בשבוע שעבר דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק שתאסור פרסום פרטים מזהים על חשודים בטרם יוגש נגדם כתב אישום. דחיית ההצעה הגיעה לאחר ערר שהגיש השר עמי איילון לבטל החלטה שניתנה שבוע קודם לכן על ידי ועדת השרים לאשר את הצעת החוק. תומכי החוק טענו כי שמם הטוב של חשודים נפגע וזאת במקרים רבים בהם נסגרים תיקים מחוסר אשמה (והם צודקים בדרך כלל). אותם חשודים רבים, כמו לדוגמא רמי הויברגר שנחשד במעשה מגונה שלא בהסכמה, עד שהתיק נגדו נסגר מחוסר אשמה כעבור מספר חודשים, נפגעים לא אחת מהדיוויחים בעיתונות שנובעים מהמדיניות הראוותנית של המשטרה לנסות לייחס למקרים עוד ברגע תחילת החקירה אשמה מוחלטת כדי להחזיק את החשוד במעצר (לדוגמא)

אולם, הבעיה האמיתית עם הצעת החוק היא לאו דווקא אי פרסום חקירות וחשדות שמתנהלות נגד אדם (ואולי דווקא ניהול חקירה כאשר החשוד אינו עצור צריכה להיות ברירת המחדל, ולא ברירת המחדל המתוקנת). הבעיה האמיתית היא הפגיעה בחופש הביטוי של קרבנות עבירה. בעוד שהשופטת דליה דורנר אמרה את זה במשפט סתום ולא מפורש, "עיקר העניין הוא שמדובר בהגבלה של חופש העיתונות, ובדברים הללו צריכים להיזהר זהירות רבה. אך החוק המוצע עומד גם בניגוד לתורת זכויות האדם, שהרי חופש הביטוי הוא זכות בסיסית."

אף אדם לא עצר לחשוב מהו הביטוי שאותו דורנר מנסה להגן. האגודה לזכויות האזרח מסבירה על פגיעה בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת, אבל אף אחד לא זוכר שהעבירה בוצעה נגד אדם או ציבור מסוים.

פגיעה בזכות לפרסם שם של אדם בטרם הוגש כתב אישום נגדו תפגע בחופש הביטוי של המתלוננות נגד חנן גולדבלט לפנות לעיתון להכין תחקיר (וכולי תקווה שגולדבלט יצא זכאי בקרוב) וכן תפגע בזכות של אותן קורבנות לפרסם את הדברים באינטרנט, בבלוג האישי שלהן או בכל מקום אחר. הפגיעה בחופש הביטוי תהיה כזו שאסור יהיה לומר דבר רע על אדם ולייחס לו מעשים החשודים כפליליים אלמלא המשטרה הגישה כתב אישום : זו הפגיעה האמיתית בחופש הביטוי.

כהצעת חוק שנועדה להגן על חשודים, ההצעה שנדחתה היתה גורפת מדי, היא מגנה (כמו כל הצעת חוק) על החשודים הכרישים, הגדולים. ואדגים דווקא עם סיפור מהיום: צעיר בן 19 חטף נערה בת 13 שלכאורה קיים עמה יחסי מין בעבר, לכשגילתה את הנושא אשתו של הצעיר, תקפה את הקטינה והחלה להכות אותה. העיתונות לא מפרסמת את שמות החשודים, מדוע? כיוון שאין בכך עניין לציבור.

דווקא במקרה אדם שוב, שנסגר אמש מחוסר אשמה, אני מתלבט קשות אם ההחלטה לפרסם את שמו היתה בקנה אחד עם האינטרס הציבור. כמובן שהיה עניין לציבור, וכמובן שבית המשפט לא היה צריך להוציא צו איסור פרסום על שמו בעת שנעצר אבל מרגע שהוחלט לחקור אותו בחשדות כל כך חמורים, יש צורך לבחון האם תהיה אפשרות לפעול כנגד המתלוננות בצורה שלא תרתיע מתלוננים מצד אחד ומצד שני תשמור על זכויות החשוד.