(א) המדינה לא תפתח במלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה.
(ב) אין בסעיף זה כדי למנוע פעולות צבאיות הנדרשות למטרת הגנה על המדינה וביטחון הציבור.
(ג) הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה לפי סעיף קטן (א) תימסר לועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי; ראש הממשלה ימסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת; הודעה על פעולות צבאיות כאמור בסעיף קטן (ב) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי.
(חוק יסוד הממשלה, סעיף 40)
כבר שבוע ומחצה שהמדינה נמצאת במצב "לחימה". לא מלחמה, לא תקיפה, לא פעולה צבאית ואף לא מבצע. לחימה; מצב משפטי מוזר שלא מוגדר בחוק. לסיבות הרבות להגדרת המצב כלחימה אין אני יכול להתייחס כמובן, אבל אני כן מעוניין לשפוך מעט אור על כמה נקודות שיכולות להבהיר את המצב.
ראשית, המדינה, כריבון, היא המכריזה מלחמחה לאחר שהכנסת יודעה בהקדם האפשרי על פתיחת המלחמה. המדינה היא הגוף המפעיל אלימות. המדינה היא הגוף היחיד המוסמך להפעיל אלימות בתוך המדינה ומחוצה לה. כלומר, המדינה ממסדת את השימוש בכח בעקבות היותה הגוף היחיד המוסמך להפעיל אלימות, והמדינה היא הגוף המוסמך להפעיל אלימות כיוון שהיא קובעת מהו החוק, ולבסוף – המדינה קובעת מהו החוק כיוון שהיא הגוף המוסמך להפעיל אלימות ויכולה לכפות ציות.
חריג לכלל הזה הוא ככל הנראה חיזבאללה, חיזבאללה אמנם אינו מוסמך להפעיל אלימות, אבל הוא הגוף היחיד המפעיל אותה בדרום לבנון. יש המאשימים את ממשלת לבנון באזלת ידה ויש המאשימים את ישראל, דווקא. אולם, החיזבאללה הוא הריבון בדרום לבנון, והמדינה נמנעת מלהפעיל אמצעי כפיה על מנת לווסת את האלימות (והשווה, לדוגמא בלבד: פתח תקווה). מסיבה זו, כל הכרזת מלחמה, שצריכה להיות מדינתית, תהיה הכרזת מלחמה כנגד לבנון ולא בהכרח כנגד החיזבאללה.
אולמרט מעוניין למנוע מצב של מלחמה כנגד מדינה ריבונית אחרת, ובכלל למנוע את הפגיעה בריבונות, ולכן הוא מצוי במצב מוזר של "לחימה". אותו מצב משפטי אמורפי, של פעולה צבאית להגנה ללא הודעה לממשלה (אגב, אם מישהו רוצה לממן, אני בכיף מֵבָּגֶץ את זה). אולמרט נשא נאום לכנסת והיה חופשי להכריז מלחמה באותה העת ולהשיג את תמיכת העם הדרושה. ברם, הכרזת מלחמה אינה רק מצב משפטי מיוחד, שיקנה לגיטימיות לחלק מהפעולות, אלא היא גם מצב פסיכולוגי.
הכרזת מלחמה גוררת השלכות. לא בכדי "לבנון" היתה "מבצע שלום הגליל" שהסתיימה 18 שנים אחר כך, ביציאה של ישראל לאחר מאות הרוגים. ולא בכדי "מלחמת" ששת הימים גררה את הכיבוש הישראלי בשטחים במשך 39 שנים (שעדיין נמשך). כל פעם שהשיר מאמי, שנכתב ב86, מתנגן בבר אני נזכר במילותיו "עשרים שנות כיבוש" ומתקן; עוד מעט כבר ארבעים. ההשלכות למלחמה הן נרחבות, ארוכות ומסוכנות.
האם להכרזה המשפטית הזו יש איזושהיא משמעות אמיתית? האם אנחנו באמת יכולים לשנות את המצב על ידי הכרזת מלחמה? לדעתי כן.
ישראל מתכחשת לעובדה שהיא נמצאת במלחמה; היא בכוונה מונעת את השימוש בדיאלקטיקה הזו חרף העובדה שכל המדינה מגויסת לטובת מכונת המלחמה הישראלית, כמו בימים עברו. לא רק שכל המדינה מגוייסת, גם חברות מסחריות יצאו במבצעים לא קטנים לטובת דעת הקהל ("ישראל חזקה" ו"אנחנו ננצח") אנחנו ננצח במה? בלחימה? אני גם חושב שפרץ לאומנות הוא בדיוק מה שיזיק לישראל במלחמה.
כתבתי את זה אתמול גם באנגלית, וגם אצל חנן, אבל אני עדיין חסר אונים. אני לא יודע איך לסיים את המלחמה הזו בלי להרוג ילדים.
אגב שיחות, כתבה בעיתון תל-אביב עם ראיון קצר איתי (בטלפון מדובר היה בשעה…)
Technorati Tags: war, israel, lebanon, hizbullah, hezbolla, ישראל, לבנון, חיזבאללה, נסראללה, מלחמה, לחימה, דיאלקטיקה
מה תתן לך הכרזת מלחמה
שאני אבין, מה זה יתן מלבד ההגדרות הפיננסיות והחלת דיני המלחמה על המצב? לא יודע. אולי כי זה החוק עצמו, ואם כתוב בחוק צריך איכשהוא לכבד את זה, או לשנות את זה אם נראה לך מיותר, אבל לא להפוך את החוק לאות מתה.
כן, אבל מה בדיוק יקרה או אתה מצפה שיקרה, מבחינה פיננסית ומשפטית
מבחינה פנימית:
חוק האנטומיה והפתולוגיה – חובת נתיחה מוסרת; שינוי סוג הזכויות לקצבה ולדמי קבורה להרוגים על פי הביטוח הלאומי; הגדרת כל הנפגעים כנכי-מלחמה ומתן הזכאויות על פי חוק (כולל פטור ממכרז על משרות לנכי מלחמה); החלת מלוות מלחמה; פיצוי על נזקי מלחמה (ולא פעולות איבה); אפשרות לבטל טיסות ונסיעות באניה ללא תשלום מקדמה;
הסדרת ענייני טיס ושמי ישראל; סמכות ללקיחת שבויי מלחמה ולא סתם כליאת לוחמים בלתי חוקיים על פי המשפט הבינלאומי; הפיכת משטרת ישראל לכח צבאי; החלת האיסור על פליטי מלחמה לחזור לישראל;
מתן אותות מלחמה לכלל החיילים שהשתתפו במלחמה;
מבחינה חיצונית:
הגדרת מצב מלחמה מאפשר שינוי של המצב לגבי שבויים, תקיפה והפעלת אלימות מדינתית בכל מקרה. פרט לסמכות להפעלת אלימות, נוצר מצב בו אפשר לתחום את מדינת האויב ולאסור, לדוגמא, סחר עמה ולא רק זאת, אלא גם לפעול כנגד נכסים של מדינת האויב המצויים בישראל (או של אזרחיה) אפשר לפעול גם באמצות ארגונים בינלאומיים ולחייב שיתוף פעולה של ארגונים הומניטריים.
למה לך מלחמה עם לבנון, אתה רוצה לחזק שם את המשטר על חשבון החיזבאללה
אוקי,
לא. אני לא רוצה מלחמה. אבל אני חושב שאם אנחנו כבר במצב של מלחמה, כדאי שלפחות נכריז על זה.
אגב, לא כתוב בסעיף החוק שהכרזת המלחמה חייבת להיות נגד מדינה מסוימת, מה שיצור חסר בחוק אמנם, אבל פתיר לחלוטין במקרה הזה.
התשובה שלך לא מספקת, צר לי.
ישראל חוץ מפעם אחת ב 67' עשתה ועושה הכל כדי לא להיות זאת ש"מתחילה" מלחמות ובצדק מבחינה בינ"ל. למה שהפעם הזאת תהיה שונה?
השאלה שלך בכלל לא מובנת. כלומר, אנחנו נמצאים במלחמה. יש דינים שחלים בעת מלחמה ויש פיצויים שמגיעים לאזרחים. אתה שואל למה למדינה להמנע מלהתכחש למציאות?
אני חושש שזה כל ההסבר שלי. אין סיבה, לעומת זאת, שהמדינה לא תכריז מלחמה. כולם יודעים שזו מלחמה ובכלי התקשורת הזרים מתייחסים לעניין כמלחמה, ורק הישראלים נמצאים במצב של "לחימה".
אם הכרזת מלחמה אז אתה נותן לגיטימציה גם לצד השני לעשות דברים שאתה לא בהכרח מעוניין בהם
יהונתן,
יש מספיק חוקים מתים, שלאף אחד, כולל אתה, לא אכפת מזה שהם מתים.
הכל שאלה של: "האם הדבר הזה מספיק חשוב לי בכדי שאבקש להחיות את החוק?". זה הכל.
לדעתי, חוק מת הוא דבר רע בכל מקרה. יש אנשים שאומרים שזה טוב שלא אוכפים את החוקים נגד שימוש בסמים "קלים", בצורה המלאה ביותר. יש אנשים שאומרים שזה טוב שלא אוכפים את "חוקי השבת" נגד כל מי שפותח עסק בשבת במלוא הכוח.
יש מספיק חוקים מתים, שבשבילך זה ממש לא משנה אם הם חיים, מתים, גוססים או סתם מפרפרים באמצע הרחוב. ואם תחשוב על זה לרגע, תבין שמבחינה מעשית, אי-אכיפת החוקים האלה משפיעה על החיים של תושבי מדינת ישראל הרבה יותר מאי-אכיפת החוק שמחייב להכריז מלחמה.
גם במצב חירום של לחימה וגם במצב של מלחמה, כל מי שנפגע יקבל פיצוי. היחידים ש"נפגעים" מכך שאין מצידנו הכרזת מלחמה, הם האו"ם (באמת, חוץ מאשר לארה"ב ולטרוריסטים, למי הוא עוד עוזר?) ומדינת לבנון.
ואני בהחלט מקווה שתסלח לי, אבל מדינת לבנון לא ממש מעניינת אותי כרגע. הרבה יותר מעניין אותי שיאכפו את החוק שאוסר על אנשים לנסוע כשהם מחזיקים פלאפון. יותר אנשים מתים ונפצעים בישראל מאי-אכיפה זו, מאשר אי-הכרזת המלחמה.
דותן
דרך אגב, יהונתן,
אחרי שקראתי את התגובה שלי, נראה לי שחובה שאסביר את עצמי.
זה טוב שאתה מעלה את הנושאים האלה, שאף אחד לא נוגע בהם באופן משמעותי. זה מעולה שאתה גורם לאנשים לחשוב פעמיים (לפחות. גם לעבדך הנאמן) על הדיעות והעמדות שלהם.
להשקפתי, העמדות שלך הן כמו דעת המיעוט של כב' השופט יעקב כהן ז"ל, בפסק-דין ירדור: טוב מאוד שיש מי שמביע דיעה כזאת, כי היא אומרת דברים נכונים, אך טוב שהדיעה הזאת אינה מתקבלת על ידי הרוב, כי תוך שנה היו השכנים שלנו מעיפים אותנו מכאן.
ואני רוצה להישאר כאן. זה הבית שלי.
דותן
אני לא מסכים איתך שהיחידים שנפגעים הם האו"ם, אזרחי ישראל נפגעים, כמו גם חיילי ישראל, בגלל שהמצב לא נקרא מלחמה. וב"נפגעים" אני מתכוון הן פיזית והן כלכלית.
גם אני רוצה להשאר כאן, וזה גם הבית שלי, אני לא חושב שדעותיי יביאו להכחדת מדינת ישראל, אלא ההפך – הדעות הלאומניות הקיצוניות ששוללות את האחרוּת יביאו לחורבן המדינה. אני לא חושב שהכרזת מלחמה תביא לכך שנעוף מכאן, כמו שאני לא חושב שאי הריגת ילדים קטנים תפגע בצה"ל במידה משמעותית, אלא דווקא תחזק אותו מוסרית לקרבות אמיתיים, בהם יבדיל בין אויב לחבר.
ובלי להשוות, זכור את משחקי המחשב שגדלנו עליהם, בהם היית מקבל ניקוד נוסף אם היית הורג את האויב, אך חייך היו נפגעים אם היית יורה על זקנה חפה מפשע. הסיבה לכך ברורה לכולנו.
כעת, כשאנחנו כה קרובים לט' באב, דווקא צריך לזכור למה נפלה ממלכת ישראל אז. צריך להפיק את הלקחים.