אם מה שסוכנות הידיעות מע'אן מדווחת על עזמי בשארה נכון (אין לינק בכוונה כיוון שיש איזשהוא איסור פרסום על הדברים שנאמרו, נעשו וכדומה, אבל אתם יכולים לחפש על בשארה בגוגל ניוז, אני ממליץ לכתוב את השם Azmi Bishara), אז ככל הנראה יש כאן קנוניה גדולה מאוד. השאלה כמובן לא עם העובדות בדיווח נכונות, אלא האם עצם החקירה שמתנהלת בנושא היא אמיתית. כבר שלשום אמרה שולמית אלוני כי היא לא תתפלא אם השב"כ תפר תיק לבשארה. אבל השאלה האם החקירה משוללת כל יסוד או שהיא מבוססת על עובדות כלל אינה רלוונטית לנו.

אני חייב לציין שאם השב"כ תפר תיק לבשארה, הוא עשה עבודה לא רעה בכלל במציאת כיסוי שיגרום לו להראות מספיק לא אמין בציבורו כדי להתפטר על מנת לטהר את שמו. בקלות ניתן היה ללכת לכיוון הפשעים הלאומיים, שבהם היה קל יותר לבשארה לזכות בתמיכת ערביי ישראל והעולם.

מה שכן, חשוב לדעת שככל הנראה, גם בית המשפט העליון היה חייב להיות בקנוניה (או בלא-קנוניה) כדי להכשיר את הדרך שבה גילו (או הפלילו) את מעשיו של חבר הכנסת בשארה (ואני לא יודע אם הם נכונים או לאו). אני גם מקווה שיזכרו שבפעם הקודמת שנעשה מעשה דומה לחבר כנסת, זה הוביל 'רק' למשבר קואליציוני, ומה זה משבר קואליציוני כשעניינים של בטחון המדינה עומדים על הפרק?

חסינות חברי הכנסת היא כלי ראשוני במימוש זכותם הדמוקרטית להבחר, שכן זו מאפשרת להם לעבור על החוק במקומות שהוא, לדעתם, אינו צודק. החסינות (הדיונית, ולא המהותית) היא הדרך לקידום הנושאים; כמובן שבאם ידרשו חברי הכנסת להסיר את חסינותם לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, ישקלו באם לעשות כן ובאם יסרבו שיקול הדעת הוא לוועדת הכנסת. (…)

את הדברים למעלה אמרתי לאחר שהגשנו תלונה במשטרה כנגד אתר "מרי" של אריה אלדד שהוקם בימי ההתנתקות. התלונה הוגשה נגד ח"כ אלדד ונגד ספקית האינטרנט שאחסנה את דברי ההסתה וההמרדה. חשוב לציין כי אני לא רואה את מעשיו של בשארה כחמורים יותר ממעשיו של אלדד, אלא כחמורים בצורה זהה. (אם מה שבשארה עשה הוא נכון) שניהם חותרים תחת יסודותיה של ישראל כמדינה דמוקרטית, שניהם חותרים תחת שלטון החוק ושניהם השתמשו לרעה בזכויותיהם כחברי כנסת.

אם חוק החסינות נותן לחברי הכנסת חסינות כיוון שהוא יודע שאלו יפעלו כנגד החוק (אחרת למה לתת חסינות כלל?) מה הבעיה לאפשר לחבר הכנסת לעשות את מה שהוא עושה כשלוח הציבור שבחר אותו, שאולי (ורק אולי) מעוניין שיעשו את הדברים המיוחסים לחבר הכנסת בשארה (לכאורה)?

אנקדוטה מעניינת (ולחלוטין לא קשורה לצו איסור הפרסום) התרחשה כשאני ויואב שיבק למדנו לבחינה במשפט חוקתי. התקופה היתה קיץ 2001, ועזמי בשארה התבטא בצורה מסוימת ואנו ידענו כי ככל הנראה הבחינה במשפט חוקתי תכלול את מעשיו של בשארה. לכן, הכנו מראש קייס על בשארה והתכוננו לניתוח משפטי של הבחינה על פיו:

הנח כי:
א. בתאריך 13.05.2000 חוקק בכנסת חוק-יסוד: חופש הביטוי, תוכנו של חוק זה:
1.חופש הביטוי הוא זכות יסוד וערך מקודש בדמוקרטיה, והוא יקויים ברוח מגילת העצמאות
2. לא פוגעים בביטוי של אדם, ולא מגבילים אותו.
3.אין מענישים אדם על התבטאות או אמירה.
4.לעניין זה: ביטוי – (א) נאום, מאמר, או כל דבר בכתב או בע"פ של אדם או ארגון
(ב) כל פעולה המבטאת את פנימיותו של האדם
5.אין פוגעים בזכויות יסוד של חוק זה אלא בחוק, שמקדם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.
6.ניתן, על אף באמור בס.4 לפגוע בזכות הביטוי ע"י חוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונכתב בו שהוא תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש הביטוי
7. חוק, שהוחק לפני פרסום חוק יסוד וסותר אותו זה יהא תקף עד לתאריך 13.05.2003
אין לשנות חוק זה אלא ברוב של שני שליש מחברי הכנסת

ב. הכנסת חוקקה את חוק ההסתה (2001), שהינו הצעת חוק פרטית של ח"כ, שהתקבלה בקריאה טרומית ברוב של 5 נגד 4, בקריאה ראשונה ברוב של 62 נגד 41 ובקריאה שניה ושלישית ברוב של 65 נגד 15. שעיקרו:
1.המפרסם דבר שיש בו כדי לעשות אחד מאלה דינו מיתה:
(1)להביא לידי תמיכה באויב ישראל או אחד מארגוני הטרור הנתמכים על ידה כפי שהוגדרו בפקודה למניעת טרור (1949)
(2) להביא לידי שנאה או אי נאמנות לאחת מרשויות השלטון והמשפט
(3)לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ
(4) לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסיה
2.לעניין זה, המפרסם – כפי שהוגדר בס. 34כד לחוק העונשין – התשל"ז 1977
3.חוק זה יהא תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש הביטוי

המקרה:
עזים, ערבי נוצרי ממוצא ישראלי נבחר לכנסת באחרונה בראש רשימת בל"ל שמצעה דוגל בהקמת בית לאומי לפלשתינאים, לאחר שנבחר לכנסת החל להתראיין ולערוך כנסים, אסיפות ותהלוכות בהשתתפותו ובהשתתפות רבים בכדי להצדיק את בחירתו לכנסת, לאחרונה, נסע עזים למדינת אויב, בה השתתף בכנס שבמהלכו הביע דברי בגנות הממשלה הישראלית ולטובת זכותם של האומה הערבית להתאחד כנגד מטרות הממשלה הישראלית. לאחר שובו שוקל היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את חה"כ לדין עפ"י חוק ההסתה והסעיף בחוק העונשין המדבר על סיוע לאויב.

א. עלייך להעמיד בפני היועץ המשפטי לממשלה חוות דעת בקשר ל:
1)תוקפו של חוק ההסתה
2)חוקתיות הסרת החסינות

ב. דון בתוקפו של ס.7 לחוק יסוד חופש הביטוי
ג. האם הדבר היה שונה באם חוק יסוד: חופש הביטוי לא היה בתוקף?

למיותר לציין שזוהי השאלה המדויקת שהיתה בבחינה, רק ששמו של עזים היה יוסוף אסלאם, כשמו החדש של הזמר קט סטיבנס.

Technorati Tags: Azmi Bishara, Israel, Politics, Immunity, parliamet