שווה כסף | שווה זהב | שווה שם.

"לא יקבל עורך דין שכר טרחה בעד עבודתו המקצועית אלא בכסף." (כלל 9 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית))

יכול להיות שאני טועה, אבל אני מאמין שההחלטה בתיק א 1083/06 הרמולין נ' בירן, תהיה די מהפכנית כדי לעורר את לשכת עורכי הדין מהתרדמת שהיא נמצאת בה בכל הנוגע לכללי האתיקה. הדיון עצמו דיבר על עורך דין שעבר במשך שלושים שנה במשרד בו היה שותף, ותבע את חלקו בשותפות; בית המשפט פסק כי אותו תובע לא היה שותף רק ברווחים אלא שותף מלא במשרד. אולם, בעוד שרוב פסק הדין מדבר על דיני השותפות ועל היחסים העדינים בתוך המשרד, החלק המעניין הוא המטא-דיון שנוצר בעקבות פסק הדין. מסתבר, לפחות לפי נועם שרביט ודרור מרמור מעיתון גלובס כי אותו משרד "עוסק בעיקר בתחום הנדל"ן. המשרד מבצע עסקאות ענק, ולעיתים קרובות חלק משכר-הטרחה שהוא גובה מבוסס על קבלת זכויות בעין (שטחי מסחר, דירות, זכויות עתידיות בפרויקטים וכו')" . בכתבה נוספת, עו"ד טלי ירון-אלדר, שהיתה נציבת מס הכנסה, מסבירה כי "הטיפול של עורכי דין בתחום הנדל"ן כולל הסכמים שקובעים כי התמורה מתקבלת בסוף על עבודה שנעשית לאורך הרבה מאוד שנים, ובמקרים מסוימים מתקבלת תמורה בשווה-כסף ולא בכסף".

"עורך דין לא יעסוק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול היווצר ניגוד ענינים בין עיסוקו כעורך דין לבין העיסוק האחר". (סעיף 60 לחוק לשכת עורכי הדין)

היותו של עורך דין מעורב בעסקי לקוחותיו יוצרת ניגוד עניינים אינהרנטי; האינטרס של בעל המניות, המשקיע או היזם הוא להרוויח כמה שיותר כסף; כאשר עורך דין הופך להיות שותף, קודם כל אינו יכול לספק ייעוץ משפטי מיטבי עבור שאר השותפים בעסק, כיוון שהוא מעוניין ברווחים הגדולים ביותר עבור עצמו. הייעוץ המשפטי האובייקטיבי אמור לשים בראש את הטוב האמיתי: החוק. כאשר לעורך דין יש מניות בפרוייקט נדל"ן, או מקבל נכס בתור תמורה לעבודתו, הוא מעוניין בעליית המחירים בפרוייקט (וראו את תגובתו המלומדת של עו"ד חיים רביה כאן). ניגוד הענייינים בין יועץ משפטי לבין שותף הוא כל כך מהותי שאי אפשר להתעלם ממנו.

לא אחת הגיע לקוח פוטנציאלי וביקש ממני לבצע את שירותי בעבור אחוזים במיזם; בטווח הארוך ברור שהצעה זו, בהנחה שאני מאמין במיזם, היא אטרקטיבית. דינה כהשקעה. לא אחת הפסדתי לקוח כיוון שלא הסכמתי לעקם את כללי האתיקה ולקבל תמורה בשווה כסף. מנגד, למשרדים הגדולים יש אפשרות לעקם את כללי האתיקה, ועוד מהמקפצה.

יש לי חברים למקצוע שחושבים שאני תמים; אני חושש שאני לא תמים, אלא שאני עוד מאמין במקצוע שלי. עבודתי היא ליתן שירותים משפטיים, לא להיות שותף בפרוייקטים גדולים ולא להיות איש עסקים.

אבל, אם כולם יודעים שכולם עוברים על החוק, האם מי ששומר על כללי האתיקה נדפק?

8 תגובות ל-“שווה כסף | שווה זהב | שווה שם.

  1. "הטוב האמיתי: החוק". אולי יחסית לכסף כערך. מלא כל הארץ משפט, מה?

    בנוגע לשאלה בסוף: זה תמיד ככה, לא חסרים חוקים (וכאן זה אפילו לא חוק) שאנשים לא שומרים, אתה זוכה בעליונות מוסרית, מצד שני.

  2. אני בטוח שהכוונה טובה, אבל מה לגבי לקוח שאין לו כסף ורוצה לשלם בשווה כסף? נגיד, אדם שיש לו נכס שקשה לממש – כבשה למשל (יהונתן, תפסיק לחייך)?

  3. שוקי,
    במקרה כזה, הוא יכול או למכור את הכבשה, או להתחייב למכור אותה בעתיד ולהפריש את הכסף לעורך הדין.

  4. קודם כל, עד כמה שידוע לי עסקות בארטר הן בלתי חוקיות בכל מקרה, לא רק של עורכי דין. אבל נניח במקרים של ניגוד האינטרסים דלעיל הופרש מס כחוק אחרי הסדר עם הרשויות.
    מה קורה במקרה שחברה מעסיקה עו"ד \ יועץ משפטי כ_שכיר_ שלה. לדוגמה חברת הי-טק, כאשר שחלק מתגמול כל העובדים, כולל אנשי המשפטים, הוא באופציות \ מניות. יש כאן מקרה דומה של ניגוד אינטרסים, לא? אבל על פניו המקרה הזה הוא אתי לחלוטין, לא? אם הוא כן, מה ההבדל כאן?

  5. אמיר,
    בארטר הוא חוקי אם שני הצדדים מוציאים חשבונית ומשלמים מס.

    יועץ משפטי שכיר הוא שכיר לכל דבר; תגמול של יועץ משפטי שכיר באופציות יכול להיות משהו לגיטימי, אם הוא מבוצע ככסף לכל דבר (כמו כל תכנית ESOP אחרת). כל עוד מדובר בהיקף מוגבל של אחזקות (נניח, עד 0.25%, אבל זה שרירותי שלי) האינטרס של עורך הדין כבעל מניות אינו משמעותי ביחס לאינטרס של עורך דין כשכיר.

    כיוון שיש הנחיות מפורטות לגבי כהונה של עורכי דין כדירקטורים בחברות ציבוריות, ניתן ללמוד משם. שני כללים נקבעו: (1) עורך דין שהוא דירקטור בחברה ציבורית, לא ייצג אותה חברה, את חברת האם שלה או חברה בת שלה, ולא יתן להן ייעוץ משפטי. (2) עורך דין שהוא דירקטור בחברה ציבורית לא ייצג נושא משרה באותה חברה ולא יתן לו ייעוץ משפטי בענינים הנוגעים לפעולתה של החברה.

    כלומר, המתח אומר שלדירקטור בוודאות יש אינטרס משמעותית שונה מאשר לחברה ולעורך הדין שלה. עכשיו השאלה היחידה היא כמה אפשר למתוח את הקו הזה.

  6. הדבר היחיד שעצוב ומוזר בכל הסיפור הזה, זה שיש תקנה בלשכת עורכי הדין ששניים מעורכי הדין הגדולים בארץ מרשים לעצמם לצפצף עליה. אולי פשוט צריך להגיש נגדם תלונה בלשכה.

  7. כל הכבוד למדינת ישראל,
    שמכריחה את אזרחיה לסחור בשירותיהם תמורת פיסות נייר חסרות ערך.

לא ניתן להגיב