לדבר עם החמאס: או מדוע נתניהו מסרב להכיר במציאות.

0.
גם בנימין נתניהו וגם אהוד ברק הצהירו בשבוע שעבר כי לא יכירו בחמאס כחלק מהרשות הפלשתינאית: נתניהו אמר "או חמאס או אני" וברק הצהיר כי החמאס הוא ארגון טרור ואין לשתף איתו פעולה. שניהם צודקים, אבל כרגיל מפספסים את העיקר: החמאס הוא אכן ארגון טרור: לא אחת לקח הארגון אחריות על פיגועים וזה מודה בפה מלא כי יש לו שליטה על החייל השבוי גלעד שליט. אולם, יש בעיה אחרת עם החמאס, מדובר בשלטון ריבוני על שטח, שנתפס באלימות ב2007 ואשר זוכה לתמיכה, לפחות חלקית של עמו מאז. לכן, מדינת ישראל חייבת לדבר עם המשטר הרצחני והפושע הזה, כדי להוציא אותו מדרך הפשע, או להכיר בו כיישות מדינית ולצאת נגדו במלחמה. החמאס והפתח אינן הקואליציה היחידה בין גורם שוחר שלום לבין ארגון טרור; גם בלבנון ארגון החיזבאללה הוא חלק מהקואליציה ולצערנו ישראל אינה יכולה לעשות דבר בנושא.

1.
ישראל צריכה ללמוד: ללמוד את שקורה בחודשים האחרונים במזרח התיכון: קולות הדמוקרטיזציה שנשמעים מפריעים לישראל; המדינה מנסה להפחיד אותנו כי תהליך הדמוקרטיזציה מסוכן ועשוי להביא לחוסר יציבות וכי ישראל תעמוד בסכנה קיומית בעקבותן. במקום לברך על הדמוקרטיה, ישראל מוצאת עצמה שוב מתנגדת לה.

2.
הבאה בתור אחרי סוריה היא הרשות הפלשתינאית: סביר להניח שאחרי שכל המדינות סביבנו כבר עברו גל מחאות ציבורית, גם הרשות תקבל את חלקה בדמוקרטיה; החמאס, שידוע בתור ארגון שאינו דמוקרטי במיוחד, יצטרך להסתגל לגל הדמוקרטי ולתת לציבור את הזכויות הראויות לו. מעבר לכך, כדמוקרטיה ריבונית שאינה ארגון טרור, יהיה חייב להפסיק את דרכיו.

3.
ישראל, אבל, מציגה מצב אבסורדי: היא טוענת שאם לא תכיר בכך שהחמאס הוא היישות המנהלת את הרשות הפלשתינאית אזי המצב בפועל לא יהיה כזה. הפורמאליסטיקה, הרצון של ישראל לקבוע עובדות על ידי הצהרה ולא על ידי עשיה, מראה כמה היא מנותקת מהמציאות. רק ראש ממשלה שאינו מבין את עמו יכול להניח שאם לא יכיר בזר הרי שהזר לא יתקיים. כך נתניהו וברק: מניחים שאם העולם לא יכיר ברשות הפלשתינאית אז לא תתקיים רשות כזו; הם מניחים שאם שאר אומות העולם לא יכירו יקרה מהלך קסמים וישראל תחזור לשלוט בשטחים, רק כי הם אומרים כך.

4.
אם ישראל לא תתחיל להבין שעובדות קיימות בשטח והיא צריכה להתמודד עמן, אז כנראה שהיא תהיה הבאה בתור למהומות.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

2 תגובות ל-“לדבר עם החמאס: או מדוע נתניהו מסרב להכיר במציאות.

  1. ברשותך, אגיב לנקודות שלך:

    0. מדוע אנו חייבים לדבר עם גורם שלא רוצה להכיר בנו בשום מקרה? האמנה של החמאס, הבסיס שלהם – קובע במפורש שיש להשמיד את הרשות הציונית. אירן היא הספונסרית הראשית של החמאס וחמאס עזה כפוף לחמאס דמשק. חמאס דמשק הם הקובעים של הדברים (תראה מה קורה עם העיסקה לגבי גלעד שליט: חמאס עזה מסכים, חמאס דמשק לא, אז אין עיסקה). אינני יכולים לכפות על חמאס דמוקרטיה.
    1 ו-2: ישראל צריכה ללמוד? היה לנו שיעור מאוד יקר עם עזה כאשר הממשל הקודם בארה"ב דחף לתת בחירות דמוקרטיות בעזה למרות אזהרותיה של ישראל שהחמאס ישתמש באותם בחירות כפלטפורמת השתלטות. לא הקשיבו לישראל וכולנו רואים את התוצאות היום, כך שאינני מבין מדוע אתה חושב שמה שקרה בסיבוב הראשון לא יקרה בסיבוב השני.
    3. לא מסכים איתך: ישראל מסבירה לעולם ששוב הפלסטינים משנים את הכללים ושההסכם כביכול שנחתם עם החמאס הוא לא יותר מאשליה: החמאס ממשיך כתמול שלשום להכריז על כך שלא יכיר בישראל וימשיך ב"התנגדות" וכל האמצעים כשרים, והפתח מכריז שרק הם יקבעו לגבי ענייני המדיניות, כלומר בקטע הזה לא מוסכם שום דבר, וישראל לא מוכנה להסכים למדיניות של "2 קולות" (חמאס, פת"ח) שצריכים התייחסות נפרדת וסותרת. אם הפלסטינים רוצים לעשות בחירות, אהלן וסהלן, ואחרי הבחירות ישראל תדון עם הממשלה שנבחרת שם, אבל אי אפשר לסגור חוזה עם ראשים כפולים סותרים.
    4. על איזה מהומות אתה מדבר? אינך מרחיב..

  2. אני דווקא מסכים כאן עם חץ בן חמו. אם ההנהגה הפלסטינית רוצה לזכות בהכרה מצד ישראל, שזה למעשה תמצית הדרישות של קלינגר, עליה לשוב ולהרוויח את אימונה של ישראל, אימון אותו איבדה ביושר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *