אז למה לאף אחד לא אכפת מדר' אסתרינה טרטמן, שכבר הצליחה לפברק תואר ראשון, תואר שני, נכות, לטעון שהיא מעדיפה שערבים יסעו מתחת לכביש ולעבוד על כולנו? טענה מעניינת יכולה להיות שבאמת לאף אחד לא אכפת מי שר התיירות, או שהעובדה שטרטמן שיקרה לא משפיעה על היכולת שלה להיות שרה טובה אלא רק תפיסתה. טענה אחרת יכולה לבוא ממקום אחר לגמרי, דווקא לטעון כי התנהגותה הפסולה של טרטמן אינה הבעיה כאן, אלא היכולת של הציבור לעכל את ההתנהגות.

כולנו זוכרים את הפוסט המופתי של הופמן שאגר את השחיתויות במגזר הציבורי בישראל (ונגנב, כמנהג הישראלים, למייל שרשרת). עכשיו, ניתן להשתמש דווקא בתחום הניתוח הכלכלי של המשפט ובתחום המשפט והנורמות החברתיות, על מנת להסביר זאת. שני התחומים נוגדים אחד את השני. הראשון מעודד תפיסה קפיטליסטית קיצונית וטוען כי כל התנהגות מבוססת על היות בני האדם פרטים רציונאליים והשני מעודד את הרעיון בו כל בני האדם חיים בחברה אחת, וההתנהגות של בני האדם מושפעת על ידי החברה.

מאמר מעניין, שטרם פורסם, של אלון קלמנט ואלון הראל (הלינק פעיל רק לתלמידי הבינתחומי) – The Economics of Stigma: Why more detection of crime may result in less stigmatization מאחד בין שתי הגישות בסינתזה מוזרה קמעה (את הביקורת שלי העברתי לאלון אישית). המאמר מסביר, בין היתר, דווקא בצורה אחרת מדוע אין טרטמן מתפטרת מיד, פורשת מהחיים הציבוריים ועוברת לחיות על קצבת הנכות (הנדיבה) שלה.

המאמר, בקצרה, טוען כי ישנן עלויות של סטיגמה עבור כל אשמה, כך שאותה סטיגמה מורידה את התועלת הפוטנציאלית משכירת אותו פרט שקיבל את הסטיגמה. אותה הפחתה בעלות, כאשר מדובר בשוק בו המחירים קבועים (וככל הנראה הנחה זו אינה נכונה) מביאה למצב שבעלי הסטיגמה אינם מסוגלים להשיג תעסוקה בתחומם. אולם, ישנם צרכנים שאדישים לסטיגמה, אך לא ישכרו את אלו שנושאים את אותה הסטיגמה כיוון שהעלות החברתית של העסקת בעל סטיגמה מטילה סטיגמה בעצמה.

גם כאן ישנה בעיה – לא כל מי שעובר על הנורמה (או החוק) נתפס, ולכן מי שאדיש לסטיגמה יכול להעסיק את מי שלא עומד בסטנדרטים החברתיים אם זה לא נתפס, וקהל המועסקים שלו גבוה יותר. עם זאת, ישנן עבירות אשר כאשר מגדילים את האכיפה עליהן הסטיגמה אכן עולה, עד נקודה מסוימת, ומנקודה מסוימת הסטיגמה יורדת עד כדי כמעט ביטול, מה שמפחית את עלות הסטיגמה. כעת, כשעוברים את אותה נקודה, הנורמה הפסולה והסטיגמה מתבטלות, מה שמביא לכך שההתנהגות הופכת לנורמטיבית.

(זה המאמר המסובך בצורה הפשטנית ביותר שניתן, כמעט כמו שייקספיר ב73 שניות)

טרטמן אינה המושחתת היחידה, היא אפילו לא המושחתת העשירית או החמישים. טרטמן נגועה באותה סטיגמה כמו כל חברי הכנסת האחרים.

הסטיגמה מעשיה של טרטמן אינה שונה בהרבה מאשר הסטיגה על עבירות תנועה. עבירות תנועה נחשבות עבירות לא סטיגמטיות כיוון שכולם עוברים אותם, במיוחד העבירה של מהירות מופרזת. לכן, אף אחד לא בודק הרשעות תעבורה בטרם מעסיק הוא אדם, למרות שלאותן עבירות יש את אותה החומרה כמו עבירות פליליות מסוימות ועשויות לגרום לאותו הנזק. עם זאת, כאשר נעסיק נהג נבדוק את הרשעות התנועה שלו.

טרטמן היא כמו נהג שנהג במהירות מופרזת. היא עשתה משהו מינורי שכולנו עושים מדי יום, אבל היא נתפסה. אלמלא כל חברי הכנסת היו כבר תחת חקירה כלשהיא והיו עוברים תחת אותה מסננת ציבורית, סביר להניח שהפרשה היתה מזעזעת את המערכת. אולם, צריך לבחון שני דברים:

הראשון הוא כיצד עד כה, למרות שטרטמן חברת כנסת כבר כשנה, אף אחד לא טרח לבדוק את הרקע שלה, שלא היה קשה לגלות ביומיים האחרונים, והשני הוא כמה חברי כנסת עוד מזייפים את תאריהם וכישוריהם.

אני לא בטוח שמעשיה של טרטמן הם פליליים, לצערנו בישראל אין עוד עבירה של "שקר". כמו כן, אף אחד לא יכול לומר שהוא הצביע ל"ישראל ביתנו" רק כיוון שטרטמן היא בעלת תואר שני. אם נמצא אחד כזה, הרי שיש לנו עבירה ש לקבלת דבר במרמה. אני מאמין שהעובדה שכל כך הרבה שחיתויות נחשפו כבר גורמים לכך שטרטמן לא תוענש במלוא החומרה בצורה הפוליטית, ואפילו תקודם עוד בעתיד.