לא ראיתי, לא שמעתי, לא אחסנתי :: A Land to be freed, A home to be saved

האמריקאים, כהרגלם של אמריקאים, מעבירים חוקים שמגבילים את חירויות הפרט יותר מכל אחד אחר לאחרונה. החוק האחרון, בשם הפטריוטי מאוד "The SAFE Act" ("Securing Adolescents From Exploitation-Online" המאולץ ביותר, שיכול היה להקרא קם "Simply Amusing Fraudulent Enactment" באותה מידה, במיוחד כי יש עם SAFE Act – Security and Freedom Ensured Act) הוא כזה. החוק, בעקרון, קובע שספקיות שירותי חיבור לאינטרנט יהיו אחראיות אישית לכל תוכן שמועבר על ידי גולשיהן ויהיו מחויבות לדווח על מעבר של תמונות פדופיליות לשלטונות. (כבר דיברתי בעבר על הבעיה בזיהוי תמונות אלו, לדוגמא). מטרת החוק היא, על פניו למנוע הפצה של פורנוגרפיה. אולם, החוק לא מונע הפצה אלא דווקא מעודד הלשנה נגד צרכנים.

איני מעוניין לדבר על אי-יישימות החוק, וגם לא על האלמנט שנטען שגם מי שמשאיר את הרשת האלחוטית בבית פתוחה עשוי לשאת באחריות; אני דווקא רוצה להתייחס לאלמנט המשעשע של העברת זכויות הריגול לגופים פרטיים (ראו גם) ובמיוחד על העובדה שדורשים כעת מספקיות האינטרנט להלשין בפועל על הצרכנים כמו גם להחזיק מאגר תמונות שיוצלבו (וראו כיצד אפל מלשינה).

כאשר תפקיד המדינה הוא לאכוף את החוק, אין לה את הסמכות להעביר את האכיפה לגופים פרטיים מצד אחד. מצד שני, אותם גופים לא יכולם להיות מחוייבים לפעול למען המדינה (ונגד האינטרס הכלכלי שלהם). כלומר, הטלת אחריות משפטית על ספקיות אינטרנט תגרום להן לבצע סינון בפועל של תכנים ולא הלשנה, כדי למנוע מצב בו יועברו תמונות אשר הספקיות לא יוכלו לראות ויטילו עליהן אחריות. כמובן, אותה אכיפה תהיה מחמירה יותר על מנת למנוע מצב בו תמונות "יחליקו" דרך הרשת.

לכאורה, אותו חוק גם עשוי לגרום להקטנת המוטיבציה של אתרי תוכן להתארח בספקיות מסוימות בארצות הברית, ויגדיל את המוטיבציה להעביר תכנים למדינות בהן אין חוקים מגבילים בצורה דומה,;. למרות זאת, החוק האמריקאי דורש כי ארצות הברית ונציגיה יעשו כימטב יכולתם על מנת לעודד ממשלות זרות לחוקק חוקים נגד הפקה והפצה של פורנוגרפית ילדים.

אולם לא בהכרח : ג'רי בל טוען הפוך. לטענתו, סעיף הפרטיות בחוק קובע כי אין חיוב להטיל על ספקיות אינטרנט ניטור של תעבורה אלא יכול להיות שמטרת החוק היא הפוכה בפועל? האם ייתכן שהחוק הועבר כדי למנוע מצב בו ספקיות האינטרנט מנטרות תעבורה?

כשחושבים על זה לעומק, דווקא מדיניות של "אם הצצת בפרטים של הגולש ולא דיווחת אז אתה פושע" (חייב באחריות פלילית ואזרחית) יכולה להגן על האזרח. אם לספק האינטרנט תהיה אחריות עקב האזנה לתעבורה, אזי הוא יעדיף שלא להאזין לתעבורה כדי לא לשאת באחריות, ולכן החירות של אותם גולשים תגדל. האם זו תהיה התנהגות הספקיות? קשה לדעת.

לשאלה זו יש חשיבות על נושאים כמו נייטרליות הרשת והתקנת אמצעי מעקב על גולשים; השאלה לא תפתר כל כך בקלות, אבל יכול להיות שלמרות כל הכותרות הגדולות בתקשורת, עדיף להסתכל עמוק ולהבין שהמחוקק לפעמים, כמו האל, פועל בדרכים מסתוריות.

4 thoughts on “לא ראיתי, לא שמעתי, לא אחסנתי :: A Land to be freed, A home to be saved

  1. תגובה לקטע
    ======
    ציטוט:
    "הטלת אחריות משפטית על ספקיות אינטרנט תגרום להן לבצע סינון בפועל של תכנים ולא הלשנה, כדי למנוע מצב בו יועברו תמונות אשר הספקיות לא יוכלו לראות ויטילו עליהן אחריות".
    לדעתי זו אבחנה יפה מאוד ולמרבה הצער ככל הנראה גם נכונה.

    היא מזכירה לי סיפור שקראתי ב-Overlawyered: במדינת טקסס הועבר חוק חדש, הדורש לצבוע בשחור את כל ברזי הכיבוי המקולקלים, כדי שבשעת שריפה הכבאים לא יבזבזו זמן על חיבור הזרנוק אליהם. אחת העיריות הלכה וצבעה את כל ברזי הכיבוי, כי אולי עד שתהיה שריפה, אחד הברזים הבלתי-צבועים יתקלקל – ואז תוטל על העיריה אחריות משפטית על לא עוול בכפה.

  2. מיותר לומר שהחוק, והתהליך שעבר בדרך לאישורו, מראים על חוסר הבנה, אבל כרגיל, התוצאה ומה שיתגלגל ממנה הוא מה שקובע.

    למעשה, נראה לי שהחוק אמור לגרום להורדה של אלפי אתרים בעולם ("קטינים בתנוחות מפתות"…), ואולי דווקא ההגזמה היא מה שתהרוג את העסק.

    התרחיש המעניין יהיה אם המחוקק יתחיל לאכוף ולקנוס, ואז תתחיל היסטריה של סגירת שירותים ורשתות. אני יכול לדמיין מספר סטרטאפים חביבים שאפשר לייצר מהעסק הזה…

    נראה לי שהאכיפה תהיה גם זו שתקבע אם תוכלנה הספקיות להתעלם מהתוכן ש"רץ להם על החוט", על מנת לא להוות יעד לתביעה (כפי שציינת. וראיתי מספר מקרים מסוג זה במציאות), או שלהפך, הן תצטרכנה לחפש פתרונות יצירתיים להעביר את האחריות אל הגולשים או לחסום אותם בסיטונות.

Comments are closed.