לעיתים, אבל רק לעיתים, משחרר בית המשפט העליון פסק דין 'מטרים' בו הוא סוקר סוגיה שעשויה לעלות בקרוב בפסק דין אחר. אותה סוגיה בדרך כלל נסקרת כאשר עובדות המקרה מובהקות וכאשר ניתן להביא הלכה משפטית יציבה שתשמש את בית המשפט העליון כאשר ידרש לדון בסוגיה העתידית וכך לא יסטה בצורה מהותית מהדין כאשר יפסוק בה. ליתר דיוק, אותה פסיקה תראה רלוונטית מאוד.

איברהים אבו זינה הורשע בהריגה של ארבעה בני אדם בעקבות הודאתו. אבו זינה חטף את מאהבתו הנשואה, שתה לשכרה וכאשר נהג עמה דרך צומת באור אדום, הרג את מאהבתו ושלושה נוסעים נוספים של רכבו. בשבוע שעבר בית המשפט העליון פסק ברוב של שניים כנגד אחד (א' א' לוי, שמסתמן כשופט המיעוט המוביל בעליון) כי הסדר הטיעון שהתגבש בין התביעה לאבו-זינה אינו חורג מהמקובל ועל בית המשפט לקבלו. (עפ 1717/06 אבו זינה נ' מדינת ישראל)

האם אישורו של הסדר טיעון זה על ידי בית המשפט בא כמהלך מטרים לפסק הדין בעניין משה קצב? (שלדעתי יאלץ לשבת בבית הסהר) רק מספר השופטים המצומצם שיושב בהרכב יכול לומר. בעוד שבפרקליטות מעלים ספק ביכולת של בית המשפט לאשר את ההסדר, להערכתי בפסק הדין יש רמז לגבי התנהגות בית המשפט בפרשת קצב.