קשה שלא להעריך את ממשלת ישראל בשבועות האחרונים ולא לקנא במקורביו של ראש ממשלתה, בנימין נתניהו. נתניהו, הורה או ספק הורה לחקור את עובדיו הבכירים ביותר בפוליגרף ולחקור את פלטי השיחות שלהם (ואולי אף להאזין לשיחותיהם). השאלה צריכה להיות כפולה: האם נתניהו בוטח במקורבים אליו במידע רגיש, ולמרות זאת חוקר אותם בצורה הרתעתית והאם באמת בהדלפות המידע על העניינים בתוך לשכתו יש בכדי לפגוע בבטחון המדינה. באם התשובה לשאלה השניה תהא שלילית, הרי שנתניהו משתמש בשירותים החשאיים למניעים פוליטיים מובהקים.

להמצא בחקירה של שירות הבטחון הכללי ככל הנראה אינה מצב נעים וככל הנראה לא מוסיף הדבר לנוחיות העובדים בקרבת ראש הממשלה או לרווחתם. ולכן, בהנחה שלא מדובר בבדיקה שגרתית על מנת לבחון את הסיווג הבטחונים שלהם או דליפה של מידע שיש בדליפתו חשש לבטחון המדינה. אלא, שלמרות טענותיו של נתניהו כי הדליפות עשויות לפגוע בבטחון המדינה, ככל הנראה מדובר בדליפה הקשורה לניהול המשא ומתן עם סוריה. אלא שגם אותה  דליפה, שהתקיימה בספטמבר, אינה דליפה שיכולה לפגוע בבטחון המדינה או לסכן את שלומה.

לכאורה, נראה כי יותר מכל  הדליפות קשורות לאשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, אשר לאחרונה הודלף כי היא טסה לחו"ל במימון משלם המסים, משפיעה על קבלת ההחלטות בלשכת ראש הממשלה ואף מושמצת אישית בגלל יחסה לעובדיה דרך מידע שמודלף לתקשורת על ידי מקורבים.

אם אכן חקירות השב"כ אינן קשורות למידע הבטחוני שדלף אלא דווקא לעיסוק בגברת נתניהו, הרי שיש כאן שימוש בשירות הבטחון הכללי למטרות אישיות ופסולות ודי בכך כדי לומר כי הממשלה מנצלת את כוחה לרעה; ברור שבהתחשב בחשאיות הבדיקות ובהסתרת המידע בנוגע למידע שדלף מהציבור שלא תהיה דרך לעולם לדעת מה היה נושא החקירה של בכירי הלשכה. אלא, שככל הנראה הסמיכות בין פרסום הידיעות על אודות בדיקת הפוליגרף והדלפות בנושא אשת ראש הממשלה מעבירות את הנטל לנתניהו להסביר לציבור מדוע המשטרה החשאית בודקת את עובדיו בפוליגרף.

אם אכן קיים משבר אמון בין נתניהו לעובדיו, ברמה של דליפת מידע בטחוני רגיש, הרי שנתניהו צריך לבחון את עצמו בהתחשב בכך שנמצא כי המדליף אינו מבין יושבי לשכתו. אולי אותו נתניהו מהיקום המקביל, בו חיילים בריטים התאמנו ליד ביתו בילדותו, הוא המדליף.