היכולת להציג וידיאו זורם מהרשת בתוך הנגן המובנה ובעצם לראות מאות ערוצי טלויזיה חדשים. אולם, כשלונו של וינאמפ3 הביאה לגרסא משופרת, גרסא 5 - הקפיצה ל5 ישירות מ3 היתה כדי להחזיר עטרה לישנה.

בעוד שגרסא 5 אפשרה גם להראות ערוצי טלויזיה ולשמוע רדיו, מעטים היו המשתמשים שהשתמשו בתכונה זו, וידיאו לא איכותי במיוחד ברזולוציות נמוכות מצד ערוצי הטלויזיה כנראה היו הסיבה לכך. אולם, לאורך כל גרסאות 5 עד 5.2, היה הנגן הפופולרי מצויד בספריית מוזיקה פנימית שמשכה את התוכן מהשרת. בגרסא 5.2 החליטה החברה לעשות מעשה אמיץ, כדי לאמץ את תפיסת הרשת 2.0 שכל כך מאפיינת את התקופה האחרונה היא הפכה את ספריית המדיה לספרייה חיצונית שנטענת בתוך התוכנה באמצעות דפדפן אינטרנט אקספלורר. הדבר גרר לא מעט תקלות, מצד אחד, אבל גם עורר מדונים.

מסתבר ששילוב דפדפן האקספלורר בתוך התוכנה, שלטענת Nullsoft אפשרי רק באמצעות דפדפן האקספלורר ולא באמצעות אחרים, לא רק האט את התוכנה, אלא גם הפך את המצב לכזה שלא מאפשר למשתמשים שביטלו את האקספלורר במחשבם גישה לתכנים המובאים מהרשת. לא זו אף זו, אלא שוינאמפ עצמם הכריזו בפורומים הרשמיים כי לא יסכימו יותר לפוסטים הנוגעים לעניין זה, וההחלטה היא סופית. בעצם צנזורה.

אז מה גרם לחברה קטנה, שבבעלות AOL - אותו קונגלומרט שמחזיק את נטסקייפ ואי.סי.קיו, פתאום ללכת בדרך כל בשר? האם הדפדפן כל כך איכותי או האם יש משהו אחר בדבריהם? האם תוכנת מוזיקה שבשלב מסויים היתה הפופולרית בעולם הולכת לעשות מעשה גוגל ופתאום להפוך לחלק מציר הרשע? התשובות אינן ידועות.

"ובתוך הדפים של הזמן שאבד
אנשים נגמרים ברגע אחד
אימפריות נופלות לאט

כל הדברים יסתדרו כך אבא מרגיע
אמא עכשיו משיבה בחיוך
חייל האימפריה אל קצה היבשת מגיע
ילד נרדם וחולם על קרבות שהיו"
מאיר גולדברג, אימפריות נופלות.

מה שכן ידוע הוא שכבר עכשיו קיים תוסף שמאפשר את השמעת הרדיו (וטרם בחנתי את הוידיאו) של וינאמפ על תוכנות אחרות, מה שיעודד מעבר ממנה בצורה מהירה. כך, כמו שקמה חלופה לנגן המדיה של חלונות שאיפשרה את הצגת הקבצים בצורה יעילה אחרי שנגן המדיה סרח, תקום גם אולי חלופה לוינאמפ.

מעגל החיים הזה, שבו תוכנה גדלה ומתעצמת, עד שגם היא סורחת כמו הבעיה שאותה היא באה לפתור אינו חדש בעולם, הוא היה קיים בעולם המוחשי והוא ימשיך בעולם הוירטואלי. לינוקס תחליף את וינדוס כמערכת ההפעלה הפופולרית, וכך למרות שאינה מסחרית, תאלץ להוליד מערכת הפעלה שתכתב מהתחלה, מאפס, ותקום לגדולה, ואחר כך תפול. כך היה עם סוני הקטנה, אותה חברה יפנית שפיתחה את הוידאו, שהיתה צריכה להתעמת מול בית המשפט העליון בטענה שהיא מפרה זכויות יוצרים, רק כדי למצוא את עצמה 20 שנה מאוחר יותר מתעמתת עם גרוקסטר שפיתחה אביזר שהיה רק חידוש של אותו הוידאו שלה, גם הוא הביא רק את הטכנולוגיה צעד אחד קדימה.

Posted by 2jk.org at 07:00 PM | Permalink | Comments (4) | TrackBacks (0)

March 09, 2006

הרהורים סמינריונים

אני מרגיש אאוט, יחסית. בעוד שכולם צופים ומדברים על שידורי התעמולה אני יושב בבית וכותב את הסמינריונית שלי, האחריות של ספקי שירות באינטרנט על תוכן שמועבר דרכם. פרט לסעיף בהצעת חוק שקובע סטנדרט של התנהגות, לא מוזכר העניין יותר מדי בפסיקה. מצד שני, אני אדם מאוד יצירתי, זו לא הבעיה. בינתיים מבצע המצלמה מכה גלים וכבר קיבל פרסום בוואלה מחשבים, ולא רק זאת, אלא שהשגנו כמות מכובדת מספיק של טוקבקים בשביל שאולי נשקול באמת שירות כזה. אולי Sidurim.com, אם אין כזה כבר. בו אנשים יציעו למכירה דברים שהם לא צריכים ויקבלו שעות שחסרות להם.

בינתיים אני משחק עוד קצת עם המצלמה החדשה שלי, הצלחתי ללמד אותה לשמור על פוקוס, דבר שהתלמידים במועדונית לא תמיד מצליחים לעשות, והצלחתי להוריד את הגִרְעוּן שהיה בתמונות בלי פלאש. מצד שני, למה אני יושב וכותב לבלוג במקום לכתוב את העבודה הסמינריונית שלי? אני לא יודע.

היום הבנתי עוד קצת על כמה כל החדשות כפי שהן מוצגות לציבור הן פארסה אחת גדולה. בעת שאחד המועמדים לתפקיד חבר כנסת באחת המפלגות הגדולות התראיין לצ'ט באחד האתרים החדשותיים המכובדים, ובאותה העת ישב טוקבקיסט מטעמו והפציץ את האתר בשאלות. באותו הזמן ישבתי לידו והפצצתי בשאלות מנגד, איש איש והנרטיב שלו. בכל מקרה התקשורת עובדת כדי לצור עניין ולמכור שטח פרסום, אין לה בעיה עם דברים כאלו.

למה אני כותב שטויות עכשיו? אני חוזר ללמוד. הייתי נותן לינק לטיוטא של הסמינריון, אבל אף אחד לא יטרח גם לקרוא וגם להבין..

Posted by 2jk.org at 08:59 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

March 07, 2006

הזדמנות של פעם ב...

כפי שאתם רואים או לא, זוהי מצלמת הFujifilm finepix A210 שלי, קניתי אותה בנובמבר 2004 וצילמתי איתה 3920 תמונות. השבוע אני נפרד ממנה, ולא בצער כי רכשתי מצלמה חדשה, גדולה יותר, אמנם, אבל גם משוכללת מספיק בשביל שאני אוכל להיות מרוצה מהעובדה שהיא שוקלת כמעט 350 גרם.

מצד אחד, אני לא אתאמץ יותר מדי בשביל למכור מצלמה, מצד שני, יש לי בלוג, לא?

אז גיבשתי רעיון כזה: לי יש זמן, הערך של המצלמה הוא לא משמעותי, וכאן יש טוקבקים, שכנראה לא משתמשים בהם מספיק, אבל משתמשים בהם מדי פעם. אני מציע למכירה את הפריטים הבאים:

1. מצלמת Fujifilm finepix A210 במצב טוב בת שנה ומחצה לערך, שצילמה 3920 תמונות נכון ליום 07.02.2006.
2. תיק נשיאה מתאים למצלמה של חברת AVEC, במצב טוב, ללא שריטות, ללא קרעים וללא כתמים. צבע שחור (ניתן לראות בתמונה)
3. כרטיס XD של 128 מגהבייט זכרון, ריק מקבצים ובמצב מצוין.
4. כבל USB לחיבור המצלמה למחשב.

אם הייתי באמת צריך לחשב את השווי של המצלמה, היה מדובר בלא הרבה כסף. כשרכשתי אותה חדשה היא עלתה כ-700 ש"ח. כרטיס הזכרון עלה עוד 200 והתיק בסביבות ה30. מצד שני, אחרי שנה וחצי מחירים יורדים, אני מניח שהשווי היום של כל החבילה, כשהיא משומשת ובמצב מצוין, הוא לא מעבר ל400 ש"ח. אבל אני לא מכיר אף אחד שרוצה לקנות מצלמה משומשת במחיר כזה, נכון?

לכן בא רעיון המכרז החברתי.

כל מי שרוצה את המצלמה יגיד מה הוא מוכן לעשות עבורה שיועיל לחברה. החל מהתנדבות של 36 שעות במועדון הנוער שאני מלמד בו, דרך חלוקת ארוחות חמות לנזקקים, טיפול בבעלי חיים נטושים, תרומה לעמותת מפץ בשווה כסף או תליית פוסטרים לאורך לילה לבן בתל-אביב.

אפשרות אחרת היא להציע לי שירותים אישיים. הטבות אישיות, נקיון הבית, הגהה לעבודה הסמינריונית שלי, ארוחת גורמה צמחונית או אפילו הטבות מיוחדות, הכל כדי לרצות אותי.

בחלוף 30 ימים אני אברור מבין ההצעות את ההצעה המשתלמת ביותר ואתן לה את המצלמה.

כאמור, אני לא מתחייב לקבל כל הצעה שהיא, ואני שומר לעצמי את הזכות להתמקח עם מספר בעלי הצעות בטרם אפרסם את הזוכה.

נא להשאיר פרטים מדויקים על הפרויקט המוצע.

יהונתן.

Posted by 2jk.org at 09:44 PM | Permalink | Comments (63) | TrackBacks (6)

אינטרנט בטוח כמו שהמוות בטוח

אם לריצ'רד סטולמן מיוחסת האמירה "חופשי כמו חופש ביטוי, ולא כמו בירה חופשית", אולי לי תיוחס מתישהוא האמירה "אינטרנט בטוח כמו שהמוות בטוח" כשאני מדבר על היום הלאומי לאינטרנט בטוח. קומץ חברים ואנוכי הפגנו הבוקר מול משרד החינוך במחוז תל-אביב במחאה על הנושא המדובר ביותר היום - היום הלאומי לאינטרנט בטוח. מדובר בלא הרבה יותר מתרגיל יחסי ציבור קטן שחברת מיקרוסופט נוקטת כדי למשוך אליה ציבור. הסיבה שאותה מיקרוסופט מצליחה לעשות את שהיא עושה כל כך טוב לא קשורה להתנהלותה, שמקובלת עליי - כשם שכל חברה מסחרית מנסה להאדיר את נכסיה, אלא הבעיה היא עם השלטון.

צילום מתוך ההפגנה היום: יהונתן קלינגר

אולי בעצם הבעיה היא לא רק עם השלטון, ואולי אסביר את זה בקצרה, אלא עם 'קהילת הקוד הפתוח', ולצורך כך אאמץ את דבריו של DoK שנאמרו לאחר ההפגנה הקודמת בעת שביקר אדון ביל גייטס בארץ. ל'כתבתו' קוראים "כך תעכירו פניה של קהילה', והיא פחות רלוונטית מאשר התגובות שהתקבלו שם. השיח היה על מדוע קהילת הקוד הפתוח לא מצליחה להתקדם. הסיבה הגדולה היא שלקהילת הקוד הפתוח, בניגוד לחברות מסחריות, אין אגף שיווק, אולי פרט למקרים מסוימים מאוד כמו קרן מוזילה, שאף היא מעוררת ביקורות מצד הקהילה על דרכיה. המחסור במשווקים למוצרי קוד פתח, למעט אנשים מעטים כמו שחר שמש שעושה חיל ומטמיע מערכות לינוקס בעסקים, גורם לכך שלא יהיה תמריץ לקדם את המוצרים.

כמו כן, התפיסה של הקהילה היא של הפצה רשתית, מפה לאוזן, ללא שימוש בתקשורת המונים וללא פרסום באתרים. אין הודעות לעיתונות על גרסאות חדשות לתוכנה, אין דיווחים ומסיבות עיתונאים. אין בעצם את הכלים בהם משתמשות חברות הטכנולוגיה המודרניות בכדי לקדם את עצמן. לכן, יחסית לגוף נטול מערך שיווק, קהילת הקוד הפתוח מצליחה בצורה נהדרת. כמובן שלגוף היחיד בו כן מוטמע מערך שיווק, חברת מוזילה (ולא הקרן) יש הצלחה כבירה בגידול ובהכתרות אינסופיות, אולם זאת עקב ההשקעה העצומה של מוזילה עצמה בפיתוח מאפשרת לחברות אחרות להנות מכלי שבכל עולם אחר היו צריכות לשלם עבורו, ולכן היא מוזילה את העלויות.

עוד סיבה להעדר גידול מאסיבי בשירותי הקוד הפתוח היא העובדה ששימוש בקוד פתוח עבור חברה מהווה יתרון יחסי בשוק, ולכן היא לא תפעל לקידומו אצל מתחריה, מה שיותיר את מתחריה עם עלויות תפעול גבוהות, שהיו יכולות להחסך במעבר לקוד פתוח. אם נקח לדוגמא את חבילת התוכנות המשרדיות OpenOffice ונחשב את החסכון בארגון ממוצע לפי מחיר רצפה של 15$ לשנה בעבור רשיון השימוש, מדובר עדיין במאות, אם לא אלפי, דולרים שיכולים להחסך. בעבור מערכת הפעלה גם כן. כמובן, שחרף ההצלחות היפות של פרוייקטים כמו Inkscape וGimp בתחום העיצוב הגרפי, עדיין אין הן מחליפות את Photoshop וFreeHand או שאר התוכנות הקנייניות, אולם בתחום התוכנות להן יש שוק מאסיבי: מערכות הפעלה, דפדפנים, ממשקי מסרים מיידיים, תוכנות דואר אלקטרוני, יומנים, שרתי Web , שרתי דואר והכלים שמרכיבים כל ארגון, עדיין לסביבת הקוד הפתוח יש מה להציע.

עלות ההטמעה של מערכות קוד פתוח היא התמריץ השלילי העיקרי. רוב מנהלי האבטחה והרשתות בארגונים חוששים מלהדריך את העובדים מחדש על עבודה בסביבה לינוקסאית או חופשית, ולא בכדי, ישנן לא מעט כתבות הסולדות מהתקנה כזו ואף מסבירות מדוע דווקא לא להתקין או להסיר את התוכנה. דווקא כתבות כאלו, שחלקן נוגעות באי דיוקים קלים (ולא אדון בכך אפילו) ופונות אל הקהל הרחב, שאמורות לתת את יחסי הציבור הכה דרושים לתוכנות קוד פתוח, עושים שירות דב ומרחיקים אותו מהתקנות כאלו.

טענות כמו "זה לא עובד עם עברית" שאינן נכונות בעליל (כותב אתר זה משתמש בשועל האש ובציפור הרעם כבר שנים) יחד עם טענות "לא כל האתרים עובדים עם זה" מונעות מדפדפנים חדשים לעלות. הבניה של המערכת הארגונית כך שתפעל רק עם דפדפני אקספלורר (וראו כתבתו של גל מור בנושא) רק מאפשרת את הנצחת ה'אפליה' בין תוכנות קוד פתוח לתוכנות קנייניות.

כדי לעורר מודעות בלי אקטיביזם מחוץ לרשת, למרות שNRG טוענים שמי שיתנדב ברשת יתנדב גם מחוץ לה) צריך להתחיל לצור קשר עם קהילות חדשות. אם אתרי החדשות מבוססים על "ערוצים" בהם גולשים המשתמשים לפי העדפותיהם, וכך מוצאים עצמם אנשי המחשבים בערוץ "רשת" ובערוץ "חדשות", צריך להתחיל להחדיר לקהילות אחרות גם את המדיניות של שימוש במוצרים כאלו, כלומר, לפנות לאתרים רציניים בתחומים אחרים, שיקדמו מוצרי קוד פתוח ותוכנות חופשיות.

אבל למה לאתרים לעשות כן? האם הם מרוויחים כסף מכך? דווקא ההפך. למשתמשי שועל האש יש יכולת מוגברת לחסום פרסומות קופצות, יש יכולת לבטל קוקיות שמאוחסנות במחשבם ויש אפשרות לקבל את המידע ללא מעבר בעמודים הראשיים. אבל אולי מדובר כאן רק על היוצא מן הכלל, כי בתוכנות משרדיות אין הבדל, ולכן אם משרד המשפטים יפיץ קבצים בפורמט ODF במקום DOC הוא יצור קהל חדש לתוכנה; אם משרד החוץ יבקש מעתה ואילך שכל אתר שיעוצב יעשה באמצעות תוכנות קוד פתוח; אם אתרי החדשות יטמיעו שרתי MySQL, רק אז אולי יהיה על מה לדבר.

בדרך כלל משווים את השווקים לקתדרלה ובזאר, אבל באותה מידה היה אפשר להשוות את העניין לקטיפת פירות הצומחים בר עקב נטיעות של אזרחים שומרי סביבה לעומת רכישתם במרכול, הראשונים גדלים חופשי ופרא, בעוד שהאחרים מהונדסים על מנת להתאים בדיוק לצרכי המשווק - רווח מקסימלי בעלות מינימאלית. העלות של הראשונים היא אפס והעלות של האחרים היא שיווק אגרסיבי, אריזה, אחסון וגידול. היתרון היחיד של העולם הוירטואלי על העולם הממשי הוא שבעולם הוירטואלי מפרי אחד יכולים כולם להנות.

Posted by 2jk.org at 12:05 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (1)

March 06, 2006

ההפגנה לחופש התוכנה

מחר, יום ג', ה07.03.2006, עת שיחל היום הלאומי לאינטרנט בטוח בשעה 08:00 יפגינו חברי עמותת מפץ יחד עם פעילי מפלגות, סטודנטים ואנשי מחשבים מול משרד החינוך במחוז תל-אביב, ברחוב השלושה 2, כנגד חינוך ילדי ישראל שמוצרי מיקרוסופט הן החלופה היחידה לאינטרנט בטוח. במסגרת ההפגנה יקראו המפגינים לשר החינוך הבא של ישראל לבחון מחדש את הסכם "חותם" שבעקבותיו משלם משרד החינוך מיליונים לחברת מיקרוסופט בעוד שניתן להשיג חלופות אחרות בחינם, אשר אינן נופלות באיכותן.

"מחנכים את הילדים שיש רק שחקן אחד - מיקרוסופט, ולא אחר", אמר עו"ד יהונתן קלינגר, ממארגני ההפגנה, "כשמכניסים את מיקרוסופט לבתי הספר, לא רק שמונעים מהתלמידים את החופש לבחור באיזה מערכת הפעלה ובאיזו חבילת שירותים להשתמש, אלא גם מחנכים אותם שאין חלופה אחרת. לא בכדי אתרי הממשלה עובדים רק באמצעות דפדפן אינטרנט אקספלורר, ולא בכדי מערכות אלו עולות מיליוני שקלים בשנה למשק הישראלי". קלינגר הוסיף כי "באמצעות מעבר לתוכנות קוד פתוח ניתן לחסוך למשק הישראלי, ולמשרדי הממשלה בפרט, מיליוני שקלים; באמצעות מעבר לתקנים מוסדרים ניתן יהיה להסיר את התלות של מדינת ישראל בחברה מסחרית. המצב היום הוא שבלי מערכת הפעלה ודפדפן של מיקרוסופט לא ניתן לגשת לשירותי הממשלה הבסיסיים ביותר, ובכך מרחיקים מאוכלוסיות מוחלשות את הנגישות לעידן הדיגיטלי".

קישורים וקריאה נוספת:

--------
1. אודות הסכם חותם של מיקרוסופט ומשרד החינוך מאתר משרד החינוך
2. אודות היום הלאומי לאינטרנט בטוח באתר מיקרוסופט
3. עידו קינן על הסכם חותם אתר NRG-מעריב
4. על ההפגנה הקודמת של הקבוצה מול ביל גייטס
5. גל מור ומורן זליקוביץ על ההסכם -

הסכם חותם

כאמור, בעקבות הסכם חותם (School Agreement) הפכו בתי הספר למשווק של חברת מיקרוסופט ומפיצים את מוצריהם לתלמידים, כאשר 20% מהכנסות ההפצה מועברות כעמלה למשרד החינוך (בצורה של 'תרומה'). כך בעצם נקשר הקשר של הון, שלטון ומידע בין מיקרוסופט למשרד החינוך.

עמותת מפץ קוראת למועמדי המפלגות לתפקיד שר החינוך לבחון מחדש הסכם זה ולראות שלא צריך להפוך את בתי הספר למפיצי תוכנות מיקרוסופט כאשר ניתן לתת להם חלופות בחינם, וששיקולי עמלות ורווח אישי אינם עומדים בראש מעיניו של משרד החינוך.

מנהל תקין

כאמור, הסכם School Agreement נחתם לאחר שמשרד האוצר המליץ ליתן פטור ממכרז למשרד החינוך בכל הנוגע למוצרי מיקרוסופט שכן לא קיימת תחרות. מידע זה, לא רק שהינו שגוי, אלא גם רומז על קלות הדעת בה כספי הציבור מבוזבזים. מדינה וממשלה ששמה את התלמיד במרכז לא תכנס להוצאות כספיות מיותרות על מותרות כאשר ישנם תלמידים שרעבים ללחם וזקוקים לחינוך.

עמותת מפץ קוראת לשנות את סדר העדיפויות - ראשית, תוכנות בקוד פתוח בשביל לחסוך כסף; שנית, טיפוח התלמיד והעשרתו באמצעות הכסף שנחסך.

חינוך למונופוליזם

הכנסת מוצרי מיקרוסופט, שמהווה מונופול דה-פקטו בשוק מערכות ההפעלה, לבתי הספר, רק מנציחה את המצב המונופוליסטי שקיים ומונעת כל תחרות חופשית על שוק מערכות ההפעלה ושוק התוכנות המשרדיות. החינוך לעבודה עם תוכנה אחת בלבד אוטם את עייניהם של התלמידים בפני חלופות אחרות ומונע את האפשרות לסיום המונופולין של מיקרוסופט בתחום.

עמותת מפץ קוראת למשרד החינוך לחנך את תלמידי ישראל לעבוד עם כלל התוכנות, ולא רק עם מוצרי מיקרוסופט.

קריאה נוספת:

-----------------
1. עידו קינן, כמו קוקה קולה לשיניים, NRG מעריב
לפרטים נוספים:

יהונתן קלינגר, ראש דסק טכנולוגיה ושינוי חברתי בעמותת מפץ: 052-3436436

Posted by 2jk.org at 07:09 PM | Permalink | Comments (4) | TrackBacks (0)

יהיה אקשן

מחר, ביום הלאומי לאינטרנט בטוח, אני מבטיח.

מי פנוי מחר ב8 בדרום תל-אביב? 10 דקות הפגנת בזק. פרטים בדוא"ל או כאן בטוקבק.

[הודעה מסודרת לעיתונות תצא עוד מספר שעות]

Posted by 2jk.org at 04:13 PM | Permalink | TrackBacks (0)

March 05, 2006

יהיה משהו

לקראת היום הלאומני לאינטרנט בטוח של מיקרוסופט. תתעדכנו איתי במייל או מחר כשנוציא הודעה לעיתונות.

דרושים אנשים טובים.

Posted by 2jk.org at 11:18 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

March 04, 2006

חלום שלא חלמתי

- קום! קום!, מפוצצים את כנסיית הבשורה
- מה?
- קום כבר, הכנסיה מתפוצצת!
- למה?
- אני לא יודע למה, אומרים שזה בגלל שהטרוריסט חולה נפש, אומרים שהוא עני וכושל, ואומרים שהוא התחתן עם ערביה נוצריה; וכמובן, מאשימים את ישראל.
- אז למה הוא מפוצץ את הכנסיה?
- אני לא יודע.

באמת הזוי, באמת שלא ברור מה הביא את האיש לעשות את מה שהוא עשה, אבל ברור שכל אחד יודע מה המפלגות יעשו עם זה. אט אט התקבצה לה התנועה האיסלאמית (כן!!) וגינתה את היהודים על שעשו את זה, מבלי לשים לב שגם בתוך האיסלאם עושים זאת.

אתם חייבים להבין שהפיצוץ בעצם מכניס את העולם לאווירה אפוקליפטית, כנסיית הבשורה - לא סתם כנסיה, ומצד שני, ישראל - אותה אומה שהולידה את הנצרות. בדרך כלל מדובר על רצח אב, הפעם מדובר על רצח בן.

אני לא יודע, אולי אני אגבש דעה יותר מאוחר.

Posted by 2jk.org at 06:37 PM | Permalink | TrackBacks (0)

March 03, 2006

ג'ובים חילונים

אתר חץ, אותו אתר שהאחראי על האינטרנט טיפל בו לבקשת עידוק, מציע 1000 ומשהו ש"ח לכל מי שיושב בקלפי מטעמו ביום הבחירות. כדאי להזדרז, נותרו 3 ימים להרשמה לג'ובים ליום הבחירות. כסף קל ובטוח, מה שבטוח, בניגוד לשאר המפלגות שמבטיחות תשלום לאחר הבחירות, כאן מדובר בכספי מדינה.

Posted by 2jk.org at 08:03 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

כנראה שהאחראי על האינטרנט קורא את הבלוג

כנראה שבעקבות הגעתו לקריאה קבועה של חדר 404, האחראי על האינטרנט גם התעדכן, באיחור קל, בבלוג זה, ולא הבין את חוש ההומור המעוות משהו שלי. אח שלי הקטן הלשין שאתר ש"ס סגור בשבתות וחגים.

ולא רק שהוא סגור בשבתות וחגים, אלא שהוא גם ממש מכוער בשבתות וחגים.

אתר שס בשבתות וחגים סגור, ככל הנראה

ועל זה יש לברך, בין היתר, באמצעות משלוח אימיילים לאתר ש"ס באמרנו שאנו גולשים מחו"ל, שם השבת כבר יצאה\עוד לא נכנסה.

Posted by 2jk.org at 07:43 PM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (2)

חזון וחזות בפוליטיקה הישראלית

יהונתן קלינגר התאכזב מהמערכת הפוליטית ויצא לחפש אחר סיבה אחרת להצבעה, אסתטיקה. בטור סאטירי זה ננסה להתחקות אחר היפים והיפות בפוליטיקה וננסה לגרום לכם לשנות את הצבעתכם בשביל שבכנסת יהיו יותר אנשים יפים ויותר עניין

בשירו של מרלין מנסון "האנשים היפים" מופרדים בני האדם לשתי קבוצות; כך גם בפרק של פאמילי גאי בו פיטר, אב המשפחה, עובר ניתוח פלסטי ומגלה עולם מקביל לעולם בו הוא חי, עולם של אנשים יפים שמקבלים עדיפות וקדימות בכל מעשיהם. העולם מתחלק בעצם לשתי קבוצות, האנשים ה"רגילים", אותם פרצופים מוכרים שאנו רואים ביומיום, והאנשים ה"יפים", אלו שגורמים לראשים להסתובב כשהם הולכים ברחוב. האנשים היפים מופיעים בטלויזיה, ברכילונים, במודעות. הם לא צריכים לעשות הרבה, רק להיות יפים והם שובים את תשומת הלב מהציבור. מדי פעם לקבוצת האנשים היפים נכנסים גם אנשים לא יפים בעליל, שעקב היותם "מאמי" או מספיק מתוקים, הם זכאים להקרא אנשים יפים.

בעצם, הפוליטיקאים הם תת קבוצה של האנשים הרגילים. תת-קבוצה בעיקר כי מדובר באנשים שמתכחשים לעובדה שהם לא שייכים לקבוצת האנשים היפים ומנסים לעשות הכל כדי שיתייחסו אליהם כאל אנשים יפים. הם מופיעים, כמו האנשים היפים בטלוויזיה, מקבלים חשיפה תקשורתית, מנהלים מערכות יחסים מתוקשרות, אבל עדיין חסרים את אלמנט היופי. באייטם זה אנסה לחקור ולהציג תת-תת-קבוצה, את הפוליטיקאים היפים, אותה קבוצה שהיתה יכולה להצליח בחיים האמיתיים גם ללא הפוליטיקה, אבל מסיבה משונה כלשהי בחרה לסייע למפלגות. הנחת היסוד שלי היא שאנשים יפים באמת לא מצליחים לפתח אישיות, ולכן הם לא מתעניינים בעולם, אלא בעיקר ביופי ובאלמנטים סביבו.

הכלל הגדול הוא שאסתטיקה עדיין נחוצה בבית הכסא, ולכן אני, כקול צף פוטנציאלי, אנסה לשטח את הערכים ולבחור מפלגה לפי חזת מועמדיה. אציג בעיקר את היפים והאמיצים ואנסה להציג סיבות משכנעות לבחור בהם. מטעמי זכויות יוצרים, לא צורפו התמונות לטקסט, אלא רק הפניה לאתר בו נמצאת התמוונה של כל אחד מהמועמדים.

מקום אחרון: השווה אך מזדקן, יונתן דנילוביץ'

עם רקורד מרשים של בג"צ מאחוריו (ואולי גם איזה גבר או שנים), דנילוביץ' הצליח, עוד לפני 12 שנה להוציא מהשופט קדמי את המילים הבאות: "לא בכדי, על כן, קשור המושג "זוג" בטבורו, לפועל המבטא "הזדוגות"; שה"זווג" וה"הזדוגות" חד הם, ורק במקום שאלה קיימים - ניתן לדבר ב"משפחה"." (בג"צ 721/94 אל על נ' דנילוביץ', פד מח(5) 749). דנילוביץ', חייכני ויפה, חותם את הרשימה בעיקר עקב גילו המבוגר (61); סביר להניח שלו היה מדובר באותו דייל חתיך ומסוקס של שנות ה70 וה80, היינו מציבים אותו במקום גבוה יותר, אולם, בעולם הבידור תמיד צריך לדעת לפנות מקום (לא כמו בכנסת).

מקום ארבע-עשרה: האלוף במיל': שי אביטל

אז נכון שיוסי שריד כתב עליו דברים לא יפים בגלל שהוא רצה להצטרף למרצ ב2003 ועכשיו הוא בקדימה, אז מה? שי אביטל, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר הוא גבר שבגברים. עם נסיון מוכח בהתנקשויות ובמבצעים צבאיים הוא ישמור על הבית בטוח וגם יהפוך כל מסע קניות בסופר למבצע צבאי מתוכנן היטב. היתרונות ברורים, החסרונות לא כל כך.

מקום שלוש-עשרה: האקטיביסטית: הגר צימרמן

המועמדת הראשונה מבין מועמדי עלה ירוק שמיוצגת ברשימה היא הגר. לא רק שהיא כותבת בלוג (ובכך מפגינה אינטיליגנציה, בניגוד למועמדים אחרים ואפילו חברי כנסת), אלא גם שהיא פועלת למען מה שהיא מאמינה. מארגנת הפגנות אמיצות וחוסמת כבישים. הגר היא רגישה, אומנותית ויכולה להגיע רחוק, רק חבל שכל הרשימה שלה לא ריאלית.

מקום שנים-עשר: הפוליטיקלי קורקט: עינת וילף

עינת היא יפה, חכמה וכותבת בלוג, בניגוד להרבה אחרים, חסרו לה רק 1300 קולות כדי להגיע למקום ה-15 והריאלי ברשימת העבודה (כמעט כמו שהיו חסרים לפרס ב1996 כדי לנצח בבחירות לועד הבית). לצערנו עינת כבר לא תכהן בכנסת, אבל נוכל לראות את פניה עדיין באתר האינטרנט שלה ואני בטוח שהיא תקבל לא מעט ג'ובים פוליטיים אחרי הבחירות דווקא מכיוון מפתיע.

מקום אחד-עשר: הון ושלטון: ליאת רבנר

ממלאת מקום ראש עיריית רמלה ולוביסטית מצטיינת שמקדמת פרוייקטים של החברות הגדולות במשק על חשבון כספי המיסים שלנו. אבל ממש יפה. נכון שלהתחיל ללמוד משפטים בגיל 30 זה לא מראה על הרבה חכמה, אבל מצד שני, גם לא להתחיל ללמוד משפטים בכל גיל אחר. ליאת, בניגוד לשאר המועמדים שמוצגים ברשימה הזו, כנראה תהיה בכנסת, ולכן חשוב ללקק לה כבר עכשיו.

מקום עשירי: השומרונית הטובה: סופי צדקה

מפלגת הירוקים עשתה חיל כשצירפה את אורנה בנאי לרשימתה לעיר תל-אביב, ונראה שהיא מנסה לשחזר את הרעיון של סלב==קולות גם הפעם. סופי צדקה, המאמי של הטלנובלות בארץ, תנסה גם הפעם לרכוש את אהבתנו, ואולי תגרום לנו להצביע לירוקים, למרות מה שהם עשו בקדנציה האחרונה.

מקום תשיעי: המורדת: גבי לסקי

עם עבר עשיר בתור עורכת דין לזכויות אדם, וילידת דרום אמריקה, גבי נותנת את השיק הלטיני לבחירות. מזכ"ל שלום עכשיו לשעבר, פעילה אמיצה במרצ, ואפילו יפה כמו כוכבת טלויזיה בטלנובלות, גבי יכולה לקנות את כולם במילה טובה וחיוך, והיא אחת הסיבות הכי טובות להצביע מרצ, רק חבל שהיא במקום ה-11 ולא ריאלי.

מקום שמיני: צ'ה גווארה שיק: בועז וכטל

בקטגוריית הצ'ה גווארה שיק היו לא מעט מועמדים: עמיר פרץ, ג'קי אדרי ואפילו אילן גילאון. אבל מי שהצליח להרשים אותנו במיוחד היה בועז וכטל, יו"ר ומייסד עלה ירוק. בועז הוא בן הטובים שהחליט לשנות את הממסד, הוא יפה, סקסי ויודע לשלב את הרצינות התהומית בכיף ענייני. בועז מגולל קורות חיים מרשימים שלא היו מביישים אף מועמד לכנסת, אולם כיוון שהוא מצליח לעשות הכל כדי לא להצטרף למפלגות ממסדיות, הוא יוותר גם הפעם, לצערי, בחוץ, יחד עם האידיאולוגיה.

מקום שביעי: מלח הארץ: ברי פרייזינגר

עלה ירוק היא ללא ספק המפלגה היפה ביותר, עם נציגות מכובדת ברשימה הזו (ולא כל כך מכובדת בכנסת) לאנשים יפים במיוחד, היינו צריכים לברור בקפידה מי לא להעליב. ברי מציג יופי חלוצי, ומצטלם בדף הבית שלו ליד טרקטור בישוב בו הוא גר. ברי יכול היה בקלות להיות כוכב טלויזיה ב"שמיניה" או באחת מתכניות הריאליטי, אבל הוא בחר בדרך הפוליטיקה כדי להגשים מטרה חלוצית. אולי, ב2019, כשעלה ירוק יכנסו לכנסת, נוכל להזכר בימים עברו בטרם יקריח ויגדל כרס כבני ה40.

מקום שישי: מהנדסת האלקטרוניקה: אנסטיה מיכאלי

עם תואר שני בהנדסת תקשורת חשמל בטוח שלא אתה תהיה זה שמפעיל את הטלויזיה בבית. אנסטסיה מציגה יופי וחכמה יחדיו שמצליחים לגרום לאלי ישי לאכול חזיר ולאברהם פורז לחזור בתשובה. הבעיה היחידה היא שאנסטסיה תפוסה, ותפוסה חזק. אני מקווה שברור לבעלה ולששת ילדיה שהיא לא תהיה בבית להכין את האוכל, אלא הוא זה שיעשה זאת.

מקום רביעי: חרד מחמד: אלי ישי

עם חליפות ארמאני ששולמו במיטב כספי המיסים שלנו, תספורת של שוקי זיקרי וחיוך של מיליון דולר (שגם הם מכספי המיסים שלנו), אלי ישי מציג חזות חדשה, יפה ונועזת לש"ס. לא בכדי עשה הכל כדי להסתיר את הכיפה במודעות הבחירות. אלי ישי הוא הגבר החדש, הוא מריח טוב, מדבר רהוט ומאמין בשלמות המשפחה. מישהי מעוניינת?

מקום שלישי: מלקת הימין: יאנה חודריקר

כל כך יפה, שאפילו מוכנים לסלוח לה שהצטרפה למפלגת חירות. יאנה חודריקר כל כך יפה שאפילו בדף הבית שלה באתר המפלגה מופיעה רק תמונתה. ת'אמת, יאנה מדגימה דבר אחד - כשהייתי צעיר בא איתי חבר, מתנחל דאז, לסמינר של נוער שלום עכשיו, אבל הוא אמר לי דבר חכם שליווה אותי עד היום: "תקשיב, אם בנוער חמאס היו בנות כל כך יפות, הייתי תומך גם בו.". אני מניח שגם היועץ האסטרטגי של חירות החליט לעשות כן.

מקום שני: שתי אצבעות מצידון: אלון אבוטבול

למרות ששובץ במקום לא ריאלי במפלגת העבודה, אלון אבוטבול כותב בלוק דמוקרטי (כמו בלוג אבל לא ממש) בואללה!. גבר מסוקס בתחילת שנות ה-40 לחייו, עם קריירה קולנועית מרשימה ואמירה חברתית נוקבת. אלון, שזכה ליתרון רב בהרכבת הרשימה כיוון שהוא המפורסם ביותר מבין המועמדים, יכול בעוד מספר שנים לקבל תפקידים שונים, בינהם שר התרבות ושר התגבוב.

מקום ראשון: לימור ברנהולץ

לימור, שחקנית כדוריד עם ריבועים בבטן שאפשר לשחק עליהם שח-מט, מרשימה ביותר בעיקר בזכות הכישורים האינטלקטואלים שלה שבאים יחד עם יופי מרשים. למען הגילוי הנאות יאמר שהעברתי לא מעט לילות במשחקי טאקי קבוצתיים עם לימור, ואף הפסדתי ביושר. בצורה מפתיעה לימור דומה לפינק, הזמרת הלוחמנית (או שזו רק דעתי האישית).

Posted by 2jk.org at 10:51 AM | Permalink | Comments (7) | TrackBacks (0)

March 02, 2006

זמר לברוך (אנגרמה)

לולה תמיד אומרת, בלגלוג, על למהנט שיש להם לפעמיים יותר מדי טוקבקים, או במילותיה: "יש להם אפילו טוקבקים על מזג האוויר". על הכתבה "איתם ואלדד יצאו לפאב: פה עוד יוגש אוכל כשר", שהצליחה לעצבן אותי על הבוקר, כבר היו 83 טוקבקים כשקראתי אותה. הכתבה היא פרובוקציה זולה, מעין "שני חברים יצאו לדרך", כמו שפעילי שלום עכשיו ילכו להתנחלות וילעגו לרש. איתם ואלדד לא רצו ללכת להבין ולהקשיב לשוכני הפאבים, הם רצו לחנך אותם, לשנות אותם והכי חשוב - לגזול להם את יום הבילוי, את יום השישי.

ברוך מרזל, מצד שני, גזען מובהק, מתבכיין בפני קוראי אתר האנרגיות על כך שנותנים למפלגה לאומנית ערבית להתמודד.

המבחן הקאנטיאני לחוק צודק דורש שיתיקו את השחקנים מהמשוואה והוא עדיין יהיה צודק, כלומר, דעותיו של מרזל אינן רציונליות ואינן "שחיקות" (לפי תורת המשחקים) כיוון שלו הוא היה האחר במשחקו, הוא לא היה יכול לשחק לדידו. לעומת זאת, גישה פלורליסטית (או שמאלנית קיצונית כדברי גלעד ארדן אתמול ברדיו - אין לינק) כמו זו שהפגינה קדימה אתמול כשהצביעה בעד השתתפות הרשימה הערבית המאוחדת.

מרזל אומר:

בבג"ץ 6698/95 קעאדן נגד מינהל מקרקעי ישראל , קבעו שופטי בית המשפט העליון כי "השוויון הוא מערכי הייסוד של מדינת ישראל. כל רשות בישראל חייבת לנהוג בשוויון בן הפרטים השונים במדינה" (...) כמובן שאין הנדון דומה לראיה ואי אפשר להשוות יהודי צדיק כמו הרב כהנא לשונאי ישראל

מי זוכר את הפקודה למניעת טרור וכלליה? לא בכדי הוא משבח רק את הרב כהנא (הצדיק) ולא את ארגונו, כך, שכן החוק קובע: "המפרסם, בכתב או בעל-פה, דברי שבח, אהדה או קריאה לעזרה או תמיכה בארגון טרוריסטי ... ייאשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהא צפוי לעונש מאסר עד שלוש שנים או לקנס עד 1,000 לירות או לשני העונשים גם יחד."

אכן, שוויון הוא כלי שמאפשר גם לאנשים כמו מרזל וגם לאנשים כמו טיבי להביע דעות שאינן מקובלות עליי, ואני אפעל שלשניהם תהיה הזכות להתבטא, אך לא לפעול; אותו דבר עם אלדד ואיתם, שכשאנו רק רמזנו שנתנגד לאידיאולוגיה שלהם (התנתקות, מישהו אמר?) הם החלו בפעילות אלימה וקראו למרי אזרחי, דבר שלא הייתי עושה אם המדינה היתה מנסה לסגור לי את מקומות הבילוי בשבת (מישהו דיבר על ערכים?), אבל כן הייתי נלחם על מה שאני מאמין בו ומנסה לשנות את החוק בדרכים לא אלימות.

אני יודע שבינתיים אין סיכוי שפאבים יסגרו בגלל שיקולי כשרות, הם יסגרו הרבה לפני כן בגלל שיקולים אחרים: גלעד ארדן, גדעון סער וחבריהם שמעוניינים לנכר את החברה לאפיסת כוחות יסגרו אותן בגלל "האלימות הגואה", ואנחנו נאלץ למצוא דרכים אלטרנטיביות להרגע מהניכור.

Posted by 2jk.org at 10:29 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

March 01, 2006

ומצטער על הבורות

אבל מישהו יכול להסביר לי מה ההבדל בין קרלינג לבין ניקוי הקרח ממשטח ההחלקה? או שזה רק שם שנתנתו לפעולה כדי להפוך אותה לספורט?

Posted by 2jk.org at 10:30 AM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (0)

הומו נוביס

כבר זמן רב אני מחפש ללגלג על הקמפיין הצולע של ש"ס. למרות שהוא מציג את אלי ישי כמנהיג חברתי(-לאומי), יש לו כמה ססמאות מחץ שמראות מה ש"ס רוצה. לדוגמא, ש"ס אומרת שהיא רוצה "ילד רעב, לא לומד", וברור, כי הבורות היא המנוע מאחורי המנגנון שלהם. מצד שני, שמחתי לשמוע אתמול שש"ס לא מלאה את היכל נוקיה, למרות שכשעברתי ליד הייתי בטוח שיד אליהו הפכה לחמאסטן. דברי טעם הובאו היום בעיתון "הארץ" שלא תומך בפיירפוקס:

הרב רפאל כהן, אמר מעל הבמה בשמו של הרב המקובל בניהו שמואלי, כי המילה עמלק היא ראשי תיבות של עבודה, מרצ, ליכוד וקדימה

כמובן שרפאל כהן לא אמר זאת בשמו, אלא בשם מקובל אחר.

תמיד רציתי לדעת מה יקרה למקובלים אחרי התיכון, הם ישבו במאחורה של האוטובוס, שתו טרופית ואכלו גמבה. הם דיברו על ויטני יוסטון ועל אייס אוף בייס ולבשו בגדים אופנתיים. מצד שני, הם היו ריקים מתוכן, לא דיברו על נושאים חשובים ולא התעניינו במציאות. אני שמח למצוא שיש מפלגה אחת לפחות שעוזרת למקובלים להשתלב בחברה אחרי שהם הבינו שהעולם לא סובב סביב ג'ל לשיער.

ונחזור לעניין. חץ, הגיבור האבסורדי של הבחירות, שלקחו על עצמם את המלחמה בתנועה האבסורדית ש"ס, אפילו לא במשוואה כאן. כלומר, עם עד היום שינוי היו האנטי-גיבור של ש"ס (למרות שאני לא בטוח מי הגיבור ומי האנטי-גיבור במשוואה), פתאום, עם העלמות החזית החילונית-ליברלית מהמפה, אין עם מי להלחם ויוצאים נגד כל הממסד.

אגב ממסד, וואלה החליטו לעשות שיבושי שלטים, ואחד המוצלחים היה זה, אני עשיתי גם כמה, שהם לא שלטים אמיתיים ברחוב, למרות שזה אפשרי, אלא יותר ססמאות בחירות לקדימה:

מקווה שתהנו ושתפיצו.

Posted by 2jk.org at 09:49 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

March 31, 2006

March 30, 2006

March 29, 2006

March 28, 2006

March 27, 2006

March 26, 2006

March 25, 2006

March 24, 2006

March 23, 2006

March 22, 2006

March 21, 2006

March 20, 2006

March 19, 2006

March 18, 2006

March 17, 2006

March 16, 2006

March 15, 2006

March 14, 2006

March 12, 2006

March 11, 2006

March 10, 2006

March 09, 2006

March 07, 2006

March 06, 2006

קישורים וקריאה נוספת:

הסכם חותם

מנהל תקין

חינוך למונופוליזם

קריאה נוספת:

March 05, 2006

March 04, 2006

March 03, 2006

מקום אחרון: השווה אך מזדקן, יונתן דנילוביץ'

מקום ארבע-עשרה: האלוף במיל': שי אביטל

מקום שלוש-עשרה: האקטיביסטית: הגר צימרמן

מקום שנים-עשר: הפוליטיקלי קורקט: עינת וילף

מקום אחד-עשר: הון ושלטון: ליאת רבנר

מקום עשירי: השומרונית הטובה: סופי צדקה

מקום תשיעי: המורדת: גבי לסקי

מקום שמיני: צ'ה גווארה שיק: בועז וכטל

מקום שביעי: מלח הארץ: ברי פרייזינגר

מקום שישי: מהנדסת האלקטרוניקה: אנסטיה מיכאלי

מקום רביעי: חרד מחמד: אלי ישי

מקום שלישי: מלקת הימין: יאנה חודריקר

מקום שני: שתי אצבעות מצידון: אלון אבוטבול

מקום ראשון: לימור ברנהולץ

March 02, 2006

March 01, 2006

קצת על עצמי והמקום הזה

חיפוש

ביקשתם - קיבלתם

פרסומות

אנשי הפירורים:: הארכיון

פשערשת :: הארכיון

פוליטביורו :: הארכיון

סביבון :: הארכיון

דיאלקטיקה :: הארכיון

חגיגים :: הארכיון