פשעי מלחמה אלקטרוניים

השבוע דווח מפי השמועה כי ישראל עומדת מאחורי סוס טרויאני מתוחכם, Stuxnet, שפרץ וחדר לכור האטומי באיראן וגרם שם לנזק. בדרך, ככל הנראה, הסוס הטרויאני הדביק לא מעט מתקנים אזרחיים. הטרויאני, שמתבסס על לא פחות מארבע פרצות אבטחה לא ידועות של Windows ומשבש מערכות בצורה מדהימה. המעורבות הלכאורית של ישראל, יחד עם הטענה כי לכאורה נפגעו גם גורמים שאינם קשורים לכור האטומי או למכונת המלחמה האיראנית, מעלים שאלה אחת מעניינת: האם ישנם פשעי מלחמה אלקטרוניים?

דיני הלחימה, שמבוססים באמנות ז'נבה השונות, קובעים מהם הסטנדרטים הנאורים לשימוש בזמן מלחמה ומהם המעשים שנאסרו על המדינות לבצע כדי לשמור על המלחמה הומניטרית ככל האפשר. אמנות ז'נבה השונות קובעות איסורים על הפעלות כח וסנקציות כנגד אוכלוסיה אזרחית ונועדו לאבחן. אך האם אותן אמנות חלות גם על לוחמה אלקטרונית?

לכאורה, סעיף 53 לאמנת ז'נבה הרביעית המטפלת בהגנה על אזרחים בזמן מלחמה קובעת כי "השמדה על ידי כח כובש של רכוש דלא-ניידי או אישי המשתייך בצורה אינדיבידואלית או קולקטיבית לאנשים פרטיים … אסור, למעט במקרים בהם ההרס דרוש לצרכי הפעולה המלחמתית". אולם, הסעיף הספציפי הזה חל רק על שטחים מוחזקים (Prosecutor v. Dario Kordic, Mario Cerkez). מנגד, התוספת משנת 1977 לסעיף 51 לאמנה קובע כי "התקפות בלתי מובחנות אסורות. התקפות בלתי מובחנות הן אלו שאינן מכוונות למטרה צבאית ספציפית". כלומר, ניתן לומר שהתפקה אלקטרונית שפוגעת ברכוש ללא אבחנה הינה פעולה אסורה על פי אמנת ז'נבה (ראוי לציין אך כי רוב המדינות לא אימצו את התיקונים מ1977).

ג'ק גולדסמית' טוען כי העדר היכולת לאבחנה בין מחשבים אזרחיים לצבאיים עשויה להגן על השימוש בוירוסי מחשב כלוחמה אלקטרונית, אלא שאני מאמין ההפך: כשם שירי כנגד אזרחים חפים מפשע הוא פשע מלחמה, כך גם שימוש בסוס טרויאני שאינו מבחין בין מחשב אזרחי לצבאי הוא שימוש לא מבחין. השימוש הלא מבחין הוא פסול בדיוק כמו השימוש בנשק כימי שאינו מבחין בין אוכלוסיה אזרחית לצבאית. לא בכדי השימוש הוא באותה טרמינולוגיה של נשק להשמדה המונית: אין הבדל בין וירוס ביולוגי לוירוס אלקטרוני.

ומה אמורה להיות אחריות המדינה במקרה כזה? לכאורה, דוקטרינת אחריות המדינה בנזיקין אמורה להיות מוגבלת בעיתות מלחמה (וראו חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952) , ויש למנוע הטלת אחריות על המדינה על פעילויות שבהן המדינה עבדה על מנת להגן על עצמה, אך אין להשתמש בדוקטרינה זו כאשר מדובר בנזק אזרחי שהמדינה ידעה, היתה צריכה לדעת, וצפתה שיקרה (בג"צ 8276/05 עדאלה נ' שר הבטחון). לכן, לכאורה, אף למתקנים האזרחיים שנפגעו על ידי הסוס הטרויאני עשויה להיות עילה נגד המדינה שפיתחה את הוירוס, אם זו ישראל.

[פורסם במקור באנגלית]

22 תגובות ל-“פשעי מלחמה אלקטרוניים

  1. אתה לא הרמת בכלל את הנטל בטענה ששימוש בוירוס/סוס טרויאני היא בכלל פעולה מלחמתית. אז לדבר על פשע מלחמה נראה הזוי בכלל.
    אבל זה בסדר על תיתן לעובדות להפריע לך בהשמצת ישראל.

  2. דב,

    אני חושב שגרימה של נזק לרכוש יכול להיות נזק מלחמתי בהנתן שהוא נעשה על ידי מדינה.

    רוב הסיכויים הם שבכלל אין קשר בין הוירוס לישראל. שי בליצבלאו מציג זאת בצורה נהדרת. כנראה שמדובר בספין; אבל אם לא מדובר בספין, הרי שיש שינוי מעניין לדיני הלחימה.

  3. איזה רכוש נפגע ? ברור שהחומרה של המחשב לא נפגעה, תקרא את הסכם השימוש של מיקרוסופט אז ברור שמערכת ההפעלה אינה שלך אלא יש רשיון שימוש בה מהוא הנזק שנגרם.
    בכלל הטענה שפגיעה במחשב היא פעולה מלחמתית היא מדרון חלקלק מאוד. לפי הגיון זה ברור שישראל יכולה לפתוח במלחמה נגד טורקיה כי הם תקפו אתר ישראלים.

  4. כמו שדב כתב, לא נגרם נזק פיזי, כיוון שהוירוסים (בדרך כלל) פוגעים במערכת ההפעלה ולא במחשב עצמו או בתוכנות אחרות, ולכן ההשוואה צריכה להיות (אם בכלל) לפגיעה זמנית ביכולת של אנשים להשתמש ברכושם או ברכוש שכור. אם להקצין – משהו כמו גירוש של אנשים מבתיהם לתקופה זמנית, מבלי לפגוע בבית עצמו, מה שיביא להוצאות של דיור זמני במקום אחר.

    והשאלה היא – האם אתה מכיר התייחסות למצב כזה בחוק?

  5. עופר ודב,

    אני לא רואה הבדל בין מחיקה של קבצים או השבתה של מחשב לנזק שנגרם לחומרה. אם, לדוגמא, המחשב היה מחובר למכונת הנשמה, היית יכול להבין את הנזק?

  6. אני חושב שיש כאן קריאה לא נכונה של כללי האמנה, ביחס למקרה המדובר – גם אם נתעלם מהטוקבקים כבדי המשקל שמעלי שתמהים על עצם הכפפתה של לוחמה דיגיטלית לאמנות.

    אתה מצטט את המשפט הבא: "התקפות בלתי מובחנות אסורות. התקפות בלתי מובחנות הן אלו שאינן מכוונות למטרה צבאית ספציפית".
    כלל זה מדבר על פגיעה כללית באוכלוסיה אזרחית. הוא בפירוש אינו מדבר על פגיעה המכוונת למתקן צבאי, ואשר כוללת (למרבה הצער) אזרחים – למשל, כאלה הנמצאים בקרבתו.

    אם ננסה להתמיר זאת לעולם הדיגיטלי, אזי ניתן היה לומר כי החדרת וירוס למדינת אויב באופן כללי, כך שישתק מחשבים לא מובחנים כלשהם (רובם אזרחיים מן הסתם) נוגדת את הכללים. אולם המקרה שאתה מתאר שונה לחלוטין – מדובר בפגיעה מכוונת במחשבים צבאיים, אלא שכדי לבצע זאת, נפגעו בדרך גם מחשבים "אזרחיים". הדבר דומה הרבה יותר לפגז שכוון אל עבר כוח אוייב, כך שבמעופו הוא חייב לעבור דרך שכונת מגורים אזרחית, וקיימים מקרים שבהם בדרך מעופו הוא פוגע באזרחים.

    אינני מכיר את האמנה על בוריה, אבל לפחות הציטוט לגבי מטרה מובחנת ודאי מתיר ירי כזה – וממילא גם חדירה דיגיטלית מהסוג הזה.

  7. יונתן זה שאתה לא לא רואה הבדל לא אומר שזה עומד בדרישות לצורך הגדרת פשע מלחמה.
    הרצון שלך להשמיץ את ישראל (לראיה רצת לכתוב זאת קודם כל באנגלית) מאוד פאטטי. הרצון להפוך כל פעולה הגנתית ל"פשע מלחמה" מעוררת חלחלה, אין כאן לא פעולה מלחמתית, ובטוח גם לא פשע מלחמה, אבל להשמיץ את ישראל זה הבון טון היום.

  8. דב,
    האם אתה רוצה פסקי דין בהם נזק לקבצי מחשב הוכר כנזק לרכוש? כי כאלה יש: יונה נ' באג (הגם שלא נפסק פיצוי עקב רשלנות תורמת), טהרני נ' פלאפון, מנסדורף נ' סלקום, כולם הכירו בכך שמחיקה של מידע הוא נזק.

    לגבי פשע מלחמה: ובכן, גרימת נזק לאזרחים במהלך פעולה מלחמתית נוגדת את החוק הבינלאומי. וזה לא רק אם ישראל עושה את זה או אג'נדה שלי ורצון להשמיץ את ישראל. אני מצטער, אבל אתה פשוט לא מבין כנראה את הדיון האמיתי כאן.

  9. מעניין שהדיון לא התחיל כאשר הטורקים תקפו והרסו מחשבים בישראל.
    כדאי לך לשפר את הבנת הנקרא שלך, בכל פסקי הדין מדובר במפורש על אובדן מידע ולא על רכוש. מכיוון שהאמנה (לפי הציטוט שלך) אוסרת: "שמדה על ידי כח כובש של רכוש דלא-ניידי או אישי המשתייך בצורה אינדיבידואלית או קולקטיבית לאנשים פרטיים" אין כאן כל עילה מכיוון שלא הושמד כל רכוש פיזי ופגיע במידע אינה מוזכרת שם.
    תאמין לי שאני מבין מתי מנסים לייצר את ישראל כמפלצת הנוראה מכולם, מהו הדיון האמיתי.

  10. מעניין שהדיון לא התחיל כאשר הטורקים תקפו והרסו מחשבים בישראל.
    כדאי לך לשפר את הבנת הנקרא שלך, בכל פסקי הדין מדובר במפורש על אובדן מידע ולא על רכוש. מכיוון שהאמנה (לפי הציטוט שלך) אוסרת: "השמדה על ידי כח כובש של רכוש דלא-ניידי או אישי המשתייך בצורה אינדיבידואלית או קולקטיבית לאנשים פרטיים" אין כאן כל עילה מכיוון שלא הושמד כל רכוש פיזי ופגיע במידע אינה מוזכרת שם.
    תאמין לי שאני מבין מתי מנסים לייצר את ישראל כמפלצת הנוראה מכולם, מהו הדיון האמיתי.

  11. דב,
    אין כל הבדל בין מידע לבין רכוש. מחיקה של קבצים ממחשבו של אדם היא פעולה ברת נזק, וכך גם נטילה שלה ללא רשות.

    וברור שמה שהטורקים עשו הוא פשע, הוא פריצה למחשב ויש לתפוס אותם. אני סומך ובטוח שמשטרת ישראל תתפנה לכך בקרוב, תקח את כתובות הIP ותפנה בהליך של חיקור דין למשטרה בטורקיה, שהיא מוסמכת לעשות.

  12. יש הבדל מאוד מהותי בין מידע לבין רכוש פיזי (תקרא שוב את פסקי הדין שנתת). בעוד שמידע ניתן לגבות בצורה קלה האובדן של עותק אחד שלו לא יגרום כל נזק רכוש פיזי לא ניתן לגבות והאובדן שלו הוא מוחלט. כך שסביר להניח שמידע אינו נופל במסגרת רכוש לצורך האמנה.

    אני בטוח שהמשטרה הטורקית גם תשתף פעולה עם חיקור הדין.

  13. יהונתן : "לגבי פשע מלחמה: ובכן, גרימת נזק לאזרחים במהלך פעולה מלחמתית נוגדת את החוק הבינלאומי."

    לפי דעתי אתה טועה מאחר ולפי אמנת מותר להפציץ תחנות כוח ותחנות מיתוג חשמל וכתוצאה מההפצצה הנ"ל יכול להיגרם נזק למחשב שלך שיוביל לאיבוד מידע או יותר גרוע, בעקבות הפצצת רשת החשמל לא תוכל לראות את תוכנית הריאליטי האהובה עליך או למסור פרטים אישיים לחברות כמו פייסבוק או גוגל. צריך באמת לבדוק האם לגוגל או לפייסבוק אין עילה לתביעת נזיקין נגד מדינת ישראל על פעילות צה"ל במלחמת לבנון השניה או במבצע עופרת יצוקה. ההכנסה שלהן נפגעה מכך שלא היה חשמל. זה שנגרם נזק לאזרח או חברה זה לא אומר שיש פשע מלחמה.

  14. יהונתן,

    בהנחה שהוירוס נוצר על ידי ישראל (לא הוכח!) ושהוא נועד לפגוע במטרה צבאית (לא הוכח!) וגרם נזק למטרות אזרחיות (לא הוכח!) ויצר נזק כלכלי (לא הוכח!) – האם הדבר שונה ממתקפת הטילים על ישראל במימון איראני (לא הוכח!) בשתי חזיתות שגרמה לנזק כלכלי אדיר לישראל בירידה בכמות התיירות? באובדן ימי העבודה? באובדן ההשקעות במדינה? בהשקעה האדירה במשאבים שהיו יכולים להיות מושקעים באזרחי המדינה?

    אם אתה רוצה להניח את ההנחות האלה שתחתם זוהי *מלחמה*, אתה צריך לקבל את זה שייתכן ויגרם נזק כלכלי למדינות הנלחמות. מי משלם פיצויים למי אחרי מלחמות בהיסטוריה, יהונתן? את התשובה אשאיר כתרגיל לקורא. רמז: זו לא בהכרח המדינה שנגרם לה הנזק הכי מועט.

    אולם מה שאתה עושה כאן הוא כשל לוגי חמור ביותר – אתה טוען שדין נזק כלכלי למדינה בעת מלחמה – דינו כשימוש בנשק להשמדה המונית נגד אזרחי המדינה! זו היא לדעתי הנבזות במאמר שכתבת. המעבר שלך מנשק מלחמתי פוטנציאלי לנשק להשמדה המונית כמו נשק כימי או ביולוגי.

    הנה אצטט אותך: "השימוש הלא מבחין הוא פסול בדיוק כמו השימוש בנשק כימי שאינו מבחין בין אוכלוסיה אזרחית לצבאית. לא בכדי השימוש הוא באותה טרמינולוגיה של נשק להשמדה המונית: אין הבדל בין וירוס ביולוגי לוירוס אלקטרוני". כלומר השמדת מחשבים או המידע שעליהם היא זהה בעיניך להשמדת אדם. לאחר שקראתי את דבריך אני כבר לא בטוח מה אומר המוסר שלך בנושא, אבל המוסר שלי אומר שיש ***הבדל גדול מאד*** בין השמדת מחשבים והשמדת אזרחים.

    אז כן, ייתכן שאיראני שמחובר למכונת הנשמה ימות כי המחשב שמפעיל אותה ישבוק חיים. לא סביר שמכונת ההפעלה מריצה ווינדוז, אבל בוא נגיד שזה יקרה. זו לא השמדה המונית, יהונתן! באותה מידה ייתכן שעקב האפלה בזמן הפצצה במלחמה יפול אזרח וישבור את מפרקתו, או שאזרח מת מכיוון שמטוס הפציץ דרך שמשמשת כוחות צבא ואזרחים כאחד ומנע הגעת אמבולנס אליו. אלה דברים שקורים במלחמה ואי אפשר לחזותם. עם כל הכאב של האזרח שנפגע ובני משפחתו, זהו לא פשע מלחמה.

    אתה מנסה בכח להרחיב את ההגדרה של פשע מלחמה ומשתמש בכלים רטוריים בלתי לוגיים. לא יפה.

    — אריק

  15. סעיף 28

    מציאותו של מוגן לא תשמש עילה לחיסון נקודות או שטחים מסוימים בפני פעולות צבאיות.

  16. פוסט מצוין, יהונתן. עצם העלאת השאלה חשובה, הרבה מעבר לפלפולים המשפטיים לגבי המצב המשפטי הקיים בנושא.
    לי אישית אין ספק שקוד זדוני הוא כלי נשק (בין אם השימוש פלילי או צבאי) ובהתאמה אין לי ספק שבעתיד הקרוב הוא יוכנס באופן רשמי להגדרות משפטיות הקשורות לפשעי מלחמה. מכאן והלאה זה יהיה כמובן תלוי ביכולת זיהוי התוקף ואיסוף הראיות נגדו, דבר שצפוי להיות הרבה יותר קשה לעומת תהליך דומה בעולם הפיזי.

  17. הוירוס סטוקסנט עם יצירתו עידן חדש בשיטות הלוחמה, נמצא באמצעיתו של עידן ותיק בשיטות לוחמה שלכל החוקים הקיימים אין שום תוקף לגביהם, אם מצד נטל ההוכחה באלמוניות התוקף, או בשורה של צעדים חלקיים המצטרפים יחדיו לפעולת היזק אחת וכל אחד מהם אינו עומד כנגד חוק ומשפט

  18. אני עם דב. ועופר. ואלעד. ואריק.

    אבל תודה שהזכרת לכולנו באיזה צד אנחנו (בצד ההיגיון) ומעניין אם אתה רואה כמה רחוק אתה נראה מכאן (המציאות).

    להתראות בגאראג' :-)

  19. יהונתן,

    הבעיה הראשונית שעולה מן הניתוח המשפטי שהצגת לעיל היא, לפחות בכל הנוגע לישראל ומתוך הנחה חזקה מאד שאינה מובנת כלל ועיקר שהיא נכונה שאכן ישראל היא שיזמה את הוירוס הזה. אבל נניח שהנחה זו הייתה נכונה, אזי עדיין כלל לא בטוח ששורר מצב מלחמתי שמחיל את דיני המלחמה בין ישראל לאיראן, ומשמע כלל לא בטוח שחלים דיני המלחמה. אבל נניח שגם חלים דיני המלחמה, ומדובר על דיני המלחמה בין שתי מדינות ולא של סכסוך מזוין לא-בינלאומי, אזי יש בעיה נוספת – והיא שבעוד האיסור על תקיפת אזרחים במכוון הוא איסור מנהגי שאין חולקים עליו, חלק ניכר ואחר מהוראות הפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנת ז'נבה אינן חלות על ישראל מאחר והיא לא חתומה עליו. בעוד אין מחלוקת אמיתית שס' 51, 53 ו-57 קובעות כלל מנהגי, האיסורים הספציפיים יותר באמנה אינם בהכרח כאלה.

    בצורה כללית יותר ומהותית יותר, יש לציין כי הפרשנות המשפטית של כללי אמנות ז'נבה תלויה בראש ובראשונה בעמידה בכלל העקרונות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, הכוללים בין היתר וכפי שציינת נכונה את עקרון ההבחנה (Distinction) בין אזרחים לבין לוחמים (אני משתמש במינוחים העבריים הללו כתרגום ישיר ל-Civilian ו-Combatant כי כך נוקטת האמנה), אך חייבים לקחת בחשבון כי האיסור על פגיעה בלתי מובחנת באזרחים – כמעט כמו כל דבר במשפט ההומניטארי – אינו איסור מוחלט והוא גמיש ומותנה גם בעקרונות האחרים, לאמור עקרון המידתיות (Proportionality) ועקרון הצורך הצבאי (Military Necessity). כך, למשל, אין איסור מוחלט על פגיעה באזרחים (אם כי כן ישנו איסור מוחלט וחריג בעוצמתו על *הכוונת* התקפה כנגד אזרחים). אם הפגיעה בתשתיות הרגישות ביותר של צבא זר יכולה להביא לכך שחלק ניכר מיכולותיו האופנסיביות ישותקו באיבחת-עכבר אחת הגם שיגרם עקב כך נזק לאזרחים רבים, הדבר נכנס לשיקולים של מידתיות ולא של הבחנה מאחר והמתקפה הוירטואלית מכוונת לעבר מטרה צבאית מובהקת מתוך ידיעה כי עלולים להיפגע אזרחים. הדבר שקול כמעט לחלוטין להטלת פצצת מצרר על טורי שיריון שעוברים בפאתי פרבר של עיר: איש אינו חולק שהמטרה העיקרית היא השמדת הכוח הצבאי, איש אינו חולק שאזרחים עלולים להיפגע מנפלים שלא יתפוצצו או מפצצות שיסטו מיעדן בגלל הרוח, אבל אם טור השיריון הזה הוא הטור החדיש ביותר שיש לצבא היריב והשמדתו עשויה להכריע את הכף בדבר המלחמה, שקלול חיי האזרחים אל מול היתרון שיצמח מן הפעולה לרוב יכריע בעד התרת התקיפה גם אם יש ידיעה ברורה ומובהקת שיפגעו אזרחים. הסטנדרט של ההגנה המוקנית לזכויות האדם – ובכלל זה הזכות לחיים ולקניין – הינה שונה לחלוטין תחת משטר של דיני מלחמה ותחת משטר של הדינים הרגילים.

    המדד על פיו צריך לאמוד את הפעולה הזו מבחינת דיני המלחמה הוא מדד של המידע שהיה זמין בידי הגוף התוקף *לפני* הפעולה, כך שאם נחזור להנחה הסמויה לפיה ישראל היא שתקפה, אם בידי הצבא הישראלי היו מקורות מודיעין אמינים המצביעים על כך שהיעדים הללו משמשים למטרות צבאיות, ואם היה בידיו מידע אמין שדרך זו תפגע בצורה הפחותה האפשרית באזרחים אך עדיין תשיג בצורה אפקטיבית את יעדה, גם אם היא יודעת מראש שיפגעו אזרחים – מותר לה לפעול כך מבלי שהדבר יהיה פשע מלחמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *