גבולות, טרויאנים ותפוחים מורעלים

0.
דמיינו את המצב הבא: אתם הולכים למכולת הקרובה לביתכם ורוכשים בקבוק מיץ תפוזים. היום חם ומהביל, ואתם שותים אותו מיידית. באותו הרגע, האלגריה שלכם לבוטנים מתפרצת. מדוע? כי מיץ התפוזים הכיל בוטנים. אבל, כדי להמנע ממצב כזה, המדינה הטילה חיוב בצו הפיקוח על מוצרים ושירותים (סימון מוצרים), התש"י-1950 לסמן את רכיבי כל מוצר ולהסביר לצרכן מהו אותו המוצר. סעיף 4 בתוספת השניה לצו מתאר ומבאר כי חומרי היסוד צריכים לרדת עד האלמנט הקטן והשולי ביותר. בצורה כזו, כל אדם יודע מה מוכנס לגופו (למעט חריגים מסוימים של "תבלינים" ו"חומרי טעם וריח").

1.
עם חוק מסוג זה הצליחו רוב יצרני המזון לחיות. אפילו הסוד המסחרי של קוקה-קולה לא נפגע מכך שהיא היתה צריכה לפרט רכיבים. מנגד, תועלת רבה נגרמה מכך, ואף ניתן לומר די בבטחה שהזכות של צרכן לדעת מה יש במזון שלו היא זכות שגוברת על סודות מסחריים בדרך כלל. מנגד, בגלל הסודיות הזו, מלכים ואנשים חשובים החזיקו טועמים שבחנו את המזון לפניהם; הסיבה העיקרית היתה החשש מהרעלה, מכך שאדם ינצל את האמון שהסועד נתן לו בעת שהכין את המזון ויכניס למזון רכיבים שמרעילים את האדם.

2.
כמו הגוף שלנו, המחשב האישי שלנו מכיל סודות רבים ומסמכים שמורים; כך גם הטלפון הסלולרי וחשבונות שיש לנו באתרי אינטרנט. על המחשב והטלפון שמורות רוב הססמאות שלנו, הקשרים החברתיים ועוד. ועדיין, כאשר אנו מכניסים תוכנה לתוך המחשב, אנו כמעט ולא טורחים לבחון את רכיביה. כך, לדוגמא, כאשר אנו מתקינים אפליקציות פייסבוק, אנו נותנים להן גישה להרבה יותר מידע ממה שאנו מאמינים שהן מקבלות. תוכנות על המחשב זה דבר נוראי עוד יותר. לעיתים, ניתנת לתוכנות הרשות לעדכן את עצמן, מה שמשנה את הפונקציונאליות של המוצר לגמרי ואף פוגע לעיתים בפרטיות המשתמשים.

3.
אבל, את מה שמיקרוסופט עשתה לפי 4 שנים עם הWGA אפל עוד לא חלמה לעשות אז. היום, אפשר לומר די בבטחה, גם היא חצתה את הקו. יצרנית הג'יזספון, Apple, החליטה כי יחד עם מערכת ההפעלה החדשה שהשיקה השבוע, יתווספו "תוספות" שיאפשרו למספר נבחר של שותפים עסקיים לקבל מידע (לא אישי ולא מזהה) אודות מיקום המשתמש. הבחירה התמוהה לא להודיע על כך לצרכנים ולא לאפשר להם באמת להפסיק את זה, רק מדגימה כמה הטלפונים שנרכשים על ידי קורבנות האופנה כפופים לגחמות של האביר בגולף השחור.

4.
הפתרון [אמרתי לכם], הוא לא קשה במיוחד, והוא דורש לבקש בחזרה את השליטה על מה ששלנו; השימוש בטכנולוגיות קנייניות מביא למחלות מסוג זה, שאף לא ניתן לתקן בצורה אחרת. אם מערכת ההפעלה בטלפון הסלולרי שלי (או במחשב שלי) מדווחת על מיקומי, אמורה להיות לי הזכות המלאה לבטל את האפשרות הזו, בדיוק כמו שאמורה להיות לי הזכות המלאה להודיע לעולם היכן אני נמצא, או להריץ תוכנות שזוללות משאבים. החירות לעשות עם מכשיר את מה שלא התכוונו לעשות בו היא בדיוק זו שתעודד ותקדם יצירתיות.

5.
אחת הסיבות שטכנולוגיות קנייניות לא יצליחו לשמור על ההגמוניה שלהן לאורך זמן היא זו; על אף שנראה שרוב בני האדם מעדיפים לחיות בתוך גן נעול, מרגע שניתנת להם הבחירה הם בוחרים היכן לשרטט את הגבולות שלהם. ברוב המקרים, גם אם הדבר לא נח ליצרניות הטלפון, הגבולות האלה לא יהיו היכן ששולי הרווח שלהן גבוהות במיוחד.

6.


הסתכלו על התפוח שלכם, פאר היצירה, עם גימורים וקימורים. אז גם אם בתפוח יש תולעת, גם אם הוא מורעל וגם אם הוא הושקה במי קולחין עד שצמח להיות כזה, אתם עדיין מאוהבים בו כמו בישו.

Img cc-by-nc Bas Boerman.

11 תגובות ל-“גבולות, טרויאנים ותפוחים מורעלים

  1. אני חושב שבשלב זה אנחנו (אנשי התוכנה החופשית). רק נחכה עד שהאסון הבא יקרה שיראה לכולם את הסכנה שבדבר. בעיקר מפני שקשה לדעת מה זו פרטיות עד לוקחים אותה (xkcd למשל רק מחכה: http://xkcd.com/743/).
    יש הרבה סיבות לכך. האחת, למשל,שמעתי בכנס IGF בנובמבר – פרטיות זה לא דבר שניתן להציב עליו תג מחיר או למדוד אותה. בניקוד שלאיפון – עליו אפשר לציב תג מחיר.

  2. משיחה עם ידיד מקיסט, מתברר שלא רק שכאשר התכנה רוצה לשלוח את מיקום המשתמש היא שואלת אותו, אלא שניתן בקלות לנטרל את התכונה קליל.

  3. משיחה עם ידיד מקיסט – הוא בכלל לא הבין מה הבעיה.
    וזו בעיניי הבעיה העיקרית – אנשים בכלל לא מבינים מה לא בסדר.

  4. הרעיון שתוכנה לא יכולה לעדכן את עצמה בלא רשות המשתמש הוא קצת ימיביינימי.
    כיום כל משתמש ממוצע מפעיל עשרות תוכנה שמעדכנות את עצמן בלא ידיעתו,
    ההבדל היחיד בינן לתוכנות "רגילות" או שהוא מריץ אותן באמצעות הדפדפן,
    הממשק המוצג למשתמש עובר שינויים אחת לכמה חודשים, והתוכנה עצמה היושבת על שרתים מרוחקים משתנה תדירות, ולרוב ללא כל הודעה.

  5. גודיבירד,

    אני מסכים איתך שאין הבדל בין תוכנה לבין שירות מבוסס רשת. אני חושש שגם בשירות כזה יש את אותן הבעיות, העניין הוא שיש אפשרות לא לתת לשירות נתונים מסוימים.

    לעומת זאת, כששירות רץ על המחשב שלך, אתה לא יודע לאן הוא ניגש. (כשהוא רץ מהדפדפן, אתה יכול להגביל לו הרשאות).

  6. נאמר זאת כך. אתה בה לבקר את סבתא, ומוצא שעל מחשב הפי.סי שלה מותקן,
    נאמר אקפלורר 6, כנכד אוהב אתה ממהר להסיר את הנוזקה, ומתקין לה דפדפן מודרני ובטיחותי, האם תרצה דפדפן, שמתעדכן באישור המשתמש, ובכך למעשה מותיר את סבת'לה הבלתי טכנולוגית בעליל, לנוזקות חדשות, או שתבחר בדפדפן המעדכן את עצמו חרישית ברקע ובכך שומר על המשתמש התם מנוזקות?

  7. גודיבירד,
    אני הייתי רוצה להתקין שרת SSH על המחשב של סבתא ולעדכן את זה לבד.

  8. מה שאתה טוען הוא שכל משתמש פשוט צריך לשכור לעצמו סיסטם אדמין,
    אבל אותו סיסטם אדמין, יוק, הוא בנאדם שניתנת לו גישה אבסולוטית למחשב שלך…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *