הביקורת הקפיטליסטית על ההחלטה נראתה לי מצחיקה בתחילה, אבל טרחתי לקרוא אותה מתוך כבוד למבקרים ומתוך נסיון לדלות מה יש לקפיטליסטים נגד החוק. הקפיטליסטים מלינים על כך שמדובר בחוק שמונע מאדם את הבחירה החופשית בנוגע להתנהגותו, וכן מביא ביקורת על כך שאדם שמרוויח מספיק כדי לרכוש ביטוח מעדיף להוציא את כספו על דברים אחרים (נניח מגורים ומזון), ועל כך שהמדינה מממנת את העניים ומעודדת אותם להשאר כאלו.

דווקא כעת, כשהעולם מבין כי הקפיטליזם כשל והוא מביא לשינויים חברתיים לאט לאט, החוק הזה נראה כמו לעג לרש. פרודי ניצח בבחירות באיטליה והראה את המיאוס החברתי מהמדיניות הקפיטליסטית שהוליכה את איטליה לעוני, בצרפת מחאה סוציאליסטית הביאה לשינוי חוקי התעסוקה ולשינוי מעמד הצעירים, בפרו מועמד השמאל ניצח ויביא לשינוי חברתי ובישראל העבודה אכן הצליחה להכניס לשיח המדיני את הנושא החברתי. העולם מבין שהגיע הזמן לאחריות חברתית, אחריות על תוצאות הקפיטל.

הקפיטליזם בכל העולם מראה כעת את פרצופו, כשהוא מוכן לסבול מדיניות אנטי-דמוקרטית בסין רק כדי לקבל נעליים זולות יותר, כשהוא מוכן לקבל שמרכז שירות הלקוחות של ספק האינטרנט באנגליה קורס כי יש מהומות אזרחיות בהודו. זה הניכור האמיתי, חוסר התודעה למוצר וקבלתו כמוצר נטו. בשביל לקיים מסחר הוגן לא צריך להסיר מכסים, צריך לדאוג שלא יתקיים סחר עם מדינות ותאגידים שמעסיקות בתנאי רעב, ואז ניתן יהיה להבטיח תחרות חופשית - תחרות שבה כולם מתחילים מנקודה שווה.

בעידן של גלובאליזציה צריך לזכור שלא רק הסחר צריך להיות גלובאלי אלא גם שכר המינימום והתנאים הסוציאליים.