0.
בשבוע שעבר שונו תנאי השימוש של שירות Twitpic ונגרמה מהומה קטנה על כך. TwitPic, למי שלא מכיר, הוא שירות שיתוף תמונות שמאפשר למשתתפי הרשת החברתית Twitter לשתף עם חבריהם תמונות. אחד היתרונות המשמעותיים של TwitPic הוא API נח במיוחד שמאפשר יצירת שירותים על סמך השירות (שמבוסס, כאמור, או מיועד לTwitter). כך, לדוגמא, שירות Celebrityfindr עובר על תמונות אחרונות שצולמו ופורסמו בשירות ומציג את הידוענים שתמונותיהן מועלות, על סמך אלגוריתמים של זיהוי פנים מבית Face.com. השינוי בתנאי השימוש, אולם, היה דומה לזה שהתנהל כאשר אתר תפוז ספג "מרד גולשים": TwitPic דרשו לקבל מספר זכויות אשר חורגות מהנוהג הרגיל של אתר תוכן גולשים, ובכלל את האיסור של משתתף, לאחר ששיתף תמונה בTwitPic למכור את אותה תמונה לסוכנויות ידיעות או כל גורם מסחרי דומה. מאוחר יותר, תנאי השימוש שונו והאיסור הוסר, אך הותיר סעיף עמום שאומר כי "By uploading content to Twitpic you give Twitpic permission to use or distribute your content on Twitpic.com or affiliated sites".

1.
כדי להבין את הרקע לשינוי, צריך להכניס מספר דברים לפרופורציה ולדבר מעט על שחקנים חוזרים בתחום זכויות היוצרים. TwitPic הוא פלטפורמת תוכן גולשים, יותר מכל דבר אחר. מודל הרווח שלו הוא כפול: ממכירה של תכנים שנוצרו על ידי גולשים לפלטפורמות צד ג' (כמו שככל הנראה תוכנן לעשות עם סוכנות מדיה מסוימת) או על ידי הצגת פרסומות בסמוך למדיה. אלא, שTwitPic, ואולי לאו דווקא בגלל הגולשים, נזכרו טוב מאוד במשהו שהתרחש רק חצי שנה קודם לכן, ועדיף היה שישכחו. הסיפור הזה מלמד אותנו מדוע שחקנים חוזרים בעולם זכויות היוצרים וניהול הזכויות צריכים לעיתים לשכוח מטענות קונקרטיות במקרים משפטיים ולנסות לחשוב על השלכות הרוחב שלהן.

2.
דניאל מורל הוא צלם; ככל הנראה צלם בר-מזל, אשר בזמן רעש האדמה בהאיטי צילם תמונות ראשוניות מהאירוע. את אותן תמונות, כמו רבים אחרים, הוא שיתף באמצעות אתר TwitPic. אלא, שמורל לא חשב לרגע שמישהו אחר יעשה שימוש לרעה בתמונותיו; לאחר מספר שעות תמונותיו של מורל פורסמו בכלל העיתונים עם קרדיט לאדם אחר, אשר ככל הנראה נטל את תמונתיו של מורל והעלה שוב לאתר TwitPic. אלא, שלא היתה זו הפרת זכויות יוצרים מכוונת; אחת מסוכנויות הצילום, Getty Images, נטלה את התמונות מאותו אדם והעלתה אותן למכירה באמצעות שירותי ניהול הזכויות שלה. מורל תבע את Getty ושלל משתמשים אחרים, ואלה בחרו בדרך משפטית לא נכונה (לצורך הפוסט, Getty וAFP, הנתבעות העיקריות, נחשבות גוף אחד, כיוון שהשניה מנהלת את זכויות צלמיה דרך הראשונה).

3.
כאמור, לכל הסיפור הזה היה יכול להיות פתרון קל מאוד (שאינו דווקא קשור לכסף): Getty היתה יכולה לטעון להגנת "מפר תמים", ככזו שרכשה את התמונות בתום לב מאותו צד ג', ולקבל הגנה (כמו, לדוגמא, שוואלה! קיבלה במקרה של א 169908/09 גיל דור נ' יפנאוטו). היא היתה יכולה גם לטעון להגנת השימוש ההוגן (סעיף 19 לחוק זכויות יוצרים) ולטעון שהערך החדשותי בתמונות היה נחוץ לצורך דיווח עיתונאי או חדשותי, ולכן מותר להן לעשות שימוש ביצירה כשימוש הוגן. זו אינה טענה קלושה במיוחד, אלא משהו שבית המשפט רמז כבר במקרה של אסון ורסאי (א 1808/03 קרן נ' ידיעות אחרונות). שם ידיעות אחרונות, הנתבעת, ניסתה לטעון טענה דומה, אך על תמונות שלא היו התמונות החדשותיות. התובע, ככל הנראה, ידע שהגנת השימוש ההוגן תחול שם ולכן לא תבע על תמונות האסון. בית המשפט פסק כי "גם קביעה זו [כי תמונות האסון הן שימוש הוגן – י.ק] נכונה אך בחלקה, שכן, התובעים לא הלינו מעולם על פרסום צילומים מרגעי האסון ממש, אלא על פרסום צילומים מפרקי הזמן שלפני ואחרי האסון, צילומים שאין להם כל קשר לאסון, צילומים שפורסמו ללא ידיעתם וממילא ללא רשותם, ואשר פרסומם הסב להם צער רב, ופגע קשות ברגשותיהם, בפרטיותם, ובזכויות הקנייניות שלהם".

4.
אלא, שלשחקנים חוזרים מאוד קשה לטעון טענות מסוג זה מסיבה פשוטה מאוד: גטי היא מאגר תמונות חזק מאוד, אשר אחד מעיסוקיו הוא לתפוס את מי שמשתמש בתמונותיו שלא כדין; עיסוק אשר Getty מבצעת בהצלחה רבה וכפי שניתן לראות ברשת אף קנה לה שם בישראל. לכן, אם זו היתה מעלה טענה מסוג הטענות שהעלתי כאן היא היתה צריכה להכיר גם שבחלק מהמקרים עליהן היא מבקשת כסף ממפעילי אתרים היא היתה צריכה לסגת (מה שהיה פוגע בכיסה). לכן, מה שGetty עשתה היה שונה.

5.
Getty החליטה לטעון כי תנאי השימוש של אתר TwitPic מרשים לה לעשות את השימוש. לדבריה, היא, כגולשת באתר TwitPic קיבלה את הרשות לעשות שימוש כיוון שתנאי השימוש של TwitPic מרשים לTwitPic לעשות את השימוש עם "אתרים משויכים" (Affiliated), אלא שGetty לא טענה כי היא כזו. בית המשפט, כמובן, דחה את הטענה (Agence France Presse v. Morel, 10 Civ. 2730 (WHP) (S.D.N.Y.; Dec. 23, 2010)) וקבע כי Getty וAFP לא החזיקו ברשיון בר תוקף לתמונותיו של מורל. זו המסקנה היחידה שבית המשפט היה יכול להגיע אליה כאשר הוא בחן את ההסכם. אלא, שכזכור, שירות TwitPic מאפשר API למפתחים שבונים אפליקציות עליו.

6.
וכאן עולה השאלה המדויקת: עד כמה API ורשיון API יכול לאפשר לשירותים להציג תכנים מהשירות המקורי? כלומר, אם אני מפתח של קליינט Twitter לטלפון סלולרי, היכן בדיוק מצויה הרשות שלי לעשות שימוש בתוכן המשתתפים באתר Twitter? תנאי השימוש של TwitPic מכילים סעיף עמום שאומר:

"You also hereby grant each user of the Service a non-exclusive license to access your Content through the Service, and to use, reproduce, distribute, display and perform such Content as permitted through the functionality of the Service and under these Terms of Service".

סעיף דומה קיים גם בתנאי השימוש של אתר YouTube ובאתרים רבים אחרים. אלא, שהוא עמום מדי: מה יקרה אם Getty יפתחו מנוע שדומה לCelebrityfindr שנדון קודם? האם אז יהיה מותר להם לשכפל (אשר מותר בתנאים) דרך "הפונקציונאליות של השירות" את התכנים ולהציג אותם לציבור? יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, מה שברור הוא שתנאי השימוש כאן בעייתיים.

7.
יתר על כן, Getty היתה צריכה להבין את הבעייתיות הזו כאשר היא נכנסה לתביעה ובמקום לעשות את מה שהיא ממליצה כל כך הרבה פעמים לצד השני ולהתפשר על סכום מופרך רק כדי להמנע מדיון משפטי, החליטה להעלות טענות מצחיקות (במקום להעלות את הטענות האמיתיות שהיו שומרות עליה).