ההחלטה על הארכת הבחירות, לצערנו, לא היתה אלקטרונית

מסתבר שכשלי מפלגת העבודה של שבוע שעבר לא נלמדו ולא הופקו הלקחים בצורה ראויה. גם את ההצבעה האלקטרונית בליכוד היה צריך להכין לרע מכל, וזה אפילו לא קרה. את תקלת התקשורת שגרמה הבוקר לשיבושים בהצבעה אי אפשר היה לצפות מראש, אולם את העומסים הכבדים והתורים שנשתרכו היו יכולים אנשי נתניהו לחזות מראש. בסופו של דבר, כעת התלבטות אנשי בנימין נתניהו האם להאריך את ההצבעה הלילה או להמשיכה גם מחר צריכה הסבר לא קטן.

המפסיד הגדול מהמשך ההצבעה, לפחות לטענתו הוא משה פייגלין. אותו עבריין מורשע בעבירת המרדה שמעוניין להתברג ברשימת הליכוד. פייגלין מהלך אימים על שלטון נתניהו בליכוד ודאג לפקוד לליכוד אלפי אזרחים כך שהוא יוכל לסגור דילים עם חברי כנסת. באמצעות אותו דיל, פייגלין יכול לסגור את העשיריה הראשונה של מפלגת הליכוד באנשי שלומו, ולדאוג לכך שהמפלגה לא תייצג את ה"ימין החדש" של נתניהו.

בהערת אגב, ולמי שלא מעורה בפעילות הפוליטית; דיל הוא כלי מאוד מתוחכם שקרוב מאוד להגדרה של "מינוף" בבנק (ולאו דווקא להגדרה שלה אצל יועצי שיווק). נניח, שלפייגלין יש 20,000 "חיילים" נאמנים (על סמך ההצבעה עבורו ב2007). פייגלין יכול לסגור דיל עם שני חברי כנסת, שלכל אחד מהם יש 10,000 "חיילים" ולהגיע למצב שיש לו גוש של 40,000 מצביעים שמצביעים כיד אחת. במצב כזה, כל אחד מ12 החברים שיסומנו בפתק ההצבעה יקבל 40,000 קולות. במצב כזה, ההליכה כמקשה אחת גורמת לכך שאותה מקשה יכולה, למרות שהיא מיעוט בתנועה, לקבל גוש יציב בראשות המפלגה.

אבל זה לא העניין היחיד. העובדה שהקלפיות יהיו פתוחות לזמן ארוך יותר היא החלטה פוליטית לכל דבר שבוצעה על ידי אנשים פוליטיים עם מטרות פוליטיות. כיוון שאנו מדברים על מערכת הצבעה ממוחשבת, לאנשי הליכוד יש בכל עת דיווח על התוצאות גם לפני שהן יצאו לציבור. אם הם רואים שמצבם קשה, הם יכולים להוסיף שעות או ימים, ולגרום לכך שכוחו של פייגלין ידולל על ידי הבאת מתפקדים רבים יותר. במצב כזה, הארכת המועד פוגעת בעקרון השוויון: נקבעו כללי משחק, ובמהלך המשחק החליט אחד מהשחקנים כי לא טוב לו, ושינה אותם (וראו: עא 10596/02 לאה נס נ' תנועת הליכוד תנועה לאומית ליברלית, תא (ת'א) 1222/06 מוניר חמדאן נ' מפלגת שינוי, בגץ 2060/91 ח"כ רן כהן נ' ח"כ דב שילנסקי)

בבג"צ רן כהן הסביר כב' השופט אליעזר גולדברג:

מכאן, שהגדלתה של יחידת המימון לכיסוי גרעונות, שנוצרו עקב חריגה מתקציב המימון המקורי, פוגעת בשוויון הבחירות, שכן היא משנה למפרע את "כללי המשחק". פגיעה שכזאת אינה בת תוקף, אלא אם כן נעשתה בחוק שנתקבל ברוב "מיוחס" בכל שלבי החקיקה, ומכאן כי דין החלטת ועדת הכספים – שאינה בגדר חוק – להיבטל. (…) עקרון השוויון שבסעיף 4 לחוק [ה]יסוד [הכנסת] לא בא לקבוע שוויון בציפיות של הסיעות השונות. הגעתי לכלל מסקנה, שהוראות החוק המתקן, אשר שינו באופן רטרוספקטיבי את כללי המשחק, כפי שנקבעו בנורמות שבחוק המקורי, פגעו בציפיות לגיטימיות של העותרים, הראויות להגנה, ופגיעה זו היא פגיעה של ממש, עד שהיא מחייבת התערבותו של בית משפט זה. לאור מסקנה זו אני נמנע מלחוות דעה לגבי טענתם הנוספת רבת המשקל של העותרים, בדבר היותו של החוק המתקן בעל תוצאה מפלה מתמשכת, גם לגבי הבחירות הבאות"

שינוי כלל המשחק במהלך המירוץ הוא כלל מוכר כשאתה דיסידנט מתחיל. דחיית הפריימריס במפלגת העבודה ביומיים הצילה את הקריירה של בנימין בן אליעזר. במקום ארבעה ימים, היה לזה שישה לגייס אחריו את הכלי האימתני של הדיל ולגרוף את מתפקדיו אל הקלפי. פייגלין, מצד שני, עשוי להפגע משינוי הכללים לא מעט. לא בלתי סביר שאיומי הפניה לערכאות משפטיות יממומשו במיוחד כיוון שעקרון השוויון נפגע. פייגלין חושש הן מזיוף התוצאות הממוחשבות (חשש לגיטימי) והן מהעובדה שהוא עשוי למצוא את עצמו מחוץ לרשימה רק כיוון שהצד השני ניצל את שליטתו במערך הארגוני כדי לפגוע בדמוקרטיה.

דמוקרטיה אומרת, בין היתר, שלכל אדם יש זכות שווה להתמודד ולייצג. אותה דמוקרטיה אבל קובעת כללים. עם כל הסלידה האישית שלי ממשה פייגלין, אני מעדיף אותו בליכוד מאשר אנשים אחרים: הוא עבריין מורשע, הוא רהוט, והוא לא מפחד לומר את דעתו:

אנו זקוקים לטרנספר של כל הערבים שאינם מקבלים את ריבונותו של עם ישראל על ארצו – ולעניין זה אין שום הבדל בין עזמי בשארה לג'בריל רג'וב. יותר מזה – אנו דורשים נקמה. נקמה איומה ונוראה שתתקן במשהו את חילול ה' הנורא המתחולל כשדם בניו נשפך כמים.

4 תגובות ל-“ההחלטה על הארכת הבחירות, לצערנו, לא היתה אלקטרונית

  1. אפשר להבין מדברייך במרומז כאילו דחיית הפריימריז במפלגת העבודה ביומיים הייתה מהלך יזום או מתוכנן וזה ממש רחוק מהמציאות. כחבר מפלגת העבודה, אני יכול לומר לך שעבדו ממש קשה כדי שהדחייה תהיה רק ביומיים ולא יותר, הרימו פריימריז על כל המשתמע מכך במהירות הבזק – וכמובן שהדחייה מלכתחילה נבעה מתקלה ממשית שעוד תתוחקר ותידון רבות בציבור אני מתאר לעצמי.

    לגבי פואד, אני יכול לומר רק שמכיוון שיחד עם ביטול השריון שלו נוסף עוד מקום להצביע ברשימה הארצית – מ5-7 ל-5-8, אני וכל מי שאני מכיר שגם מתפקד למפלגת העבודה פשוט הוספנו את פואד אוטומטית במשבצת החדשה שקיבלנו.
    עיצבן אותי מאד (ולדעתי ככה חשו ברוב הדומם) המהלך לבטל את השריון שלו, ולכן למרות שאני לאו דווקא מעריץ מספר אחת שלו, אף אחד לא ניסה ולא היה צריך לגייס אותי. פואד מאד פופולרי במגזרים בעלי משמעות במפלגת העבודה ועוד קיבל תמיכה מאנשים כמוני ולכן השתבץ היכן שהשתבץ בסופו של דבר עם שלושה ימי קמפיין.

    בנוסף, הייתי אומר שגם אם השריון לא היה הוגן – ואישית אני לא חושב שיש פה בעיה עם זה; יש לדבר הזה הרבה תקדימים וזה מקובל עליי כל עוד זה לא בשימוש נרחב (ובסופו של דבר גם לא שינה הרבה) – גם הביטול יום לפני הפריימריז בלי לאפשר למתמודד אפשרות להתארגן לקמפיין אף היא לא הוגנת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *