המדבר של הממשי:: תחקיר "ילדות בסכנה" במבחן המציאות.

החלטת כב' השופט חנן אפרתי בתיק פ 1152/08 מדינת ישראל נ' חיים ניסים עוררה לא מעט סוגיות משפטיות שכלל לא הוזכרו בשלושת עמודי ההחלטה, ואפילו לא בחוות דעתו של עו"ד אביב אילון שפורסמה באתר Ynet השבוע.

חיים ניסים היה עוד אחד מקורבנות חשודי תחקיר "ילדות בסכנה שנעצרו, הושפלו ולאחר מכן הוגשו נגדם כתבי אישום שלא מחזיקים מים. עבירת ה"מעשה מגונה בפומבי" ו"נסיון להטרדה מינית" הן שתי העבירות בהן מואשם ניסים, ששוחח בחדר צ'ט עם סיונוש. ניסים, לכאורה, פתח את מצלמת הרשת שלו ועינג את עצמו. על כך, עבירות שהמשטרה טענה ברוח וצלצולים כי הן לפחות נסיון אונס או מעשה מגונה ב'קטינה' התמוססו ללא יותר ממעשה מגונה בפומבי.

בקשתו של ניסים מבית המשפט היתה למחוק את האישום של "מעשה מגונה בפומבי" כיוון שהמעשה לא בוצע בפומבי, אלא בצ'ט; (ואם זה מזכיר לכם את פסק הדין בנושא מכירת החמץ, פ 4726/07 מדינת ישראל נ' טרמינל טוונטי ואן, אז הקשר הוא לא בהכרח מקרי)

בתפ 1454/92 מדינת ישראל נ' יוסף וירטגיים זוכה הנאשם מעבירת "מעשה מגונה בפומבי" כיוון שלא התקיימו כל יסודות העבירה. ורטגיים אונן מול חלון ביתו כאשר שכנתו בבניין ממול צופה בו, קבע השופט המלומד כי:

"לענייננו ברור, שהנאשם עשה את המעשה המגונה בין כתלי דירתו, ודירתו הפרטית ודאי אינה מקום ציבורי. על כל פנים התביעה לא הוכיחה דבר זה. אם תאמר שמא חלה בענייננו החלופה השנייה של הגדרת ה"פומבי" הנזכרת לעיל, הרי שנדרש "שאדם המצוי במקום ציבורי יכול לראות את המעשה". בעניין זה, ברור שהמתלוננת שעמדה בדירתה – דירתה הפרטית אינה מקום ציבורי, על כל פנים התביעה לא הוכיחה זאת. גם אם תאמר שאין צורך שהמתלונן יהיה מצוי דווקא במקום הציבורי ודי בכך שאדם המצוי במקום ציבורי יכול לראות את המעשה המגונה, עדיין לא הוכיחה התביעה במקרה דנן תנאי זה, דהיינו, שבאזור דירתו של הנאשם קיים מקום ציבורי, כהגדרתו בחוק העונשין, שהמצוי שם יכול לראות את המעשה.

כלומר, בעברית פשוטה: כל עוד הצופה הוא בביתו הפרטי, ולא במקום ציבורי, אזי המעשה המגונה אינו בפומבי. דרישה זו קמה לאור פסק דינו החשוב של כב' השופט בכור, עפ 383/80 סימון פקלר נ' מדינת ישראל בו נקבעו שלושה תנאים ליסוד העבירה של "מעשה מגונה בפומבי" שאינם מצטברים (וראו גם: ת"פ (ת"א) 9163/98 מדינת ישראל נ' נמירובסקי): (1) המעשה מבוצע במקום ציבורי או (2) בהתקהלות פומבית או (3) במקום בו אדם הנמצא במקום ציבורי יכול לראותו.

ברור כי "אדם הנמצא במקום ציבורי" יכול לגלוש לחדר הצ'ט בו נמצא ניסים (בהנחה שזה לא חדר צ'ט פרטי, מה שלא פורט בפסק הדין) או מכל קפה אינטרנט, אולם בכך אין כדי לקיים את יסודות העבירה. אם נחזור לפסק הדין בנושא וירטגיים, בו ניתן היה לצפות בחלונו של הנאשם ממקומות אחרים, אולם חזקה על המאשימה להוכיח כי כך הדבר.

בהערת אגב מוחלטת, ראוי בימים אלו לשקול את המשמעות של "מקום ציבורי" במיוחד לאור העובדה שהמרחב הציבורי שלנו מופקע מדי יום. הרי אם זוג היה מקיים יחסי מין באמצע המדבר, שהוא אדמת מדינה ומקום ציבורי, איש לא היה מוצא לנכון להאשימם בעבירה זו; גם במרחב הציבורי ישנם מקומות דיסקרטיים כמו יערות, מערות, אגמים נידחים ושלל מקומות בהם אדם יכול לצפות לפרטיות יחסית. מן הראוי שאותם מקומות לא יחשבו ל"פומבי" לצורך יסודות העבירה. ואכן, כמו מקומות אלו ישנם "מקומות" באינטרנט שאינם בהכרח ציבוריים: העובדה שחדר צ'ט פתוח לכלל הצופים אינו בהכרח אומר שהם יעשו כן ואינו בהכרח אומר שהציבור יצפה בחדר הצ'ט. אינטימיות יחסית נובעת מתוך כמות המידע וכמות חדרי הצ'ט כך שאם אדם שלישי נכנס לחדר הצ'ט, משנים הדוברים את שיחתם.

כמו כן, האינטימיות היחסית שקיימת בפינות נדחות של הרשת היא זו שמאפשרת את קיומן של שיחות אנונימיות (בדרך כלל) ופתוחות יותר.

19 thoughts on “המדבר של הממשי:: תחקיר "ילדות בסכנה" במבחן המציאות.

  1. מעשה בזקנה שהזמינה שוטר לביתה. הגיע השוטר ושאל אותה מה הבעיה.
    "ישנו זוג חולני שלא מפסיק לקיים יחסי מין מול החלון שלי. ניגש השוטר אל חלונה של הזקנה ושאל "היכן הזוג?",
    "הנה, בדירה ממול" ענתה הזקנה.
    "אני לא רואה" אמר השוטר.
    " אה, ככה גם אני לא ראיתי, אתה צריך לעלות על הכסא".

    וברצינות, לא כל כך הבנתי, אז איך זה מסתדר עם פסק הדין על החמץ?
    כמו כן אשמח אם תבאר לי, האם כל עסק הוא מקום ציבורי? מועדוני סקס למשל?
    לגבי המקרה הנ"ל, ידוע לך באיזה סוג של חדר צ'ט מדובר? בחדר פרטי או לאנשים אם סיסמא?
    ומדוע על אותו עיקרון לא מעמידים/יכולים להעמיד כל אדם שמראה את מעשיו המיניים על גבי האינטרנט? BLOGTV של תפוז למשל, או כל אתר פורנו.

    ואשכרה, הרסו לבן אדם את החיים על 2 אישומים קיקיוניים שרבים בארץ עוברים כל יום עברות יותר חמורות עשרות מונים.

    נ.ב אתה יודע במקרה מה קרה לחרדי המתערטל?
    נ.נ.ב אתה יכול במקרה לתת לינק לפירוש של "נסיון להטרדה מינית"? (מהכותרת אני מבין שאין לזה שום קשר לגיל).

  2. מולי,
    זה בדיוק אותה טעות כמו פסק הדין על החמץ; בשני פסקי הדין ההגדרה של מקום ציבורי הופכת להיות בעייתית במציאות היומיומית. עסק אינו מקום ציבורי אלא אם הוא באמצ מציע שירותצים לציבור. כלומר, עסק כמו מועדון חשפנות שדורש זיהוי בכניסה אינו אותו דבר כמו אוטובוס שהוא מקום ציבורי לגמרי.

    במקרה הספציפי אני לא יודע אם מדובר בצ'ט פרטי או חדר פתוח לכל, ולכן מתחילה הבעיה.

    להערכתי הסיבה היחידה שהגישו נגדו כתב אישום על שני אישומים קיקיוניים היתה כי היו חייבים לעשות משהו כדי לעזור לדב גילהר.

    אין לי מושבג מה קרה לחרדי המתערטל, אני מניח שהוא בביתו, נח בשלום.

    "נסיון להטרדה מינית" אומר שהנאשם ניסה להטריד מינית, אבל לא ממש הצליח, אין לעבירה שום קשר לגיל כך שכל הצעה בעלת אופי מיני בצ'ט היתה נכנסת לשם. כך, בדיוק כפי שאמרתי פעם, כל הנאד הנפוח של תחקיר "ילדות בסכנה" התפוצץ בפלוץ אחד.

  3. ברור שהסיבה ה*אמיתית* לכל הסיפור הזה היא דב גילהר ומחלקת יח"צ של המשטרה.
    השאלה מה התירוץ של השופטים לעניין הזה?
    כיצד זה ייתכן הרי שהם מעמידים לדין שנהג לפי נורמה חברתית ובניגוד לשיתוף קבצים למשל, נורמה חברתית שהיא בגדר המותר ולא משהו לא רצוי (שאם לא כן, מדוע המדינה לא סוגרת את BLOGTV? ואף פעם לא תעמיד את משתתפיה לדין).

    ומדוע על פלירטוטים ברחוב לא מעמידים לדין?
    לSNL יש מערכון מעולה על הטרדות מיניות: http://video.google.com/videoplay?docid=-2143915578134513037&hl=en

    ובניגוד להטרדות מיניות ברחוב שעלולת לגרום לאי נוחות גדולה יותר, בצ'אט כל שעליך לעשות זה ללחוץ על X.

    לגבי עניין החמץ- אני מבין ששני פסקי הדין בעייתיים, השאלה שלי היא לגבי ההתנגשות ביניהם. אחד אומר ככה והשני ככה. מה על האזרח ללמוד מזה?

    לגבי העסק- אוטובוס הוא דוגמא מובהקת של ציבוריות שכן הוא קשור למנהל הציבורי. אבל מה קורה בעסק כמו אורנג' למשל? והאם הגדרת הציבוריות של חנות השתנתה בעקבות האירועים האחרונים? מה ההגדרה הנוכחית?
    האם מותר לי למשל לפתוח חנות או דוכן ולהגדיר שהכניסה אליה היא רק לאנשים לבנים?עם סלקציה בכניסה כמו למועדון סקס. (ב'מועדון סקס' אני מתכוון לא רק לחשפנות, כל מקום שאליו ניתן לבוא ולקבל שירותים (בתשלום או לא) מיניים).
    ואילו כללים חלים עלי במקום ציבורי? רק של החוק?

    ועוד שאלה קצת קשורה- אם אני בעל מקום שאליו מתכנסים אנשים כדי לעסוק באורגיה, האם יש עלי חובה לבדוק את זהות האנשים?

  4. מולי,
    השופטים בבתי משפט שלום כפופים לכתבי האישום שמגישה המשטרה. אם זו לא מגישה כתב אישום על מה שקורה בBlogTv, אז אף אחד לא יודע להעניש.

    לגבי פלירטוטים ברחוב, לא רק שיש בעיית אכיפה, גם אלו לא "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני", כל עוד אלמנט ה"חוזרות" לא מתקיים, אין הטרדה מינית.

    אל תשכח ששני פסקי הדין הם מבית משפט השלום ולכן אין הם מחייבים אחד את השני, ושניהם שגויים (אחד כי הוא מועתק מויקיפדיה והשני כי הוא אפילו לא טרח לקרוא את הפסיקה בנושא).

    ההגדרה של מהו מקום ציבורי היא בעייתית מאוד, והמשפט רק מתחיל להבין את זה עוד מע"א 3414/93 שמחה און נ' מפעל בורסת היהלומים ומחוקים כמו חוק הסלקציה. מקומות "ציבוריים" יכולים להיות מקומות שהם ברשות הציבור (כלומר בבעלות הציבור) או בבעלות פרטית אך נצפים מהמרחב הציבורי, או אפילו מקומות שחלק עליהם חוק הסלקציה.

    לגבי השאלה שהעלת בסוף, אני מצטער, אבל זה דורש ייעוץ משפטי מקיף יותר. כעקרון התשובה היא "כן".

  5. היה ידוע מההתחלה שחוץ מפופוליזם זול אין ב"תחקיר" הזה הרבה

  6. זה נראה לי הזוי, האם לשופטים באמת אין כל SAY בעניין הזה?
    ומה אם מחר יביאו למשפט מישהו שעבר על איזה חוק עלום (לא ידוע לי על חוקים כאלו בארץ אז אשתמש בדוגמא זרה), שאוסר על חבישת כובע ביום ראשון, תוך כדי התהלכות ברחוב ראשי? מכל אלפי האנשים שעוברים על החוק הזה, הביאו רק אחד כי המפקד בתחנה האזורית רוצה להיטפל אל אותו בחור.

    מה זה חזרה? פעמיים זה חזרה? שלוש פעמים? ארבע? דווקא ברחוב על קורים מקרים כאלו על ימין ועל שמאל, לטוב ולרע. כל מי שנמצא בסצנת הדייטינג או הפיק אפים, קרה לו לפחות מקרה אחד שבו התגובה הראשונית של הבחורה הייתה "לא" אבל כש(אם)הוא חזר היא שינתה את דעתה.

    בכל מקרה אחרי עיון בחוק, אני רואה שזה לא רלוונטי למצב המדובר מפני שהסעיף כאן הוא מעצם היותה קטינה.
    יחד עם זאת, גם סעיף זה לא הוגן במקרה הנוכחי, שכן כללי המציאות האינטרנטית
    הם לא כללי המציאות שלנו. אם צחי 34' מחדרה מתכתב עם בלונדינית מהממת 18 מרביבים, כול המעורבים בדבר יודעים שייתכן ומדובר בביז'ו 47' מאשדוד. אינטרנט זה פנטזיה ולשפוט אדם על משהו שנעשה בפנטזיה שלו זה דבר נוראי.
    (אגב, אין איזה חוק שאפשר להפנות כנגד התחקירנית? התחזות לקטין או משהו?)

    רגע אז מה פסקו לבסוף השופטים בקשר לבורסה? חסר שם סוף.
    לגבי חוק הסלקציה, אז לא רשום שם כלום לגבי "הכה השתן בראש". ואם אני סתם שונא מישהו ולא רוצה שהוא יכנס?
    מעמד אישי כולל גם יכולת כספית?
    הסיבה שבגללה התחלתי לשאול את כל זה היא בגלל הכתבה שהבאת על הקניונים.
    כיצד יכול קניון (או כל מקום ציבורי) למנוע מישיבה של אדם בשטחו?

  7. מולי,
    יש דבר אחד שניתן להשתמש בו במקרים חריגים, וזה "הגנה מן הצדק"; במקרים שבהם רשויות השלטון מבצעות אכיפה סלקטיבית ניתן להשתמש בו, גם כאשר המטרה היא להתעמר בפרט.

    לגבי "הצעות חוזרות", מה יש לי להגיד לך? זו בעיה. טכנית אם מישהי תגיד לך לא, ראוי שהיא לא תגיד פעמיים. אל תשכח שלהצעה צריך להיות אופי מיני, זה לא "אז את באה לכאן הרבה?" אלא יותר לכיוון של "אולי נלך לשירותים להזדיין?"

    ברור שצריך לפעול לשנות את החוק כי במרחב הוירטואלי אין אמינות והזדהות, אבל המטרה היא לא למנוע את השיחות אלא לתת לכל אחד להיות עצמו, והידיעה שמישהו קטין היא עצמה הבעיה.

    במקרה של און נ' בורסת היהלומים השופטים פסקו כי יש מקומות שנחשבים ציבוריים למרות שהם רכוש פרטי, וניתן להחיל עליהם עקרונות מהמשפט הציבורי.

  8. וזו לא אכיפה סלקטיבית?
    הוא אמנם לא הלמו, אבל זו היא בחלט אכיפה סלקטיבית.

    LOL, "אולי נלך לשירותים להזדיין?", שורת התחלה מאוד מעניינת, אפילו במועדונים (לרוב) זה יותר מעודן .

    מה זאת אומרת "הידיעה שמישהו קטין"? ידיעה של מי?

    לבי הבורסה- כן, כן הבנתי את זה פחות או יותר מהסיכום, אני שואל מה נסגר בסוף עם העותר? אחרי שהפנו אותו שוב לעוד משפט, כיצד נגמר עניינו?

    לפי כל מה שאני רואה אז קניון הוא מקום די ציבורי, אז איך באמת הוא יכול למנוע ישיבה בשטחו?
    ומותר לי לא להכניס אנשים באופן שרירותי?

  9. בשורה השניה במקום "אבל זו היא בחלט אכיפה סלקטיבית"- תחליף ל "אבל איך תקרא לזה?"

  10. מולי,
    זו אכיפה סלקטיבית; הבעיה? עורך הדין לא טען את זה בבית משפט.

    לגבי השאלה שלך לגבי קניון, זה טרם נבחן בארץ בבתי המשפט, אבל ככל הנראה לקניון יש זכות לקבוע מי יכנס ומי לא, הקניון הוא בבעלות פרטית ואינו שטח ציבורי.

  11. מולי, אחד ההבדלים הוא שקניונים יש הרבה, ובורסה ליהלומים יש רק אחת (נדמה לי). בכל מקרה, השאלה לאיזה צרכים הקניון הוא מקום ציבורי ולאיזה צרכים הוא נחשב כמקום פרטי – אין לה תשובה חותכת אחת. זה תלוי בשאלה לצורך מה (ובהחלט ייתכן שקניון יחשב פרטי לעניינים מסוימים וציבורי לאחרים).

  12. יהונתן,
    :-)
    וכך מערכת הצדק מסתכמת במי עורך דין טוב יותר גם כאשר המציאות זועקת אל מול פני השופט |חיוך עגום|. הבעיה שגם הטיעון המקורי של העורך דין, הוא טיעון נכון.

    לגבי הקניון- הםם, אתה בטוח שזה לא גוף-דו מהותי (לפי הפס"ד שהבאת), הרי בשביל חוק איסור הפליה קניון מוגדר "גוף ציבורי". או שזה נכתב רק בשביל הנוחות הלשונית ולא כדי לספק רמז כלשהו?

    השאלה על הקטין שהתעלמת ממנה, לא נשאלה סתם. השאלה הבאה שלי הייתה האם מותר להחזיק בבית סיפור מיני שמסופר מנק' מבטה של בת 17? 14? 13?10? 6? 2? ביצית?

    העלמה,
    את יכולה להביא דוגמא? אילו צרכים לדעתך יכולים להחשב ציבוריים?
    בורסה באמת יש רק אחת, אבל לצורך העניין (נגיד), אף קניון לא מרשה לשבת בשטחו (אין לי מושג אם זה באמת כך, אבל יש בזה הגיון).

  13. העלמה, תוספת למשפט אחרון-

    ולכן ניתן להתייחס אל כל הקניונים כמקשה אחת.

  14. מולי,
    "גופים דו מהותיים" זו לא הגדרה חד-משמעית, יש טווח של גופים שהם בתחום האפור (קניון, להערכתי הוא אחד מהם) שעשויים להיות ציבוריים לצורך חוק אחד (נניח, חוק איסור עישון במקומות ציבוריים) ולא ציבוריים לצורך חוק אחר.

    האם אתה יכול לחשוב על הפגנה פוליטית שתתרחש בתחומי הקניון? לא. הסיבה? הנהלת הקניון מעוניינת שתצרוך, ותצרוך הרבה, לא שתפגין שם. היא הבעלים של המקרקעין ולכן היא מונעת זאת.

    ושוב,
    השאלות שלך לגבי סוגית הגיל הן לגיטימיות ונותרות ללא מענה כיוון שאין מענה ממשי. "לוליטה" הוא לא הטרדת קטין, כך גם לא צפיה במנגה, אבל מצד שני להכין ציור פדופילי עשוי להיות גם כזה.

  15. מולי, חוק איסור אפליה חל על מקומות מסוימים בבעלות פרטית (למשל פארק מים, מועדון, פאב, קניון וכאלו). כמו שיהונתן ציין, וכמו שכתבתי בעצמי קודם – אין תשובה חד משמעית ובעיני גם לא ראוי שתהיה.
    לא הבנתי מה זאת אומרת "לשבת בשטחו". למיטב זכרוני, בקניונים יש כסאות וספסלים.

  16. לזה אני קוראי מאונני מקלדת קלאסים (פעם בעבר השם היה מאוננים מאוחרי פחי אשפה, אבל עם התפתחות המדיה הוירטואלית הוחלף הנשוא במשפט….)

    יאללה, לכו לים, שחקו מטקות, תעשו ג'וגינג, תקראו פנאי פלוס, הכל חוץ מלהתעסק בקישקושים………..

  17. יובל,
    אני גם חושב שהמשטרה לא היתה צריכה להתעסק בקשקושים כאלה אלא לתפוס את מי שבאמת מהווה סכנה מוחשית לילדים ולהאשים אותם בעבירות הרלוונטיות, לא?

  18. יהונתן,
    בנוגע לקניון, הבנתי.
    בנוגע לתכנים המיניים, רציתי לפתח את העניין שדיבור בצ'ט הוא מקסימום כמו סיפור זימה, אבל בסדר, ללא מענה, אז ללא מענה.
    :-)

    עפרונית,
    "לשבת בשטחו", הכוונה להתישב על הריצפה (כמו שתיארו בכתבה). אם אתה עייף, אתה לא יכול לעצור לרגע ולשבת קצת (כמו שאת רואה הרבה חיילים).
    אבל סבבה, אני מניח שבאמת פה לא ניתן לספק תשובה חד משמעית.
    :-)

Comments are closed.