לעולם לא אהיה מופתע עד כמה שפה היא אלמנט משפיע על חיי היום-יום, כמעט כמו ההקשר בו היא נאמרת. יותר מכל עניין אחר. בעת הלימודים לתואר ראשון גיליתי (להפתעתי) שבאמצע שיחה שהתרחשה בין שני חברים לספסל הלימודים אני מוצא את עצמי מובך מאוד. בעת שדיברו על הצורה בה ביצע אחד החברים את מטלת הבית אמר לו החבר השני "עשית עבודה ערבית". ביננו, כולם עושים את זה מדי פעם; הבעיה התחילה הפעם, כששני החברים ששוחחו היו ערבים.
הקונטקסט עצמו, בו ערבי נוצרי אומר לערבי מוסלמי כי העבודה שביצע היא "עבודה ערבית" כתו תקן שלילי לאיכות היתה יכולה להמשיך מבלי משים לב. בראשי היא עדיין מהדהדת. מצד שני, יש דברים חמורים יותר, כמו חוסר היכולת של החברה הישראלית ללמוד. סקר הגזענות השנתי פורסם, ולאחריו התפלאויות והצטדקויות הן מימין והן משמאל. אני רוצה לרגע לדון בשאלה האמיתית בישראל – חוסר היכולת להסיק מהכלל אל הפרט ומהפרט אל הכלל.
אנטישמיות, כידוע, היא מקרה פרטי של גזענות : גזענות המופנת כלפי יהודים בשל היותם יהודים. כאשר יהודים יוצאים נגד אנטישמיות הם יוצאים נגד גזענות כתופעה, שהרי לא יכול להיות שהם מכירים במקרה פרטי של גזענות כפסול ופוסלים את המקרה הכללי. לכן, כאשר חמישים אחוזים מהיהודים החיים בישראל תומכים בהגירת ערבים מחוץ למדינה ומקומם מחוץ לישראל, אין להם כל הצדקה לצאת נגד העמדה בה מחזיקה מחצית מאירופה לפיה יהודים נאמנים יותר לישראל מאשר למדינתם בצורה דומה לעמדתו של ח"כ אפי איתם הגזען לפיה ערביי ישראל בוגדים וחברי הכנסת הערבים הינם גיס חמישי. האם מישהו היה מעיז לומר דברים כאלו נגד יהודים בניכר? אני בספק.
העם היהודי היושב בציון לבטח טרם הפנים את הלקח הנובע מהשואה: אריאל שרון אמר בעצמו כי לקח השואה הוא ש"יהודים לא יהיו שוב בעולם בלא בית, בלא חוף מבטחים שאליו יוכלו למלט את נפשם ובלא כוח מגן יהודי שיידע להגן על חייהם. לעולם שוב לא ימצאו אותנו לא מוכנים, לעולם לא"; זהו אינו לקח השואה האמיתי. לקח השואה הוא שיש לקבל את השונה ממך, יש לחבקו ולהפכו לחלק מהחברה, לא לנכרו, להשניאו ולפעול נגדו באלימות. ומה לעשות, גם נאציזם הוא סוג של גזענות, בדיוק כמו שנאת-ערבים.
[פורסם במקור בגרסא לאחר עריכה עם שינויים קלים באתר עבודה שחורה]
לא הגיעה עוד העת לפרסם את הפוסט בבלוג שלי וכבר אני רואה טקסט באתר 'הארץ' שעשוי להשליך עוד אור על חוסר היכולת של יהודים-ישראלים להסיק מהפרט אל הכלל : גוף רוסי מעודד (לכאורה) הגירה של רוסים לרוסיה אפילו אם דתם יהודית. אין הבדל בין הגירה זו לבין ההגירה אותה מעודדת הסוכנות, אולם ליהודים קל להצטדק. בכלל, יש לנו מילים מיוחדות לתופעות יהודיות : הגירה המבוצעת על ידי יהודי לישראל היא עליה, הגירה המבוצעת על ידי פיליפיני או כל מהגר עבודה אחר היא "עבודה זרה" או פשוט הגירה; הגירה ממישראל היא "ירידה". אנחנו אלופי העולם בהפיכת המקרים הפרטיים לחריגים. בהצלחה שיהיה לנו.
דב אלבוים ראיין לאחרונה בתוכניתו "מקבלים שבת" פרופ' ערבי-ישראלי (בעבר בוועדת המעקב) שהביע חרטה על שהערבים לא קיבלו את ניצולי השואה בזרועות פתוחות.
ואיך מדווחים ברשת הקשר הצה"לית (נדב"ר) על ערבי? "מלוכלך".
חייל אויב = "גפרור מלוכלך". ככה לימדו אותי בטירונות.
זו המילה המפורשת. הכיבוס כאן הוא שמדובר על אויב של צה"ל, יהא לאומו אשר יהא.
ערן, אני לא יודע באיזה קשר אתה דיברת; "מלוכלך" הוא אויב, "בן-דוד" הוא ערבי.
(ואע"פ כן יופומיזם הוא עדיין יופומיזם).
שעתיים אני לא כאן וכבר עבירות בטחון שדה?
עבירות בטחון שדה, באמת :-)
(וזה מזכיר איך פעם לא ידעתי שבצבא קוראים לניילון לדפים "שמרדף", וניסיתי להעביר בנדב"ר את המושג; Charade זה כלום לעומת מה שהלך שם…)
נ.ב. ואם כבר, אז אפשר לציין שנהניתי לקרוא את הפוסט (אפילו שמחזרת את האנקדוטה שבתחילתו).
המחזור נועד לאתר עבודה שחורה, בו לעולם לא סיפרתי את הסיפור.
א. לגבי עבודה ערבית: כשאדם משתמש בביטויים גזעניים כלפי הקבוצה אליה הוא שייך, זה מותר. זה אולי לא הגיוני, אבל זה חוק לא כתוב שכולם מבינים: יהודים יכולים לספר ואף לצחוק מבדיחות שואה, ואם יעשה את זה כל עם אחר זה יהיה בוטה. איכשהו 'עבודה ערבית' זה באמת יוצא דופן, כי זה נטמע גם בסלנג של היהודים.
ב. בגדול אני מסכים עם הגישה, אבל צריך לזכור שהאנטישמיות באירופה התבססה על האשמת היהודים בצרות להן הם לא גרמו, ואילו 'שנאת הערבים' מתבססת על סכסוך (דו צדדי!!) בין העמים, ועל חשש לבטחון האישי.
אם אפגוש חבורה של צעירים ערבים מתחת לביתי, אשאף להתרחק מהם – לא כי אני חושב שהם מגזע נחות, אלא כי אחשוש מהיתקלות לא נעימה איתם.
כמובן שיש גם סטיגמות רבות וחוסר קבלת התרבות השונה, אני רק אומר שהמצב לא פשוט כמו שאתר מאתר. הרבה יותר קל לשנוא עם שהולך אחרי מנהיגים שרוצים להעיף אותך מפה, חי או מת.
עם כל הכבוד יהונתן מי שמך לקבוע מה הם לקחי השואה? זה גדול עליך. בעצם, על כל אחד.
ולגבי הערבים והסקר –
כאשר מתקיימים סכסוך ומלחמה בין שני לאומים, מותר ולגיטימי לפתח ולהרגידש שנאה כלפי האויב. זאת לא גזענות.
אם במלחמת העולם האנגלים שונאים גרמנים זאת לא גזענות. זאת לא שנאת האחר והשונה. זאת שנאת האויב המאיים.