תסתדרו בעמודים: הטלויזיה כז'אנר

בית משפט השלום בת"א פסק השבוע כי מחשב המחובר לממיר הקולט שידורי טלויזיה חייב באגרה (א 724128/07 רשות השידור נ' רודוי אדוארד). מבלי להכנס לניואנסים בין הפרשנות של NRG לפרשנות שהובאה בנענע, אבל זה כלל לא העיקר. (וראו את דברי הטעם של עידו קינן מלפני ארבע שנים ואת הפ 353/04 אלגיוסי נ' רשות השידור). בית המשפט הסביר בצורה מאוד פשוטה ששידורי טלויזיה אינם שידורים הנקלטים באמצעות האינטרנט.

לפיכך, המחשב בצירוף כרטיס הטלוויזיה וכן החיבור לממיר של הטלוויזיה בלווין, הכל יחדיו , מהווים מקלט טלוויזיה, ודי בכך לחייב את הנתבע בתשלום האגרה. יובהר ויודגש – מחשב אליו מחובר צג וכרטיס טלוויזיה, המאפשר צפיית שידורים באינטרנט, אינן מהווים מקלט טלוויזיה, באשר המחשב אינו מחובר למקור חיצוני לקליטת השידורים, ובאשר השידור נצפה באמצעות רשת האינטרנט.

אבל האם טלויזיה היא בסך הכל צורת שידור או שהיא מדיה, פורמאט או ז'אנר? בעצם טלויזיה כמדיום היא שידורים  עתיים זורמים, ואין כל קשר לאם שידורים אלו עוברים בגלי רדיו או בתשתית IP.שידורים של ערוץ מסוים מועברים ונקלטים במקלט: המאפיין של טלויזיה הוא של מדיום פרופגנדי חד-כיווני שמשדר על בסיס בחירה מוגדרת של עורך. בטלויזיה מספר ערוצים, שהצופה יכול לבחור בינהם (ושווה לקרוא את המאמר הנהדר הזה בRead/Write Web ששרון המליצה עליון).

הגישה של בית המשפט בפסק הדין (כמו בפסקי דין אחרים) היא ארכאית ומיותרת. טלפונים סלולריים קולטים שדרי רדיו ומסוגלים להעביר תמונות-נעות וכיום אין במיוחד הבדל בינהם לבין טלויזיה; לחלופין, אם ממיר הכבלים היה מחובר ישירות לצג המחשב, לא היה כאן השילוש הקדוש. הצורך המשפטני להבדיל בין "טלויזיה" לבין "אינטרנט" הוא צורך מיותר וראוי שיבינו כי על אף אחד מהשניים אין צורך לגבות מס.

לדוגמא, בוינגבוינג מדווחים על כך שמקלטי טלויזיה שמבוססים על מערכת ההפעלה ויסטה של מיקרוסופט אינם "מסוגלים" להקליט תכניות של NBC; זו מחשבה 'טלויזיונית' מובהקת, אבל גם גל מור מסביר מהי מחשבה טלויזיונית כשהוא מספר על התפיסה השגויה של האינטרנט כמדיום לשידורי וידיאו. הבעיה? לרוב מי שמחזיק באמצעי השידור יש רצון עז למוניטיזציה של המדיום, ואת זה היה אפשר (דווקא) להבין כשרותי רודנר העבירה הרצאה בVideoTLV לפני חודשיים על שירותי הוידיאו שהיא הכניסה כסמנכ"לית תוכן. רודנר לא הפסיקה לדבר על כמה חשוב לאחד תכנים בין האינטרנט לטלויזיה:

"תוכנית זו היא חלק ממהלך ארוך טווח של נענע 10 להרחיב את גבולות הגזרה של וידאו באינטרט ולהביא פורמטים 'טלויזיוניים' למסכי המחשב, אשר יעניק לגולשים חוויה טוטאלית ומקיפה""מבצע סבתא" עולה לאויר ביום חמישי, ה-24 באפריל בנענע 10.

מתישהוא גם האינטרנט (כצורת שידור) תמות, סיבים אופטיים יוחלפו לטובת רשתות אורגניות שמדברות בMesh בפרוטוקולים של P2P אנונימיים לגמרי שיאפשרו לכל מכשיר להיות מחובר תמיד ויקפצו ממקום למקום. הרשת, כמו שאנחנו מכירים אותה, תעבור תמורות אדירות ותוכל לקבל מידע באמצעות רשת אנושית שתחבר את כולנו בלי אלמנט מרכזי ובלי שרתי DNS או ספקיות אינטרנט; זה הכרח המציאות במיוחד לאור מדיניות של מעקב, חיטוט ופגיעה בפרטיות. כבר היום מתגבשת הרשת במחשבות של אותם אנשים שיבנו אותה. אבל אם ברשת החדשה לא יהיו "עמודי ווב" אלא יישומונים שידברו אחד עם השני וידעו בצורה סמנטית איך להעביר תוכן אף אחד לא יאלץ את התוכן הזה להסתדר בעמודים; טלויזיה באינטרנט זה כמו לשמוע רדיו בסלולרי: אפשר לעשות את זה, זה קל וזול, אבל המשתמשים לא ממש יהנו מזה.

(ואני רציתי פוסט קצר)

7 תגובות ל-“תסתדרו בעמודים: הטלויזיה כז'אנר

  1. אני לא מבין מה הסיבוך – הרי ברור שכרטיס טלויזיה שמחובר לממיר מצד אחד ולמסך מצד שני הוא מקלט טלויזיה, לא?

  2. ומה מבדיל בין מימר (שמתרגם אותות רדיו לשדר וידיאו) לבין אנטנת GPRS שמתרגמת אותות רדיו לשדר וידיאו?

  3. אגרת הטלויזיה היא תשלום עבור שידורי הטלויזיה של רשות השידור –
    אם אנחנו רוצים לקלוט שידורים של חברת כבלים או לוין כזו או אחרת, אנחנו פונים לספק התשתית ומשלמים לו עבור החבילה הנבחרת.

    בצעד ארכאי משהו (שכנראה התאים היטב לטכנולוגיות של לפני 30-40 שנה) – כל מי שברשותו מקלט טלויזיה, ומסוגל לקלות את השידורים של רשות השידור – חייב בתשלום עליהם.

    למה טלויזיה מהאינטרנט אינה נחשבת ל"טלויזיה"? למען האמת – אני לא יודע.. אם כי אחרת, זה היה מוסיף כל כך הרבה סיבוכים…

  4. רונן,
    דווקא במקרה הזה אני שואל מדוע אי אפשר להגיד לכבלים שאתה לא רוצה לראות את הערוצים הממלכתיים ולכן לא לשלם אגרה?.

  5. פסק הדין הזה אומר:
    "מרכז הכובד הוא בקיומו ובמימושו של פוטנציאל לקלוט את האותות ולתרגמם לכלל תמונה. לעניין זה, לא החזות החיצונית היא הקובעת, אלא השלמות הפונקציונלית"

    זה גרם לי לחשוב שוב על הסיטואציה הפרטית שלי:
    יש לי מכשיר טלויזיה די חדש שאינו מחובר לכל מקור סיגנל פרט למכשיר DVD ומכשיר וידאו שגם הם אינם מחוברים לכל מקור חיצוני של סיגנל אלקטרומגנטיץ בקיצור: אין בביית ממיר, אין בביית אנטנה. אפשר לבצע במכשיר סריקת תדרים ושום תחנה אינה נקלטת בפועל כי חסר המרכיב החשוב ביותר לצורך ה"שלמות הפונקציונלית" שמאפשרת קליטת שידורים והוא אנטנה. על גג הביית המשותף יש אנטנה אבל היא לא מחוברת לדירה שלי וגם אם כן היא לא מסוגלת לאפשר קליטת שידורים כי מגבר האנטנה נשרף באותו יום בו שידורי ערוץ 2 עברו ממגדל שלום לאיתנים (ומאז לא רואים אצלנו טלויזיה וזהו).
    אז אם המבחן הוא של "שלמות פונקציונלית" שמתבטאת ביכולת קליטה, אז אין אצלי משהו כזה – אין לי אפשרות טכנית לקלוט באמצעים שברשותי שום שידור טלויזיה, ולכן מכשיר הטלויזיה אצלי בסלון אינו "מקלט טלויזיה" כמשמעו בחוק וגם לא כרטיס הטלויזיה במחשב שנקנה פעם כדי להמיר את קלטות הוידאו שצלמנו לפורמט דיגיטלי (פרויקט שמחכה עדיין שימצא לו זמן).
    אז חשבתי לכתוב לרשות השידור ולבקש לאור הפסיקה בנושא להפסיק לשלוח לנו דרישות לתשלום אגרה, אבל מצד שני לא ברור שהאגרה של פחות מ-500 ש"ח בשנה מצדיקה את המאמץ.

    בכל אופן לדעתי אגרת הטלויזיה היא בסך הכל מס גולגולת. זה מס רגרסיבי (שיעור המס נמצא בדיוק ביחס הפוך לגובה ההכנסה – כך זה תמיד במס שגובהו קבוע בלי קשר להכנסה) שמטיל מעמסה על העניים וכמעט שאינו מורגש על ידי העשירים. מי שיש לו בכל חדר מכשיר טלויזיה ששוה עשרות אלפי שקלים משלם בדיוק כמו מי שיש לו מקלט בן 20 שנה ואנטנה פנימית שבקושי רואים בו משהו חוץ מ"שלג". אפשר היה לגבות אגרה דיפרנציאלית על ידי היטל על רכישת מכשיר חדש שנמצא ביחס ישר למחיר המכשיר ולגבות אותו יחד עם המע"ם, אבל במקום זאת החליטו על מס גולגולת, מן הסתם כדי להצדיק את מנגנון הגביה המנופח שעוסק בגבייתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *