קראתי את דעתה המלומדת של אורית קמיר בנושא, ולמצער איני יכול שלהסכים עמה.
ראשית, ובחשיבות עיקרית, יש לזכור כי זנות אינה עבירה על החוק בישראל; המשנה לנשיאה (ריבלין) אומר זאת בעצמו:
"אמנם, הזנות, כשלעצמה, אינה אסורה. "כידוע, הזנות (כמו ההתאבדות) אינה עבירה, ורק צורת השידול לזנות (במו הסיוע או השידול להתאבדות) מהווה עבירה" (ע"פ 6568/93 קרוגולץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1) 397). גם הלקוח, בנסיבות רגילות, אינו מבצע עבירה פלילית."
 צילום אילוסטרציה, התמונה להמחשה בלבד, אין כפל מבצעים. (cc) JesseWarren |
לא רק שהזנות אינה אסורה, ועל כן – בהנתן החשבוניות המתאימות ובהנתן עסקה הוגנת בתנאים שמונעים סחר בנשים ומונעים ניצול לא ראוי, פיצויים אלו אינם סותרים את תקנת הציבור כמו שאומרת קמיר: "אכן אין ספק: הזנית אדם (לרוב אישה) פוגעת ב"תקנת הציבור" ואין לאפשרה או לאשרה. הזניה כרוכה כמעט תמיד גם בניצול קיצוני של חולשה, באלימות, בגרימת התמכרות לסמים ובקיצור תוחלת החיים של האדם המוזנה (לרוב – נשים). מתן גושפנקא משפטית לפסיקת פיצוי המאפשרת לנפגע תאונה "ביקור שבועי במכון ליווי" אכן מעודדת מי שמזנים נשים ולרוב פוגעים בהן בדרכים רבות ואכזריות. (ההדגשות אינן במקור – י.ק.). |
לא רק, אם כן, שההזניה עצמה אינה אסורה – ורק אינה מוסרית (ובנושא זה אין מחלוקת ביני לבין הדר' קמיר). אלא גם שהפיצוי, אף אם היה לא חוקי, ראוי שיפסק לדידי מסיבות נוספות. לדוגמא, חולים סופניים לעיתים מקבלים אישור לעשן מריחואנה ; כשקמיר עצמה מעירה שהשימוש בזונות צריך להיות זהה מבחינה פלילית לשימוש בסמים מסוכנים. (ואני, בהערת אגב מסכים איתה במשפט זה – שניהם צריכים להיות חוקיים אך מפוקחים על ידי המדינה).
ישנם מקרים בהם יש צורך בPrivi-Lege, חוק פרטי לאדם – שאומר שלמרות שישנו חוק כללי, במקרים ספציפיים צריך לעקם את החוק ולוותר (ואיני אומר שבמקרה של פלוני כך בהכרח הדבר). כשם שלחולים סופניים יש צורך במריחואנה לשיכוך כאב ולהקלת הסבל, כך גם לנכים מסוימים יש צורך בחליף זוגיות על מנת להביאם למצב בו היו בטרם התאונה. אדם אשר עבר תאונה שבעקבותה אינו מסוגל לקבל יותר מערכת יחסים זוגית לא יוכל לתבוע מבית המשפט לשים לו כלה קבועה; הוא גם לא יוכל לבקש כי מישהי תסעד אותו, ועל כן הוא מקבל פיצוי כספי על מנת להחזיק עובדת שתטפל בו – להשיב את המצב לקדמותו (בין אם הוא נשוי ובין אם לאו); אותו פיצוי צריך לבוא גם במתן פיצוי לשירותי מין – כיוון שמין (בדרך כלל) הוא חלק ממערכת יחסים זוגית לה לא זוכה הנפגע.
| האם המזיק – אותו נהג שפגע בתובע (ו\או חברת הביטוח שבאה במקומו) יצא ללא תשלום עבור הנזק שגרם? האם זו המדיניות שאנו כחברה רוצים להוציא החוצה? קביעתו (המסויגת, אגב) של בית המשפט העליון אומרת שיתכן מצב שמזיק כלשהו יגרום לנזק (לא ממוני) שלא ינתן בעבורו פיצוי לנפגעים. כלומר, ייתכן שכלכלי יותר לפגוע באדם במקרים מסוימים (כמו שבמשפט המקובל יותר קל להרוג אדם מאשר להותירו חי, הפיצוי יותר נמוך בדרך כלל). |  (cc) ecb29 |
Technorati Tags: Prostitution, Legalisation, Roadkill, Car Accidents, Handicap
ויש גם סרוגייט.
באמת נראה לך הגיוני להתחיל לממן זונות לגברים שלא עומד להם?
א. אין אונות זו בעיה יחסית נפוצה וקשה לקבוע אם תאונה שקרתה למישהו היא מה שגרם לה.
ב. אתה לא מפצה על עוול שנגרם לאחד על ידי גרימת עוול (מוסרי) למישהו אחר.
ג. מתי תבין סוף סוף שזנות זה רע?!
פלי,
מממנים זונות למי שלא יכול להשיג מין בגלל שתאונת דרכים גרמה לכך, לא בגלל שלא עומד לו. אם לא עומד לו אז אין כל טעם.
מתי תביני שזנות היא לא רעה יותר מעבודות אחרות, אם היא מפוקחת?
אה אההמ התכוונתי למימון זונות לגברים שלא מסוגלים להשיג מין (חסרים כאלה?), לא לכאלה שלא עומד להם, מן הסתם אין לאלה להם מה לעשות עם זונות:)
אבל גם הטיעון שלך שמישהו לא מסוגל להשיג מין ולכן צריך לממן לו זונה פגום.. אתה פוסק פיצוי על נזק מוכח.. ומה אם אותו פגוע יצליח לבסוף למצוא אישה שתאהב ותשכב איתו למרות מצבו? איך אפשר לנבא שהבן אדם ישאר נטול מין לנצח ולפיכך לפסוק לו פיצוי?
וב"הנחה" שיש קשר *כלשהו* בין מין לדימוי עצמי, אז כן, זנות גרועה מעבודות אחרות. אתה לא רואה נשים שמאבדות אמון בגברים ובעצמן ושאר תופעות כאלה, לאחר שנאלצו לעבוד בכריית פחם או בפקידות במשרד.
פלי,
"מה אם אותו פגוע יצליח לבסוף למצוא אישה שתאהב ותשכב איתו למרות מצבו?"
זו לא השאלה. השאלה היא האם מי שגרם לנזק לא צריך לשלם עליו? האם אם מישהו שלקח לאדם את חדוות החיים וההנאה ממין לא צריך לשלם על זה?
הבעיה היא בקלות שאפשר לפברק בעיה כזאת ולטעון שהיא נגרמה כתוצאה מתאונה. אתה תמצא את עצמך מוקף בגל אדיר של תביעות, עד שלא ישארו מספיק זונות כדי לספק את כל אותם מסכנים.
ומה הבעיה לפברק טנטון ולתבוע נזק עליו? ככל הידוע לי יש יותר אנשים שמפברקים טנטון מאשר נזק פיזי כה רב (ונזק נפשי) שמונע מהם את היכולת לקיים יחסי מין ואת החדווה בלהשג אותם.
השאלה היא בדין האזרחי אם עדיף שמזיק ישלם יותר מהנזק שהוא גרם כק כדי להרתיע מזיקים מלהזיק, או שהניזוק יפוצה בחסר כדי למנוע תביעות סרק.
בניגוד לדין הפלילי בו יש אדם מול מדינה ואז במקרים של ספק יש להכריע לטובת הנאשם, במקרים אזרחיים דרוש מאזן הסתברויות, כשאם התובע הציג טענה סבירהה יותר, יש לפצות אותו.
לכן, ובעיקר בגלל ההרתעה הנוספת שהדבר יוצר, יש לאפשר לניזוקים פיצוי עבור ראש נזק זה אף אם לא מדובר בהכרח בנזק שניתן להוכחה וגם אם זה יציף בתביעות – אם הדבר הזה הוא מה שירתיע מזיקים מלגרום נזק ויגביר את הזהירות בדרכים.
הלא כך?
ואם היה תקדים כזה של פיצוי עבור "אי יכולת להשיג זיון", אז היו לך רוב שמפברקים את הבעיה הזאת, ולא רוב שמפברקים טנטון.
השאלה האם להעדיף את טובת הניזוק או המזיק לא נשמעת לי מסובכת במיוחד. מספיק לשאול את עצמך- אם היית במקום המזיק, האם היית מרגיש שיצא צדק לאור בכך שנאלצת לשלם על משהו שלא עשית?
וזה לא הוגן להשתמש בטיעון של הרתעה, אם חזקה על המזיק שממילא יש לו מעט מאוד שליטה על חיי המין של הניזוק.
אבל כל מה שאת אומרת נכון כל עוד הניזוק הוא לא מדינת ישראל שנפגעת מפיגועים והמזיק אינם פלשתינים שצריך להרתיע מלהזיק, נכון? כי אז המצב שונה…
ובלי להיות ציני,
המזיק לא משלם על משהו שהוא לא עשה – המזיק גרם לנזק, הוא לא היה מודע להיקף הנזק שהוא יגרום מלכתחילה (כלל הגולגולת הדקה) ולכן הוא צריך היה לדעת שיכול להגרם נזק כזה.
העניין הוא בדיוק שאתה לא יכול לצמצם כאן את השאלה למזיק מול ניזוק, כי יש כאן צד שלישי. האם אתה היית מוכן שבית משפט יפסוק שנפגע תאונת דרכים יקיים יחסי מין איתך, בהנחה שאלו הן העדפותיו? אם מקבלים את הנחותיה של קמיר, שבזנות אין הרבה עניין של בחירה אישית, אין הבדל בין המקרים.
דרומי,
אם יהונתן היה זונה במקצועו ולא בכפיה\בשידול, והניזוק היה רוצה לקיים איתו יחסים אז אני לא רואה בעיה חוקית בלערב אותו, אבל מוסרית כן.
יהונתן,
1. מה הקשר לפלסטינאים?
2. לא הבנתי אותך. בגולגולת דקה אין אשם כי זה נזק בלתי צפוי. ואיך אדם או גוף יכולים לדעת שכתוצאה ממעשיו, למישהו יהיה חסך מיני? איך אתה יכול להצביע בוודאות אפילו של 50% על נקודה בזמן שבה בן אדם הפסיק להיות מושך למין השני?
פלי,
1. מה הקשר? אם, לדוגמא, צריך להחזיק במעצר מנהלי (עונש חזק מדי) או אפילו להוציא להורג בלי משפט שניים-שלושה פלשתינאים כדי לגרום לכך שלא יהיה פיגוע, אפילו אם חלק מהם לא עשו כלום, מבחינתך זה בסדר – אבל אם צריך שמזיק – שפגע פיזית במישהו בתאונת דרכים, ישלם יותר כסף על כך שמישהו איבד יכולת לקיים יחסי מין, אז פתאום זה מתמרץ נפגעים להפגע?
2. בגולגלת דקה אין פיצוי, אבל יש מתחם של פיצוי בגבול של מתחם הצפיות – אם מישהו ירה באחר, הוא יפצה אותו גם אם הוא רק התכוון לפצוע אותו והוא הרג אותו (או משהו כזה), לא? אז אם מישהו פוגע בתאונת דרכים, הוא לא צריך לפצות?
זה הויכוח המשפטי הכי מוזר שראיתי בחיים. -_-
זה רק נדמה לי או שלא עברת פה לשעון חורף….
1. איך אתה יכול להשוות הרתעה מפני רוצח (רצח=הבן אדם מת) להרתעה לסתם אנשים שכנראה שהדבר האחרון שמעניין אותם זה הסיכוי הקלוש שמישהו ישאר נטול מין בגללם?
2. כאמור, זה אולי הוגן לפצות בן אדם על נזק שנגרם לו, אבל מבחינה מעשית ותקדימית זה מאוד מאוד בעייתי, עד בלתי אפשרי.
ובטח שלהעסיק עבורו זונה זה לא הפיתרון, אלא הפיצוי צריך להיות כספי בלבד, ואם הבן אדם רוצה, שישלם על זונה בעצמו.
סליחה? איך אני משווה את הגורם שהורג יותר עם הגורם שהורג פחות, כמובן? נכון – את מבינה שיותר אנשים מתים מתאונות דרכים מאשר מפיגועים, ומה שאת אומרת זה שבמקרה של פיגועים זה בסדר לשלול את חירויות האזרח ולהחמיר בענישה ודווקא במקרה של רצח שנעשה בצורה שניתנת, אולי, לחינוך, נקל בענישה?
בית המשפט לא הסכים לפסוק פיצוי כספי כדי ללכת לזונה, זו בעיה, ועל זה אני מתמרמר.
אוקיי. ברצח יש לך גופה בסוף, ואקדח. ב"אי יכולת להשיג זיון" יש לך גבר אחד שנשאר עם הזין ביד, אבל קושי גדול למצוא את מי שהביא אותו למצב הזה. זה כל מה שאני אומרת. וכשכ"כ קשה להוכיח שבן אדם היה פר הרבעה לפני רגע X על ציר הזמן, וקושי עוד יותר גדול להוכיח שהוא אכן נטול מין אחרי הרגע, זה לא הוגן לחפש אשמים פוטנציאליים במצבו.