קמתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים, כתבתי על בלוגרים

הנה משהו חכם שאני עושה במקום לשלוח למנחה שלי ראשי פרקים לתזה. כמובן שזה קשור, כמובן שזה הכי חשוב לעבור את התהליך החשיבתי ולא רק מחקר מעמיק על החלק התיאורטי; הרי חלק נרחב מהתזה שלי יגמר בציטוט של בלוגרים וראיונות איתם כדי להסביר למה המצב ככה, ובכל מקרה הפוסט הזה יוטמע בתוך התזה במקום להיות עוד חלק מיותר ממערך פוסטים בבלוג. (בכלל, אולי יום אחד יהיה אפשר לעשות ספר מכל מאות הפוסטים הרלוונטים שלי).

זרובבלהארז וולף כותב על האלפא-בלוגרים שהיגרו לתפוז ומנתח את הכניסות הסטטיסטיות אליהם. הוא מסביר, בין היתר, שאותם בלוגרים, אם עברו לכתוב רק בתפוז (כמו זרובבלה, או אליזרין וייסברג) הפסיקו לכתוב או ירדו בכמות הכתיבה שלהם (וכנראה שהתמריץ הכלכלי שתפוז מבטיחה כשהיא מתחייבת לשלם לבלוגרים הוא לא מספיק, במיוחד לא כשמדובר ב8 ש"ח לאלף צפיות, ולא שמונים כמו שכתבתי קודם), ואלו שהמשיכו לכתוב כמו ליאת בר-און שכותבת גם בקפה דה-מרקר (את אותו בלוג בדיוק) וגם בתפוז (בלוג שונה לגמרי), הפסיקו לאט לאט לעדכן את הבלוג בתפוז.

(זרובבלה בפוזה אופיינית, צילום ניר טובר, CC-BY-SA-NC)

ליאת בר און, יהונתן קלינגר, יריב חבוטהסיבה, לפחות לפי ליאת, היא נוחות השימוש בפלטפורמה של ישרא-בלוג (לעומת הקפה ותפוז) והקהילה. ליאת אומרת לי בשיחה אישית ש"בתור בלוגרית אני חייבת להודות שהדבר שהכי חשוב הוא האם הקוראים שלי ילכו אחריי לכל מקום שאליו אעבור או לא. ולמרות שחלקם כן, הרוב לא. יש לי קוראים שונים לגמרי בקפה, למשל, כאלה שאין להם שמץ של מושג שיש לי בלוג בישראבלוג".

(בתמונה: יריב חבוט, ליאת בר-און ויהונתן קלינגר, צילום: ניב קלדרון, CC-BY-SA-NC)

על הרשת החברתית שסובבת סביב בלוגים וסביב פלטפורמות הבלוגים אני בעצם כותב את המחקר שלי. כמובן שבלוגים הם קהילה וולונטרית ודומה שאין חסמי כניסה ויציאה מבלוגים. לדוגמא, אם יובל דרור באמת סגר את הגלוב, אחד הבלוגים הפופולריים בישראל, אז הוא עשה זאת ללא כל חסם יציאה. קהילת הבלוגרים לא יכולה להטיל סנקציות על הפסקת כתיבה. שרון גפן, עוד אלפא-בלוגרית (לפחות לפי הנתונים הנוכחיים), מסבירה בעצם בפוסט בו היא מספרת על הסגירה של הבלוג שלה בלייבג'ורנל וגם מתלבטת לגבי קהילת המגיבים על הנושא.

חשוב להבין שמבחינה טכנולוגית נטו, בלוג לא 'עובר' פלטפורמה או 'זז'. כשבלוגר בוחר להעביר את הגיגיו למערכת ניהול אחרת, לדומיין אחר או לכל מקום אחר ולא משנה בצורה טכנית את הגדרות הבלוג (על ידי הפניית 301 לפיד הRSS והעברה אוטומאטית של הפוסטים למערכת החדשה [אפשר להרחיב על זה בהערת שוליים בתזה כדי שזה יהיה ברור]) אז הוא בעצם הורג את הבלוג והופך אותו לבלוג רפאים. לצד הבלוג החדש, זה שממשיך להתעדכן, ישארו אנשים שמנויים על פיד הRSS הישן וישארו אנשים שיזכרו את הכתובת הישנה ולא יטרחו לחזור לחפש (או לא יעדכנו את הפלטפורמה) ולכן הקוראים לא עוברים תמיד עם הבלוגר.

לדוגמא, כשאני עברתי ממערכת MovableType לWordpress לפני כשנה וחודש, היה זה בעיקר כי מערכת MovableType העמיסה יותר מדי על השרת שעבדתי איתו. פלטפורמת וורדפרס, עליה ניהלתי כבר כמה בלוגים באותה העת, היתה הבחירה הנכונה למערכת. התקנתי את מערכת הניהול והייתי צריך לטפל בכמה נושאים קטנים: מה יקרה עם כל הלינקים שקיבלתי עד עכשיו? ומה יקרה עם המגיבים שרוצים להמשיך להגיב? היו השאלות הקריטיות.

את פיד הRSS של הבלוג העברתי באמצעות הפניה כך שכיום בערך 5-6 כתובות שונות מפנות לאותו פיד ו(אני מקווה ש)לא איבדתי אף מנוי RSS בזמן המעבר. מספר מנויי מייל הלכו לאיבוד כיוון שלא יכלתי להעביר את המנויים, אבל אני מאמין שהם חזרו. מצד שני, לינקים לבלוג הישן עדיין מפנים לבלוג הישן (בו יש לינקים לעמוד החדש כיוון שלא יכלתי לכתוב Redirect למאות פוסטים ידנית.

כלומר, אני הצלחתי להעביר את הקהילה ביחד עם הבלוג. מצד שני, מספר אלפא בלוגרים שעברו מפלטפורמה אחת לשניה נאלצו לעשות משהו שונה לגמרי: שרון גפן, לדוגמא, סגרה את הבלוג שלה בישראבלוג ולא יכלה (מבחינה טכנית) לבצע הפניה של כל המנויים; כך היה גם עם עידו קינן שהעביר את הבלוג שלו מספר פעמים לאורך פלטפורמות, לאחר שמאס מישראבלוג, עבר לשרת עצמאי מבוסס וורדפרס (עם עצירה בביט באמצע) ומשם, עקב תקלות טכניות, עבר זמנית לבלוגלי (שגם מבוסס וורדפרס) עד שסיים עם התקלות.

בלוגרים הם עדיין לא טאלנטים דיו כדי לגרום לקוראים לרדוף אחריהם לכל מקום (אולי עם החריג של יאיר רוה). הקהילה סביב הבלוג נוצרת כיוון שהפלטפורמה הטכנולוגית מאפשרת רשת חברתית של קשרים שמתבססים על לינקים, פידים, טראקבקים [לזכור בתזה להסביר את הדברים האלה במונחון שכבר כתוב בסמינר] וגם באמצעות יחסים פארא-בלוגוספרים. מצד שני, כלים חברתיים יותר כמו פוסט אורח ויצירת זהות אינטרנטית מקיפה עוזרות לקידום האתר והיחסים החברתיים גם כן [להגדיר פוסט אורח במונחון, להסביר מה זה בכלל בהערת שוליים].

יצירת "בלוגי רפאים" שבעצם מקבלים לינקים ידידותיים עדיין, תגובות ומתוחזקים עדיין למרות שהכותב העביר את הבלוג כבר למקום אחר היא אחת הסיבות מדוע יש כל כך הרבה בלוגים לא פעילים. סביר להניח שחלק ניכר מהבלוגרים התנסה בפלטפורמות שונות עד שמצא את נחלתו, חלק אחר פשוט שכח את הססמא למערכת הניהול ופתח בלוג חדש כיוון שזה לא היה לו מהותי וחלק אחר התבגר ועבר לשרת עצמאי שיארח את המערכת על כל ההשלכות של ניהול שרת עצמאי, אולי חלק אחרון של הבלוגרים עבר כיוון שנחשף בציבור וכעת היה צריך מקום אחר לכתוב בצורה אנונימית [הערת שוליים: במחקר שערכתי בקרב הישראבלוגריות נמצא כי רוב הכותבים לא מרגישים אחריות לדבריהם ויפגעו אם יקראו על ידי מישהו קרוב אליהם].

עבורי, אולי, יותר מכל בלוגינג הוא שחרור. אני כותב כי אני נהנה. אני מעריך שאת אלף המילים לערך שנכתבו בפוסט הזה הייתי יכול לכתוב לתוך ראשי הפרקים לתזה, כמו שהייתי צריך לעשות הבוקר. הכתיבה אבל במעבד תמלילים, כשצריך להכניס את הערות השוליים, פוגעת בי. אני רגיל לכתוב קוד, ללנקק, לקרוא בזמן שאני כותב ולשנות פסקאות שלמות. אני רגיל לעצב את הטקסט בצורה הזו ואני תמיד אעשה את זה.

לקריאה נוספת:
תומר ליכטש: איך להשמי את הבלוגוספרה הישראלית.

36 תגובות ל-“קמתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים, כתבתי על בלוגרים

  1. כפי שכתבתי, אני סבור שבלוג שמספק מידע מתחום מקצועי ישאר עם רוב קהל קוראיו במעבר ממקום למקום, יותר מאשר בלוג אישי שרובו עוסק בחיים הפרטים של הכותב.

    אגב, בתפוז משלמים 8 ש"ח ל-1000 צפיות (ולא 80). זאת אומרת שזרובבלה הרוויחה 440 ש"ח עד עכשיו (110 לחודש בערך).


  2. "יאיר רוה" ולא "נווה". נכון שטוב שאני מגיב לענין? מצד שני, זה רק הגיוני, כי רוב הדיונים בענייני בלוגים מעניינים רק את הבלוגרים עצמם.

  3. היי יהונתן,
    כתבת פוסט מרתק.
    מזדהה אתך לחלוטין, במיוחד בפסקה האחרונה…..לגמרי.
    שבת שלום.

  4. פוסט מצוין. אני מבין שהבסיס שלו הוא גם הבסיס למחקר שלך לתזה. אחרי שתגיש לאישור, אשמח (ואני בטוח שעוד כמוני) אם תפרסם אותה (התזה) כאן בבלוג.

    בכל אופן, אני רק רוצה להעיר על דבר אחד (ואולי גם לומר שיאיר רוה לא אוהב שמאייתים את שמו עם שתי ו'-ים, למרות שאני לא נוהג להגן עליו). אני לא חושב שלעבור לשרת משלך ולפתוח בלוג משלך זה להתבגר.
    מעבר לרעיון האחריות האישית באחזקת מערכת בעצמך, זה כמובן צורך משאב חשוב מאד בימינו: זמן. תחשוב על הזמן שבזבזת בשדרוג המערכת של וורדפרס, על העבודה הקשה שעמלת כבר בהתחלה עם הקמתו (להעלות קבצים לשרת, לקנות שרת בכלל, וזכור שלא תמיד אנשים מבינים יותר מדי מה הם צריכים משרת, שזה עוד זמן – להבין מה כדאי, מה צריך).
    מעבר למשאב הזמן, יש את משאב הכסף. הבלוג בתפוז, בלוגלי, או ישראבלוג אינו כרוך בתשלום (בלי תלות בפופולריות של הבלוג שלך). גיא מזרחי, שמנהל בלוג מאד פופולרי, כל הזמן מסתבך עם עלויות האחסון שלו.

  5. נחשול,
    1. תוקן.
    2. לגבי התזה, אני מציע שתתחיל עם הסמינר שלי על נורמות ביטוי שמהווה בסיס לתזה.
    3. לגבי "עלויות אחסון", מדובר בערך ב20 ש"ח לחודש במקרה הרע.
    4. לגבי זמן שדרוש בניהול בלוג עצמאי, תאמין לי שזה לא שונה מלהתעסק עם תקלות במערכת של ספק בלוגים כזה או אחר.

  6. ולמה שלא תכתוב את התזה בפורמט של קוד?
    אני לא יודע אם לwordpress יש פלאג-אין ליצוא לword\rtf אבל ישנם wiki שגם מאפשרים אינטנס פרטי (ללא שרת ווב) וגם יש להם יצוא לוורד (דרך פלאג-אין)

  7. אני לא כותב בויקי. תן לי לכתוב קוד והכל יהיה בסדר. בעבודה סמינריונית קשה לשלב תמונות של זרוב ואין טוקבקים. קשה לי לכתוב בפורמאט כזה.

  8. שלוש הערות:
    א. האם באמת אין חסם יציאה בסגירת בלוג? נכון שאין מה שימנע ממך, מבחינה כלכלית, טכנית, או פרקטית לסגור בלוג (סגירה מוחלטת, לא העברה). השאלה היא מה לגבי החסם הפסיכולוגי. הן מבחינת התחושה של "החיים ללא בלוג" (ע"ע שיחתנו מלפני כמה ימים), והן מבחינת לחץ שעשוי להיות מופעל מצד אותה רשת חברתית שנוצרה מסביב לבלוג.

    ב. הסיבות למעבר לפלטפורמה עשויות מצד אחד להיות טכניות (למשל, הסיבה העיקרית שבגללה החלטתי לעזוב את ישראבלוג היתה פשוט כי הממשק נהיה בלתי נסבל לשימוש), כלכליות (ע"ע תגמולים לכותבים בתפוז), או כמובן סיבה פסיכולוגית-חברתית לגמרי ביחס למערכת האקולוגית בה מתקיים הבלוג (הטריגר הסופי מבחינתי לעזיבה, היה פשוט מאוד תגובה אידיוטית וקצת מרושעת שקיבלתי בישראבלוג, שגרמה לי להחליט שדי, אין לי כוח לילדים האלה).

    ג. כל הבלוגים שהבאת כאן כדוגמה, מלבד זה שלי (שהיה בינוני בישרא, והוא קצת יותר גדול כיום), הם בלוגים מצליחים מפלטפורמה א', שעברו לפלטפורמה ב', ומעניין לדעת מה מידת הפופולריות שלהם בבלוג החדש (בעיקר למשל אצל זרובבלה). עוד יותר מעניין לדעתי לשמוע על הנתונים של הבלוג של עידוק לפני המעבר לבלוגלי, ולאחר שחזר הביתה לחדר404.

    ובלי שום קשר לכל זה, דווקא הפיסקה האחרונה בפוסט הזה הכי מוצלחת (ותסלח לי על האשרעידניות), כי היא מדגימה לגמרי את השינוי בצורת החשיבה והכתיבה שלנו כאנשים שחיים את ההיפרטקסט – הן בחשיפה למידע ועיבודו, והן ביצירתו.

  9. 20 ש"ח לחודש אומר שאתה כנראה מתיחס למאחסן בחו"ל. זרובבלה לדוגמה, כמדומני, לא מחזיקה בכרטיס אשראי בין-לאומי (מפאת ענייני גיל, אבל אולי אני טועה) שיאפשר לה לרכוש פלטפורמה כזו (למרות שעל כל מכשול אפשר להתגבר).
    לא קריטי. זה לא הנושא. יש אנשים שלא אוהבים לבזבז בכלל כסף על משהו שאפשר בחינם.

    תודה על הקישור לסמינר. צריך לפנות הרבה זמן לקרוא, אז אני אקרא לפרקים ואספר לך בסוף מה דעתי :)

  10. החוויה שלי מאוד שונה ממה שאתה מתאר.
    ההפסד העיקרי שלי במעבר מתפוז לפרטי היה הפסד של עוברי אורח שכתבו לי 'בלוג יפה, מוזמן משלי', וההפסד של קידומים בדף הראשי שהביאו לי גלים של קוראים. להתרשמותי, לא הפסדתי כמות משמעותית של קוראים קבועים דווקא.

  11. שרונג,
    א. להערכתי אין חסם. אם אתה מחליט להתנתק אתה מתנתק ויכול לצאת מהקהילה בלי שאלות. זה מה שיפה כאן; כיוון שרוב התקשורת היא אינטרנטית (וגם בין הבלוגרים במייל וצ'אט) אז אף אחד לא יטלפן לבלוגר לשאול אותו למה הוא סגר ולכן הוא פשוט יכול להתנתק.

    ב. נכון, השאלה היא מה הסיבה בה בלוגרים עוזבים ולא חוזרים אחורה או נשארים מרוצים?

    ג. את בלוג מספר כמה בישרא? 218. את חושבת שיש מצב שבלוג מספר 218 לא יהיה מצליח?

    נדב,
    אני חושש שה"מומלצים" של תפוז (בתור מי שמנוי עליהם) הם תת-רמה של פוסטים שבעיקר מפגינים יכולות מוגבלות מאוד של עריכה. החשיפה המקרית שיש לבלוגים הן בישרא והן בתפוז לא מגיעה אפילו קרוב לחשיפה אקראית שיש לבלוג ממוצע על שרת עצמאי כשהוא כותב פוסט טוב באמת ומקבל לינק מהאלפא-בלוגרים, מאגרגטור שממליץ עליו או מאתר אינטרנט מרכזי (ynet) אם הוא נותן סקופ.

    נחשול,
    א. זרוב היא מעל גיל 18, ואני מניח שאפשר לתת לה כרטיס בינלאומי, אבל אפשר גם לשלם בPayPal. לגבי התשלום, שוב : אם המחירים בארץ נראים לך גבוהים, היית צריך לבוא לWordCamp ולקבל שם קופוני הנחה.

  12. א. דווקא אני מניחה שבמידה ובלוג פופולרי מספיק, יהיה מי שיטלפן אליו לשאול מה קרה.

    ב. זו באמת שאלה טובה.

    ג. הבלוג שלי מספר 218 פשוט כי פתחתי אותו ב-2002, כתבתי בו בערך 30 פוסטים, וזנחתי אותו במשך שנה. כשחזרתי לכתוב בו, שישרא כבר היתה עמוק בחמש-ספרתי, כתבתי בו איזה 1000 פוסטים לאורך 3 שנים, שקיבלו לא-המון תגובות ממספר לא-רב של מגיבים. אני חושבת שבהחלט לא הייתי בלוג מוכר בקהילה. ולדעתי אפילו לא הייתי חלק מהקהילה (אבל גם לא ניסיתי).

  13. עבורי, אולי, יותר מכל בלוגינג הוא שחרור. אני כותב כי אני נהנה. אני מעריך שאת אלף המילים לערך שנכתבו בפוסט הזה הייתי יכול לכתוב לתוך ראשי הפרקים לתזה, כמו שהייתי צריך לעשות הבוקר. הכתיבה אבל במעבד תמלילים, כשצריך להכניס את הערות השוליים, פוגעת בי. אני רגיל לכתוב קוד, ללנקק, לקרוא בזמן שאני כותב ולשנות פסקאות שלמות. אני רגיל לעצב את הטקסט בצורה הזו ואני תמיד אעשה את זה.

    סיכמת את זה יפה. הבלוג הוא שחרור (ולא רק דברים לרעה).

  14. שרונג,
    א. לך ולי יש את הטלפון של יובל, נכון? באיזה מדיום שלחנו לו הודעת "מה קרה"?

    ב.
    ג. ומה זו הטבעת "אלפא בלוגריות" לא משהו מיוחד כזה?

    תסתכלי על הטבעת שהיתה הקהילה שלך: אריאלה, שירה, טלי זעם-מינורי, דוגמנית, אשתו של, מאזינה ברקע ועוד בלוגריות אחרות. הן היו הקהילה שלך, ואני מניח שנשארת איתן בקשר, לא? אז כן, את לא מתכתבת עם הפקצות, אבל את כן השתמשת בישרא-בלוג בתור קהילה.

  15. א. לנו אין, אבל האם לא שלחנו את הבלונדינית הסודית שתבדוק?

    ג. הטבעת הזו היא בדיחה. אני פתחתי אותה, אחרי שאורי ברוכין כתב בקולקטיב על "אלפא בלוגריות", וזו היתה הפעם הראשונה שבה בכלל נתקלתי במונח וזה הצחיק אותי ואת אחת מהאלפא-בלוגריות האמיתיות של ישרא דאז. פתחתי את הטבעת, הזמנתי 2-3 מחברותיי ומאז איבדתי עניין בטבעת ובחברותיה (ובכלל, רק את שירה ומאזינה ברקע אני בכלל מכירה מתוכן). ייתכן שהטבעת משמשת כאובייקט שמקשר בין כמה בלוגריות מובילות, אבל אני לא חושבת שהיא מקום מפגש קהילתי.

  16. שרון, לגבי ההבדלים בחשיפות של אליזרין:
    כיום היא עומדת בתפוז על 55,000 כניסות בארבע חודשים האחרונים. בישראבלוג היא היתה בסוף 2005 עם 100,000 כניסות.
    לגבי הסטטיסטיקה של תפוז, היא גם סופרת את הבוטים והספיידרים של מנועי החיפוש, כנראה.

  17. שלום שלום

    אחזור בקצרה על התגובה שלי אצל ארז: ליאת ונועה כתבו פוסטים ספורים והפסיקו. יש סיבות, לא רלוונטיות לענייננו כרגע.

    אליזרין ויואב כותבים, אבל פחות מאשר כתבו (כותב) בישרא, מטעמי זמן, עיסוקים אחרים וכו'.

    אם רק יורשה לי, עברתי שלוש פלטפורמות במו ידיי ושרדתי, טפו טפו טפו.
    אין לי תשובה מי עבר איתי מפה לשם. כלומר טכנית – לא יכולה לדעת אלא רק להתרשם. אולי פעם אעשה סקר.

  18. דבורית
    (אכן מתגעגע אלייך). אני בכלל אל נכנס לסיבות הכלכליות כאן כיוון שזה לא מעניין אותי. אותי מעניין ההבדלים הטכולוגיים בין הפלטפורמות והביטוי שהם גורמים.

    דווקא היה מעניין לראות מה קרה עם המנויים שלך בישרא, כמה מהם איתך עד היום?

  19. (גם אני מתגעגעת)
    כלכליות? בכלל לא דיברתי על כלכלה. מה לי ולכלכלה?

    אני לא יודעת כמה מהם איתי היום. בישרא ידעתי מיהם מנויי. ברשימות אני יודעת, אבל פה? אין לי שמץ. מדובר בתעלומה גדולה יותר מהחייזרים ברוזוול.

    כאמור, דירבנת אותי להכריז על סקר.

  20. (מה עם קפה השבוע?)

    ההנחה המובלעת (לפחות אצל ארז) היא שהם עברו לכתוב בתפוז כי תפוז שילמו להם (יותר מה8 ש"ח לאלף צפיות).

    אני לא חושב שבישרא ידעת מי מנויי הRSS שלך וגם עכשיו את לא יודעת. אנחנו יודעים מי המגיבים שלנו, אבל לא יותר מזה.

  21. (שבוע קשה, אבל ננסה)

    רסס לא, מייל כן.

    כאמור, יהיה סקר

  22. יהונתן:
    א. פרסום בעמוד הבית של הבלוגיה הביא, למיטב זכרוני, משהו כמו 200-300 כניסות. פרסום בעמוד הבית של תפוז הביא אפילו יותר. לבלוגר מתחיל זה הרבה.
    ב. כל הדברים שתיארת (הפניה מאלפא בלוגר, סיקור בynet) יכולים לקרות גם בבלוג על פלטפורמה קהילתית.

  23. יהונתן, לא הנחתי שהבלוגרים עברו לשם רווח כספי (בטח שלא 8 ש"ח ל-1000 צפיות).
    אליזרין עברה בשנים האחרונות ממקום למקום ברשת ועשתה את זה עם כל פלטפורמה וערוץ מדיה באינטרנט שהיה נראה לה שיקדם אותה. ייתכן וחשבה שהיא עוברת לפריים טיים במטרה לקדם את עצמה ולזכות ביותר חשיפה.
    לעומת זאת, יואב הוא מלך והוא מנצל את הרשת ולא להפך. אני חושב שאם ימשיך לכתוב בתפוז הוא יצליח גם שם כי הוא פשוט בלוגר טוב.
    ליאת ונועה אני מניח שפתחו בלוגים בתפוז בגלל קשרים אישיים עם דבורית ושום דבר לא מעבר לכך.

  24. לא חושבת שיש קשר מובהק. חלק קוראים, חלק סתם צוברים חברים. בכ"מ הרי לא מגיעים עדכוני פוסטים מחברים (או לפחות לא הגיעו עד החודש האחרון, אם כי עכשיו הטענה היא שכן, יגיעו), כך שמהות החברות בקופי שופ אינה ברורה.

  25. למעבר יש בדיוק את אותה המשמעות של מעבר מקום מגורים או עבודה. כל מיני שיקולים ותקוות. מה בדיון הזה על בלוגים חורג מאותו הדיון על כל פעילות אנושית אחרת? האם יש משהו מיוחד שמבדל אותו?

  26. י',
    כן. מעבר של פלטפורמה לא נתפס תמיד כמעבר של מקום מגורים בדיוק, ובעוד שבמציאות למרחק גיאוגרפיה יש חשיבות, אני בספק אם כאן יש אחד כזה.

  27. וודאי שלא בדיוק. אבל יש אנלוגיה קרובה בנוחות. אם אתה בתוך ישראבלוג, הזמינות של בלוגים אחרים שם שקולה לטיול ברגל בהשוואה לחצי שעת נסיעה לתל-אביב אחרי שעברת להרצליה. ואם אתה למשל ירון לונדון, לא כל כך משנה (ברמת העקרון)אם אתה גר בתל אביב או ירושלים. ואתה עברת לכפר-סבא רק בגלל הקרבה של הילדים לסבתא, ויתר השיקולים נדחו לעומתה.
    אם אתה מצליח לראות אנלוגיה בין החלפת עבודה למגורים ואפילו החלפת האשה – תראה שהבלוג מתיישר לפי אותו הקו.

  28. אפשר להגיב פה על המיני-בלוג? מזל טוב! (היה צריך להתיך את זה עם הקטע של הרבובדיה "הוא זכאי".)

  29. לדעתי מעבר מפלטפורמה לפלטפורמה מזיקה לבלוגר ורק מזיקה למיתוג האישי שלו.
    נכון שלעיתים יש אילוצים טכניים, אולם לטובת בידול אמיתי מן הראוי שבלוגר המכבד את עצמו ימקם את הבלוג שלו עם דומיין משלו על פלטפורמה עצמאית ולא יזוז ממנה

  30. מאור,
    שאלה תיאורטית לחלוטין: נניח ופלטפורמה כלשהיא היתה מציעה טכנולוגיה יותר טובה מאשר מערכת עצמאית על שרת (נניח בלוגר של גוגל), האם אז גם שרת עצמאי היה מכבד יותר?

    במקרה שלנו יש כאן יתרון ברור למערכות קוד פתוח; זה לא תמיד ככה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *