אווירת טרום הבחירות כמעט ולא מורגשת. לא ברשת, שאדישה וכותבת לא מעט על למה לא להצביע, לא לא על למה כן. אפילו וואלה! הקדישו לכך פרויקט מיוחד. בפעם הראשונה בחיים אני מצביע ולא בלב שלם, והעניין לא קל. היה לי קל הרבה יותר אם ברונפמן היה מחליט לרוץ, כי אז היה מישהו שהייתי יכול להאמין בו, מישהו שאפשר לסמוך עליו. מההצבעה שלי לעבודה אני לא אתאכזב, אני מקסימום אופתע. אני לא מצפה ליותר מדי מהם, רק שיחזיקו את אולמרט מלעשות את מה שהוא רוצה לעשות.

לא נורא, אבדה הצבעה אחת, אבל לא בוכים על מנהיג שנרצח חלב שנשפך, אולי זה אחד הדברים בלהתבגר, שלומדים שאין לך למי להאמין יותר, וצריך להתפשר. אולי זה אחד הדברים שאני אצטרך להתמודד איתו, שאני באמת לא יכול להשפיע אלא אם אני אתחיל לעשות דברים.

אני רק חושב על כל מה שכן עשיתי, ואני יודע שאם כשהייתי עושה אותם מרצ היתה מאחורי הייתי יכול לעשות יותר. אבל מרצ בחרה מסיבות אישיות לא לתמוך במאבקים שניסיתי לנהל, אז עשיתי את כל מה שיכלתי עם מעט החברים שכן עזרו, ועזרו מעבר לכל עזרה שיכלתי לקבל.

הפייט האמיתי יהיה אחרי הבחירות, על לקדם נושאים חשובים באמת, על לבנות לובי נורמאלי בכנסת שיטפל במה שצריך לטפל ועל לקדם מדינה שהאזרחים בה הם לקוחות שמקבלים שירות ולא נתינים כמו היום. עוד יבוא השינוי.