מחאה היא לא דבר נעים, היא לא דבר נחמד והיא לא  מיועדת להיות הרחק מעיני הקהל. מחאה מיועדת לעשות רעש, להפריע, למנוע מאנשים את נוחות החיים שלהם ואת שלוותם, והכל כדי להסיט את תשומת ליבם משגרת החיים ולהבין כי יש בעיה גדולה יותר, כי צריך לעשות משהו. כאן אני מסכים עם דובי קננגיסר כי מחאה לא יכולה להיות חלבית, היא צריכה לומר משהו ולהפריע.

וכאן בדיוק העניין. בשנה שעברה, את יצאה דפני ליף והקימה אוהל קטן בשדרה, שגדל וגדל מדי יום ביומו עד שהגיע ליחס הלימות-אלימות שלא אפשר את פירוקו בלי מעורבות של צבא, ולא רק משטרה. היתרון של ליף וחבריה באותה תקופה היתה תמיכה ציבורית רחבה, שלוותה גם באמירות מצד מי שהיה אז (ועדיין הוא) ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי. חולדאי הבטיח כי יותיר את האוהלים ברוטשילד עד שתסתיים המחאה ותוצאות יבואו.

כמו כל פוליטיקאי, לא עבר חודש והצהרת "נותיר את המאהל עד שהמחאה תסתיים" הפכה ל"היו סמים במאהל, זמן לשים לזה סוף". הצעדים שחולדאי הציע, לפנות את המאהל, זכו לתמיכה של חלק מתושבי הרחוב, שאורח החיים שלהם שובש. אבל כאן בדיוק העניין: חולדאי הבין, שבועיים לאחר תחילת המחאה (אוגוסט 2011) שהמאהל גדול מדי כדי לפרק אותו כבר, ולכן הוא חייב לתמוך. כשהוא הבין שהמאהל הולך לעלות לו בכסא (ספטמבר 2011) כי יותר מדי אנשים יתהו על הקשרים של חולדאי לבעיית הדיור, מחירי הדירות ויוקר המחיה בתל-אביב, הוא כבר יצא לפרק אותו.

לכן, כאשר בשבוע שעבר ליף יצאה להקים מחדש מאהל, היה ברור שחולדאי וחבריו לא יתנו לזה יד.  המשטרה, שאמונה על הגנה על החוק (ולא על השלטון) הפעילה אלימות ככל הנראה כנגד ליף ואחרים, וביצעה מעצרים חסרי עילה. הסיבה? כנראה ברורה לכולנו: חולדאי לא יכול לספוג, שנה לפני הבחירות, קיץ ערבי.

חולדאי בעצמו מבין שהמחאה ניצחה. הוא אמר זאת ב'פגוש את העיתונות' מספר ימים לפני שהורה לפזר את המאהל. אבל הוא  גם יודע ש באוקטובר 2013, לא משנה איך תסתכלו על זה, הוא יצטרך להבחר מחדש. עכשיו, הוא צריך לבחור צד: ירצה לעמוד לצד המוחים, יצטרך להסביר כיצד הוא מנותק ממחירי הדירות, כיצד העיר מתוכננת  נהדר לרכבים אך לא לבני אדם, כיצד פרויקטים חברתיים לא יצאו לפועל ומה בקדנציה הנוכחית (מלבד מיזם תל-אופן המדשדש) נעשה למען התושב? אפילו תחבורה ציבורית בשבת לא תהיה.

כלומר, חולדאי שרוצה את פשוטי העם, ה99%, צריך לענות על שאלות קשות. אבל, אם חולדאי רוצה את ה1%, הרבה יותר קל לו: הוא צריך להתנגד למחאה שמלכלכת את הרחוב ומזהמת. ואז מהן השאלות הקשות שישאלו אותו? מה הוא עשה לרעתם? הוא ביטל את אזורי החניה, כך שתושבים מצפון העיר יכולים לחנות גם בלי לשלם במרכזה (לטובתם), הוא לא עשה כלום לרעתם.

כלומר, אם חולדאי יכול לבחור את הצד שקל לו לשכנע, או את הצד שקשה לו, הוא יעדיף את הצד שקל לו לשכנע, במיוחד כאשר המחאה לא התחילה. חולדאי יודע שהוא לא יצא גיבור המחאה, הוא לא יהיה פופולרי והוא לא יקבל קולות משם. לכן, הוא מעדיף לסגור את הכל, כדי שעוד שנה, כשנגיע לבחירות ישאלו "דפני מי?".

[פורסם במקור בעבודה שחורה]