רומן ברונפמן השיק השבוע פודקאסט, כך דיווח אתר מעריב אנ.אר.ג'י היום. אולם אין בין הקובץ הקטן הזה שאורכו לא יותר מדקותיים לבין פודקאסט אמיתי דבר. הפודקאסטים הם אינטמיים ורצוניים; מדברים ומכלילים.

אני הייתי שמח להכין פודקאסט פוליטי, עם מוזיקה חופשית וטקסטים חופשיים שיאפשרו לפרטים להביא ולהביע את דבריהם ברשת.
לבינתיים, אני שופך מילותי לשווא.

הפודקאסט הוא ההפוך מהמובייל קלאבינג, אך לא לגמרי. הפודקאסט הוא נסיון לקחת את האינטרנט ולגמדה. הרעיון של תקשורת באינטרנט הוא רעיון אינדיבידואלי; הוא לא של הכתבה מלמעלה, כמו שאמרה בצדק שייה בבלוג של רומן ברונפמן. האינטרנט הוא לא טלוויזיה, והוא לא זה שצריך להכתיב את סדר היום למשתמשים, אלא אלו צריכים להשתתף באופן פעיל בהכנת התוכן.

כרגיל, אני מבקר אבל את אלו שמתחילים פעולות מבורכות ולא ממשיכים מספיק. ברונפמן הוא חבר הכנסת האינטרנטי ביותר, עם יָזַמּוּת חקיקה גדולה מכל האחרים, ועם רעיונות מהפכניים בנוגע לדוא"ז. הייתי שמח לעשות את שהוא עושה; אף שאינו עוד חלק מהמפלגה בה אני חבר (וגם זה, כפי שנראה לאחרונה, בערבון מוגבל לענייני).

לעניינים אחרים אבל דומים, מפלגת מרצ-יחד השיקה השבוע אתר חדש. האתר הוא התקדמות רצינית יחסית לאתר הקודם, אבל עדיין חסרה התמיכה בRSS, האפשרות להגיב ועוד דברים אחרים. כמו כן, האתר מהווה התקדמות מהגרסא המקורית שלו, בה ניצב יו"ר המפלגה כשמש העמים. לפחות זו התחלה. צילום המסך בלינק נאמן ליום 12.08.2005. יאמר לזכות המפלגה שכיום לאחר ששלחתי את ההודעה לחברי הכנסת, האתר המקורי ירד מהרשת עד לפרסומו המחודש.

אבל אין מה לצפות ממפלגה שבקושי הצליחה עם תקציב של חצי מיליון דולר להביא 2,500 פעילים להפגנת-ענק.

זהו, צריך לאכול ארוחת צהרים, להמשיך ללמוד למבחני לשכה ולהפגש עם האישה.

יהונתן.