לפני חצי שנה ויומיים שאלתי שאלה קשה. שחרור אסירים פלשתינאים תמורת גלעד שליט נראתה לי משימה קשה; ויתור כואב בכדי לקיים את חובתה של המדינה לשמור על שלמות אזרחיה. באותה העת ש"ס התעקשו כי כל שחרור של אסירים פלשתינאים ילווה בשחרור יהודים כדי למנוע התאבדות של אסירים נטולי תקווה לשחרור (הצעה זו נלוותה להתאבדותו של אשר וייזגן, שרצח ארבעה פלשתינים על רקע ההתנתקות).
היום אלי ישי שב ומציע את אותה ההצעה, כשהטענה היא "זה יקל על הציבור להבין את שחרורם של האסירים הפלשתינים".
אם מחיתי נגד ההצעה הקודמת כיוון שהטענה נראתה לי מבעיתה, כעת אני מוחה כי שחרור מחבלים לרחוב הישראלי לא יגרום לציבור להבין את שחרורם של האסירים הפלשתינאים.
אותה הצעה שקולה לשחרור כעת של עשרות אנסים מהכלא עקב עסקת הטיעון של משה קצב כדי להקל עם ההסכמה בציבור לעסקת הטיעון.
האם גלעד שליט הוא רק התירוץ של אנשי ש"ס לשחרור מחבלים יהודים? אם אלי ישי חושש מחוסר אמון של הציבור במדינה עקב שחרור אסירים פלשתינאים למען החזרת גלעד שליט, הוא צריך להתנגד למהלך, לא לשחרר עוד מחבלים.
אם אתה כבר בעד לתת ליגאל עמיר להיתרבות, למה לא לשחרר אותו כמו שאומר ברוך מרזל? אני לא רואה הרבה הבדל
אני מציע ניסוחדש
במקום:
"אם מחיתי נגד ההצעה הקודמת כיוון שהטענה נראתה לי מבעיתה, כעת אני מוחה כי שחרור מחבלים לרחוב הישראלי לא יגרום לציבור להבין את שחרורם של האסירים הפלשתינאים"
יהיה:
אם מחיתי נגד ההצעה הקודמת כיוון שהטענה נראתה לי מבעיתה, כעת אני מוחה כי שחרור אסירים יהודים לרחוב הישראלי לא יגרום לציבור להבין את שחרורם של המחבלים הפלשתינאים
או במילים אחרות – למה מחבלים עם דם על הידיים זוכים למעמד "אסיר" רק אם הם פלשתינאים, אבל יהודים זוכים לחותמת "מחבלים"?
קורא בקפה,
אני חושב שלא ראוי לשחרר אף אחד מהאסירים שעברו על החוק כיוון שהדבר מהווה כניעה לטרור. אולם, בעוד שבכניעה לטרור א' (שחרור מחבלים פלשתינאים) אנחנו מקבלים בחזרה את גלעד שליט (וכתוצאה מכך, אנו מגדילים את כוחו של ראש הממשלה בעקיפין בלבד), כתוצאה מטרור ב' איננו מקבלים דבר אלא הגדלת כוחן האלקטורלי של המפלגות הקיצוניות.