גטו לוד: מפשיעה לשלטון אימה

שני מקרי רצח מזעזעים התרחשו בשבוע החולף בעיר לוד, הרצח של סמיר חיג'אזי לעיני בתו הצעירה והירי באמל חלילי ליד בתה בת השמונה. שני המקרים מזעזעים, ואינם מקריים: במרץ 2009 נורה למוות גבר בן 26, בספטמבר 2009 נורה למוות גבר בן 31, בדצמבר 2009 נורה למוות גבר בן 24, במרץ 2010 נורה למוות גבר בן 30, ביולי 2009 נורה למוות גבר בן 35 ששהה במעצר בית, וכמובן מדובר ברשימה חלקית בלבד. הזוועה היתה כה צפויה, שכאשר סיפר לי על כך אחד מכתבי הטלויזיה, התלוצצתי עמו ואמרתי לו להכין כבר כתבת תבנית בה נאמר "גבר בשנות ה30 לחייו נרצח הלילה ביריות בלוד" עם צילומים של האיזור בלוד ואנשים אבלים, כדי לחסוך לו את הנסיעה אחת לכמה שבועות על מנת לצלם את אותה הכתבה שוב ושוב.

אלא שתגובת המדינה למקרים בלוד אינה טיפול בבעיה בצורה נכונה: השר יצחק אהרונוביץ' החליט להסתייע בשב"כ על מנת לאסוף את הנשק הלא-חוקי, להציב מצלמות אבטחה בכל קרן רחוב ואף הסתייע בראש הממשלה, בנימין נתניהו והעלה צפלין לאוויר על מנת להשקיף על כל העיר מהאוויר. הפתרון של אהרונוביץ לבעיה, שלטענתו נגרמה על ידי צה"ל היתה להגביר את האכיפה.

אלא שפתרונות אלה מציגים שוב ושוב שבמקום להלחם בבעיה, המדינה מעוניינת לשפוך כספים רבים על פתרונות שהוכחו כלא יעילים (השפעת מצלמות אבטחה, לדוגמא, הינה מזערית במיוחד במרכזי ערים, ומחקר חדש יותר מצא כי אינן יעילות כלל) במקום לטפל בצורה ראויה בבעיות אמיתיות בלוד (כמו בעיית הסמים בעיר והשחיתות ששלטה ברשות המקומית, וכדאי לקרוא את כתבת התחקיר של מירון רפפורט בנושא), טיפוח האוכלוסיה, יצירת מקורות תעסוקתיים והקמת מכללה עירונות או אוניברסיטה (ולא, שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה אינה מספיקה). אכן, הממשלה הקציבה 22 מיליון ש"ח לאחרונה עבור החינוך בלוד, אלא שהתקציב צריך באמת להביא לשיפור המצב בעיר, על מנת להרחיק מהפשיעה, על ידי חינוך איכותי, הקמת מנהיגות קהילתית ועוד.

הפתרונות שמציע אהרונוביץ' רק ירתיעו אזרחים נורמטיביים מלהתיישב בלוד: הם יצטרכו לוותר הן על פרטיותם שנפגעה בעקבות הנסיונות העקרים לסילוק הפשיעה, וכן יצטרכו להשאר עם הפשיעה שקיימת בעיר; לכן, מי שיוכל יעזוב את העיר (אם לא עזב כבר) או יעבור לקהילות מגודרות. מנגד, פתרונות המתכוונים לטווח ארוך, של יצירת קהילה חזקה ותומכת, של פתרון בעיות העיר, התחבורה ויחסי יהודים-ערבים בעיר. אף אחד לא רוצה לגור בעיר בה השב"כ, מג"ב והמשטרה מטיילים ברחוב, תחושת הבטחון לא קיימת במצב כזה אלא רק פחד. ועם פחד? עם פחד חיים בגטו.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

4 תגובות ל-“גטו לוד: מפשיעה לשלטון אימה

  1. אולי כדאי להשקיע בשיעורי מחול וסדנאות יצירה בלוד. זה ודאי יפתור את בעיית האלימות.

    בעבריינים אלימים וחמושים מטפלים עם משטרה. זורקים אותם לכלא, ושומרים אותם שם לכל החיים.
    לוד אכן הפכה לבירת הסמים של המרכז. הפתרון הוא לא להלחם בסמים – צעד שרק יגדיל את האלימות של סוחרי הסמים, אלא לבצע לגאליזציה סוף סוף של הסמים. כשסמים חוקיים ימכרו בכל קיוסק בתל אביב, אף אחד לא יוציא מאות שקלים רק כדי לקנות סמים מעבריינים אלימים בלוד.

  2. בעיית האלימות, כמו בעיית הטרור הם שתיהן מסגור מוטעה של השפה.

    אין בעיית טרור, כי טרור הוא תוצא של חברה פתוחה עם חופש דיבור
    (אם לא תסקרו את הטרור אז הוא לא קיים).
    יש בעייה עם אנשים שמבצעים פיגועים.
    מאבק בטרור הוא מאבק בחברה הפתוחה.

    אין בעיית אלימות, כי אלימות היא תוצא של מאבקי כוח בחברה האנושית.
    (כי המדינה יוצרת מחסומי כניסה מלאכותיים לשוק הסמים, רווחי להיות אלים)
    יש בעיה עם אנשים אלימים.
    מאבק באלימות הוא מאבק בחברה האנושית.

לא ניתן להגיב