0.
מחר, אולי לראשונה בישראל, יפתחו הקלפיות כאשר לא רק שאין תוצאה ברורה חזויה, אלא יש ארבע מפלגות שעשויות עדיין להרכיב את הממשלה: הליכוד, קדימה, ישראל ביתנו ואפילו העבודה. אם כל אחת מהמפלגות מדשדשת סביב 20 המנדטים, שני שלישים מכנסת ישראל מראים שאין צורך בהעלאת אחוז החסימה, אלא שבישראל נוצרים ארבעה-חמישה גושים של ימין קיצוני, ימין, מרכז, חרדים ושמאל מתון. שאר השכבות: השמאל הקיצוני ומפלגות סקטוריאליות אינן נמצאות בקונצנזוס ואינן חלק מהותי מהעם. כל אחד שתומך בהן מייצג את ישראל האחרת: השמאלן הקיצוני שלא מאמין בצדקת המלחמה ועדיין מאמין שיש מקום לשלום, החרדי שמעוניין באוטונומיה התרבותית שלו והערבי שנלחם למען שוויון זכויותיו.
1.
הבחירה שלי כבר נעשתה. היא נעשתה ברגע אחד וספונטני בו קיבלתי שיחת טלפון שביקשה שאסייע לכתוב את המצע הטכנולוגי של התנועה הירוקה מימד. השיחה הראתה שיש אנשים שאיכפת להם מהנושאים שקרובים אליי, אבל לא רק להם. השיחה הבהירה לי שיש מקום לאנשים שכמוני ולדעות שלי בשיח הישראלי: שיח של זכויות וחירויות ולא שיח של חובות ונאמנויות.
הזכות הבלתי מנויה של כל אחד מאיתנו לנשום אוויר נקי הגיעה לכנסת רק במושב האחרון בזכות שניים: דב חנין ומיכאל מלכיאור; כך גם הזכות הבלתי מנויה של כל אחד מאיתנו לחינוך ולחופש תרבות בזכות הרב מלכיאור.
2.
חירויות, ואולי נושא זה נשתכח במדינה דמוקרטית, אינן תלויות בנאמנות כלשהיא ואינן "זכות". זכות היא משהו שיש לאזן מול צד אחר, חירות היא משהו שאין להגבילו. חירות הביטוי, חירות ההצבעה וחירות ההתאגדות הפוליטית הן שלוש חירויות שהשיח הרפובליקאי של אביגדור ליברמן מנסה להתיק מספר החירויות שלנו במסווה של זכויות.
ה'נאמנות' שנחרתה משום מה כמשהו אמורפי בשיח בזכותו של ליברמן היא משהו לא מוגדר. ברור שאי-נאמנות היא לא מימין, הלאומן הגדול ביותר תמיד יהיה נאמן למדינה שלו. הסוציאליסט הפציפיסט, לעומתו, לעולם לא יהיה נאמן למדינה, הוא יהיה סוכן זר שמעוניין לקדם גיס חמישי.
3.
ליברמן של 2009 מסוכן ממאיר כהנא של 1988 ואני בספק אם ועדת בחירות כלשהיא תוכל לפסול מועמד עם תמיכה כה רחבה בציבור. והאשמה? האשמה היא בידי אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט, אותם שלושה שפעלו לסכל כל אפשרות לשלום עם שכנינו הערבים ופעלו למנוע הסדר קבע בצורה עקבית, חרחרו מלחמה וגרמו לכך ששיח שהיה אמור להיות שיח של זכויות הפך לשיח של חובות.
4.
אם ברק ואולמרט הם הסיבה להגעת אביגדור ליברמן, אז מהי התרופה? [אם ליברמן הוא סימפתטום של מחלה] מה ישיב לאזרחי ישראל את האמון והתקווה? כשמבטאים את ההמנון הלאומי ומדברים על שמו 'התקווה', שוכחים לגמרי את המשמעות מאחורי המדינה הזו: לחיות כעם חופשי בארצנו. כ-עם חופשי מדבר על חופש (במובן של חירות), מדבר על 'עם' ועל 'כמו', 'כמו' כיוון שאיננו מורכבים מעם אחד. קיבוץ גלויות היינו וקיבוץ גלויות נשאר, אולם, הקרקע הזו מחייבת שאנו נחייה כעם אחד: יהודים, ערבים, חרדים, חילונים, ציונים, עניים ועשירים, למרות שאין לנו דבר שמאחד ביננו למעט תקווה.
4.1
התקווה היא ההמנון הלאומי, אך יש כאלה שמאמינים שיש להכניס בו שינוי ואני נמנה עליהם. יש עוד כאלה שחושבים שהרצון לשנות את ההמנון הוא משהו לא לגיטימי, אבל אותם אנשים יחושו גם לא בנוח אם אדם ישיר "נפש מוסלמי הומיה". אבל הדיון הוא לא על האם צריך לשנות את 'התקווה' או לא, הדיון הוא על מה התקווה אומרת לנו.
5.
ה-תקווה היא חוסר הייאוש שלנו, העדר הליברמניזם והיכולת של כולנו, בצורה סולידרית, לפעול למען עתיד טוב יותר: לחנך, לפתוח, לקבל. את התקווה הזו אני רואה בתנועה הירוקה-מימד כשאני הולך להצביע לה, את התקווה הזו אני רואה בעינהם של פעילים שאינם תאבי שלטון אלא תאבים בתיקון עולם.
5.1
אני לא מצביע כי אני מפחד ממלחמה או ממשבר כלכלי, אני לא מצביע כי אני מפחד מביבי, אני לא מצביע כי אני מפחד ממשהו, אני מצביע בעד ולא נגד. וזה אולי מה שחסר. בימים האחרונים יצא לי לראות הרבה יותר מדי תשדירי תעמולה ואף אחד מהם לא זורע תקווה, התעלות הנפש שהיתה ב"ישראל מחכה לרבין" ב1992 לא קיימת עוד, איפה התקווה שלנו?
6.
בעזרת ה', אנחנו ננצח. [ואם אלהים רוצה לעזור, אז הנה הזדמנות להוכיח שהוא בכלל קיים].
1. עדיין לא ראית סקר אחד שמראה אפשרות ריאלית שהליכוד *לא* ירכיב את ההמלשה הבאה, בכל הסקרים יש לו גוש חוסם לקדימה ולעבודה, ובכל הסקרים הוא גדול באופן די משמעותי מישראל ביתנו. כשמתחשבים בזה, ובקואליציה הטבעית של הליכוד, מתקבלות תוצאות צפויות כמו שלא היו בישראל כבר הרבה זמן. השאלה היחידה היא איזה קואליציה יבחר נתניהו להקים, וזה תלוי הרבה יותר בדרישות של השותפות מאשר במנדטים שיש להם.
2. הזכות לחירות היא זכות מקובלת למדי (ע"ע הצהרת העצמאות האמריקאית).
3. בריפרוף על המצע של מימ"ד מתקבל הרושם שמדובר על מפלגה סוציאליסטית ולא ליברלית….
4. האמנם ברק, שרון ואולמרט הם האשמים היחידים? העיקריים? אין לערפאת שום חלק?
שאלה: איזה סעיפים במצעים של שתי המפלגות לא יאפשרו לתי"מ לשבת בקואליציה אחת עם ליברמן?
ודרך אגב – אהוד ברק מחרחר מלחמה? מי יהיה בובת הוודו הבאה של השמאל יוסי שריד?
יואב,
אין "זכות לחירות", יש "חירות".
ולגבי ערפאת, אם היתה בעיה כלשהיא רק איתו, זה היה צריך להעלם כשהוא נפטר; הבעיה של "אין פרטנר" הומצאה כספין על ידי ברק ומאז מושרת על ידי השמאל. יש לנו פרטנר(ים) ואף אחד כאן לא מוכן להיות רציני ולדבר איתם על הדברים החשובים ביותר: לא אדמה, כבוד.
מרק,
אהוד ברק מעולם לא היה שמאל ולעולם לא יהיה שמאל.
ותשובה לשאלה הראשונה יש (סליחה על ההתעקשות) ?
אם אהוד ברק הוא לא שמאל, אז הגיע הזמן שנדע מי הוא כן שמאל, כי לפחות בעיתונים משייכים גם את קדימה לשמאל.
אבל לא זו היתה כוונת ההערה שלי. אהוד ברק נסוג נסיגה מלאה מלבנון ולא נקט בשום מדיניות צבאית בזמן תחילת האינתיפדה השניה והעדיף לעשות מסע דילוגים עם ערפאת בכל מיני אתרי נופש בעולם. אז למה הוא מחרחר מלחמה? כי אחרי 8 שנים הוא חשב שזה לא ממש בסדר שבשדרות אנשים לא מסוגלים לחיות חיים נורמליים? מהבחינה הזו גם יוסי שריד הוא מחרחר מלחמה כי הוא לא פוסל שימוש בכח להשגת מטרות.
מרק,
אני לא אומר בהכרח שהתנועה הירוקה לא תשב עם ליברמן, אני בספק אם היא אכן תשב עם ליברמן ואני נוטה להאמין שיש הרבה יותר סיכוי שליברמן יהיה בממשלה מאשר התנועה הירוקה-מימד.
לגבי ברק ולבני: ברור שלבני הקפיטליסטית אינה שמאל; ברק נמצא במפלגה שהיתה יכולה להיות מפלגת שמאל, אבל הן במישור הכלכלי והן במישור הלאומני הוא ימין. קרא את הטור הזה של איתי אשר ותבין למה העבודה היא לא שמאל.
גורמים ימניים כנראה שהפילו כרגע את אתר "עבודה שחורה", אבל נדמה לי שבסופו של יום מה שאני אקרא שם הוא שמפלגת העבודה היא לא שמאל כי איתי אשר החליט שהיא לא שמאל לפי הקריטריונים שלו.
עכשיו עשיתי מעשה נועז וקראתי את המצע הכלכלי (טוב הוא לא קיים, אז מה שהיה אפשר להסיק מחלקים אחרים באתר) ולא מצאתי שם שום דבר שהוא במובהק משמאל למצע הכלכלי של מפלגת העבודה. או שבמילה שמאל אתה מתכוון למשהו אחר מכלכלה?
שמאל זו תפיסה שהאדם נמצא במרכז, לא רק כלכלי.
לגבי עניין ה"אין פרטנר", ראיתי את הסרט "מיליון כדורים באוקטובר" איך פואד, ברק ועוד קבעו כי "אין פרטנר", ובזה אני מסכים איתך, אבל יחד עם זאת גם כשהשלטון הועבר לדיקטטורה בחסות אבו מאזן (לא שכחת שהיו אמורים להיות בחירות שם לפני חודש, נכון?), גם אז אבו מאזן וחבר מרעיו העדיפו שלא לבצע את הסעיפים שנקבעו להם במפת הדרכים, באנאפוליס ובעוד מס' מקומות. איפה עצירת מחבלים? אין, עד שהם התחילו להבין שהחמאס חושב גם לקחת להם את הגדה, וזו רק דוגמא אחת משלל הסעיפים שאבו מאזן חתם, אך מעולם לא קיים.
אז איזה מין פרטנר זה? כשסוגרים משהו עם מלך ירדן, זה סגור, חתום, זה יבוצע, אבל אצל הפלסטינאים חתימה = "אולי". ככה לא בונים הסכמים ידידי.
מאיפה צץ פתאום "כמו" עם חופשי בארצנו? לא זוכר את ה"כ" הזה במילים של ההמנון ונדמה לי שאני מכיר אותו לא רע.
יובל,
הוא לא, אבל האם אתה יכול לומר בודאות שמדובר בעם אחד?
אני לא מצליח להתרכז בדברים שאני כן אמור לעשות, אז אני ממשיך להציק …. מצטער
אז אתה אומר ששמאל מוגדר על ידי גישה הומניסט ושתי"מ היא מפלגה יותר הומניסטית ממפלגת העבודה. אני בכל זאת תוהה איך מסתדר סעיף גירוש העובדים הזרים (לפחות אני לא מוצא דרך אחרת להבין אותו) שנמצא תחת "תעסוקה ושכר במצע" עם הומניזם.
למעשה ככל שאני קורא יותר את המצע של תי"מ, פחות ופחות אני מבין את ההבדלים העקרוניים בינה לבין מרץ.
צמצום של מספר העובדים הזרים לא צריך להיעשות באמצעות צייד של עובדים זרים כמו שנעשה היום. מספיק להקטין את המכסות של העובדים החדשים שנכנסים. פשוט, יש סקטור שלם של קבלני וסרסורי עובדים זרים ויש לו לובי חזק בכנסת.
חץ – אני חשבתי במשך שנים כמוך בדיוק. המציאות היא שישראל הפרה את ההסכמים בערך כמו הפלסטינים, ובאופן כללי לומר שאפשר לסמוך על מילתם של המנהיגים שלנו זו הפרזה פרועה.
אני מעריך שאתה מתכוון לסעיף הבא: (ואתה באמת צריך לעבוד יותר, זה מתחיל לפגוע לך בשפיות הדעת)
מעבר למה ששוקי אמר, אני חושב שצריך להתרכב בכל מיני אפשרויות לשיפור מעמדם הנוכחי והשוואת תנאי ההעסקה שלהם. אם עובד זר יקבל את אותו שכר מינימום אותו מקבל הישראלי אז מצד אחד הביקוש לעובדים זרים (שמרוויחים פחות כיום) יקטן וגם הרצון של ישראלים רבים יוצר לצאת לשוק העבודה יעלה. לא?
שוקי, ובכל זאת..
יש לנו בערך 160 שגרירויות ונציגויות בעולם (קצת יותר, לא זוכר מספר מדויק), ואתה לא שומע מילה על הפרות הסכמים. קח את ירדן לדוגמא: סוגרים איתם משהו? שני הצדדים מקיימים, אבל עם הפלסטינים לא חשוב מה אתה סוגר, זה לא מתקיים, ואז באופן טבעי מגיע הצד של הישראלים: "הם לא קיימו, למה אנחנו נקיים?" ולא חשוב מי זה המתווך, בין אם זה הדוד סם, הקוורטט הצבוע, האו"ם (שאלוהים ישמור אותנו) או המצרים, זה תמיד מגיע לאותו מצב: הפלסטינים מפרים הסכמים, ישראל גם מפירה כי בסופו של דבר יד לוחצת יד וככה מקיימים הסכמים.
קח את עצמך לדוגמא. נניח ואני שוכר את שרותיך ואני מסכם איתך שאני אשלם לך שוטף+30, אבל אחרי חודש אני הופך את זה ל"שוטף + נראה לפי החשק שלי". כמה תמשיך לקיים את ההסכם בינינו?
יהונתן, בנוגע לזכות לחירות, עם כל הכבוד, כשאתה עומד בצד אחד ולוק, ג'פרסון, וקינג ג'וניור בצד השני, אני שם את הז'יטונים שלי בצד השני.
ובנוגע לערפאת, מי אמר "רק איתו"? היתה בעיה איתו. יש בעיה עם אבו מאזן. יש בעיה עם החמאס. היתה בעיה עם שרון.
בקשר לעובדים הזרים, אני בספק אם זה יעזור.
למה? כי הישראלי הממוצע לא מוכן לעשות את העבודה של העובד זר. הוא לא מוכן לשטוף זקנים ולהוליך אותם או להסיע אותם בכסא גלגלים. הוא גם לא מוכן לעבוד בבניה וכבר עשו נסיון להגדיל את המשכורת שם ל-5K ואחר כך ל-8K תחת סעיף "עבודות מועדפות". תשאל כל קבלן והוא יאמר לך שהישראלי הממוצע הרבה הרבה יותר עצלן מכל עובד זר בתחומים האלו, ומה ש-2 סינים יעשו ביום, 4 ישראלים יעשו ב-4 ימים.
אז גם אם תשפר לעובד הזר את השכר, הקבלן יעדיף עובד זר כי בשבילו זה פחות כאב ראש (ואני יכול לאמר את זה מנסיון, בעבר פיקחתי על עבודות בניה של קבוצת סינים, הם פשוט שדים, ואני אומר זאת לטובה) והוא מקבל הרבה יותר מאשר עוד ישראלי עצלן שבוכה על כל טיפת מאמץ (כן, גם את זה ראיתי לא מעט פעמים).
אכן זה הסעיף.
סתם שיהיה ברור, אני בעד הענקת אזרחות לעובדים זרים, אבל מה ששוקי אומר מתיחס לעובדים זרים שנמצאים פה בהיתר ולי אין מושג כמה מקהילת העובדים הזרים שחיה בתל אביב (40000?) נמצאים פה בהיתר. אני מניח שמשטרת ההגירה תמשיך לפעול.
לא איתי אשר יש לכם הזכות לומר למישהו אחר אם הוא ימין או שמאל.
להגדרתו, אהוד ברק הוא מרכז. תפיסתו הכלכלית היא שמאל חדש (Third Way). אין היום אדם חי בישראל שהלך יותר רחוק ממנו לשלום.
כל היתר זה פרופגנדה פלסטינית, שחבל שחד"ש ואנשים כמוך מאמצים אל ליבם.
שי,
מדינית אהוד ברק הוא ימין. התפיסה שלו שמלחמה היא אקט לגיטימי, יחד עם ההגדרה שלו של שלום, מראה זאת.
כלכלית, ובכן, ברק לא ממש כשיר לנהל כלכלה כלשהיא. הוא במקרה הטוב לא יפריע, ובמקרה הרע יזיק מעט. הקבוצה סביב ברק היא איכותית (למעט פואד, איתן כבל ומתן וילנאי) ואני מסכים עם גישתה הכלכלית יותר מאשר שאני מסכים עם מפלגות אחרות.
דא עקא, הם לא מוציאים את המדיניות הזו לפועל גם כשהם מחממים כסאות מדי פעם.
יהונתן, למה מי שמניח שמלחמה היא כלי לגיטימי תחת תנאים מסויימים לא יכול להיות שמאל?כן, מלחמה היא דבר רע שצריך להמעיט בו במידת האפשר.מצד שני יש מצבים שאין בהם ברירה אלא להילחם(ראה מלחמת יוה"כ למצב קלאסי).
כן, צריך להעמיד תנאים נוקשים יחסית לכניסה למלחמה, אבל אם היינו מניחים מראש שמלחמה היא דבר אסור ולא לגיטימי שבני תרבות לא עושים לא היו נשארים הרבה "בני תרבות" בעולם.הם היו נהרגים ע"י ה"פראים".
"עופרת יצוקה" היא מבצע, לא מלחמה, ולפי הגדרה הזו, גם רבין, פרס ופרץ הם אנשי ימין.
ל"שלום" יש הגדרה מילונאית, אני לא חושב שלברק הגדרה אחרת.
אני לא יודע לפי מה אתה קובע שברק לא כשיר לנהל מערכת כלכלית – לפי זה שיש לו תואר שני בניהול מערכות כלכליות מאוניברסיטת סטנפורד, או לפי זה ששנות שלטונו היו השנים הכי טובות בכלכלה הישראלית?
הוא ודאי יותר כשיר מנתניהו או לבני בעת הזו.
מפלגת העבודה לא הקימה פה ממשלה מאז שנת 1999. כל שרי האוצר מאז שבייגה עזב את התפקיד היו אנשי ליכוד. תפסיק לבלבל את המח עם "חימום כסאות". הם עשו מה שיכלו, בתיקים שקיבלו לידם. האוצר לא היה אחד מהם.
בתור אחד שכל כך לא-סובל את מפלגת העבודה, אני מאד התפלאתי לקרוא בטוויטר שלך שאתה מתפקד למפלגת העבודה.
1. אנחנו מדברים על מלחמה, לא על 'מבצע'.
2. כמו שאמרתי, אני חושב שברק הוא בעיה, המפלגה עצמה (למעט כמה אנשים) היא ראויה וקרובה אליי אידיאולוגית.
ואני חושב שלולא ברק, העבודה הייתה מקבלת עוד פחות מנדטים.
מותר לך לא-לסבול את ברק, אבל הטעונים שהבאת הם לא ענייניים.
תגיד שאתה לא אוהב אותו וזהו, אתה לא חייב, אבל הנימוקים שלך פשוט לא מחזיקים מים וסתם מעלים לי ת'סעיף.