[בליל שטויות שאולי ראוי לפוסט]
0.
"מחקר חדש" קובע מהן המילים היותר רלוונטיות שמכניסות ידיעות לעיתונות, כך מדווח ג'ואן קאופמן בעיתון הארץ, לדברי הכתבה (שיכול להיות שגם היא נולדה מהודעה לעיתונות): "אלה שמתפרנסים מכתיבת הודעות לעיתונות טוענים כי מדובר באמנות קלה לביצוע. בחירת מלים נכונה יכולה להזניק הודעה על מחקר מדעי, מוצר חדש או פריצת דרך למהדורת הערב של החדשות בטלוויזיה, במקום למקומה הטבעי – תיקיית דואר הזבל במחשב."
1.
יחסי הציבור של יוניליוור הפיקו לא מעט לאחרונה. עם החלטתם על הבאת ניקי בלוצ'י, כוכבת פורנו לשעבר ומוסיקאית בהווה, לישראל הם פרסמו אייטם בשער האחורי של ידיעות אחרונות ופעלו נמרצות ליחצ"ן את הופעתה בישראל על ידי מכירתה כאייטם מיני (הרי על המוסיקה שלה אף אחד לא שמע קודם) כדי לקדם דאודורנט. הבעיה מתחילה כשאתה לא מספק את הסחורה לכאן או לכאן. בלוצ'י לא היתה חשופה דיו עבור המגזר החילוני, אולי כיוון שרצו תמונות שלה בעיתון אחר כך ואולי מסיבות אחרות, מורן שריר מציין כי "בלוצ’י לא באמת הראתה את החזה אלא קישטה את שדיה באיזה אורנמנט סלאבי.". כמובן שכל הקישוט מטרתו היתה למנוע את הצגת הפטמות, שהן המבחן החשוב לקביעת תוכן כפורנוגרפי או לא (וראו את דעתו של גל מור)
2.
אבל אל תדאגו, הזרם החרדי יוצא למלחמה בתקליטנית (ואני בכלל לא מבין למה הם לא נלחמים על כך שהיא תתלבש בגלביה א-מינית ויונהגו רחבות נפרדות לגברים ונשים) שתקלטה במסיבה מלוכלכת ופראית כנראה. החרדים לא מוכנים לסלוח לכך שחילונים בתל-אביב ירקדו בחסות של חברה שמוכרת להם מזון מול בחורה חשופת חזה. הבעיה, כפי שציין מאיר בעבר, היא שאנחנו כחילונים לא נלחמים מול חברות שמטילות עלינו עלויות של חרדים. הבעיה היא שאנחנו רואים את זה כמאבק שלנו מול החרדים ולא כמאבק של החרדים מול הממסד ושלנו מול הממסד. הדרך הנכונה לראות את המאבק כאן היא על ידי הפרדה מוחלטת בין דת למדינה כדי לאפשר לכל אחד את החופש שלו.
ניקי בלוצ'י א-לה אנדי וורהול, ברשיון CC-BY-SA-NC, DJ Vibetv
3.
קווי האוטובוס למהדרין מסובסדים על ידי אזרחים כמונו [תודה על החלק הבא בפוסט ליחזקאל, שניהלתי איתו שיחה ארוכה על כך] והעובדה שהמגזר החרדי מעוניין בכאלה היא נהדרת עבור השוק החרדי; הבעיה מתחילה כאשר המדינה מתערבת כאן. נניח שהיו שלוש חברות אוטובוסים: אחת למהדרין, אחת אדישה ואחת חילונית קיצונית. החברה למהדרין היתה יוצרת אוטובוסים נפרדים לגברים ונשים, מקפידה על כך שרק נשים בלבוש צנוע יכנסו אליו, דואגת לכך שהמוסיקה שתושמע ברקע תהיה חרדית (וגברית) ולא מפרסמת על האוטובוסים דברי תועבה. החברה החילונית מעלה על האוטובוס (בכוונה) די-ג'יי ערומה (או ערום) שמתקלט מוסיקה סקסית (או סתם מקרינים סרטים) ומכריחה גברים ונשים להתפשט ולפצוח במין שלא בדרך הטבע על הקו, על האוטובוס עצמו ישנם שלטים תועבתיים הקוראים לחילול שבת, האוטובוס עצמו נוסע 24 שעות בימימה וגם בימי שישי בלילה. החברה האדישה, לעומת זאת, בוחרת לעצמה קווים שיסעו בשבת ושלא יסעו בשבת, מפעילה שיקולים עסקיים ופועלת לכך שהשילוט לא יהיה סקסיסטי במיוחד, אבל אין לה בעיה עם פרסומות פרובוקטיביות למחצה. השוק החופשי ידאג שכל אחת מחברות אלו תזכה לקהל שלה, תוך שהקווים, בצורה די ברורה, יוכנו לפי המקומות אליהם מעוניינים אזרחים לסוע.
4.
אז מה הפואנטה בעצם? שהשוק אמור היה לדאוג לכך שלא תהיה כפיה דתית אלא שכל אחת מהקבוצות תהיה חופשית לקיים את האמונות שלה בצורה אופטימאלית בלי להפריע לאחרות. כאן אולי ההבדל ביני לבין דעתו של נמרוד אבישר. אני לא מאמין ב"כפיה חילונית", אני חושב שצריך להתחשב בהעדפות של המגזרים השונים באוכלוסיה, תוך שהמדינה מדירה רגליה מלתת לקבוצות כאלו אפשרות לווסת את השוק במלואו ולמנוע מאנשים לפגוע בשלוות חייהם של אזרחים אחרים. אולי כאן אני חושב שדווקא חרם הוא כלי יעיל על יוניליוור; חרם חרדי עליהם רק פותח מקום לתחרות נוספת בשוק הזה, ואולי יגרום לקבוצות מסוימות באוכלוסיה לתחרות אמיתית (ולא לשליטה של קבוצות מצומצמות בכלל המוצרים באוכלוסיה). עכשיו, כשהחרדים יחרימו את יוניליוור, זו תוכל להסיר את ההכשר ממוצריה ולהוריד את המחירים בעשרות אחוזים. בצורה כזו, השוק החופשי יווסת את עצמו שוב.
מבלי לחלוק על דבר מדבריך, אני רוצה להזכיר שלא קיימת מלחמה של "הזרם החרדי" במרבית העניינים שהזכרת.
מרבית ה"זרם החרדי" לא מתעניין בכלל בהופעות כאלו, לא מעוניין באוטובוסים הנ"ל ולא ברחובות נפרדים (די לקרוא בפורומים הרלוונטיים על הזלזול של הציבור בדברים אלו, אולם אני אומר את דעתי על סמך היכרות טובה עם הזרם הנ"ל).
נכון הוא שישנם כאלה שמצליחים לכפות את דעתם על הציבור החרדי, והרוב דומם, כי אין לו רצון (וכוח) להילחם ברעשנים אלו.
ישי,
אני מסכים איתך שלא קיימת מלחמה של "הזרם החרדי" כי אין "זרם חרדי" אלא "זרמים חרדיים" (עם מלחמות נוראיות לא פחות). אני מסכים איתך שהרוב בכלל אדיש (כיוון שגם אם לא היו הוראות שהאוטובוסים יהיו למהדרין, השוק יסדיר זאת).
אני חושב שצריך לתת לחרדים את האוטונומיה שלהם בדיוק כמו שהם צריכים לתת לחילונים אוטונומיה, לא?
You're welcome!
אתה חושב שאם יוכרז חרם על יוניליוור, החברה תוותר על השוק החרדי ותפסיק את קבלת ההכשרים החרדיים? (על הכשר הרבנות בוודאי לא יוותרו, כדי לא לאבד את הציבור הדתי או המסורתי שומר הכשרות.) אני לא חושב כך. מאבק כמו של דודי ויסמן הוא נדיר, והמניע שלו לא קיים כאן (כנראה). ויסמן החליט להילחם כי לא אפשרו לו להתפשר בכבוד, וכי המניע הראשוני להכרזת המלחמה היה עסקי, ככל הנראה. (זו גם הסיבה לכך שלא איפשרו להגיע לפשרה.)
סתם למען הדיוק, חברת הנסיעות החילונית לא יכולה להתקיים חוקית כפי שתיארת.
החרדים אולי יפסיקו לצרוך את מוצריו של התמנון הרב-מותגי יוניליוור בגלל הציצים של ניקי בלוצ'י עבור Axe (ובכך יזנחו גם את מוצרי Dove עם הפמיניזם המזויף שלהם) ועוד שאר מוצרי מזון וקוסמטיקה.
אבל מה ההבדל בין זה, לבין מאמצים להימנע מצריכת מוצרים של תמנון פרוקטור אנד גאמבל לא פחות, מאחר שמותגי הקוסמטיקה שלהם נבדקים על בעלי חיים? (קרי: לזנוח את הפרינגלז בגלל ההרבאל אסנס וכיו"ב).
כל אחד ומה שמכתיבים לו ערכי המוסר שלו, לא?
(עד לאותה הנקודה שבה מתברר שזה כמעט בלתי אפשרי במציאות המגה-קורפוריישנית והמדכאת של ימינו)
יחזקאל,
אני הבאתי מקרים קיצוניים בכוונה.
שרון,
אני מאוד חושב שצריך להחרים את יוניליוור בגלל ניסויים בבעלי חיים לא פחות. (הרי ידוע לך שאני רק בעד סבון אורגאני שלא נוסה על בעלי חיים ומתכלה בטבע ואפילו לא הורג חיידקים חס וחלילה). אני לא חושב שהחרם הוא לא מוצדק, אני חושב שהחרם הוא לגיטימי ויכול לעודד תחרות ומוצרים יותר טובים (כלומר, על ידי העובדה שיש שסעים בעם ודרישות מוסריות שונות על ידי קבוצות שונות, אף תאגיד לא יכול להגיע למונופול כלשהוא).
יש לי הרבה פחות בעיה עם החרמה של מוצרים ויצרנים ממה שיש לי עם תחושת הייאוש שנגזרת מהידיעה שכמה שלא ננסה להימנע מצריכת המוצרים של חברות שאנחנו לא מסכימים עם ההתנהלות שלהן, זה קשה עד בלתי אפשרי לעתים בגלל אופיין התמנוני של החברות האלה, והעובדה שאם יש אלטרנטיבה – סביר להניח שהיא חלק ממותג של חברת ענק אחרת שאי-המוסריות שלה זהה כמעט לזו של החברה הראשונה (בהנחה שהאלטרנטיבה אינה מיוצרת על ידה גם כן).
שוב,
את מוזמנת לצרוך אפוני חופש אורגניות שנקנו מסחר הוגן על ידי חקלאים (שכנראה מחזיקים מחשב HP ונוסעים בטיוטה).
האם ניתן לקבוע שלניקי בלוצ'י יש שדיי חופש?
ברור לך שבדיוק בגלל זה אני, כמו רוב הצרכנים השפויים, לא מחרימה את כל העולם ואחותו, עם כל רצוני העז להיות צרכנית מודעת ונבונה.
ואכן, אני נוסעת בטיוטה. דפי טיוטה ממוחזרים שילדים רעבים מאתיופיה (הרעב באתיופיה עושה קאמבק, כן?) ציירו להם על הצד השני כבר.
השאלה היא איפה מתחשבים בהעדפות של מגזרים שונים – האם רק בספירה הפרטית (נגיד, אוטובוס שהוא רכושה של חברה פרטית – ואז יש לנו בעיה של צמצום של הספירה הציבורית, כי בעצם כמעט כל מקום שאנחנו נמצאים בו רוב היום הוא "שטח פרטי" של מישהו), או בספירה הציבורית (רחוב)? אם בספירה הציבורית, האם כל הספירות הציבוריות זהות, או שאנחנו מחלקים את הציבוריות לציבוריות חרדית (מאה שערים וכד') וציבוריות חילונית? ואם צריך "להתחשב", מהי ברירת המחדל, כלומר – מי צריך להתחשב במי? האם החילונים צריכים להתחשב בחרדים (ולכן לאפשר להם מרחב נקי מ"תועבות") או שהחרדים צריכים להתחשב בחילונים (ולכן לאפשר להם חירות לנהוג איך שבא להם)?
הקביעה שלך, שצריך להתחשב בהעדפות של מגזרים שונים, אינה עונה על אף אחת מהשאלות הללו, ואלו השאלות הקשות, הרי.
דובי,
אני (ואולי רק אני) חושב שצריך לתת לחברות פרטיות אפשרות להתחרות (כאשר ברור לנו שהתחרות עצמה היא חלק חשוב), כלומר: בלי לאסור על בחורות להכנס בלבוש לא צנוע לסופרמרקט אלא לקבוע נורמות כאלו. אני לא חוב שצריך לתת להם מרחב ציבורי נקי מתועבות אלא מרחבים פרטיים. המרחב הציבורי הוא של כולם וכולם חופשיים לעשות בו כשלהם.
לא הבנתי את מה שבא אחרי הנקודותיים. אז אתה חושב שבמרחב ה"פרטי" (כלומר, במרחב שבבעלות מסחרית) צריך לאפשר לבעלים לקבוע את התנאים בלי שום מגבלה על מה מותר להם לדרוש מהלקוחות?
מה יש לך נגד HP?
ממש כלום.
אני נתתי אותם כדוגמא לתאגיד ענק.