את הפוסט הזה אני מקדיש לגיא, שביקש ממני לנמק ולהסביר יותר לעומק את הטענה שלי לקידום שינויים חברתיים באמצעות תמריצים כלכליים. כנקודת מוצא אני מניח שבאמת הפרטים בחברה הם רציונאליים ושהדרך לשנות את התנהגות הפרטים היא על ידי פגיעה בכיסם, שכן היה זה מקיאבלי שאמר כי אנשים שוכחים את מות אביהם לפני שהם שוכחים את חסר כיסם. בכל מקרה, ובטרם אגש לטקסט, אני ממליץ שתקראו שלושה טקסטים, הראשון של יוחאי עילם, "העלאת שווי השימוש של רכבי הליסינג – צעד בכיוון הנכון", השני של עידן דורפמן, "מירב ארלוזורב לדוגמא", והשלישי שלי, "שימוש באלימות כדי להשיג מטרות".
התזה שלי היא שבעצם על ידי מיסוי של הגורם האכזרי בהפיכת בעלי חיים למוצר ניתן לתמרץ את הפרטים הרציונאליים להקטין את צריכת הבשר ולקדם אורח חיים בריא יותר ואכזרי פחות.
את התזה הזו צריך להוכיח, או לפחות לנמק.
ראשית, בתור צמחוני אני מעוניין להפסיק את ההרג של בעלי חיים. בתור מיעוט, אמנם, אני מודע לכך שאני צריך להביא את השינוי באמצעים חריגים יחסית, שלא יהיו כפיה מצד אחד, ומצד שני שיוכלו לחנך את הציבור ליתרונות בצמחונות כמו גם להביא לידיעת הציבור כי אכילת בשר היא התנהגות בלתי רצויה.
לכן, הטלת עלות, "קנס מוסרי" שאדם יצטרך לשלם עבור ביצוע פעולה שאינה רצויה משרתת שתי מטרות. הראשונה היא החצנת העלות של האכזריות והצמדתה לפעילות של הפרט והשני היא הקטנת הניכור והוודעות הפרט לאכזריות שמגולמת במוצר. אותו פדיון מוסרי שהאדם מבצע יכולה לנקות את "אשמתו" על ידי כך שהוא מודע לכך שהקנס מאפשר לאחרים לסבול פחות.
כמו כן, שימוש בכספי ה"קנס" המוסרי למטרות שיפור תנאי המחיה של בעלי החיים והקטנת האכזריות בכלל יכולה להוות תמריץ כלכלי גם לארגוני בעלי החיים. אלו מכניסים כספים מהשימוש במוצרים שהם מתנגדים להם, כמו שמס על דךק יופנה לחברה להגנת הטבע. הרעיון הוא של העברת הכספים למטרת מניעה (או אפילו, כמו שימוש במס על סיגריות להקטנת השימוש בהן).
ה"קנס" גם יעלה את מחיר הבשר, מה שיעודד פרטים רציונאליים לצרוך פחות בשר ולאפשר להם לעבור (א) לדיאטה בריאה יותר ו(ב) לדיאטה אכזרית פחות. כמובן, לעשירון העליון האכזריות לא תשנה – אלו יבחרו לשלם את הקנס ולא ירצו להפנימו, ולכן הם – ממילא רוכשים בשר יקר יותר, יספגו את העלות ויוכלו לסבסד את השיפור בזכויות בעלי החיים.
את "מקומות העבודה שיאבדו" לכאורה עקב הקטנת "תעשיית הרצח" ניתן יהיה לפצות על ידי יצירת שני סוגים של מקומות עבודה הן בתעשיית תחליפי הבשר, שגם תזכה להגדלה בביקור ואולי לשבירת הדואופול שקיים בה והן בחקלאות האמיתית, זו שמבוססת על גידולי טבע. את החקלאות הזו תמיד ניתן להשביח באמצעים טכנולוגים ולאפשר שיפור של איכות החיים והגדלת משכורות.
שוב, הרעיון של מיסוי על התנהגות חברתית לא רצויה אינו חדש. מזה שנים אנו משלמים מס על אלכוהול, סיגריות, רכבים ומוצרים שנחשבים מזיקים לחברה. אנחנו לא מעוניינים ששהמוצרים האלו לא יצרכו בכלל, הם מחזיקים שוק משלהם ומקיימים לא מעט משפחות. עם זאת, אנו רוצים שהפרטים לא יגזימו בצריכתם ועל כן יחשבו פעמיים כשהם צורכים מוצרים אלו. מס על מכוניות בארץ מאפשר זאת, אולם גם הדלק ממוסה. (כמובן, שבעולם אידילי המס על הרכב היה 0% והמס האמיתי היה רק על דלק, על מנת לעודד אנשים לא לזהם).
עכשיו לסוגיה האמיתית, מדוע מס כזה רצוי?
למעט הגדלת הכנסות המדינה והקטנת הוצאות על בריאות וטיפולים הקשורים להשמנת יתר ולמחלות לב, ישנה סיבה נוספת. ההוצאות של המדינה על סובסידיות כיום למשקים "חקלאיים" שמבססים את הכלכלה שלהם על רצח של בעלי חיים אינה דבר רצוי לטעמי. האשמה המוסרית של כל אחד מאיתנו כשבמס ההכנסה שלו הוא מתגמל את ה"חקלאים" שמעוניינים אך ורק בהריגה של בעלי חיים אינה דבר רצוי.
אנחנו מעוניינים להקטין את צריכת הבשר כדי לקדם את ההקטנה בהתעללות. ברור לנו שלא ניתן להפסיקה לגמרי, אולם ברור לנו שניתן לעשות זאת באמצעים שלא פוגעים בחברה אלא רק מסייעים לה. אם במחיר של עליית מחירי ה"בשר" ב20 עד 30 אחוזים נוכל להקטין את הצריכה שלו ונוכל להקטין את הסבל שבעלי חיים עוברים שלא מבחירתם, אדרבא.
האם יש ליוזמה כזו סיכוי כלשהו בכנסת?
אני בספק רב אם השדולה החקלאית שמקודמת על ידי שני חברי כנסת במרצ וחבר כנסת אחד בעבודה יסכימו אי פעם לקדם זאת, נסיון כזה עשוי להוביל אפילו למשבר קואליציוני. אולם, השתעשעות בהצעה הזו היא לגיטימית ולנסות לקדם אותה באמצעים של שיח ציבורי צריכה להיות ההתחלה. מרגע שהעניין יחדור לתודעה, לאט לאט, נוכל לקדם את הרעיון.
ואפשר גם אחרת.
אפשר גם שארגון "מגדלי" הבשר יבחר מרצונו להעלות מחירים ולתרום את אותם כספים לעמותות לקידום זכויות בעלי חיים ויעשה את המהפכה לבד. אפשר שהדבר יועל הן לתדמית הציבורית שלו והן לנושא החברתי. אבל האם זה באמת יקרה?
אני חושבת שה"קנס המוסרי" אינו פתרון יעיל במיוחד. אנשים שרוצים לצרוך אלכוהול, סיגריות או לרכוש כלי רכב ימשיכו לעשות זאת ללא קשר למס. הקנס יכול להוביל להתרחבותו של השוק השחור, ואז לך תדע באילו תנאים יגדלו את בע"ח .
לגבי הסיגריות, אם היו טורחים במדינתנו לאכוף את החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים- אולי אנשים היו מעשנים פחות או לפחות לא פוגעים בבריאותם של האנשים הלא מעשנים בסביבתם.
הפתרון היעיל ביותר לדעתי, הוא הגברת המודעות (העלאת הנושא לסדר היום בכנס, בכלי התקשורת הסברה וכו').
חוצמזה, הצחיקה אותי הפיסקה האחרונה, תנסה פעם לשוחח עם אנשים שמגדלים בשר, תגלה עד כמה הם רחוקים מתפישתך, ובטח שהם לא ירו לעצמם ברגל…
הדבר החיובי שיכולתי לחשוב עליו אם דברייך היו מיושמים הוא שדרוג המנות הצימחוניות במסעדות, כשהבשר יקר יותר, אבל במחשבה שניה, לא יודעת אם למישהו באמת היה איכפת….
אני לא חושב שהקנס המוסרי הוא בעייתי, ההפך – הוא מאפשר לאלו שרוצים לנקות את המוסר שלהם לעשות כן.
לגבי הפסקה האחרונה, ברור שזה לא יקרה, אבל תמיד נחמד להשתעשע במחשבה של רגולציה עצמית.
הבעיה עם מיסוי של סיגריות למשל, הוא שלא מצוין על האריזה מה גובה המס, ולכן המעשנים מקבלים את עליית המחיר בצער, אך מבינים ובעיקר מקבלים אותו. לדעתי, אם יציינו את גובה המס על האריזה, נוסח "על סיגריות אלה מוטל מס של 20%" או משהו אלגנטי יותר, הצרכנים יחושו לא בנוח לשלם מס שלדעתם אינו מוצדק, והעישון יפחת. שווה לנסות.
פלי,
לא חושבת שזה יעזור. לא חושבת שאדם יעשן או לא בגלל ידיעת גובה המס.
יהונתן,
הרצחת וגם ירשת?
האם אדם שחושב שאכילת "בשר" היא מעשה לא מוסרי?, לבו ישקוט אם הוא יודע ששילם קנס מוסרי או שהוא ירגיש עוד יותר רע עם עצמו? האם כסף הוא הפתרון? האם זו חברה שאליה אתה שואף- אפשר לרצוח בע"ח או בני אדם- בתנאי שתשלמו מראש קנס מוסרי. (ואז תשנו בשקט)
אם קרניבור היה חושב שזה לא מוסרי הוא לא נוהג כך. מי שאוכל "בשר" בדר"כ לא חושב שזה כך או משתדל שלא להתעסק בזה.
לאף אחד אין את הזכות להיות "מייצג" בע"ח, ולקבוע שבעבור חופן פרוטות מותר כן לרצוחם- זה לדעתי, עוד יותר לא מוסרי. ויתרה מזאת, כלל לא יוביל לצמצום אלא להרחבה של השוק השחור כפי שכתבתי. וכאן לא מדובר בסיגריות/ אלכוהול שניתן "להתעלל" בהם בשעת ההברחה…
ואגב, סתם עלה לי לראש, מה לגבי מזון לכלבים וחתולים? אני לא מתמצאת כ"כ במזון שלהם, אבל האם יש עבורם מזון צמחוני? או גם למזון שלהם נטיל קנס…
אני לא חושב שפתאום תשלום מס יאפשר להפוך את המעשה למוסרי, אני חושב שהמיסוי עצמו יגרום להפחתה באכזריות. אני לא חושב שהכסף מתיר את דמם, אלא אני חושב שאם, ורק אם, המעשה הנבזה עדיין מותר על פי חוק, אז אולי ראוי למסות אותו לפחות, כהתחלה.
אגב, כן. לחתולים וכלבים גם יש מזון צמחוני.
קשה לי לראות את עצמי מפסיק לאכול בשר, גם אם המחיר יעלה.
ברוח הדברים שלך, אולי כדאי להטיל מס גבוה על בשר שבתהליך ייצורו בעלי החיים עברו התעללות קשה. ארגוני בעלי החיים כבר הצליחו להוריד מהמדפים את כבד האווז שנעשה על ידי פיטום אכזרי. עם כלי מיסוי, אפשר להטיל מס כבד על עגל חלב, ועל לולים שלא עומדים בתקנים סבירים.
ומנגד, מחירו של בשר בקר העשוי מפרות המגודלות במרעה חופשי יכול אף לרדת.
יוחאי צודק לדעתי (אם כי אני כבר הפסקתי לאכול בשר) – אני לא מאמין שניתן לשכנע את המיינסטרים להפסיק לאכול בשר, אבל בהחלט ניתן למסות באכזריות מגדלי עופות ובקר אכזריים. ניתן גם לפרסת את שמם, תמונתם ותמונות מהמשק האכזרי שלהם, למען הכל יראו ויראו. בסינגפור הנתפסים בלכלוך שטח ציבורי נענשים לא רק בקנס, אלא גם בפרסום שמם (ו/או תמונתם ) ובעבודות ניקיון ציבוריות שגרתיות כשהם לבושים בסרבל מיוחד. טיפול מנדטורי דומה במגדלים אכזרים יכול לשנות את התעשייה בישראל, ובקביל להציף את הנושא עצמו אל מעל לפני השטח, כי אהחהו עושים עבודת הסברה מחורבנת (ומי שלא היה בלול תעשייתי לא יידע על מה אני מדבר).
יוחאי צודק לדעתי (אם כי אני כבר הפסקתי לאכול בשר) – אני לא מאמין שניתן לשכנע את המיינסטרים להפסיק לאכול בשר, אבל בהחלט ניתן למסות באכזריות מגדלי עופות ובקר אכזריים. ניתן גם לפרסת את שמם, תמונתם ותמונות מהמשק האכזרי שלהם, למען הכל יראו ויראו. בסינגפור הנתפסים בלכלוך שטח ציבורי נענשים לא רק בקנס, אלא גם בפרסום שמם (ו/או תמונתם ) ובעבודות ניקיון ציבוריות שגרתיות כשהם לבושים בסרבל מיוחד. טיפול מנדטורי דומה במגדלים אכזרים יכול לשנות את התעשייה בישראל, ובקביל להציף את הנושא עצמו אל מעל לפני השטח, כי אנחנו עושים עבודת הסברה מחורבנת (ומי שלא היה בלול תעשייתי לא יידע על מה אני מדבר).
נ.ב יהונתן אולי תשקול לשנות את צבעי הרקע כך שיהיו קריאים לא רק לעוורי צבעים :-) ?
אני מציעה שתפנה לבעיות יותר דחופות כמו התעללות בחיות רחוב ובחיות בכלל (כל שנה זה הופך להיות יותר ויותר נפוץ), הזנחה של חיות מחמד (לא רק בעיר גם בבסיסים צבאיים למשל), העדר פתרונות זולים לעיקור חיסון והאכלה של חיות, העדר מרחבי מחיה לבעלי חיים ובכלל העובדה שלאף אחד לא איכפת. אם את כל זה תפתור או לפחות תעלה לסדר היום – אשרינו. בנתיים הכל סתם דיבורים ועוד דיבורים שלא עוזרים לאף אחד\חיה.
יהונתן,
חיפשתי את המייל שלך באתר אבל לא מצאתי. אני אכתוב כאן מכיוון שזה נראה לי הפוסט הכי קרוב לנושא אותו רציתי להעלות.
התייחסותך לנושא הטסת קופים באל על – ואולי גם הזוית המשפטית של העניין תהיה מבורכת.
http://www.isav.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=81
היי,
ראשית אני בוודאי מזדהה מאוד אם הכוונה והמטרה שלך אך לטעמי הדרך שהעלית להשגתה פסולה ובלתי יעילה.
פסולה מכיוון שרצח בע"ח (ואני משוכנע שאתה שותף לדעתי) אינו משול ל"הרגלים רעים" דוגמת עישון או שתיית אלכוהול. זהו פשע נורא. קביעת מס או קנס על פשע נורא זה מהווה סוג של היתר, כמו בעישון – שהוא מותר אך המדינה מעודדת את אזרחיה למעט בכך באמצעות המיסוי. ברם, מתודה זו אינה הולמת פשעים קשים דוגמת רצח.
בנוסף כתבת גם שלהבנתך אין להביא את השינוי בעניין הרג בעלי-החיים באמצעות כפייה. גם כאן אני חולק עליך מאוד מאוד. מה פירוש לא בכפייה? בוודאי שבכפייה. יש דברים שמוכרחים לכפות בכוח על בני האדם, ואי-הכפייה במקרים אלה אינה אלא הסתלקות מאחריות. כשם שעלינו לכפות בכל דרך על האנשים לא להרוג זה את זה, כך עלינו לכפות עליהם שלא להרוג בעלי-חיים. ומי שיעבור על איסורים אלה, נכפה עליו, אחר כבוד, שהות ממושכת בכלא. כך יעשה לרוצחים. הפוסט-מודרניזם (איתו הזדהית בפוסט אחר, ואגב איני מזלזל בו כלל) מוביל פעמים רבות לחוסר אחריות מוסרית (התייחסתי לכך כאן: http://regev.wordpress.com/2007/08/23/the-question-of-humanity) ומכך יש להיזהר מאוד. ובכן, לסיכום דבריי, עלינו, לדעתי, להציב דרישה מוסרית בלתי-מתפשרת לפיה הרג בע"ח הוא פשע נורא שאין להסכים לו בשום פנים ואופן, וביום שנוכל ונצליח, אנו בהחלט נכפה התנהגות צמחונית על כולם, ועד אז נפעל בכל דרך לקידום מטרתנו המוצדקת.
מכל מקום תבורך על כתיבתך בנושא זה שאין חשוב ממנו.
רגב.
רגב,
לצערי הגעתי למסקנה שאי אפשר לשכנע אנשים להפסיק להרוג בעלי חיים על ידי כפיה. הכפיה, ודווקא הכוחנות מצד ארגונים כמו אנונימוס שבאים ומנסים לעשות 'טיפול בהלם' בעת הצגת בעלי חיים, לא מסייעת לנו במטרה.
הרג בעלי חיים עדיין אינו פשע, הוא עוולה מוסרית והוא משהו שהייתי מנסה להמנע ממנו ככל שניתן. אולם, כל עוד לא ניתן למנוע אותו, אני הייתי מעוניין לצמצם אותו ככל שאפשר.