כשאבות האינטרנט חשבו על לבנות רשת מבוזרת, שתשרוד התקפות אטומיות ותוכל לאפשר למידע לזרום חופשי גם אחרי האסונות שעשויים להתרחש כאן בעולם, הם לעולם לא חשבו על מה שקרה היום. הרעיון של רשת מבוזרת, שמאחסנת חלקים נפרדים מהמידע במקומות שונים ופועלת במקביל, עם עשרות חלקים במקומות שונים, לא חשבה שיום יבוא וספק יחיד ישלוט בכל כך הרבה מידע, יחזיק על שרתיו חלקים נרחבים מהמידע הזה ולא יעביר אותו לאחרים.
[ As part of this continuing innovation, you acknowledge and agree that Google may stop (permanently or temporarily) providing the Services (or any features within the Services) to you or to users generally at Google’s sole discretion, without prior notice to you. (מתוך תנאי השימוש של ג'ימייל)]
זהו בעצם הסיפור העצוב של gmail. שירות הדואר שהחל כבדיחת אחד באפריל מוצלחת למחצה גדל בתוך פחות מחמש שנים לאחד משירותי הדואר הפופולריים בעולם. ממשק נח ויכולת לספק גם פתרונות ארגוניים גרמו לכך שחברות היי-טק שמו מבטחן בגוגל עבור שירותי המייל שלהם, כמו גם מיליוני גיקים בשאר העולם.
ואז בוקר אחד זה פשוט קרה. האתר נפל בלי שום התרעה מוקדמת. נעלם מהרשת לשעתיים בהן היסטריה פרצה, וברגע אחד, הרשת שהיתה אמורה לשרוד מתקפה גרעינית הוכיחה שהיא לא יכולה להתמודד עם נפילה של שרת אחד : השרת שמחזיק לכולם את הדואר. שעתיים ללא דואר אלקטרוני הן שעתיים של אבדן עבודה לשוק הישראלי ושעתיים בהן אין שיחות אמיתיות. שעתיים בהן המטא-שיחה על הנפילה של ג'ימייל היתה השיחה החמה של האינטרנט, אבל שעתיים בהן כל מי שהיה לו משהו אחר בצד הבין שבעצם אין לו עם מי להתכתב.
דממה דקה.
הרעיון של ג'ימייל הוא אנטי-אינטרנטי במהותו. אם אכן מדובר בשירות כל כך טוב, ומדובר בשירות כל כך טוב, גוגל צריכה לשחרר את הקוד של ג'ימייל לחופשי, לאפשר לכל אחד להריץ אפליקציה מבוססת ג'ימייל על השרת שלו. זוהי ה'הגינות' שיוחאי בנקלר מדבר עליה: להחזיר לקהילה את מיליוני הרכיבים שג'ימייל מבוססת עליה ולאפשר לה להתמודד עם מצב בו קריסה של שירות ג'ימייל לא תגרום לכך שלא יהיה אינטרנט, המשתמשים יבחינו בין ג'ימייל [שירות אחסון] לבין ג'ימייל [תוכנת\אפליקציית\יישום רשת] דואר. במקרה כזה, אכן תתקיים תחרות והמונופול של גוגל יעלם.
גוגל סיפקה עושר ורווחה גדולה לעולם, היא עושה זאת כעסק עם מטרות רווח ומתבססת על מודלים קיימים. גוגל אבל מציעה מודל מסוכן, מודל בו ביום אחד היא יכולה להעלם עם המידע שלנו, רק שחרור של הקוד של ג'ימייל לחופשי יוכל לעזור לנו להגן על עצמנו מקריסה כזו. אולי בעצם, גם שחרור של הקוד וגם להוריד גיבוי.
ולרגע, חוק ניידות האימיילים של גלעד ארדן לא נראה כל כך רע…
אני צופה שעוד ידברו על מה שקרה היום. אכן, אין סיבה שג'ימייל, כמו אגב שירותים רבים אחרים לא יבוסס על המודל של וורדפרס – וורדפרס אחסון ווורדפרס לשרת שלך.
א. שרתי הדואר של גוגל לא נפלו. מה שנפל זה בסה"כ הממשק הWebי שמאפשר גישה לאימיילים. אפשר היה לגשת לאימיילים עדיין דרך פרוטוקולים אחרים.
ב. רעיון הביזור של האינטרנט נועד להבטיח לך את כל מה שצריך כדי שאתה תוכל ליצור קשר עם גוגל. העובדה שהצלחת ליצור קשר עם גוגל, אבל הם שמו עליך פס, זה כבר לא עניין של תשתית האינטרנט, אלא של האפליקציה שרצה מעל.
ג. ובדיוק בגלל זה, לומדים להשתמש בשירותי Auto forwarding בין חשבונות.
אני מחזיק חשבון בYahoo ובHotmail. כל מייל שאני מקבל לאחד מהם, אוטומטית נשלח לשניים האחרים. כל אתר שאני נרשם אליו, לרוב מוכן לקבל אימייל גיבוי.
וזה בדיוק הקונספט של האינטרנט.
ורק אני פספסתי כמעט את כל המשבר הזה כי פשוט לא הייתי בבית רוב הזמן הזה.
אני מרגישה כמעט כמו מישהו שישן במהלך רעידת אדמה חמורה, וזכה לחוות רק את האפטרשוקס…
לא הצלחתי להבין את הפואנטה.
כל מי שקונה אחסון מקבל בדרך כלל גם שרת מייל והמבחינה הזו הקוד הוא "חופשי" מאז שנות השמונים לפחות.
ניהול וובי של מייל יש כבר לפחות 6 שנים וגם הוא בדרך כלל מגיע עם שרת האחסון.
אז מה בעצם אתה רוצה שגוגל יתנו שישפר את החופש של אנשים?
דניאל,
המטרה של הביזור היא שלא משנה מה אני תמיד אוכל להגיע למייל שלי, אני כן שומר גיבוי ביאהו אבל זה לא העניין. היום זה הממשק הwebי ומחר זה כל האתר.
מרק,
ברור שאתה יכול לקבל היום שרת מייל בחינם. אני פשוט אומר שגוגל צריכה לשחרר את הקוד שלה, לתת לנו, כציבור, את היכולת לשלוט בקוד ולהפריד בין קוד לחומרה.
אני יודע שזה קשה להבין, אבל זה עניין של הגינות.
יהונתן, אני חושב שאתה לא מבין אז מה זה "האינטרנט".
האינטרנט הוא לא Google. הוא לא יאהו, לא Ynet, ולא 2jk.org.
האינטרנט זה תשתית. תשתית תקשורת, ושכבת פרוטוקולים ("מוסכמות") לתקשורת בין ישויות שיושבות על תשתית התקשורת הזו.
אתה מצפה מתשתית התקשורת שלך להיות שרידה. אתה מצפה ממנה לגיבויים, וזמינות 24/7. האם אתה מצפה לאותו הדבר מגוגל?
ובכלל, האם זה נכון שיעוד האינטרנט הוא שרידות?
אם היית יודע מה רץ אצל 99% מספקי התקשורת, היית יודע שבמקרים של תקלות ברשת, הם קודם כל מתעדפים טלפוניה, אח"כ טלוויזיה, אח"כ קווי תקשורת יעודיים ללקוחות עסקיים שמשלמים הרבה כסף. רק בסוף בסוף נכנס האינטרנט שלך.
למה זה ככה?
כי זה מה שאתה בתור לקוח מוכן לשלם, ואתה מוכן לקחת את הסיכון של זול, אבל פחות אמין.
אם היה קם שירות זהה לגוגל, שמבטיח 24/7 זמינות, אבל עולה 20 דולר בחודש, לעומת השירות הקיים של גוגל, שמבטיח לך זמינות של 99%, כלומר כמה שעות מתות כל שנה, אבל הוא בחינם, מה היית לוקח?
אם היית דארפא, וצבא ארצות הברית שצריך לעמוד במתקפה גרעינית – היית בוחר ב20 דולר לחודש.
אתה בחרת ג'ימייל – וקיבלת ג'ימייל.
יש דרכים לגבות את עצמך ולהגן על עצמך, השאלה היחידה היא האם אתה, בתור המשתמש, בתור הלקוח, בחרת להגן על עצמך ולהבטיח שרידות, או שכשלת בלסמוך על גורם אחד.
לעניין שחרור התשתית של גוגל – אפילו אם הם ישחררו את כל הקוד שלהם, זה לא אומר כלום, כי האימיילים שלך אצלהם בשרת. או שאתה מבקש שגוגל יפיצו גם את האימיילים שלך לכל חברה שטוענת שהיא "מגבה את גוגל בצורה פתוחה וחופשית"?
שי – אם אתה מבין מספיק (ולא צריך להבין הרבה) להתקין וורדפרס, ואם כבר שמת את הכמה דולרים בשביל שרת, לקנפג לעצמך תיבת מייל אישית לא תהיה בעיה. רוב הציבור לא יודע / רוצה להתעסק עם זה ובטח לא לשלם כסף, אז הוא נשאר עם פתרונות חינמיים וציבוריים.
בנוגע לכל השאר –
יש פה תחרות, וזה עסקי לחלוטין. אני מניח שתנאי השימוש של גוגל לא שונים מהותית מתנאי שימוש של כל שירות מייל אחר. עצם זה שהם גדולים ומוצלחים לא אומר שהם חייבים לנו משהו, להפך. ולכן דרישה מהם לותר על מה שבנו אינה במקום.
איזה קוד?
חוץ מזה השירות שגימייל נותן בכלל לא קשור לקוד שלו, גימייל נותן, במיוחד למי שמשלם עבור השירות,שירות תחזוקת שרת מייל.
ג'ימייל לא מדאיג אותי. נניח וג'ימייל מחר נעלם, אני יכול מיד לפתוח תיבה חדשה ולשלוח הודעות אימייל לכל החברים שלי: זו הכתובת החדשה שלי, אנא עדכנו. אלו מהם שלא נמצאו בג'ימייל יקבלו מיד את ההודעה בצורה תקינה. אלו שכן? בעיה.
מצד שני, אני כבר לא משתמש באימייל כצורת התקשורה הראשית שלי עם מכרים. פייסבוק מבסס לעצמו מעמד חזק יותר ויותר בתחום הזה. אפס ספאם, אישור מוקדם ואפשרות פניות מוגבלת מצד זרים יצרו חלופה טובה יותר לאימייל, בה לא צריך לזכור כתובת שרירותית אלא פשוט לחפש על פי השם.
העליונות של פייסבוק על פני הדואר היא משהו שהדואר האלקטרוני היה חייב להשתדרג אליו מזמן. זה לא קרה.
פרוטוקול האימייל עצמו חייב להשתדרג. אימיילים מאומתים (יש לי CERTIFICATE והיה סיוט להשיג אותו) מוצפנים (PGP קיים וזמין מאז שהייתי באוניברסיטה ועדיין הוא לא תפס) ונקיים יכלו לתת לנו המון ערך מוסף, אבל קשה לשנות פרוטוקולים קיימים.
ג'ימייל הוא אתר נפוץ, אבל ניתוק ממנו לא מנתק אותך ממשלוח אימיילים, רק מקבלת אימיילים וגם זאת רק באופן זמני.
גיבוי לרשימת החברים שלי בפייסבוק נשמע לי היום נחוץ הרבה יותר.
אלירם – לעניין המיילים המוצפנים, הטכנולוגיה מזמן קיימת. כבר לפני 8 שנים שלחתי אימיילים מוצפנים וחתומים דרך האאוטלוק, עם מפתח שישב על Hardware token.
את הcertiface היה אפשר להשיג בתהליך פשוט למדי באתר של Verisign.
חובשי כובעי נייר אלומינימום אוהבים לטעון שג'ימייל זאת קנוניה עצומה של הממשל האמריקאי, שהצליח לגרום לאנשים לא רק להפסיק להשתמש בתוכנות שמאפשרות הצפנת מיילים, אלא אפילו מאחסנות את כל המיילים שלך על שרת ראשי.
לעניין פייסבוק – מה תעשה, אם כמו שקרה לי, תתעורר בוקר אחד לגלות שהחשבון פייסבוק שלך חסום?
יהונתן – חסרים שרתי דואר חינמיים ברשת?
כל אחד היום יכול להרים שרת e-mail, על בסיס תוכנות חינמיות לחלוטין.
בנוסף, גוגל היא דוחפת משמעותית היום לתקנים פתוחים (בעיקר כחלק מהמאבק שלה במונופולים של מייקרוסופט). אבל יש הבדל עצום בין לפתוח ולחשוף תקנים לבין לחשוף את המימוש שלך. וגם אין שום סיבה שגוגל תצטרך לעשות כך. היא השקיעה כספים רבים בפיתוח התוכנות שלה, מגיע לה (ולמתכנתים שלה) גם להרוויח כראוי על עבודתם.
אלירם,
ממש עצוב לי לקרוא את התשובה שלך. להגיד "לייצא את רשימת החברים שלי" כש"רשימת החברים" בפייסבוק אמורה לייצא בסך הכל את השמות של האנשים שאתה בקשר עמם, ולא מעבר לזה, זה אפילו די פתאטי.
להגיד שהבעיה היא להעביר את ספר הכתובות זו גם שגיאה; צריך להעביר לא רק את ספר הכתובות, אלא גם את המיילים עצמם ואת היכולת לחפש בהם, צריך גם לדאוג שכל שירותי הרשת להם אתה רשום ימשיכו לשלוח לך מייל. זה לא פשוט בכלל.
אגב, לי יש שני חברים עם אותו השם, מה עושים אז?
אלירם – ממש לא מסכימה איתך לגבי הפייסבוק.
א. למרבה הצער גם שם אני מקבלת ספאם. להיפך, היום במיילים אסור לשלוח – ובפייסבוק עדיין מותר.
ב. רוב האנשים שאני מכירה לפחות לא מייחסים חשיבות עליונה למייל של הפייסבוק. אם למייל הרשמי שלהם יגיבו תוך דקה/10 דקות/3 שעות, הרי שבפייסבוק המייל שלי יכול להישאר מיותם ימים. תיבת המייל של הפייסבוק עדיין לא מחליפה מייל רשמי.
ולמה החשבון שלך בפייסבוק נחסם?? (אולי שלחת ספאם? ;-))
יהונתן,
אני חייבת להודות דווקא בתור "משתמשת מהשורה" ולא מישהי שמסוגלת להתקין וורדפרס (ותעשו לי טובה כולכם, באמת שזה לא פשוט כמו שזה נדמה לכם), שלא ברור לי מה הציפיות שלך משירות שמוגש לך חינם.
אנחנו משמשים היום בג'ימייל כי זו האופנה האחרונה, ממש כמו שיאהו היתה פעם, ושפייסבוק הופכת להיות עכשיו (ואני דווקא מסכימה עם אלירם שממשק הפייסבוק שלי נוח יותר להעברת מיילים אישיים – לעבודה זה קשה יותר כי הוא חסום בהרבה מאוד חברות). לך תדע, בעוד חודש, אולי שנה, מישהו אחר יקום עם תיבת דואר חינמית שתהפוך להיות הדבר הגדול הבא ותעביר אליה את כל רשימת הכתובות שלך. זה פשוט יפה לך יותר על המסך לעבוד בקטגוריות ולא בפולדרים, גוגל לא חייבת לך שום דבר. היא ארגון עסקי שמכוון לרווח. אם מה שמטריד אותך זה שרידות – תשמש בשירות דואר שאתה משלם עליו כסף (והרי זה באמת לא הרבה כסף, בכל קנה מידה שהוא), תקנה אחסון, שם וכו' (כל מיני דיטיילז שאני כאמור לא באמת מכירה), או תעבוד עם שירות דואר של חברה שהמודל העסקי שלה לא מבוסס על פרסומות (כן, ההוטמייל החדש של מייקרוסופט הוא תענוג אמיתי).
דניאל:
ציינתי שהצפנה ואימות קיימים כבר שנים. אני משתמש בהם זמן רב, אבל אף אחד אחר שאני מכיר לא משתמש בהם וזאת מכיוון שלמרות שהאפשרות הזו קיימת גם באאוטלוק וגם במוזילה ת'נדרבירד, היא חבויה היטב ומאד קשה להפעלה. כמה אנשים שאתה שולח להם מיילים יכולים לקבל ממך מייל מוצפן? אני די בטוח שלא יותר מאחד.
להשיג CERTIFICATE ולהתקין אותו זו פעולה שמעטים עושים. היא לא חלק מהדרישות (אפילו אופציונליות) להגדרה ראשונית של הדואר ולכן מעשית היא לא תופסת.
הדאגה שלי לגבי החסימה בפייסבוק היא בדיוק מה שציינתי בתגובתי המקורית. אפשר לפחות משתמש חדש, אבל זה לא זה. בגלל זה יש צורך בגיבוי.
יהונתן, כמובן שלא התכוונתי לשמות החברים בלבד אלא ל UNIQUE ID שמזהה אותם ברשת החברתית ובעצם לכתובת (המוסתרת) המחשבית שלהם אונליין.
זה די דומה למקרים שבהם אבד לך הטלפון הסלולרי ואיבדת את כל מספרי הטלפון. אין שום בעיה לפתוח ספר טלפונים (נדמה לי שזה יהיה מהיר יותר מאתר בזק) ולאתר מחדש את המספרים, אבל זה סיוט גם אם אתה מתקשר לכל האנשים ברשימת הכתובות שלך בטלפון כל יום.
(בכלל, נסה להבין למה התכוונתי ואל "תתעצב" תוך הענקת פרשנות יצירתית / לאקונית למלים שלי. אתה קורא יותר מדי מסמכים משפטיים).
וגיבוי סביר לפייסבוק בוודאי שצריך לכלול את ההודעות, התמונות ואופציונלית גם את עדכוני הסטטוס שלי ושל החברים שלי. אין איזו אפליקציה שעושה את זה? (כיום אני מנתב את ה RSS לגוגל READER, זה סוג של גיבוי לעניים שלפחות נותן חיפוש אחורה כשאני נזכר שמישהו המליץ על משהו לפני שבועיים. אין סיכוי למצוא את זה בפייסבוק).
ואם יש לך שני חברים עם אותו השם, אתה אמור להבדיל ביניהם לפי התמונה, שגם היא חלק מ"רשימת הכתובות". פעם היתה בוינדוז תוכנה ששמרה ספר כתובות עם תמונה. מאז זה עדיין אפשרי ועדיין לא בשימוש אצל אף אחד כמעט.
הנה עוד יתרון של הפייסבוק על האימייל: עם תמונה לא תשלח מייל זועם ל"אבי כהן" הלא נכון מתוך שני החברים בעלי אותו השם שאצלך.
גלי:
א. אני לא מקבל ספאם בפייסבוק בכלל. לא יודע למה את כן, אבל יש סיכוי טוב ששינוי של הגדרות הפרטיות שלך יוכל לחסום את הספאם. במייל זה לא יעבוד.
ב. מילת המפתח היא "עדיין". אצלי הפייסבוק נבדק בתדירות גבוהה יותר מאשר המייל (מכל מיני סיבות). הפייסבוק לא מחליף את המייל, הוא רחוק מכך. הוא רק נותן פתרון טוב יותר במקרים מסוימים והוא לא מאפשר ערוץ חלופי שווה ערך כפי שניתן לקבל במייל.
ואגב, החשבון שלי בפייסבוק לא נחסם, התבלבלת עם מגיב אחר. עם זאת, לא צריך לשלוח ספאם כדי שהחשבון שלך יחסם, לפעמים מספיק שמישהו _יגיד_ ששלחת ויתלונן כדי שתבזבזי זמן בלנסות להבין למה נסגר החשבון שלך.
מה שהפך את ג'ימייל לג'ימייל זה משאבי המחשוב מאחורי הGUI. האחסון העצום והמהירות. שחרור הקוד לציבור לא ישנה את זה. הוא כן יגרום להמון ספקי מייל חינמיים לקום עם ממשק זהה לג'ימייל, אבל עם ביצועים עלובים ושרידות נמוכה יותר. בסופו של דבר, כפי שכבר אמרו הרבה לפני, אתה מקבל מוצר טוב בחינם, מדי פעם עלולות לקרות בו תקלות. עדיין הוא עמיד יותר מהדואר אותו מספקות ספקיות הרשת בארץ. שום שחרור קוד לא ישנה את זה.
יהונתן,
זו קפיצה _ממש_ גדולה מ-"כשג'ימייל נופל אין לנו דואר אלקטרוני" ל-"גוגל צריכים לשחרר את הקוד של ג'ימייל".
תוכן הדואר שלך אינו כבול לשירות של ג'ימייל. אתה יכול להוריד אותו ולשמור גיבוי שלו באמצעות תוכנת לקוח עם פרוטוקול POP3 הישן והטוב, או פרוטורול IMAP שישמר לך אפילו את מבנה התיקיות.
גוגל מספקים לכל דורש שם משתמש בחינם על מנת שיוכל להשתמש במחשבים שלהם ובשירותים שלהם. גם ספק השירות שלך מספק לך תיבת דואר.
אין ספק שיש מקום לדבר על החובה של ספק דואר להעביר דואר עבור משתמש שסגר את החשבון למשך תקופה (עקוב אחרי), אבל גם על זה אפשר להתווכח.
אני לא רואה את הקשר בין הגישה לכתובת הדואר לבין הצורך לשחרר את הקוד של הממשק הוובי לג'ימייל.
האם סלקום מחוייבת לשחרר את ה-API ומפתחות ההצפנה לחומרה שלה למקרה והנתב המרכזי שלהם (אם יש כזה, אני לא בקי בתשתית סלולרית) נופל, כדי שנוכל להמשיך… לעשות מה? הרי המספרים לא יהיו מנותבים ממילא.
הגישה לקוד שמפעיל את ג'ימייל לא תתן לך גישה לדואר שלך שמאוחסן בשרת שלהם.
והיי — מישהו ניסה לגשת לג'ימייל עם תוכנת לקוח כשהאתר לא עבד? זה כנראה לקח לו פחות זמן לחזור מהתדירות שבה יוצא לי לבדוק דואר, אז אפילו לא ידעתי שזה קרה.
יוני,
לא אמרתי שג'ימייל חייבים, אמרתי שראוי שהקוד ישוחרר, אבל אתה צודק: לשחרר את הקוד הוא לא חובה, הוא פשוט יאפשר לכולנו לשפר את ג'ימייל ככה שהוא לא יפול ושנוכל להתחרות בשירות. ברור שטובת הצרכן תהיה לשחרר את ג'ימייל וברור שג'ימייל זמין הרבה יותר מכל שירות אחר. זה לא אומר אבל שום דבר על הצורך שלנו לראות את המוצר בידים שלנו.
יהונתן,
לא הייתי רוצה להשתמש בביטוי "חי בסרט", אבל יצא לך להשתתף אי פעם בפרויקט פיתוח שאפילו עשירית מהמורכבות של ג'ימייל?
הציפייה לפתוח את הקוד של מערכת מבוזרת כמו גוגל, ועוד שקהילת הקוד הפתוח תוכל לשפר אותה היא אבסורדית.
דניאל,
כן, הייתי מעורב בפיתוחים מורכבים אולי כמעט כמו ג'ימייל. רובם לא היו בקוד פתוח, אבל אלה מהם שכן רק הרוויחו מכך כיוון שלכל שורת קוד היה אדם שהיה אחראי עליה.
וכן, אני חושב שלפתוח את הקוד יכול לעשות לו רק טוב.
יהונתן, המלים המדוייקות שלך בפוסט הן:"גוגל צריכה לשחרר את הקוד של ג'ימייל לחופשי".
אני הכי בעד קוד פתוח בעולם. טוב, לא בעולם. בבית שלי.
גוגל נוטים להיות מאוד דו-פרצופיים בתמיכתם בקוד פתוח. מחד יש לנו את גוגל-קוד, מאידך כל מוצר אי-פעם שהם הוציאו מעולם לא יצא בקוד חופשי. אפילו כרום כפי שהופץ ו-"כרומיום" הפרוייקט היו שני מוצרים שונים לחלוטין. אם אני פספסתי מוצר שלהם, טעות שלי.
אלא שהקהילה, מסתבר, יודעת להסתדר לבד.
גוגל לא המציאו את הוובמייל, הם רק המציאו אותו מחדש.
עיין ערך squirrlemail ו-RoundCube, שתי אפליקציות שנראות במבט ראשון לא רעות בכלל. הן לא ג'ימייל, אבל ככה זה כשאתה מעסיק 17,762,219 פרופסורים להנדסת תוכנה(לא בדקתי את אמינות המספר הזה כשהוא יצא מהשרוול שלי).
roll-your-own הוא הסיבה שאתה לא מריץ את האתר הזה על השרתים של וורדפרס (או שמא כן?)
הויכוח על תוכנה חופשית הוא פעמים רבות ויכוח על הזכות והיכולת לעשות כסף מחדשנות. אנשים רוצים להתפרנס מהפיתוחים שלהם. לעתים המודל העסקי הוא לשחרר את המוצר ולמכור את השירות. לעתים, כמו במקרה של גוגל, זה לא ככה.
האמת היא שגם יכולת החיפוש של ג'ימייל מאז ומתמיד הייתה meh. אז אם זה לא הלהיט שחשבתי שהוא היה פעם, למה לא להתקין וובמייל משלי איפה שאני משלם כסף, ולהשתמש בשרתי הדואר של ספק האחסון שלי? זה אפילו לא חייב להיות ג'ימייל. אני אמצא משהו שמאפשר לי _למיין לפי גודל של קבצים מצורפים_.
יוני,
אני מת על הממשק של ג'ימייל. הוא נח והגיוני (ונכון, הוא לא יכול למיין לפי גודל קבצים מצורפים) ויחסית לממשקים וובים אחרים הוא מדהים. הסיבה היחידה שזנחתי את הPOP3 היה ג'ימייל (אני תמיד עם מחשב נייד, והייתי בטוח שאפשר לעבוד עם פופ3 לנצח, האמת? עד לפני חצי שנה עבדתי בעיקר עם פופ).
הסיבה שאני חושב שצריך (וצריכה זה לא חייבת) לשחרר את ג'ימייל לחופשי היא כדי לאפשר לשירותים אחרים כן לעבוד עם הקוד שלו כדי לתת לנו דרך למיין לפי גודל של קבצים מצורפים (או, חס וחלילה, לפי שם השולח).
אלירם – בכוונה הוספתי את ה*עדיין* כי לך תדע – זה עוד יכול לקרות
סליחה שהאשמתי אותך בספאמריות ( זו היתה הלצה, בכל מקרה)
לא יודעת למה אתה מתכוון בלשנות הגדרות, אני לרוב מפסיקה חברות בקבוצות שדואגות לטרחן ת'מוח וזה קורה המון.
מדוע דווקא גוגל? למה אתה לא קורא ליאהו לשחרר את הקוד של פליקר, או לדיגג לשחרר את הקוד שלהם, או לטוויטר, אמאזון, ebay, וכו' וכו'?
אם כבר, אז גוגל הכי "פתוחה" מכל אלה כאשר היא מאפשרת גישה חופשית למידע שאתה מפקיד אצלה דרך פרוטוקולים מתוקננים (כמו POP3, IMAP ו-SMTP, גישה ליומן, הורדה של מסמכים בפורמטים פתוחים וכו') וזה ראוי לציון בעולם בו אנשים משלמים על שירים ומקבלים קבצים מוצפנים שהם יכולים לפתוח רק בטווח זמן מוגבל (DRM).
עד כמה שהייתי רוצה שכל הקוד הזה יהיה חופשי, זה לא המסקנה שצריכה לנבוע מהאירוע הזה ולא פה נעוצה הבעיה. מה שצריך להדליק נורה אדומה הוא הנכונות של אנשים להפקיד את המידע שלהם אצל חברה מסחרית, ובנוסף לשלם לה על כך (ג'ימייל, פליקר, פייסבוק וכו'). כשיש דורש, יש גם מוכר, והבעיה היא שהציבור דורש שיקחו לו את החופש.
דרור,
פליקר, דיגג ואמאזון הם לא יישומים קריטיים כמו ג'ימייל. ג'ימייל הפך להיות שירות שאי אפשר בלעדיו יותר. דיגג ופליקר יכולים להיות למטה שעה ביום, ג'ימייל לא.
ג'ימייל זה ממש אנטיתיזה ל"פתיחת הקוד כדי שהמשתמשים יוכלו להוסיף מה שבא להם". כל הגישה של ג'ימייל מהתחלה היתה בדיוק ההפך: מינימליסטית. אפילו ההוספה של האפשרות למחיקת הודעה באה רק אחרי המון לחץ (ולמיטב זכרוני איומים לא כל כך מרומזים מצד כמה מחוקקים מקומיים). הגישה של ג'ימייל (כמו של גוגל בכלל) היא למזער את האפשרויות: המשתמש נותן לגוגל לנהל לו את המידע, וגוגל יודעת לעשות את זה יותר טוב ממנו (וזה די נכון בדרך כלל).
הקוד לממשק של ג'ימייל אינו לגמרי "סגור". זאת אפליקציית ג'אוהסקריפט וכל משתמש מקבל עותק של קוד המקור (לא הכי קריא) לדפדפן. מי שרוצה יכול להריץ מקומית סקריפטים שלו על הדף בדפדפן.
מי שרוצה גישה יותר "מקסימליסטית" שנותנת למשתמש גישה לכמעט כל מה שהמשתמש אולי רוצה (אבל לא מוכן להתעסק בלהריץ את שרות האימייל הפרטי שלו) יכול לנסות את FastMail.FM שכיום מאפשרים למשתמש אפילו לאכסן את הקוד הפרטי שלו (ג'אוהסקריפט) על השרת ולהריץ אותו מעל אפליקציית הווב שלהם (וכן מאפשרים למיין לפי כל מיני קריטריונים כולל גודל הודעת אימייל, וגם להפיק איזו תועלת מהמיון הזה כמו למשל למחוק קבצים מצורפים בלי למחוק את ההודעה).