היה זה בוקר בהיר בחודש מאי. מאי הקטנה, בת חמש, הלכה לגן השעשועים עם אחיה עוז בן השמונה. אחיה עלה על המגלשה והחליק כלפי מטה; המגלשה, שעשויה מפיברגלס, נשברה ועוז נפל ושבר את אגנו. עוז, פורץ בבכי ובכאבים, ומאי, עומדת חסרת אונים ובוכה. חיש מהר מגיעות שתי ניידות, הראשונה ניידת טיפול נמרץ לטפל בעוז הפצוע, השניה ניידת משטרה לעצור את מאי, שהביעה צער וכאב ביום חודש מאי זה, יום העצמאות.
מקרים אבסורדיים הופכים למעניינים יותר; אולם, אם הצעת חוק הנכבה אכן תעבור (עכשיו שיש לה תמיכה ממשלתית). "הצעת חוק יום העצמאות (תיקון – איסור ציון יום העצמאות או הקמת מדינת ישראל כיום אבל), התשס"ט–2009" קובעת כי "לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער" (עם עונש מאסר של שלוש שנים). כלומר, לא יהיה ניתן לערוך באותו יום אזכרות לחללים (שאינם חללי מערכות צה"ל) או לזכור רגלים אחרים, לא יהיה ניתן לחגוג את יום X הקדוש בנצרות, שעשוי להיות יום אבל, ובכלל.
יש מן הפסול בהצעות חוק שקוראות לשנות את הרגשתו הפנימית של אדם. כשם שלא ניתן להכריח אדם להתנצל, לא ניתן לאסור עליו להתאבל. האם השלב הבא יהיה לאסור על אדם לחגוג ביום השואה (גם אם אותו יום הוא יום הולדתו) או לשמוח ביום כיפור? האם ניתן להכריח אדם להרגיש (או לבטא את הרגשתו)? הצעת חוק מסוג הצעת החוק של מילר גורמת לנו להבין כי מדינת ישראל מנסה, יותר מכל, להכנס למוחותיהם של אזרחיה ולשנות את תודעתם.
בחיי, יהונתן, הייתי בטוח שאלמנט בסיסי בעריכת דין זה הבנת הנקרא.
"לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער"
מדובר אך ורק כאבל או צער הנובעים מעצם יום העצמאות, או מעצם הקמת מדינת ישראל.
תרגיש חופשי להביע כמה צער שאתה רוצה על חללים, או נפילות ממגלשות – כל עוד לא הבעת צער שמדינת ישראל הוקמה, ובגלל זה נפלת ממגלשה, אתה בסדר מבחינת החוק.
לעניין החוק, הוא אינו אוסר על מחשבות, הוא אוסר על מעשים. לא תערוך אירוע של צער ואבל על הקמת מדינת ישראל, אותה מדינה שאתה חי בה, אזרח בה, נהנה לחיות בה, ובה לא מוציאים אותך להורג על המעשה הזה, כמו שהיו עושים אם היית עורך אבל שקורא להשמדת ירדן/מצריים/סוריה/לבנון/סעודיה.
יהונתן, למה סתם?
גם אני מתנגד להצעת החוק אבל דניאל צודק (המשפט האחרון שלו לא לעניין).
אלעד,,
דניאל לא צודק. עצם קיומה של הצעת חוק שאוסרת על אזרחי ישראל להיות אבלים בתאריך ספציפי היא פשע נגד המצפון ופוגעת בחופש הפולחן. לו היה חג דתי נוצרי שבמקרה היה נופל על אותו תאריך, האם אז היה אסור להתאבל בו? הצעת החוק הנוראית הזו היא גרועה לא פחות מאשר הצעות חוק גזעניות. היא לא נועדה לשום תכלית ראויה ולא נועדה לשמור על זהותה של מדינת ישראל. הצעת החוק נועדה לפרובוקציה נטו.
הצעת החוק לא אומרת מה להרגיש, היא אומרת מה לעשות. כמו שאתה יכול לחשוב שהרייך עוד יקום וימחה את היהודונים, אבל לא לפעול בנידון בשום דרך כולל הצגת הסמלים, ההצעה רוצה שגם אם אתה מתאבל על הקמת מדינת ישראל לא תראה זאת.
אלון,
הצעת החוק היא שלב מסוכן בדרך למה שאתה אומר, ואל תעצום עיניים: יש לה מטרה מובהקת, והיא להכחיד את ההרגשה של ערביי ישראל. האם יש לה מטרה אחרת?
ומה עם ההרגשה שלי?
תאר לך שביום הולדתך היתה במקביל לחגיגה הפגנה סמוכה שמתאבלת בקול על לידתך, וקוראת להחזיר את המצב ל"מצב הטבעי" שלו, מה שמרמז בעדינות על להשמיד אותך, פעילותך ומורשתך?
זו זכותם הלגיטימית לבכות ולהביע את דעתם, כל עוד הם לא מסיתים לרצח, לגזענות או לדברים דומים. האם הנכבה בכלל מסיתה לאלימות כזו? תקרא טוב במה אתה תומך.
גם ככה זה לא יעבור את מבחן בג"ץ. זו סתם דרך נוספת של המחוקק להביע זילזול באינטיליגנציה של הבוחר ולהתהדר באמירות על בית המשפט העליון שהוא בעצם שלוחה זדונית של השמאל.. כלום לא יצא מזה, זה בטוח. זה לא מרגש, זה רק מרגיז שזה מה שהם מתעסקים בו במקום לקדם חקיקה שבאמת תהפוך את החיים שלנו לטובים יותר. בקיצור ג'ו, אין סיבה לבזבז אנרגיה על כאלה שלוקחים את הדמוקרטיה ובשמה רומסים אותה. גם ככה זה לא יקרה.
לאלון –
עזוב הרגשות. צמחונים מרגישים לא נעים כשמישהו אוכל שווארמה,דוסים מרגישים לא נעים מזה שהומואים קיימים ואני ממש מתעב ג'ינג'ים.
השאלה היא כזו: האם לממשלה מותר להתערב במה שאני חושב,מרגיש ואומר אם אני לא פוגע פיזית באחר?
התשובה בעיני היא לא,ואני לא תומך גדול של השמאל האנטי ציוני דכאן,אף אדם שמכיר את דעותי לא יטעה בי למצביע חד"ש או בל"ד, ואף על פי כן.
משטרת מחשבות,גם אם כרגע היא תומכת באמונות שלך,זה לא רעיון טוב.
תזכור את זה בפעם הבאה שמג"בניק ידפוק לך את הראש בניידת כשאתה מפגין בעד הורדת שכר הסטודנטים,לגליזציה של סמים או נגד פינוי הגולן והאנשים הנחמדים במח"ש יצחקו לך בפנים. כשאתה נותן כוח למדינה,היא לא נותנת אותו בחזרה כל כך מהר.
@אלון – אבל מה לעשות שזה מה שאנשים מרגישים? במדינה דמוקרטית לכולנו יש זכות להביע עמדות, גם אם הן לא פופולריות. כפי שיהונתן כבר ציין באיזה פוסט זה מכבר, דווקא העמדות הלא-פופולריות הן המקום בהן נבחנת הדמוקרטיה.
ושוב, המטרה היא לא לשלוט במחשבות אלא לשלוט במה שנעשה לגביהן.
כל עוד מה שנעשה הוא לא בחזקת פגיעה פיזית במישהו אחר (ואם כל הכבוד לרגשותיך, לך הרי לא אכפת שאתה פוגע ברגשותיהם, נכון?), הטעון שלך לא מחזיק מים.
משהו השתבש מהיסוד בתפיסה שלנו את הדמוקרטיה ואת המשחק האזרחי בישראל.
בראייתי, הנציגים הפוליטיים של ערביי ישראל פוגעים בציבור שלהם באופן מהותי – במקום לדאוג למצביעים שלהם הם דואגים לתושבי עזה. אולם, הזדהותם של ערביי ישראל עם ערביי עזה היא לגטימית במסגרת חוקי המשחק הדמוקרטיים. אני בטוח שיש לא מעט אנשים שהיו שמחים אם כולנו היינו נגד פתרון שתי מדינות, בעד התנחלויות ועוד – אבל אין לממשלה שום זכות לכפות את התפיסה הזאת על האזרחים.
איסור ציון הנכבה הוא לא רק מטומטם אלא גם מסוכן. מטומטם מכיון שיהיה רק נזק מהצעת החוק הזאת, והיא לא תעמוד במבחן בג"צ
מסוכן, מכיוון שעוד יהיו חברי כנסת שיחשבו שנסיונות בוטים כאלה לפגוע בזכות הביטוי של אזרחי המדינה.
לא צריכה להיות פגיעה במישהו אחר, מספיקה הקריאה לפגיעה בו
דניאל, מה היית אומר אם באירופה של טרום-השואה היו אוסרים על היהודים לציין את יום תשעה באב? מה אנחנו בכלל מתלוננים על זה שאנחנו במדינה האירופאית שגידלה אותנו ודואגת לנו? מדברים כאילו זה לא בסדר שאנחנו שם?
אלון: אז יש לאסור על מעשי אלימות והסתות. לא על מנהגים לא קשורים שעלולים איכשהו להביא לאלימות והסתה.
כמו שיש המון אלימות של אוהדי כדורגל אבל אנחנו לא אוסרים על משחקי כדורגל.
יהונתן,
דניאל אומר לך שהצעת החוק מדברת על הבעת צער מהקמת המדינה ולא מנפילה ממגלשה ביום העצמאות (כמו בדוגמה שלך). זה הכל, בזה הוא צודק.
צריך להתייחס להצעת החוק ולא למה שלא מוצע בו.
ושוב אני אומר – אני נגד החוק!
אלעד,
נתתי את המגלשה בתור דוגמא אבסורדית לחלוטין, לא בתור משהו שאני מאמין שיקרה.
אלון,
אני חושש שאתה טועה. כעקרון, הבעת צער בצורה לא אלימה, כל עוד היא לא קוראת לאלימות או מעודדת אותה, היא חוקית. אם מישהו מעודד אלימות או מסית לגזענות, אז לא צריך את חוק הנכבה בשביל זה.
אני מאלה שמאמינים שכיבוד הרגשות של שני הצדדים – חלק מכבוד האדם, לדעתי – יכול לקרב שלום.
דווקא כבוד לצער הערבים יכול לשכך אותו ולקדם פתרון יותר נקי. מובן שגם עליהם להביע כבוד לרגשות היהודים.
מקווה שהצעת החוק הרעה והאווילית תקרוס, על כל סכנותיה וביזיונותיה.
כל עוד לא מבצעים או מסיתים לאלימות אז אין בינינו ויכוח. הבעיה היא שבהרבה מקרים זה לא כך. בואו לא נתמם, אם זה היה תלוי במי שמציין את יום הנכבה אנחנו לא היינו פה בשביל לנהל את הויכוח.
יתרה מכך, יש משהו מאוד מקומם בכך שאדם יוצא (לכל הפחות בהבעת אבל) נגד הקיום של מדינה שהוא יונק ממנה.
בואו נסכם את זה. יום אבל למגזר מסוים? שיעשו חיים. יום אבל שקורא או מבצע פגיעה זו או אחרת במדינת ישראל או אזרחיה – נו נו נו. (וכן יהונתן, יש חוקים ספציפיים עבור זה).
ואולי חבל להשחית מילים. בכל מקרה זה בחיים לא יעבור. לחוק צנזורה יש סיכויים טובים יותר.
ואם כבר רוצים להשקיע את הזמן בהצעות חוק מסוכנות אולי עדיף להפנות את האנרגיות ל
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/895/094.html?hp=1&loc=104&tmp=1286
אלון,
אם יש כבר חוק נגד פעילות אלימה ונגד הסתה, אז מדוע החוק הזה ימנע את זה? הוא פשוט יבוא פעמיים.
אני לא חושב שהאבל בנכבה הוא נגד קיומה של מדינת ישראל, וגם אם כן, אני לא חושב שיש מקום לאסור זאת בחוק.
ולגבי ליברמן: אני לא חותם על הצהרת הנאמנות שלו, ושישלול לי את האזרחות, אני אקבל זכויות של פליט בלונדון.
ומי שבכל זאת חושב שזה חוק בלתי שפוי, הכינסו לקישור הזה ותחתמו:
http://www.atzuma.co.il/petition/aditayar/1/
יהונתן, מאוד מטריד אותי שבתור מי שהעבודה שלו היא להבין את דבר המחוקק, אינך מבין עניין בסיסי בחקיקה הזו.
ואם אתה כן מבין, עוד יותר מטריד אותי שאתה בוחר להתעלם ממהות החוק, ולנהל פה דמגוגיה זולה תוך פירוש לא נכון של החוק.
"לא יערוך אדם פעולה או אירוע"
(מדובר אך ורק על מעשים, תרגיש חופשי לחשוב מה שבא לך)
"שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, "
(הפעולה או האירוע שלך, חייבים להתייחס בצורה מפורשת ליום העצמאות, או לעצם הקמת מדינת ישראל)
כיום אבל או כיום צער"
(והפעולה חייבת לקחת את ההתייחסות הזו ליום העצמאות, ולהפוך אותה ליום אבל)
כלומר –
מותר לך עדיין לכתוב ספרים על כך שהקמת מדינת ישראל עשתה לך עוול. (זה לא יום אבל)
מותר לך עדיין להפגין נגד קיום מדינת ישראל(גם זה לא יום אבל או צער)
מותר לך עדיין לציין יום אבל על מות סבתא שלך ביום העצמאות(זה לא "ציון יום העצמאות" או "התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל").
מותר לך עדיין לציין יום אבל על מות אביך במלחמת העצמאות (שהרי אתה אבל על מות אביך, לא על הקמת מדינת ישראל)
מותר לך עדיין לבכות כי אחיך נפל ממגלשה ביום העצמאות. (אני אפילו לא אטרח להסביר את זה).
מה שאסור לך, זה להכריז על יום אבל שבו אתה מביע "צער על הקמת מדינת ישראל". או במילים אחרות – נכבה.
יש מבין?
דניאל,
קרא שוב את הוראת החוק. "יום העצמאות" הוא תאריך. כל קביעה של יום אבל באותו תאריך או הבעה של יום צער הוא עבירה פלילית.
אסור לך להכריז על כל יום צער באותו יום בו חל יום העצמאות.
אגב, מה יקרה אם יחגגו את הנכבה יומיים קודם? זה נראה לך ישנה משהו?
בעוד שאני באופן אישי נגד החוק הזה, כיוון שאני מאמין בחופש הדיבור בצורה מאוד נרחבת (שאולי אפילו לא מקובלת על המיינסטרים), יונתן, אתה לא מיתמם קצת?
מה אם החוקים שאוסרים פתיחה של בתי עינוגים ביום השואה? מה עם כל החוקים האנטי נאציים? כיצד לדעתך היו מגיבים ערביי ישראל לו הייתה המדינה, או אפילו רק האוכלוסיה היהודית, עורכת מצעדים ומסיבות מאורגנות בתאריכים שבמחינתם מציינים טבח בערבים (למען הסר ספק, מדובר במצעדים לכבוד הטבח)?
יש עוד לא מעט דוגמאות מקבילות אשר מעוגנות בקונצנזוס שאותם אתה לא תוקף.
אגב, אם במחאה בלתי אלימה עסקינן, מדוע התארגנות גזענית היא כל כך רעה? אם אני חושב שקיומם והיוולדם של הג'ינגים (משום מה, זו דוגמא נייטרלית בקרב מציעי הדוגמאות שאין לה שום רגש שלילי נלווה. בתור ג'ינג'י – אני מוחה) פוגע בי ומהווה "נכבה" בשבילי, מדוע איני יכול לאסוף קבוצה שתלמד על כל המשאבים שהג'ינגים גוזלים מאיתנו, מדוע איני יכול לציין יום מיחד שבו רוב האנשים הג'ינגים בעולם נולדו, בתור יום אבל, ולפסוע ברחובות עם קבוצתי (שלבטח תמנה מאות אלפי מפגינים כיוון שלא ראיתי אף תגובה נגד הצבת ג'ינגים בדוגמאות על גזענות) תוך נשיאת שלטים נגד ג'ינגים?
אני אפילו מוכן לא לומר כלום על הדרך שיש לפעול בנושא, כך שלא אסית לאלימות. רק אציב את המשוואה: ג'ינג'ים = רוע.
או שלטעמך זו לא גזענות?
אנחנו בטוחים שהחוק הזה לא לא יעבור את מבחן בג"ץ? על פניו, החוק נראה תואם את החוק נגד המרדה:http://www.pigur.co.il/law/onesh2.htm
שלא דורש שפירסום מסויים יהיה שיקרי כדי שייחשב לפרסום בלתי חוקי
אייל,
זה אתר רציני? (כלומר באמת מדובר בפיגור קליני ולא סתם ל"מפגרים"?)
קראתי את החוק ואת ההגדרה להמרדה… וואו, ניתן לשים הרבה מאורעות שקורים בארץ יום-יום תחת המעטה הזה… כמה משתמשים בחוק הזה בכלל? וכנגד מי?
יהונתן,
לפעמים אני חושבת שהחשיבות העיקרית של הבלוג הזה היא בחינוך לדמוקרטיה. ודמוקרטיה, בסופו של דבר, היא משטר העם על ידי נבחרים. קוראים יקרים, הסיבה היחידה שהחוק הזה, או שחוקים דומים בעתיד לא יעברו בג"ץ, היא כי בבית המשפט העליון לצדק של מדינת ישראל יושבים אנשים שהם בעלי עקרונות מסוג מסויים. באם התמימות שלנו בנוגע להתנהלות הדמוקרטית לא תפסק, בעוד שלושים שנה ישבו על כסאות בית המשפט אנשים שחונכו על ידי ליברמן, שמאמינים שאמונה דתית ושיוך אתני מפרידים בין מדרגי אזרחים שונים, שהמדינה אינה אחראית באופן שווה לאזרחיה, שגורסים שאסור לכם להתאבל ביום העצמאות, ושאם אינכם חלק מצבא הכיבוש שלה שעדיין מחזיק תחת שלטון צבאי אנשים אחרים שלא כחוק, אז אתם בוגדים. המשטר הדמוקרטי, בבסיסו ועיקרו הוא גרס רוטד – הוא משקף את עקרונות האנשים אותם הוא משרת. כשאתם מצדדים בחוק הנכבה, תחשבו טוב טוב איך ניתן יהיה לפרש את החוק הזה בעתיד ואיזה עקרונות יש למשטר הדמוקרטי שאותו הייתם רוצים לראות במדינה הזו.
אילאיל,
אז מה שאת בעצם אומרת, שבדמוקרטיה שלנו, לא הנבחרים שלנו מחליטים, לא האזרחים מחליטים, וגם לא חוקה (שאין לנו), אלא קומץ שופטים בעלי עקרונות מסוג מסוים?
מה שעצוב זה שאת מתגאה בזה. אותי זה מאוד מעציב.
דניאל,
באמת דניאל, הייתי בטוחה שמלמדים אותכם הבנת הנקרא.
האם אתה רוצה שיעור באזרחות?
בתי המשפט לא יציעו חוקים. בתי המשפט לא ייבחרו על ידינו. בתי המשפט לא יכתבו חוקה. בתי המשפט אמורים להיות המשוכה האחרונה של שלטון החוק. איזה חוק? שאלה טובה.
יהונתן,
שים לב למה מחנה השמאל גרר אותנו-
הצעת חוק (משפטיזציה- רשומה על שם השמאל) שנועדה למנוע מהערבים לקונן על שלא הצליחו להשמיד את מדינת ישראל (ששייכת בכלל להם,שוב עפ"י השמאל)
נראה לך שלפני 20 שנה, כשעוד היו לנו כמה רסיסי עמוד-שדרה, מישהו בכלל היה מעיז לצייץ ביום העצמאות?
אילאיל – בתי המשפט מבצעים פרשנות על החוק, ש(אמורה, בכל אופן)להיגזר מרוח החוק, לשונו, החוקה (חוקי היסוד) ומגילת העצמאות. זו אמנם לא בדיוק גזירה לוגית-דדוקטיבית, אבל מכאן ועד לרעיון כי רק מערכת ההאמנות האישיות של חבר השופטים הוא שקובע את דין בית המשפט המרחק רב. לענייננו – קשה להבין איך "אמונה דתית ושיוך אתני מפרידים בין מדרגי אזרחים שונים" יכול לשבת באופן קוהרנטי עם הפסיקה מתוך מגילת העצמאות "[מדינת ישראל] תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".
לא שחסרים דוגמאות בהסטוריה בהן שופטים פרשו את החוקה (החוקה האמריקאית בהקשר של עבדות למשל) באופן שהיום נראה לנו "אד הוק" ולא הולם את המילה הכתובה או רוח המסמך, אבל זה בכל אופן בעיני לא מאד סביר, בעיקר לאור המקובל בעולם בתחום המשפט.
נגיד ו….
ביום העצמאות האיראני, קבוצת אזרחים הייתה רוצים להפגין/לקיים עצרת זכרון לחלום האיראני של שלום ודו-קיום ופתיחות, ובאותה העת להביע את מורת רוחם כנגד המתרחש בארצם.
באם הממשל האיראני היה מתנגד לקיום אירוע כזה – סביר שרבים היו קוראים לזה לא-דמוקרטי וכו' (לא שאיראן היא דמוקרטיה אבל….).
אילאיל,
א. זה אתכם, לא אותכם.
ב. לא הבנתי איזה שיעור את רוצה להעביר אותי, אזרחות, או הבנת הנקרא. אולי שניהם?
ננתח שניה את ההודעה המקורית שלך:
"לפעמים אני חושבת שהחשיבות העיקרית של הבלוג הזה היא בחינוך לדמוקרטיה. ודמוקרטיה, בסופו של דבר, היא משטר העם על ידי נבחרים."
משפט מעולה, רק שאת סותרת אותו רגע אחרי:
"קוראים יקרים, הסיבה היחידה שהחוק הזה, או שחוקים דומים בעתיד לא יעברו בג"ץ, היא כי בבית המשפט העליון לצדק של מדינת ישראל יושבים אנשים שהם בעלי עקרונות מסוג מסויים."
כלומר – לא העם, ולא הנבחרים הם שמחליטים איזה חוקים יהיו או לא, אלא בג"ץ, שיכול להחליט לבטל חוק. לטענתך, בבגץ יושבים אנשים בעלי עקרונות מסוג מסויים (שלא תואמים את עקרונות העם / עקרונות הנבחרים שלנו), והם גם אלה שבוחרים כיצד לפרש את החוקים.
האם זה שלטון החוק? שלטון העם?
לא. בתי המשפט לא יציעו חוקים, אבל אם בתי המשפט יכולים לאשר חוקים מסוימים, אבל לבטל אחרים (כי הם לא תואמים את ה"עקרונות מסוג מסוים" שיש לשופטים שלא נבחרים בהליך דמוקרטי), המשמעות היא שמי שבפועל שולט במדינה הזאת הם בתי המשפט. לי לפחות, זה לא נשמע דמוקרטי במיוחד.
ולמי שעוד היה צריך הוכחה שהיום הזה מוקדש לאלימות ושנאה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3695066,00.html
דניאל,
מה הקשר בין יום האדמה לנכבה? ויותר מזה, העובדה שחומר חבלה שהמשטרה מעריכה שנבע מרקע חבלני לא אומר שכל ערביי ישראל עוסקים במחשבות על השמדת המדינה. האם שמתנחל יורה קסאם אנו חייבים להגיד שכולם חותרים תחת המדינה?
קח לך שיעור קל ברטוריקה ובלוגיקה.
יום האדמה והנכבה אחד הם.
שני אירועים שונים כדי לחגוג את שנאת המדינה היהודית, התייחסות אליהם כאל "פולשים זרים שגונבים לנו את האדמות"(לא שלא עשו את זה בעצמם, אבל הרטוריקה תמיד לצידם).
ליבוי הגזענות והשנאה בימים האלה מוביל בדיוק לאירוע שכזה.
פעילות טרור בקרב ערביי ישראל הולכת ונהית נפוצה יותר, והדבר נמצא ביחס פורפורציונלי להטפות השנאה ושטיפות המוח באירועי וחגי הלאומנות הגזענית הערבית.
דניאל,
שיהיה לך בהצלחה. הנכבה ויום האדמה שונים לגמרי.