את מסיבת פתיחת השנה אני לא רוצה להזכיר אפילו. כל כך לא רוצה להזכיר שאפילו לא אשלח לינק. המסיבה היתה נוראית, רעה וגרמה לי להחליט שאני לא מארגן מסיבות נוספות עד ליום הולדתי ה-27 שחל בעוד 34 ימים. את המבחן הראשון שהיה לי במכון כהן, בספרדית, בלבלתי לגמרי. למדתי למבחן הדקדוק בעת שנבחנתי על ספרות ולהפך. אבל הצלחתי לקבל 97 במבחן, מה שמראה שלא תמיד צריכים ללמוד. הקלטתי שיר מחאה נגד הימין וההשתלטות העוינת שלו על העולם. לראשונה בחיי עשיתי משהו שלא התגאתי בו, ולא רק זאת, אלא גם נכשלתי בו. התחלתי לערוך תמונות לפעמים ולהוציא אותן מהקשרן. ארגנתי הפגנה מול משרד הבטחון נגד המינוי של דן חלוץ לרמטכ"ל. ההפגנה שארגנתי שבוע אחריה היתה כנגד סגירת הבארים בתל-אביב ב11 בלילה. באותו הזמן היה פיגוע בסטייג'. הבנתי כמה חשוב שיש משפחה, ואיך מתנהגים מי שאין להם. יומיים לפני פסטיבל המחאה של הסטודנטים באוניברסיטת ת"א פרסמתי מאמר במעריב (הלינק לעותק אצלי על השרת). מאז כתבתי לא מעט בעיתונות. לראשונה בחיי הפסקתי סרט באמצע כי היה לי קשה לראות אותו. לקחתי חלק בהפסד במאבק נגד השתלטות ביילין על מרצ והפסדתי. התנשקתי, לראשונה, עם מישהי בפאב בלי שאדע את שמה. שתיתי בפסח 1430 סמ"ק של כוהל נקי. התחלתי לצאת קבוע לפליים. יזמתי תלונה במשטרה נגד ח"כ אריה אלדד על הקמת אתר הקורא למרי אזרחי. קיבלתי את תעודת הסיום שלי בתארים במשפטים ובממשל. התאהבתי במובייל קלאבינג, שמאפשרים לכל אדם לרקוד ברחובות, ואימצתי אותם לליבי גם אם אינם שם. לאחר זמן קצר השתתפתי במלחמת המים שהם ארגנו אף בכיכר רבין. עברתי דירה לתל-אביב. פרצו לי לאוטו. ניסתי למנוע מאגודת הסטודנטים למכור את דיונון לאופיס דיפו במחיר הפסד על חשבון הסטודנטים. התחלתי לשמוע פודקאסטים. סיימתי את הסטאז'. הכרתי את נועה. הקלטתי פודקאסט ראשון (יהיו עוד בדרך). נפרדתי מנועה. השתתפתי בהפגנה נגד חברת קופסאות שעושה דמוניזציה למשחקי מחשב. ארגנתי הפגנה נגד חוסר מנהל תקין במשרד החינוך שזכתה לסיקור תקשורתי נרחב. נבחנתי בבחינות לשכת עורכי הדין ועברתי אותן בהצלחה. עזבתי את מכון כהן והתחלתי תואר שני במשפט עסקי. התחלתי להפיק פודקאסטים לרומן ברונפמן. נכנסתי למאבק על אי שיריון יו"ר המפלגה במקום הראשון ברשימתה, שקיבל לא מעט סיקור תקשורתי. הפגנתי נגד השוורים ברוטשילד בגשם. לקחתי יום במציאות.
חסרים לא מעט דברים שעשיתי, אבל אני אפילו לא רוצה להתחיל. אני לא יודע אם כל מה שכתוב כאן מספיק לשנה אחת או לא, אני לא יודע אם להרגיש גאה, מסופק, מאוכזב או לאו. אני כתבתי לא מעט מסות שנקראו באלפיהן. במעריב, באנשים ומחשבים ובאתר פורום ארץ הצבי. עמדתי מאחורי פרשות עיתונאיות שמטעמים של בטחוני האישי איני רוצה להעלות, חשפתי שחיתויות וניצחתי במאבקים משפטיים. בעצם הוכחתי שעשיתי משהו השנה. אבל האם עשיתי את כל מה שרציתי? אני לא יודע. יש את שנה הבאה לשנות ולהחליט.
נראה לי שהמטרה של שנה הבאה תהיה להעביר לפחות 2 הצעות חוק שאני מנסה לקדם ולבטל לא פחות מ5 חוקים רעים. השנה הצלחתי, אפילו אם רק חלקית, במספר מאבקים ציבוריים שהתחלתי, אולי שנה הבאה יהיו יותר.
בשלב הזה בוודאי הבנת שאני אוהבת להגיב לדברים שאתה כותב ללא קשר אם אתה מתייחס אליהם או זורק עליהם ז** (לא נפגעת!), אבל כשבאתי להגיב לפוסט האחרון ולכתוב על כמה שהשנה הזאת היתה מרשימה (גם שלי אגב, אני מלכה השנה),חשבתי שיהיה יותר מעניין לשאול אותך:
איך אתה מצפה שיגיבו?
אבל עכשיו אני מהרהרת עוד קצת, כבר לא כל כך מרוצה מחצי ההברקה שלי, ומכה בכף ידי על פדחתי: למה שהוא יענה את האמת? מישהו היה עונה לעניין על שאלה כזאת וחושף את מניעיו הטמאים והנגועים בנרקיסיזם? מובן שלא.. אז נותר רק לומר- תהנה מהפוסט, ומהסילבסטר כמובן.
אני הולך להעתיק ממך את הפורמט.
לא מכיר אותך מעבר לבלוג ווהכתבות בעיתון אבל אתה אחד הגורמים שגרמו לי לא לאבד אמון מוחלט במר"צ וככל הנראה להמשיך את תמיכתי (אתה יכול הוסיף את זה לרשימת ההישגים).
ליאור, תודה רבה. למרות שלצערי לא בטוח שלי יש אמון במרצ. יש לי אנשים שיש לי אמון בהם, ויש לי אמון בדרך, אבל בפעילות מפלגתית אין לי. הם הופכים לגופים מושחתים. אני כרגע במצבים אירוניים שבהם אני מייצג את הצד השני במפה הפוליטית שנלחם נגד מערכות שנשלטות על יד שמאל והשוחתו. כח משחית, אין מה לעשות. אני מאמין שאחרי שאני אצליח להגיע לשם, נתחיל עם העברת חוקים של הגבלות משכי כהונה. זו בעצם הדרך היחידה לקוות לנקיון שלטוני.
לינק למה שאחי עשה:
http://www.benklinger.com/blog/234
עשו גם אתם כאלו.
אם מישהו רוצה את הבלוג בתור במה, אני שמח לתת לו.
אני מאמין אדוק בהגבלות משכי כהונה, אמונה המדורגת אצלי במקום קצר אחרי שכר מקסימום כמכפלה של שכר מינימום, הלוואי ותצליח.
אני אשמח לעזור אם אוכל.