אז הסיפור שלא היה לא התרחש לפני שנתיים, לא הכרתי מישהי באינטרנט, ולא שוחחנו ארוכות מספר חודשים. לא נפגשנו בסמטה חשוכה ולא התחלנו להתראות, ולא התחלנו להסתובב ביחד או לצאת ביחד. גם לא הכרתי את החברות שלה, במיוחד לא את אלו שהיו יותר אטרקטיביות. הן גם לא אהבו את אותה המוזיקה ששמעתי, והן גם לא רצו שנשב וננגן ביחד. הן בעיקר לא רצו שנצא לפאבים ונשתה שלושתנו ונדבר על סקס. החברות שלה לא רצו בכלל לדבר איתי, ובכלל, כשאני פוגש בימים אלו בחורות
אף אחת לא מכירה אותה.

אני והיא לא יצאנו ביחד לאיזו מסיבה, ולא התחלנו להתנשק בלהט הרגע, במיוחד לא כשהרגשתי קצת למטה בגלל אקסית ספציפית. גם לא חזרנו אליי הביתה והתחלנו לגעת אחד בשניה, וגם לא נעלתי את הדלת. לא הערנו את השותף שלי מהרעש, אולי כי הוא לא היה בעבודה, וגם לא המשכנו עם זה עוד פעם כשהייתי שוב למטה. לא הגענו אליי למיטה ולא נכנסת אחרי זה למקלחת. גם לא רציתי שזה יקרה.

לא היינו ביחד ולא רצינו להיות ביחד, לא כתבת לי אחרי כן על כל מיני דברים שהרגשת ואני לא התעלמתי ולא זרקתי את הכל לפח. סיפרתי לכולם ולא שמרתי בבטן, כי כל שרציתי היה לפגוע בך. רציתי לנתק איתך קשר, והבנתי כמה הרסני זה יהיה.

שנה אחר כך לא הכרתי במקרה חברה שלך, וגם איתה לא ניתקתי את הקשר כשפחדתי שזה יותר מדי להתקרב אלייך. גם שנתיים אחר כך, לא התרחקתי ישר אלא חיכתי טיפה. לא כל כך נעלבתי כשהתחלת להתעלם ממני ולא לשלוח יותר מסרונים מוזרים באמצע הלילה, ומטלפונים לא מוכרים. גם בכלל לא חשבתי שאת ההיא המסתורית שמתחילה איתי עכשיו ברשת. בכלל לא.

הכי לא ציפיתי, אבל, שאני לא אעשה טעות. הכי לא ציפיתי שאני אשב בפאב ואחשוב על דברים כאלו.