לא רק שעובדים עם דדליין, אלא גם שאין לך בעיה לעבוד על טקסטא ארבע שעות בלי להרגיש שאתה לא תביא אותו גם ראשון וגם בצורה הטובה ביותר. הכתיבה בלי צורך לפחד על האם כבר בלוגר אחר כתב על זה או מתי הוא יכתוב על זה והאם הטקסט שלו יהיה ממצה היא כתיבה אחרת לגמרי.
לבינתיים, עד ש4,000 המילים יפורסמו בבלוג ביום א', לכו לקרוא את הבלוג של יוסי תאגורי ממיקרוסופט, אני ממליץ.
אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה. רק עיתונאים טורחים לקרוא את כל העיתונים; האדם הממוצע יקרא אחד. אולי שניים אם הם מסוג שונה לחלוטין. אז מה אם מישהו אחר כתב?
כנ"ל על הבלוגים. אני לא מצליחה להשתלט על הרסס שלי (ואתה יכול לראות לפי כמות התגובות שלי אצלך :( מנסה לרסן אותם פיד אחד בבת אחת) ומי שכן מצליח זה בגלל שכמות הבלוגים באגרגטור שלו סבירה. לא מנסה-להיות-מלאה, מה שאומר שהוא מפספס חלק מאותם ראשונים. ואם משהו היה כתוב אצל מישהו? אז אתה מוסיף "עריכה: גם X כתב על זה". אז מה?
הרי שלא כמו בעיתונות, את הבלוג אתה כותב בשביל עצמך.