Posted by 2jk.org at 07:01 PM | Permalink | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 11:42 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 07:30 PM | Permalink | TrackBacks (0)

אט אט התקבצו הצלמים ושאר עוברי אורח, תהו למעשי אותם מוזרים שמדליקים נרות שם בכיכר רבין, האם הדבר נעשה לזכר? האם מישהו מת? האם יש לבכות? אולי לא ואולי כן, הדבר היה כה משונה. החברים לא הוציאו מילה, רק סידרו והדליקו נרות, הכל כדי לראות מה קורה. אחד מהם רואיין לערוץ טלויזיה זר, הכל כדי להעביר את המסר. אבל מהו המסר? האם יש מסר כלל?

כשהתמונה המלאה התגבשה, פתאום אנשים הבינו מה היה הרעיון. להראות כיצד המסמנים שקיימים אצלנו יכולים להמתח. להראות שלא כל מה שנראה על פניו הוא שטחי. שלא כל מי שבוכה, באמת עצוב. כל סוף הוא התחלה חדשה וכל התחלה באה מסוף כלשהו.

כנראה שעל חורבותיה של שינוי תקום המהפכה האזרחית בקרוב.

הרעיון להדליק נרות בכיכר רבין כדי לבכות את מוֹת שינוי היה רעיון שהתגבש באמצעות שיח ביני לבין יואב לרמן. ניסינו לחשוב איך נראה לציבור על מותה של שינוי, ומצד שני על התקווה החדשה.

נקווה שזה יעבוד.

Posted by 2jk.org at 07:14 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 02:04 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 06:14 PM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (1)

Posted by 2jk.org at 09:56 PM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (1)

Posted by 2jk.org at 10:43 AM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

פעמים לא מעטות קורה שחברים יושבים ומספרים סיפורי מזירות קרב, איך נפצעו בלבנון, איך תאונת אימונים גרמה לנזק לא מועט לרכוש (ואיך ישבו על כך בכלא) ואיך חברים נפגעו. אני לא שירתתי בקרבי (לא רציתי ולא יכלתי) ולא אחת אני סופג על כך ביקורת (ויש מי שטען שאפילו 'לא שירתתי בצבא' ועקב כך אין לי שום הצדקה לדבר על עניינים בטחוניים, אותו אדם חושב גם שיש לו סמכות עליי, מסיבות אחרות), אבל גם לי יש פצעי מלחמה. לא משדה הקרב וההרג, אלא דווקא מהשדה הפוליטי.

בשנת 2003 התנהלו שני קמפיינים. הקמפיין לכנסת בחודש ינואר והקמפיין לרשויות המקומיות בחודש אוקטובר. בשניהם סיכנתי את חיי יותר מבעבר, והייתי קרוב למוות לא אחת. אם יש דבר אחד שלא ניתן לומר על מה שקרה אתמול לליעד גולן הוא שהדבר לא היה צפוי. את יום 2 הבחירות לכנסת, ה28.01.2003 התחלתי בחזרה לקפאין. אחרי חודשיים שבהם נגמלתי מהסם המר הייתי חייב לחזור אליו. כמדומני שתיתי 60 כוסות לפחות באותו יום, שנמשך מיום ראשון בצהרים עד יום רביעי לפנות בוקר.

את בוקר שלישי פתחתי בתליית שלט מול קלפי בבית ספר הדר; טיפסנו אני ובחור בשם עמית על עץ בגובה 15 מטרים כשאנו מחזיקים את החבל למשיכת הפלריג בפה ובידיים בלבד מטפסים על עץ. עמית היה ילד, בן 18 בלבד, והוא ידע לטפס על עמודים חלקים, בלי שום כלי ובלי בעיה משך עצמו במעלה העמודים ותלה לעיתים שלטים במקומות שלא היינו מאמינים. כך כל רמת השרון התמלאה בכבשים עליהן כתוב "לא בעדר של שרון" במקומות בהן לא ניתן היה להורידן. את הפלריג עצמו תלינו בצורה שהוא נראה מכל כיוון אפשרי ולעיני כל, אך מצד שני לא ניתן להורדה, במזל לא נפלנו מאותו העץ.

בהמשך, טיפה לאחר תחילת הקלפיות, קיבלתי טלפון מאחד המתנדבים, ילד בן 15 שחילק תעמולה מחוץ לקלפי. מסתבר שפעילי ליכוד הפעילו אלימות פיזית ומילולית כנגדו והגעתי מיידית לסייע. למרבה הפתעתי דובר בילדים שאני רגיל לראות מבצעים פרעות מחוץ למועדון שאני מתנדב בו, אחרי חילופי צעקות הם נרגעו והמשכתי הלאה בלפקח על הבחירות. נסעתי הלאה לבית הספר גולן, שם טיפסתי על עץ בגובה 10 מטרים בערך כדי לתלות פלריג. לעלות היה קל, לרדת דרש קפיצה לתוך פח אשפה שצילק את רגלי עד היום. לא פצע קשה, סתם שפשפוף אמרתי לעצמי. בעוד שבאותו הרגע אני צולע קצת, אבל הכל הסתדר. מצד שני, על רגל שמאל, טיפה מתחת לברך, עד היום יש לי שקע בגודל של מטבע של חצי שקל.

איומים לא היו נחלתם של פעילי ליכוד בלבד. בבחירות הארציות כמעט ונדקרתי, ואף הותקפתי על ידי פעילים אחרים כשהערתי להם על התנהגות פסולה. הגשתי תלונה שכמדומני לא נחקרה אפילו. התוקף? פעיל של מועמדת עצמאית לרשות העיר. באותו הקמפיין לא היתה יותר מדי אלימות, אבל טיפסתי על כל דבר אפשרי ונפלתי לא מעט. לא נפילות קשות, לא צלקות, רק שפשופי עור. מספרים על עידן למדן, שהיה מועמד באותה עת למועצת רמת השרון מטעם מרצ, שבבחירות הוא היה מפלרג את כל עמודי החשמל בדרך לירושלים. לא דבר מסובך במיוחד, פשוט דורש טיפוס לגבהים לא אנושיים.

בכלל, פעילות הרחוב הפוליטית היא זירת מלחמה. מנהלים חדרי מלחמה ומנהלים מאבקים אמיתיים. נכון, אף פעם לא מת מישהו תחתי או מ'הפלוגה' שלי, אבל תמיד אנשים נפצעו, נחתכו מאולרים בעת שתלו שלטים, קיבלו מכות, נפלו מסולמות. אנחנו תמיד נזהרים, אבל לפעמים, רק לפעמים, בלהט הרגע אנחנו חייבים לתלות שלט, רק כי העמוד הזה כל כך גבוה ואף אחד אחר לא יתלה עליו. אנחנו חייבים לטפס על עץ כדי להראות שאנחנו משקיעים יותר - כי כל קול חשוב. אנחנו לא מנסים שום דבר שיכול להביא למותנו.

גם אני טיפסתי על עמודי חשמל לא אחת. בצומת רעננה לפני מספר שנים. לא התחשמלתי, אבל גם לא נגעתי בחוטים. תמיד דאגתי לנעול נעליים כשאני עושה זאת. אני לא חושב שאני אטפס על עמודי חשמל יותר. לא בשביל אף אחד. יש דברים שצריך לדעת איך לעשות ויש דברים שצריך לא לעשות. יש לי מספיק פצעי מלחמה מקמפיינים אחרים.

Posted by 2jk.org at 10:19 AM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (0)

אני חושב שהצלחתי השבוע לקום כמעט בכל שעה אפשרית של היום, ולפחות להיות ער בכל שעה. בעוד שאני יושב על ההרצאה שלי להיום, שצריכה להיות בשעה 15:00, ואני בספק אם היא תחל לפני השעה 18:00, כמו שאני ראיתי שדברים מתקדמים אתמול. בינתיים אני נהנה מהבריזה של שש וחצי בבוקר על החלון. לים יש אפקט מרגיע כלשהו עליי.

אתמול בלילה, מעט אחרי חצות, התחברתי ורציתי, באמת רציתי..., לכתוב סיפור בהמשכים. כזה כמו שלולה התחילה לכתוב ולא סיימה אף פעם. אבל לא הצלחתי, הייטי טרוד בדברים אחרים. התיישבתי וקראתי את המדריך המפורט לאוראלי בynet, ונחמד שאין להם חדשות יותר חשובות ביום שישי בערב, אולי הגיע הזמן ששלושה ימים לפני הבחירות אף אחד לא ידבר על פוליטיקה.

אווירת טרום הבחירות כמעט ולא מורגשת. לא ברשת, שאדישה וכותבת לא מעט על למה לא להצביע, לא לא על למה כן. אפילו וואלה! הקדישו לכך פרויקט מיוחד. בפעם הראשונה בחיים אני מצביע ולא בלב שלם, והעניין לא קל. היה לי קל הרבה יותר אם ברונפמן היה מחליט לרוץ, כי אז היה מישהו שהייתי יכול להאמין בו, מישהו שאפשר לסמוך עליו. מההצבעה שלי לעבודה אני לא אתאכזב, אני מקסימום אופתע. אני לא מצפה ליותר מדי מהם, רק שיחזיקו את אולמרט מלעשות את מה שהוא רוצה לעשות.

לא נורא, אבדה הצבעה אחת, אבל לא בוכים על מנהיג שנרצח חלב שנשפך, אולי זה אחד הדברים בלהתבגר, שלומדים שאין לך למי להאמין יותר, וצריך להתפשר. אולי זה אחד הדברים שאני אצטרך להתמודד איתו, שאני באמת לא יכול להשפיע אלא אם אני אתחיל לעשות דברים.

אני רק חושב על כל מה שכן עשיתי, ואני יודע שאם כשהייתי עושה אותם מרצ היתה מאחורי הייתי יכול לעשות יותר. אבל מרצ בחרה מסיבות אישיות לא לתמוך במאבקים שניסיתי לנהל, אז עשיתי את כל מה שיכלתי עם מעט החברים שכן עזרו, ועזרו מעבר לכל עזרה שיכלתי לקבל.

הפייט האמיתי יהיה אחרי הבחירות, על לקדם נושאים חשובים באמת, על לבנות לובי נורמאלי בכנסת שיטפל במה שצריך לטפל ועל לקדם מדינה שהאזרחים בה הם לקוחות שמקבלים שירות ולא נתינים כמו היום. עוד יבוא השינוי.

Posted by 2jk.org at 07:19 AM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (0)

הרב עובדיה מבטיח שכל מי שיצביע קדימה ילך לגיהנום, ואני תוהה, האם המעגל השמיני של גיהנום לא שמור לפוליטיקאים בכל מקרה?

כמו כן, מישהו חשב על להתלונן ולהציע אישומים בכישוף לאנשים האלו?

הדיאלקטיקה בפעולה:

הרב עובדיה אומר: "חייבים לחזק את הממשלה כדי שיהיה לנו כוח לתת לעניים" ובו בעת אומר "ש"ס פעלה בממשלה והצלחנו להשיג תקציב גדול בעזרתו בנינו 138 מקוואות ושיפצנו 156 בכל רחבי הארץ. שמנו שיש יפה, שאפילו הריצפה של אחשוורוש לא היתה יפה כך. היום חילונים באים לטבול" .

כן השיש במקוואות מחזק את העניים כל כך... כל כך שזה חשוב למיגור העוני; ש"ס תמיד פעלה לקדם אינטרסים חשובים שנבחריה לא מעלו מעולם בכספי ציבור, לא קיבלו טובות הנאה ולא רימו בהשגת התואר שלהם. והכל על חשבון כספי העניים.

זהו, אין לי כח להיות ציני יותר, לא ישנתי טוב וכאלה.

בתמונה, פרופ' רייכמן חוגג אתמול בסיבוב פאבים. הוא לא יהיה מושחת ככל הנראה.

Posted by 2jk.org at 12:50 PM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (0)

חנן כהן כותב היום בקפטן אינטרנט הספד לאתר פוליטינט, מסכם את הכתיבה עד הבחירות וסוקר את הכותבים. השאלה שלי היא מה יהיה עם פוליטינט עד הבחירות הבאות? האם הקהילה המצומצמת תקטן ותדעך עם הזמן או שמא תגדל ותמשיך לכתוב באתר?

קשה לדעת מה יהיה עם פוליטינט, מה שאני בטוח זה שהכרתי לא מעט כותבים שלא ידעתי על קיומם ושאמשיך לקרוא. בעיקר את אלו שלא כותבים על הבחירות, אלא על החיים הפוליטיים ועל ההשלכות עצמן.

ככל שידוע לי, ורק מתוך נתונים שאני מקבל מהסטטיסטיקות של פוליטינט, מדובר באתר של כמה מאות קוראים וכמה אלפי כניסות ביום, כלומר לא גדול כמו הגדולים, ואפילו לא כמו הפופולרים בישראבלוג, אבל כן אתר רציני. במהלך שלושת החודשים מאז עלייתו, קיבלתי קרוב ל1,000 כניסות מהאתר, כלומר כ-30 ביום, לא הרבה יחסית למספר הכניסות הכללי, אבל שיפור מעמד לא קטן. האם אנשים ימשיכו להכנס לפוליטינט גם אחרי הבחירות?

הייחוד של האתר הוא בכך שבמערכת בחירות יחסית יבשה ומשעממת מצליחים אנשים טובים לכתוב ולצור שיחה נורמאלית. אולי זה כן נותן תקווה.

Posted by 2jk.org at 05:54 PM | Permalink | Comments (18) | TrackBacks (0)

אני נוטה לבקר את המחנה שלי יותר מדי, אולי בגלל שאני מכיר את השטיקים הפוליטיים שאנחנו משחקים בהם. כל מי שמשחק משחקים פוליטיים יודע לסלף עובדות ויודע לשנות את המציאות כך שהיא תתאים להגדרות שלו. לכן, כשקליינר עשה את ספין הבחירות שלו והלך ותלה ביפו מודעות המזמינות את הפעילים להגר במסגרת הסדר פינוי פיצוי, היה צפוי שהוא ישיג את החשיפה הפוליטית.

הטעות החלה כשהשמאל החליט להגיב.

רפעת טורק הגיב בצורה שיכלה היתה להיות יותר אלגנטית ויותר הגיונית, אבל לא עליו הביקורת. כמאל אגבריה, שכמדומני מדובר באדם שאני מכיר היטב ומחבב לא מעט, עשה טעות אחת כשלא בדק עובדות. כמאל אמר ש:

"רק לחשוב איך היו רועדות אמות הסיפים בעולם כולו אם שלטים כאלה היו נתלים בשכונות יהודיות במדינות שונות ומזמינות את יהודי אותה מדינה להתפנות תמורת פיצוי. פה זה עובר בשתיקה ובחיוך, אבל אין לטעות, הטרנספר, ובמיוחד נושא הטרנספר הכלכלי, חושף את עורו המכוער וצריך לעצור אותו בזמן".

אבל הוא שכח את מה שעשו החברים משלום עכשיו רק כמה שבועות קודם לכן, בטרם הפינוי מהשוק הסיטונאי בחברון של יהודים במדינה שונה. המטרה היא לא רק לפנות את ההתכלויות שתקועות כעצם בגרון שמונעת מישראל לנשום, אלא לעשות כן בכבוד. חירות מציעים טרנספר ברצון ותוך כדי פיצוי לערביי ישראל; הם מציעים מדינה גזענית. אני לא מסכים איתם. אני פשוט לא מבין למה התקשורת קונה את הספינים הזולים שהם עושים.

בשביל לעשות ספין לא צריך הרבה יותר מזה. צריך כותרת, צריך מקרה ואפשר לזום פעילות. אחרי זה התגובות הקיצוניות כבר יבואו.

עדכון: 14:22: התגובות הקיצוניות כבר באו.

Posted by 2jk.org at 01:46 PM | Permalink | TrackBacks (0)

אומרים שבישראל אין חדש תחת השמש, אומרים שבישראל כולם מושחתים וכולם יעשו דברים רעים. גם על עמיר פרץ אומרים דברים רעים. אומרים שהוא שולט בוועדים הגדולים שפועלים נגד האנשים (ואני מסכים שצריך להקטין את הוועדים) אומרים שהוא לא יודע לדבר אנגלית, אומרים שהוא בסך הכל מנהיג פועלים, אומרים הרבה דברים. אבל את הסרט הזה אני מאמין שלא הרבה אנשים ראו.

מדובר בתעמולת בחירות של "המערך" משנת 1988, בו עמיר פרץ + אפרו מנסים להסביר למה כסף לא הלך לשכונות ולערי הפיתוח אלא להתנכלויות. אני מיום ליום משתכנע שכן צריך להצביע לו. אני עוד רוצה לקוות שניתן יהיה לשכנע אותו בנוגע לוועדים, שכן זה הדבר העיקרי שמפריע לי - סוציאליסט אמיתי לא יכול לתמוך בארגונים גדולים. סוציאליסט צריך לראות את האדם במרכז, ואם האדם במרכז אז הוועדים, שפועלים למקסם אינטרס של קבוצה, ולא של פרט, לא משרתים את המטרה.

ככל הנראה ביום שלישי הבא אני כן אצביע לעמיר, לא רק לעמיר, אלא לנבחרת מוכשרת של אנשים שאני סולד רק מחלק מהם, לאנשים באמת איכותיים שיצליחו להיות האופוזיציה הטובה ביותר שהיתה אי פעם. אבל אני רוצה את העבודה חזקה, חזקה עם 30 מנדטים כדי לתת אלטרנטיבה לקדימה, כדי להיות מה שצריך להיות בשביל להראות שינוי. אני רוצה שהעבודה תאמץ את השמאל, ולא תנסה לפלרטט עם הימין, אני מאמין שעבודה שמאמינה באמת בערכים כמו שעמיר פרץ הראה ב1988 יכולה להביא את המהפך, אם לא עכשיו אז עוד שנתיים.

אגב, אם כל מה שמניע אנשים הוא שנאה, אז כנראה שזו סיבה טובה מספיק להצביע חץ, אני אמנם לא הבעלים הגאה של טלויזיה, אבל אני רואה את התשדירים בyoutube וזה מאפשר לי להתעדכן. חץ הרימה תשדיר שלא היה מבייש מפלגות לאומיות חברתיות אולי כן, בעצם. השנאה כלפי אחרים היא דבר מזוויע.

ביום ראשון אני אהיה ככל הנראה אצל חנן כהן, אם יש מישהו שמתכנן לחסל אותי הוא מוזמן לבוא. עד אז לא לשכוח את המכרז החברתי שלי.

Posted by 2jk.org at 11:45 PM | Permalink | Comments (6) | TrackBacks (0)

בעוד שאתרים אחרים סוקרים מה יהיה אם יתקינו 100 תוספים על הדפדפן שלהם, אני עדכנתי היום לגירסא 2 אלפא של פיירפוקס, ובכך נעלמו כל התוספים שלא תואמים, כלומר כולם. הייתי צריך להתאים מחדש את אדבלוק, שהוא התוסף היחיד שבאמת באמת הייתי צריך כדי לגלוש בחזרה ובבטחה.

Posted by 2jk.org at 10:01 PM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (0)

כך קורא אתר למהנט היום לח"כ משה כחלון. למה? האם גזענות היא שורש הבעיה? לא נראה לי. מדובר בח"כ שהחברה מאוד חשובה לו, ולכן הניח על שולחן הכנסת עשרות הצעות חברתיות, בינן: חוק עוזי כהן, חוק מורשת לוב ותמך בחוק גזעני להקמת ישובים יהודיים בלבד. (למען הגילוי הנאות, הוא חוקק גם כמה חוקים ראויים).

אבל זו לא הבעיה. השאלה הגדולה היא למה ישראל טויטו, הלוחם למען הלחם, שוקל לתמוך בביבי? הוא אומר שרק מי שקידם מדיניות אנטי-חברתית הוא זה שיכול להציל אותה. כאלו שטויות לא שמעתי מאז שביבי הגה את "יתנו-יקבלו" (אזהרה, לא תומך שוא"ש). נכון, ביבי התנצל, לפי למהנט, בפני אלו שנפגעו מהמדיניות, ואלו קיבלו את התנצלותו הכנה.

נסיוני קצר השנים הוא שכשיש משהו לא כשר, צריך לחכות קצת זמן ולמצוא את האשמה: או בחורה או כסף. השאלה היא, כיוון שטויטו היה בעברו פעיל ליכוד כבר (וראה כתבה ארוכה מ2002 על האיש ופועלו), האם הוא לא חוזר הביתה לאחר חיזורים. באותה הכתבה טויטו מציג עצמו כחבר טוב של נתן שרנסקי וגם כמקורב לביבי שהחליט לפרוש. טויטו גם שונא את ההתנשאות במרצ ומנסה למצוא את הבית הפוליטי שלו.

יכול להיות שאת תדמית לוחם החופש שטויטו בנה לעצמו הוא ינפץ בשניה בעת שמקורביו יכניסוהו לפוליטיקה בדמות "יועץ ראש הממשלה לענייני ....." שידאג אז לחבריו ולמקורביו ויזנח את חסרי הבית, יכול להיות שהדבר אינו נכון, וטויטו הוא אדם כן עם רגשות ותחושות, והוא מאמין שבנימין נתניהו יתקן את עוולות החברה, אבל אני חושש שהדבר לא נכון.

אגב צביעות, התמונה הזו החלה להסתובב במייל גם כן, כפארודיה על הקמפיין של מרצ:

מעניין, לא?

Posted by 2jk.org at 12:37 PM | Permalink | TrackBacks (0)

כולנו נתקלים מדי יום בתופעת\עבירת הספאם, עשרות הצעות להגדלת איבר המין, זיקפה ממושכת, תוכנות סינון דואר אלקטרוני, הימורים והיכרויות. הספאם בעברית החל להתפשט אף הוא בשנתיים האחרונות עד שהגענו למצב בו יש כבר ספאמרים ישראלים. חלקם מציעים שירותי ספאם, שירותי שמירה על הבית ושירותי ליווי, חלקם מציעים דברים אחרים. לקראת הבחירות התחלנו לקבל ספאמים מסוג שונה, ספאמים פוליטיים. מבלי לנקוב בשמות מפלגות, כי ככל הנראה לא כולן מפרסמות בספאם, כולנו נתקלנו בחלק מהפרסומות. חלק נרגזים, חלק מתעצבנים מהשימוש שעושים אחרים בדואר האלקטרוני שלהם וחלק מחליטים שלא להצביע יותר למפלגות.

השאלה הגדולה היא מה מבחין ספאם פוליטי מספאם מסחרי ומדוע בעצם צריכים אנחנו להיות יותר סובלנים לנושא.

ראשית, מה הבעיה עם ספאם? חרף העובדה שעומדות הצעות חוק ספציפיות לטיפול בספאם, בל נשכח שאף היום ניתן לטפל בתופעה. הן סעיף 30 לחוק התקשורת והן חוק הגנת הפרטיות מספקים לגולשים הגנה כפולה, אזרחית ופלילית מפני דואר זבל והטרדות לא רצויות. חוק התקשורת (לשעבר חוק הבזק) אוסר על משתמש בציוד תקשורת להטריד באמצעות ציוד התקשורת אדם אחר. למרות שסעיף זה כמעט ולא נדון בפסיקה בישראל, דווקא הדיון החשוב התנהל בשנה שעברה. באותו המקרה נאשמה הגב' הלינור הראר בהטרדה באמצעות מתקן תקשורת. הגברת שלחה מספר פקסים והתקשרה לאדם אחר. הגברת נמצאה אשמה ונגזרו עליה עבודות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

הערעור בבית המשפט העליון (רע"פ 10642/03 הלינור הראל נ' מדינת ישראל) נסוב, בין היתר, בשאלה האם יש צורך בכך שהטקסט ותוכן התקשורת יהיה מטריד או שמא ניתן להגדיר את ההתקשרות עצמה כמטרידה. השופט רובינשטיין לא הקל ראש בעניין ולאחר ששקל את מהות עבירת ההטרדה קבע כי בעצם הגדרת העבירה, בשונה מהטרדה רגילה, הטרדה במכשיר תקשורת דורשת שימוש במכשיר תקשורת, וככזה יכול שיחשב כי עצם ההתקשרות עצמה יכולה להטריד.

הליך לפי סעיף 30 לחוק התקשורת הוא הליך פלילי, ויכול למנוע מאדם את חירותו, כך גם יכול שיהיה באם ישתמשו בהליך לפי חוק הגנת הפרטיות. חוק הגנת הפרטיות אוסר, בעקרון, על ניהול מאגרי מידע שמכילים מידע פרטי על אדם, על התחקות אחרי אדם, על פלישה למרחבו הציבורי ועל פרסום פרטים אישיים עליו. הסנקציות החריפות בחוק מאפשרות לאדם לפנות לכל מוסד שמנהל מאגר מידע בבקשה לעיין במידע הקיים עליו או למחקו. מאגר מידע לפי חוק הגנת הפרטיות מחייב רישוי אצל רשם מאגרי המידע (מסדרי גודל מסוימים). ההגנה בצילה חוסים כיום הספאמרים (שלא נבחנה עד ליום זה בבית משפט) היא כי עצם ניהול מאגר שמכיל אך ורק כתובות דואר אלקטרוני אינן מהוות עבירה פלילית.

מנגד לעבירות ההטרדה והפרטיות, עומד אינטרס כלשהו. כאשר מדובר בפרסום מסחרי עומד אינטרס פרטי לרווח של פרט, אולם כאשר מדובר ב'פרסום' פוליטי, צריך לא להקל ראש ולבחון את ההגנות והחירויות העומדות בפני אדם בטרם נטען כי הספאם ששולח הוא מהווה עבירה. ראשית, חופש הביטוי הפוליטי הוא מאושיות המשטר הדמוקרטי בישראל. מדובר בזכות שאין לקחת מאדם, וכשם שאנו סובלים את האדם המפגין על עוול שלכאורה נגרם לו בעת שזה מחזיק שלטים מול ביתנו, אנו צריכים לסבול את הביטוי הפוליטי.

הדואר האלקטרוני מאפשר להקטין עלויות פרסום ולתת למפלגות קטנות שעד היום נאלצו להדפיס ניירת רבה לפרסם את דבר קיומן ומצען לקהלים נרחבים שלא היו יכולים להגיע אליהן עד היום. הדואר הפוליטי הוא חופש ביטוי מזוכך, לכל אחד יש את הזכות לצעוק, ומנגד לא קיימת חובה להקשיב. נכון, קשה לרובנו לקבל את העובדה שניתן למחוק את הדואר האלקטרוני הפוליטי ולסבול אותו, בעוד שאת הדואר המסחרי לא. אולם בל נשכח את ההליך הציבורי.

כשם שקמים היום אתרים שנלחמים בספאם על ידי הוצאת החברות שמפרסמות בספאם לאור והצגתן ככאלו, דבר שמוביל לחרם צרכני (אף אם חלקי) ואולי אף להפסקת הפרסום בדואר אלקטרוני, כך גם עם הספאם הפוליטי; אף אדם לא מעריך פלישה לפרטיותו, וכל אדם ישקול בשנית האם להצביע למפלגה שטורחת לא לכבד את פרטיותו ולשלוח דואר בתפוצה המונית. בכדי לקבל לגיטימציה על משלוח דואר בתפוצה המונית על המפלגה לעמוד במספר דרישות.

ראשית, עליה להשיג את הרשימה בדרך לגיטימית. קצירת כתובות אינה נחשבת דרך לגיטימית חרף פסיקתה של השופטת שטופמן (בר"ע 2542/03 סויסה נ' בן חיים) , שקבעה כי קצירה היא דבר לגיטימי. בפסק הדין בעניין ספידי התובע היה בעליו של אתר שניהל פורומים וזה תבע את הנתבע בהשגת גבול על כך שקצר כתובות דואר אלקטרוני מאתרו והשתמש בהן למשלוח ספאם. התביעה במחוזי נדחתה לאחר שהתקבלה בתחילה בבית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט פסק כי עקב אי קיומן של תניות שימוש באתר לא נאסרה הקצירה. ברוב האתרים היום חל איסור להריץ קוצרי כתובות, ואף יש צורך להרחיב את הנושא עוד יותר אולי אף במסגרת חקיקה מתאימה.

פרט להשגת הרשימה באמצעים כשרים, על הדואר לעמוד בתנאי חוק הבחירות (דרכי תעמולה) התשי"ט - 1959 ולדעתי, חרף הרצון לאי ההסדרה באינטרנט, בכל הנוגע לפלישה לחירויות הפרט יש לפרש את סעיף 10 הקובע כי כל פרסום מודפס יעשה תוך ציון מזמין הפרסום כך שהוא כן חל על האינטרנט, אף אם הדבר יפגע במעט. ככלל, הדבר יכול לגרום לאבחנה בין הודעות מוגנות להודעות לא מוגנות. ההודעות המוגנות יהיו אלו שישלחו לפי כללי החוק, בעוד שההודעות הלא מוגנות יהיו אלו שלא עמדו בדרישות.

על השולח לעמוד בתנאי חוק הגנת הפרטיות ולציין מספר מאגר מידע מורשה, כמו גם אפשרות להסרה, ורק לאחר כל זאת ניתן יהיה להכיר במשלוח הדואר כדואר לגיטימי. כך ישמר מעמד הopt out לדואר פוליטי, בעוד שבדואר מסחרי יש לממש את מודל הopt in, הקובע כי כל עוד אדם לא נתן את הסכמתו המפורשת, אין לשלוח לאדם פרסומים החודרים לפרטיותו.

חשוב לזכור שהמודל המאפשר חופש ביטוי פוליטי הוא הכרחי לדמוקרטיה. כמו שאנו סובלים מכך שכבישים לעיתים נחסמים, שתהלוכות מתקיימות ואפילו שישנן עצרות מחאה מול ביתנו, עדיין מקבלים אנו זאת כמעשים לגיטימיים. אף אחד לא מתלונן על החדירה למרחב הפרטי בשילוט חוצות ובשילוט בלתי חוקי בצמתים ואף על עמודי חשמל תוך השחתת מקרקעין ברורה של המפלגות, לכן תמוה התהייה לגבי פרסום בספאם.

Posted by 2jk.org at 11:37 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (2)

יש דמיון לא קטן בין אנק מורפורק הפרטצ'טיאנית לבין מוסקבה; העיר הגדולה שמוקפת במדינה, הזרים מכל מקום. ערבוב השפות. הכתב המשונה והלא מוכר, הגילדות, העבר המפואר, הערך המוגזם לכסף והערך המופחת לכסף, חיבור של עבר והווה לתוך אותה מציאות. מוסקבה מדהימה.

הייתי שמח להכיר אותה לו לא היה לי מחר את "זכויות האדם האוניברסאליות" בחדר L103 בשעה 16:30. מוסקבה נהדרת כי האנשים אמיתיים, כל אחד והאופי המיוחד שלו. כבר במטוס זה התחוור לי כמה מוסקבה מתאימה להלך רוח הישראלי וכמה ישראלים מתאימים למוסקבה. איך הshow כל כך חשוב ואיך כל אחד מנסה לבחון את הקצה שלך. לא מסוג הדברים שהייתי חושב שיעשו לי בארץ; מצד שני, בארץ אני לא חושב שהייתי עובר בשקט על דברים שאני אעבור עליהם בשקט כאן.

אני חולה על מזג האוויר, מינוס מעלה, בדיוק מושלם מביא לך את התחושה של אוויר נקי מצד אחד ואת הרצון להיות ברחוב. אני נהנה מהשלג, מהכפור ומהאווירה.

אני רק עכשיו התחברתי לאינטרנט, וגם זה על זמן שאול עקב עלות חיבור גבוהה ועקב העובדה שאני לא מוצא שקע נכון, אז יש לי רק איזה שעתיים של שימוש במחשב עד מחר.

בכל מקרה, לא לשכוח להציע הצעות במכרז החברתי, ומחר אני אחזור לכתוב.

Posted by 2jk.org at 07:38 PM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (1)

אָנִּי כְּבַר
מֵחָכֵּה לֶמָּעָנֵה טֶלֶפְוֹנִּי
בֶּמִשְׁטֶרֵת

יִשְׂרַאֵל.
אַחֱרֵי שֵפָּעַם אָחַת
כְּבַר הִתְּיָאַשְׁתִי
לָאָחֲר אַרבַּעִים
דַקוֹת

וּקִיוִיתִי לִתְּשׁוּבֵה
בְּכְתַב.
בֶּסַךְ הָכֹּל
אָנִי
רוֹצֵה אִישׁוּר
שֶׁשָׁלַחְתִי פַקְס,

אָבַל הֵם,
הֵם לֹא מָמַש
עוֹנִים.
כֶּכַה זֵה כְּשֶיֵש וָעַד עוֹבְדִּים.

Posted by 2jk.org at 11:32 AM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (0)

אחת התכונות שגורמות לי להיות אמביוולנטי כלפי עצמי היא עודף הביקורתיות שלי, שלעיתים מכשיל אותי כיוון שאיני מוכן לשתוק כאשר מבוצע אקט שסבור אני כי יש לפסלו. כך היה כשאגודת הסטודנטים, אשר הייתי חבר במועצתה, החליטה לסרס את שלטון החוק והצביעה בעד מכירת דיונון בנזיד עדשים. עוד מקרה, יחסית משעשע, שהיה לי היה כאשר יצאתי נגד אחד מחברי הכנסת של מרצ שלא היה מאוייבי או משונאי המושבעים, כיוון שחששתי שהשתמש הוא בנכסי תאגיד כדי לקדם את עצמו; כמובן שלאחר שיחה עמו ועם יו"ר ועדת הבחירות במרצ הובהר העניין והוא טען שהתאגיד הוציא לו חשבונית. כך היה גם בעוד מקרים בהם אני כעסתי וזעמתי. אני מעריך את התכונה הזו, אבל מדובר באותה תכונה שמונעת ממני ג'ובים פוליטיים וקידום מהיר על ידי אנשים שלדעתי הם פסולים.

קאת'י יאנג, אחת הכותבות המעניינות ביותר בReason, העיתון היחיד עליו אני מנוי (אולי למעט בטאון לשכת עורכי הדין שמגיע לתיבת הדואר שלי מדי פעם) כותבת בגליון חודש פברואר על אתיקה ובלוגים. היא מגוללת כיצד סיפור התאבדות בקולג' אמריקאי הפך באמצעות גל שמועות בבלוגים לחשש לפיגוע טרור איסלאמי פונדמנטליסטי וכמה חשוב לשמור על כללי אתיקה בבלוגים. דוגמא נדירה לאתיקה בבלוגים ניתן למצוא בבלוג של רחביה ברמן, שחרף הביקורת הסמויה או המשתמעת על מעשיי בבלוג שלו, הוא אחד הכותבים ההגונים ביותר בבלוגיה. הבעיה מתחילה כשאנשים טובים מבלבלים אותנו עם עובדות שגויות.

אכן, לא רק בלוגים חפים מבעיות אתיות, גם עיתונים ואתרים מבוססים. לא ניתן לצפות מאתרי תעמולה, בסגנון אהוד-אולמרט.קום שיוצאים נגדו להציג רק עובדות נכונות. לא ניתן לצפות מאתר קדימה להציג את הטבח בסברה ושתילה ולא ניתן לצפות מאתר חדש לנקוט ביקורת כלפי סין (ושרון דולב אמרה פעם על שמועה זדונית שחד"ש מתנגדים לשחרור טיבט כי זה פוגע בקומוניזם בסין, אבל אני לא אטרח אפילו לאמת את השמועה). העניין הוא שבלוג הוא מדיה פחות יומרנית, יותר אישית, אבל מצד שני באה להראות את האמת הדיאלקטית, ולכן לא ניתן לצפות מבלוגר לאתיקה מלאה, אבל לפחות לאתיקה חלקית.

\\מצטער על ההקדמה הארוכה\\
לכן כל כך התעצבנתי שקראתי את הבלוג של ליאור פרי, מועמד מס. 4 ברשימת עלה ירוק לכנסת, הבוקר. פרי כותב על מפלגתו בצורת "שאלה-תשובה". הוא מסביר למה חשוב להצביע עלה ירוק, ומציין שבניגוד למפלגות אחרות מועמדיה אינם מושחתים. הוא אומר "אצלנו ברשימה אין אף אחד שהוא עבריין, גם אין אף אחד שמתנהלת נגדו חקירה, והיחיד ברשימה שאי פעם הורשע ע"י בית משפט (בייבוא סם מסוכן מסוג קנאביס לארץ), אי אפשר לבוא אליו בטענות, כי הדבר נעשה בתקופה שהיה יובש מוחלט בשוק הגראס בארץ, כך שלא היתה לו בריר". חוץ מהחלק השני והמיותר של המשפט, שעליו דיברה כבר אדר, אני מתעניין בחלק הראשון.

נכון, עובדות הן דבר קשה וחריף. ואולי באמת לא מתנהלות חקירות נגד אנשי עלה ירוק, בניגוד לאנשים אחרים (וכל הכבוד החלקי לאנשי NRG שהצליחו ללקט מידע חלקי בנוגע למפלגות לכנסת וחקירות ואישומים), גם בעלה ירוק היו חשודים בעבירות אחרות. אוהד שם טוב, מזכ"ל המפלגה, נעצר בעת הפגנה כאשר ניסה לפרוץ לתוך בית ספר בליך, כמו גם כאשר ריסס כתובות נאצה בגנות אריאל שרון ומשה קצב, וNRG מדווח גם, במסגרת אותו הפרוייקט, שבועז וכטל נעצר בעת ארגון יום המריחואנה. נכון, דעתי בנוגע למפלגת עלה ירוק היא כדעתו של רחביה, יש לה הרבה מה להציע והיא עשתה מעשים חשובים, אבל כעת היא לא מתפקדת.

פרי מדבר על סיבות חשובות להצביע עלה ירוק, והוא באמת מדבר על דברים נאותים. אבל מצד שני, הוא אומר את הדבר הבא לכשנשאל (או שאל עצמו) אם הוא משתמש בסמים? "צורך גם צורך. אני אגב צורך את הסמים הכי חזקים שיש, אבל אלו סמים חוקיים - אלכוהול." שימו לב לדמגוגיה זולה א-לה-ביבי, הוא לא ענה על השאלה וגם הטעה באותו המשפט. אלכוהול אינו הסם החזק ביותר שיש, ואפילו לא הסם החוקי החזק ביותר. דבק מגע, לדוגמא, משפיע בצורה קטלנית על המח, מנוון וממכר, כך גם הסנפת טיפקס ושאר סולבנטים (אל תנסו את זה בבית, אבל באמת אל תנסו), אבסנתיום הוא גם סם חוקי וחזק, כך גם הסאלביה, אבל לא משנה. שימו לב שליאור לא עונה על השאלה ששאל את עצמו, וזה החלק החשוב כאן.

אתיקה של בלוגרים היא דבר חשוב, היא מאוד חשובה בעיקר בבלוגים אישיים יותר, ואולי לא ניתן לצפות לה בבלוג של מועמד לכנסת שמנסה לשכנע אנשים, אלא דווקא בבלוג של מועמדים שכותבים על חייהם, ואולי אפילו כתבו לפני שהחלו לרוץ, אף אם זה במקום אחר. הגר, בפוסט שלה גם מעלה על דעתה את האפשרות לחוסר אתיקה, אבל משתמשת בה כדי להדגים טענה. האינטימיות שנוצרת בין הבלוגר לקוראים שלו, זו שממחישה את המרחק בין אצבעות הכותב לעיני הקורא, שמאפשרת לכל אחד לכתוב, לקרוא ולהגיב, אותה אינטימיות מחייבת אתיקה. אתיקה של חדר מיטות. נכון, אי אפשר לצפות מבלוגר שיברר את כל העובדות שהוא מסתמך עליהן ויתן הפניות למקורות; במיוחד כשכל העיתונים לא עושים כן, אי אפשר גם לצפות מבלוגר לא לספר על מעשים ומקרים מנקודת מבטו, שהרי זו מטרת הבלוג, אבל צריך איזושהיא מידה של אתיקה.

אני שוקל, אולי לנסח קוד אתי לבלוגרים? אבל זה בחיים לא ילך...

Posted by 2jk.org at 03:54 PM | Permalink | Comments (5) | TrackBacks (1)

CART MASTER: Bring out your dead! [clang] Bring out your dead! [clang] Bring out...[rewr!] ...your dead![rewr!] [clang] Bring out your dead!
CUSTOMER: Here's one.
CART MASTER: Ninepence.
DEAD PERSON: I'm not dead!
CART MASTER: What?
CUSTOMER:Nothing. Here's your ninepence.
DEAD PERSON: I'm not dead!
CART MASTER: 'Ere. He says he's not dead!
CUSTOMER: Yes, he is.
DEAD PERSON: I'm not!
CART MASTER: He isn't?
CUSTOMER: Well, he will be soon. He's very ill.

כמו בסצנה הומוריסטית מתוך הגביע הקדוש של מונטי פייתון, מוכה מדינת ישראל בשפעת העופות. אויבה הגדול של האנושות היא הגורם הקטן שבא להחריב אותה, החיידק, אותו "מוות שחור" שלא נראה עד היום. ושפעת זו על שום מה? אותה שפעת שכבר הצליחה לזעזע את המדינה ולשים מחציתה בהסגר - השפעת היא על חטא ההיבריס, על גאוותם ותאוותם של בני העולם, כעונש על הכליאה המזוויעה של בעלי חיים לצורך התענגות על דמם ובשרם. כאות קין נצבת השפעת על מצחם של הקרניבורים, אומרת כי תוכל להרוג במחי יד את מרבית האוכלוסיה הבוגרת, ורק הפטנט והדרך לחסל את השפעת מצוי בידי תאגיד מרושע.

נשמע כמו סצינה לא מוצלחת מסרט מדע בדיוני, אבל זו המציאות, לא?

אולם מה קורה בינתיים? מתחילה מלחמה אמיתית בין האנושות לבין העופות. אותם עופות שגודלו שנים במכלאות, בצפיפות, בדוחק, מושמדים כעת כדי להציל את האנושות. הם נושאים נגיף קטלני ויש להשמידם, הרי העופות יכולים להביא לחורבן המין האנושי. איש לא שואל עצמו מדוע וכיצד הגיעו העופות לתצפוצה כה רחבה בעולם יחד עם אפשרות להדבקת מגיפה בצורה כה קצרה.

הבעיה של המגורים הצפופים, כמו בסצנה המונטיפייתונית, יחד עם תנאים מחפירים הם שהביאו את המגיפה על האנושות. היא נכנעת לחטא של עצמה, ובעצם לא עומד דבר המאפשר את סיום העניין ללא השמדת העופות. או הם או אנחנו.

ולרגע נעצור.

ובאמת, באמת באמת, בלי להשמע מצטדק לרגע, ובלי להשמע הכי שמאלן שיש, אתם לא חושבים שאותו דבר שהאנושות עשתה לעופות, שאפשרה כר נח לשפעת העופות דומה משהו למה שעשתה ישראל לפלשתינאים? מגורים בתנאי כיבוש וצפיפות, מניעת נגישות לשירותי רפואה, הרעבה ודיכוי חברתי? כל אלו הביאו על ישראל מחאה אלימה שלא יכולה להעצר.

כמו שאני לא ממש בעד שפעת העופות, אני לא בעד החמאס. אני מקבל את שניהם כעובדה מוגמרת שניסיתי להלחם בהתדרדרות למצב בו שניהם יקומו. אולי מלחמה שתוצאותיה ידועה מראש. אבל תחשבו על זה, כשאתם צורכים "מוצר" בשרי מתעשיית הבשר שמושתתת על ניצול בעלי חיים והריגתם בכדי הביא לשולחנכם מוצר יעיל, אותה תעשייה גם תנקוט כל אמצעי כדי "לצור" מוצר זול יותר, כולל תנאים מחפירים לעופות, שמאפשרים כר נח למחלות.

הפרה המשוגעת, הפ והטלפיים וכעת, שפעת העופות, שלושתם חוליים של החברה האנושית, כמעט כמו החמאס והפונדמנטליזם האיסלאמי שקם עקב התעלמות המערב מצרכי מדינות האיסלאם במשך שנים וניצולן לנפט.

אולי ורק אולי, האנושות והאנושיות תנצח, רק אנושות אנושיית, שמעבירה חמלה ושמכבדת זכויות אדם וזכויות בעלי חיים, תוכל להביא למצב בו היא תשמור על עצמה.

Posted by 2jk.org at 12:05 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

עידו שטרנברג כותב היום באתר NRG על כך שהוא, "שמאלן מניאק" לדבריו, החליט להצביע הפעם ביבי. בתור יושב-ראש התנועה להחזרת הבריטי שאתרה המפואר ירד מהרשת לא מזמן, אך ניתן להשיג עותק ממנו כאן, הייתי מצפה ממנו להכרזה אחרת. טענתו העיקרית היא שבגלל התמיכה בויתורים חד-צדדים הוא איבד את האמון בנפסדות השמאל.

במציאות כזו גם מי שחושב (כמוני) שצריך להיפרד מהשטחים, אמור להבין שאסור למסור אותם לחמאס; גם מי שסבור (כמוני) שהזמן בסכסוך הזה לא משחק לטובתנו, לא יכול לחשוב על עיתוי גרוע יותר לסיים אותו חד-צדדית.

אבל דווקא עכשיו - כשאפילו באירופה מתחילים להבין את האיום של האיסלאם הפונדלמנטליסטי - אולמרט, פרס וקדימה עומדים לתת לו מדינה בחצר האחורית שלנו. וכל זה חינם, אין כסף. בלי ויתור על זכות השיבה, בלי הכרה במדינת ישראל, בלי פירוק תשתיות הטרור, בלי מו"מ ואפילו בלי גמילה מהנטייה המעצבנת להצהיר בכל הזדמנות על כוונותיהם למחוק אותנו מהמפה.

טענתו נכונה, אך לא מחזיקה בעובדות ובמציאות. הרי, פרט לקדימה, שאף היא אינה מדברת רק על מהלכים חד-צדדים, הליכוד אכן מדבר על "יתנו - יקבלו" (כמובן שלא בצורת מצע, כי לא לליכוד ולא לקדימה מופיע מצע באתר) אלא הליכוד חותר להסדר קבע. כך גם עושה העבודה שדורשת זאת ואפילו מרצ שמתרפסת ומכריזה על חלוקת ירושלים בכל עת קוראת להסדר מדיני. לשם הדגמת האבסורד, אביא שלושה ציטוטים מבלי לייחס את האומר אלא בלינק בסופן. קראו והבינו.

... תפעל לחידוש משא ומתן מדיני שיתקיים תוך מאבק נחוש נגד האלימות והטרור, השלמת גדר הביטחון תוך שנה ושמירה על עליונותה של ישראל. במצב של קיפאון מדיני, ישראל תנקוט בצעדים עצמאיים שיבטיחו את האינטרסים הביטחוניים והמדיניים שלה.

למדיניות הנסיגה החד- צדדית ללא תמורה יש חלופה ברורה: מדיניות ההדדיות. מדיניות זו מתגמלת התנהגות אחראית לכיוון השלום ומענישה פעילות טרוריסטית המנוגדת לשלום.

...קוראת לפעול ליצירת תנאים שיאפשרו חידוש המשא ומתן בין ממשלת ישראל לבין יו"ר הרשות הפלסטינית והנציגים הנבחרים של העם הפלסטיני. תוצאות המו"מ יכובדו על ידי שני העמים לאחר הכרעה פנימית בדרך שיבחר כל עם.

בעצם, שלוש המפלגות שמקיפות את קדימה מדברות על הצורך בהסדר שלום. אין הרבה הבדל בדיאלקטיקה, אלא רק בפרקטיקה. שטרנברג, לדעתי, טועה. כל הפסקה של כיבוש היא מבורכת, הפסקה של כיבוש בהסכמה היא הדרך הנכונה. הסכם שלום יאפשר את התקדמות המדינות השוכנות זו לזו. שטרנברג מדבר על הדיסוננס הקוגניטיבי, אותו דיסוננס היה בעת שיוסי שריד הצביע נגד תקציב המדינה ב2005, אבל בעיקר היו קריאות בזמנו בהנהלת מרצ להתנגד להתנתקות כיוון שמדובר במהלך שפוגע באפשרות לשלום.

החתירה לשלום לא באה מעמדה נפסדת, אלא מתוך הבנה שרק באמצעות שלום ניתן להביא להסדר שאכן ימצה את טענות הצדדים; מהלכים חד צדדים ימנעו טובים במקרים בהם יוצאים מכל השטחים ולא משאירים התנחלויות כעצם בגרון. במקרה שלנו מדובר במצב בו יש עובדות בשטח. הוקמו התנחלויות שככל הנראה כבר לא יהיה ניתן לפנות, ובמצב כזה צריך להגיע להסדר, פיצוי הולם שינתן במסגרת הסדר מדיני. הפיצוי אינו בהכרח כספי ואינו בהכרח בחילופי אדמות, אלא יכול לבוא בהטבות סחר, ביצירת מקומות תעסוקה או בכל דרך אחרת. בכל מקרה, פיצוי הולם צריך לבוא על גושי ההתנחלויות שהפכו, לצערי, לעובדה מוגמרת בעקבות מדיניותו של שרון.

בכל מקרה, שטרנברג טועה ומטעה. אפילו ביבי לא מדבר במתכונת "יתנו-יקבלו" יותר, הוא מדבר במתכונת תבוסתנית של מי שהבין שהאידיאולוגיה שלו כשלה. בעוד ששטרנברג רוצה "מנהיג חזק" שיגן עליו מהחמאס, צריך לא מנהיג חזק, אלא מנהיג שיכול לשבת ולדבר, מנהיג רגיש ותבוני, שיודע לחייך, לכעוס ולהבהיר את הנקודות שלו. מנהיג שיכול, אולי, לשבת ולדבר בערבית עם החמאס ולא רק באנגלית אמריקאית. מנהיג שלא מתבייש בעצמו.

מיום ליום אני יותר חושב על כך שפרץ באמת מתאים להנהיג את ישראל.

Posted by 2jk.org at 10:10 AM | Permalink | Comments (6) | TrackBacks (0)

והמבין את הפאשלה, יבין (תגובה 8)

מה לעשות, גם אני עושה טעויות.... תואר ראשון, לימודי משפטים, זה מה ששיחות עם נטוויז'ן ובזק ב3 בבוקר עושות לי...

Posted by 2jk.org at 07:37 PM | Permalink | TrackBacks (0)

עו"ד דותן מזור (איזה כיף להגיד את זה ככה, אחרי שעבדנו ביחד 5 שנים על להשיג את שלוש האותיות וזוג הגרשיים) שלח לי היום לינק לאתר שמאפשר לך לבנות ערכת חסימת שידורים ממכשירי RFID.

CC-BY-NC-ND, התמונה מאתר פליקר

אז מה בעצם הבעיה בסימון זה? חובבי הפרטיות והפרנואידים נוטים לעיתים, משום מה, לחשוש שכל העולם רודף אחריהם. לא שהדבר לא נכון בהכרח, אבל מציאות בה ניתן יהיה לדעת היכן כל אדם נמצא ומה נמצא באמתחתו אינה כה רחוקה. טכנולוגיית הRFID תאפשר לסרוק במהרה ולברר האם חפץ מסוים נמצא או לא במקום מסוים, ותאפשר לדעת מה מודל התחתונים של פלוני ומתי הם נרכשו. הטכנולוגיה גם תוכל לשמש לזיהוי ומציאת בני אדם.

ברוס וויליס מגלם בסרט "12 קופים" נוסע בזמן שמנסה להמלט מעתידו, וכשמוכנס הוא לבית המשוגעים פוגש בנמלט לכאורי אחר שמסביר לו שהדרך היחידה להמלט מהמעקב של אנשי זמנו היא לעקור את שינייך. החברים באתר 22C3 מצאו דרך יעילה יותר לעשות זאת, ולא, הפעם היא לא דורשת כובע אלומיניום.

הרעיון של חסימת שידורי RFID, שספק אם יגיעו לישראל בקרוב עקב מגבלות רגולטוריות, מעוררות לא מעט בעיות. ראשית, האם מותר לספק המוצר להתקין את המכשיר שיכול לאפשר למעקב אחר הצרכן? יש להניח כי התקנת שבב RFID תתנגש בהוראות חוק הגנת הפרטיות (הארכאי במעט) בישראל וכן בהוראות חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו שאוסר כניסה לפרטיותו של אדם. כמו כן, יש להניח שבאם יקבע שהתקנת שבב זה אינה פוגעת בפרטיות, אזי מתקיני השבבים יעגנו בחוזה המכירה את זכותם להתקין ויאסרו על חסימת התשדורת. כך הדבר נעשה גם עם מיסוך תדרי הטלפון בקולנועים בישראל, רשמית הדבר אסור. מדובר בהפרעה לתשדורת.

עם זאת, האם לא ראוי להעמיד את שאלת הRFID לבחינה ציבורית בישראל? מדובר בסך הכל במוצר שעשוי לשפר את איכות החיים למיליונים, וכפי שיובל דרור אומר בספרו "הפוליטיקה של הטכנולוגיה" (מפה: 2006) לכל טכנולוגיה יש השלכה פוליטית. האם לא ראוי למצוא את דרך המלך בין בילוש והתחקות באמצעות הטכנולוגיה (שהיא אדישת כוונה, אלא רק מכשיר) לבין שיפור איכות החיים? העמדת העניין לבחינה ציבורית יכולה לצור לא מעט בני כלאיים. כך לדוגמא, אולי, יתאפשר מצב בו יותקנו שבבים שיפקעו לאחר מספר ימים, כדי להקל על רכישות בחנויות או שימושים יומיים באוטובוס; אך בו זמנית יאסר שבב אשר אינו פוקע.

המחוקק בעידן דיגיטלי יצטרך להתעמת לא רק עם בעיות פרטיות חמורות, אלא גם עם אבטחת המידע, הרי כל פרט יוכל להרים מקלט ציבורי שינטר פעילות באיזורו ועל ידי כך ידע הכל על שכניו. פתאום האח הגדול אינו לבד, עשרות אחים קטנים צצים להם ומגלים דברים שהממשל מעולם לא ידע. לא מעט אנשים כבר היום מסרבים להסרק ביומטרית בביקורת הגבולות, על אף אי הנוחות הנובעת מכך, ואחרים מסרבים לחשוף את פניהם ברשת. בעידן בו המידע הוא הכל, לעלות איסופו יש משמעות גדולה.

Posted by 2jk.org at 09:52 PM | Permalink | TrackBacks (0)

היום התפרסם עוד טור שלי ב"חוק ורשת" של NRG. כנסו, טקבקו ותנו פידבק חיובי.

והכי חשוב, לא לשכוח לתת הצעות נוספות במכרז החברתי למצלמה.

Posted by 2jk.org at 09:37 PM | Permalink | Comments (4) | TrackBacks (0)

רק אתמול, כשפתחתי לינק ששלחה לי שרון דולב במייל, מראיון איתה שנערך בYnet התבהרו לי הדברים. שרון ואני, חרף היותנו קרובים יחסית בדעות הפוליטיות, היינו ממחנות שונים בתוך מרצ, אולם, אותה קרבה אידיאולוגית היתה זו שהביאה את שנינו לעבור למפלגתו של ברונפמן כשהוא החליט לרוץ (ולהתאכזב אחר כך). הראיון איתה אתמול נפתח בהצהרתה: "גם אם לא הייתי עוזבת לפני חודשיים את מרצ הייתי עוזבת את המפלגה אחרי שראיתי את ביילין מפלרטט עם אביגדור ליברמן. יו"ר מפלגת שמאל שמסתחבק עם ראש מפלגה ימנית לאומנית גזענית, זה כבר יותר מדי". ואז התחלתי לחבר 1 ועוד 1

באחת הפגישות הראשונות שלי עם רומן ברונפמן דיברנו אידיאולוגיה. והוא שאל אותי בעצם מה ביילין אומר היום שליברמן לא? נישואים אזרחיים - דא, חלוקת ישראל - דא, נישואים חד-מיניים - נייט (למרות שהעניין סוייג לאחרונה). בעצם, כמו שאמר זאת אמנון רז-קרקוצקין:

מרצ עצמה, לעומת זאת, אינה רחוקה מליברמן: הויכוח ביניהם הוא לא על עקרונות, אלא על דרכים ועל רטוריקה. לשניהם משותפת המטרה של רוב יהודי בשטח רחב ככל האפשר, כשם ששניהם שותפים להכרה שצריך לעשות "ויתורים" (המלה המשמשת לציון ביטול הכיבוש בחלק מהשטחים). לא רק ששיח ה"שלום" של ביילין ומרעיו במרצ ובעבודה אינו מציב אלטרנטיבה למערכת הערכים הגזענית – הוא זה שיוצר אותה. מאמר המערכת של "הארץ" קרא היום להתייחס לאזרחים הערבים כשווים, לא להפלות אותם בתחום החינוך, שכן אחרת הם עלולים לפנות לכיוון הדתי-פונדמנטליסטי. זו גם ההשקפה הכללית של מרצ – לא זכויות אלא תועלתנות. שיח קולוניאלי טיפוסי מן המאה התשע-עשרה.

את המסקנה הזו היה אפשר להסיק עוד ב2003, כשנערך ראיון משותף בין השניים בעיתון תל-אביב, שם אמר ביילין:

אם לא נגיע להסכם במהרה, יהיה כאן רוב ערבי. זו עובדה קשה ביותר, שעדיין לא התעוררנו להתמודד איתה. במקרה כזה, רק מדינה יהודית על בסיס לא דמוקרטי תוכל להחזיק בשלטון, וזה לא יהיה פשוט. אולי לליברמן, שיש לו מחשבות על מדינה יהודית לפני מדינה דמוקרטית, זה לא מפריע, אבל במקרה כזה אני יכול להגיד לו שרבים מאיתנו לא יחיו כאן.

ה"רומן הרוסי" של ביילין המשיך גם ב2005, כשזה פעל לפזר את הכנסת:

יושב ראש מרצ, יוסי ביילין, קיים בימים האחרונים פגישות עם ראשי סיעות באופוזיציה, בעיקר מהימין, ובדק אפשרות ליזום כינוס פגרה מיוחד שבו תועלה הצעת החוק לפיזור הכנסת מיד לאחר ההינתקות. בין היתר, נועד ביילין עם יושב ראש ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, ועם מנהיג שינוי, יוסף לפיד. על מנת לכנס את הכנסת נדרשות 61 חתימות, ובמרצ מעריכים כי ניתן יהיה לגייס את הרוב הדרוש, במקרה שמורדי הליכוד יהיו מעוניינים בכך.

הבעיה היא לא הרטוריקה הציונית, שאותה אני מבין, אותה רטוריקה שמכירה בזכותו של העם היהודי לחיות במדינת ישראל, אלא הבעיה היא בכך שכל ההבדלים בין השניים הם סמנטיים. שניהם לא מעוניינים לדאוג לזכויות האחרים, אלא רק לעמם, שניהם מנהיגים מדיניות של הפרדה מוחלטת כדי לקיים שתי מדינות שלא יוכלו לקיים אלא קשרי ניצול. אני מרגיש עצמי קרוע, מצד אחד אני לא רוצה לומר שמרצ בעצם לא מציגה אלא את עמדותיו של ליברמן, למרות שהדבר יכול להיות נכון, אלא אני רוצה להעלות כאן את הבעיה האמיתית שלי עם הנושא, שאני כן רוצה שתי מדינות, אני כן רוצה שתי מדינות עם יכולת קיום עצמאית, לא מדינה אחת שחיה בעושר עם הגדרות דמוגרפיות ברורות - יהודים דא נוצרים ומוסלמים נייט, ומדינה שחייה בעוני מחפיר ומקדמת פונדמנטליזם. דווקא לביילין קל לשתף פעולה עם ליברמן, שמציג דעות לא רחוקות מדעות החמאס (העניין ה'טכני' של מיקום הגבול הוא באמת טכני).

אני עוד צריך למצוא את עצמי בתקופה מבולבלת כזו. זה לא קל להחליט מה לעשות ולבחור מקום

** גורם זר מתערב: אח שלי בדיוק שאל אותי מה זה E1

אחרי שעניתי לאח שלי הקטן על מה הוא איזור E1 הבנתי שהמשנה המדינית שלי טיפה יותר סדורה ממה שחשבתי. אני כן רוצה להגיע למצב שבו לשתי המדינות תהיה יכולת קיום בכבוד. אני מוכן לקבל את העובדה שההתנחלויות שהן פשע מלחמה ישארו, בחלקן, במקומן, אם ניתן לתת במקומן משהו אחר, ומשהו זה לא בהכרח אדמה. זה בעצם מה שמבדיל בין התשובה שלי באתר "היועץ הפוליטי" שהובילו להצבעה למרצ לבין התשובה שהובילו להצבעה ל"עבודה"; לא שזה בהכרח אומר שקבעתי את דעתי.

ולפעמים הכל, כמו בסרט אמריקאי, מסדר באמצעות גורם זר מתערב.

Posted by 2jk.org at 04:23 PM | Permalink | Comments (6) | TrackBacks (1)

פורים הוא יום כזה בשנה, שכל אחד יכול להיות מה שהוא לא באותו הרגע, מה שהוא משווע להיות, מה שהוא רצה אבל לא יכל ומה שהוא שונא להיות. פורים מאפשר לכל אחד את היום היחיד בו הוא אחרים לא יכולים לדעת לגבי הסטיות האמיתיות שלו והוא יכול ללכת ללא מגבלות הנורמיס בחברה. פורים מביא איתו, בעצם, את החופש. החופש להיות מי שאתה, בלי מגבלות או עכבות חברתיות. החופש להכיר בשונה ולא לשנוא אותו. ויגור אינדיאני עם בוקר, זונה עם מכשפה ותרנגול עם צייד.

החופש אתם אומרים? חופש לעשות מה? למה בשאר השנה אנשים מעוכבים מלעשות כרצונם? למה ביום מיוחד זה הם בוחרים להוציא את הניכור ולהראות דווקא את מה שיש להם לומר? הנשים מתחפשות לזונות כדי לומר אחת ולתמיד שגם הן רוצות את המין כמו שהגברים מצפים מהזונה - אבל לא שהן מוכרות את גופן, אלא שבא להן פעם אחת להתנהג אחרת, ולראות מה יטמן העתיד.

ישנם כאלו שבמקום לקחת את פורים למקום האמיתי שלו בוחרים לקחת אותו למקום של משחק, הם ממשיכים עם אותו המשחק, מתחפשים לאותה דמות מסתורית אותה הם עוטים ערב ערב בפאב בכל מקרה, ומקווים שהפעם, עם אווירת פורים המסתורית, יתמזל מזלם והם יצליחו בכך. אותו זר מסתורי, שכבר שנים יושב על הבר עם כוס הבירה וסיגריות מרלבורו אדומות. בא, מעשן, מעיף מבט חטוף והולך. לבד, בלי שידעו למה.

ומה קורה כשהחגיגה נגמרת? האם אנחנו לוקחים איתנו עוד משהו מפורים איתנו? האם זה באמת משנה אותנו? לא יודע. בכל מקרה נמאס לי לכתוב את הפוסט הזה, אני אחזור עוד היום עם משהו יותר מעניין...

לא לשכוח, כמובן, שעדיין יש כמה ימים להציע הצעות למכרז המצלמה שלי.

Posted by 2jk.org at 03:06 PM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

הכנסתי קצת שינויים בעיצוב, אני משחק עוד עם הCSS, אשמח לשמוע מה הייתם רוצים לעשות באתר.

בינתיים, יהיו כל מיני הפרעות בימים הקרובים, נא לדווח לי לתא דואר על בעיות תאימות, עיצוב או כל הערה אחרת.

יהונתן

Posted by 2jk.org at 01:00 PM | Permalink | Comments (12) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 08:11 PM | Permalink | TrackBacks (1)

Posted by 2jk.org at 07:00 PM | Permalink | Comments (4) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 08:59 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 09:44 PM | Permalink | Comments (63) | TrackBacks (6)

Posted by 2jk.org at 12:05 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (1)

Posted by 2jk.org at 07:09 PM | Permalink | Comments (4) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 04:13 PM | Permalink | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 11:18 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 06:37 PM | Permalink | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 08:03 PM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 07:43 PM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (2)

Posted by 2jk.org at 10:51 AM | Permalink | Comments (7) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 10:29 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 10:30 AM | Permalink | Comments (3) | TrackBacks (0)

Posted by 2jk.org at 09:49 AM | Permalink | Comments (2) | TrackBacks (0)