בזמנו כתבתי עבודה סמינריונית שמדגימה איך כללי העריות נוסחו בתקופת בית דוד על מנת להמליך את הבנים הנכונים ולהוציא בנים אחרים כחוטאים. הרעיון נשמע מחריד, אולם מחומר הראיות כחוקר אפוסטפריורי יכלתי לדלות את כל הראיות שרציתי מטקסטים, יכלתי להסתמך על פרשנויות מאוחרות ויכלתי להשתמש בכלים כמו חשד סביר.

במשפט הפלילי לא כך. יש להוכיח בצורה חד משמעית – או אשם או ספק סביר. ובכל מקרה, יש להוכיח כמה שיותר מהר.

היום, פתאום, שלושה חודשים לפני הבחירות צצה לה ראיה נוספת וחדשה בפרשת מרטין שלאף. פתאום, ללא כל הודעה מוקדמת. לא יכול להיות שמדובר באיזה נסיון לספין תקשורתי? לא יכול להיות שמדובר בראיה סתמית שלא שווה כלום? לא יכול להיות הרבה דברים?

שלא תבינו אותי לא נכון. שרון הוא חף מפשע עד שלא יוכח אחרת (למעט פשעי המלחמה שביצע, שבהן כבר 'הורשע' על ידי ועדה ציבורית). הדבר הנכון לעשות במצב של חשדות וראיות לכאורה הוא לוותר על החסינות ולעמוד לדין כאחד האדם.

שלטון החוק אומר שלא רק שכולם כפופים לאותו חוק, אלא שגם רשויות השלטון כפופות לחוק זה. על המשטרה ומערכת המשפט להמנע ממשוא פנים לכיוון זה או אחר ולדאוג שראש הממשלה יקבל משפט צדק. על ראש הממשלה, מאידך, לעמוד לדין ולברר את אשמתו. יצא זכאי – כבודו עמו ויוכל לעמוד לבחירות, יצא חב – ילך לבית הכלא במקום לבית הכסא.

עד שלא יוכח אחרת, אמנם, שרון הוא חף מפשע ולא ראוי להנהיג את המדינה לא כי הוא עבריין, אלא כי הוא ראש ממשלה רע.

כמו בית דוד באותה התקופה, גם שרון מנסה לעצב את ספר החוקים – לקבוע סטנדרטים של התנהגות שהעם מוכן לקבל. העם רוצה מנהיג חזק, רודן קטן שימנע זכויות אדם – רק כך הסמולנים האלו יקבלו את מה שמגיע להם. ובינתיים, בת שבע נאלצת לבגוד בבעלה, בכדי לרצות את המנהיג החזק. בינתיים, אמנון אונס את אחותו כדי להיות ה-מנהיג ה-חזק, בינתיים אחיתופל מייעץ לאבשלום – באם רצונך להשתלט על המלוכה – אנוס את נשות אביך ופלגשיו.