הסיפור של בני משפחת פרג' הוא כל כך משעשע, שאם הוא לא היה אמיתי היו צריכים לכתוב אותו. לטענת בני המשפחה, הגב' אמירה פרג' (ז"ל) נורתה למוות על ידי כוחות צה"ל. בני משפחתה פנו לבית המשפט בנצרת על מנת לתבוע את משרד הבטחון בגין נזקיהם (להזכירכם, חוק האינתיפדה אמור היה למנוע תביעות מסוג זה ונפסל בבג"צ 8276/05 עדאלה נ' שר הבטחון ואח'). אלא, שמשרד הבטחון הודיע כי בני המשפחה לא יוכלו להגיע לדיוני בית המשפט להעיד כיוון שמדיניות משרד הבטחון היא לא להתיר כניסה ארצה של תושבי הרצועה, למעט מקרים יוצאים מגדר ‫הרגיל, כגון לשם קבלת טיפול רפואי במקרים חריגים בחומרתם. לכן, ביקשו בני המשפחה להעיד באמצעות כינוס וידאו (וידאו קונפרנס).

בית המשפט השלום בנצרת אישר את החלטתם, אבל משרד הבטחון לא השלים עם כך וערער. השבוע פסק בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין רעא 35950-04-11 משרד הבטחון נ' עזבון המנוחה אמירה פרג' וקיבל את ערעורו של משרד הבטחון. בית המשפט שולח, בסופו של דבר, את התובעים לבג"צ לעתור כנגד מדיניות משרד הבטחון, לאחר שמבהיר כי עדות בוידאו היא חריג שיש למצות את כל האפשרויות בטרם ישתמשו בו: "‫כי כל עוד החלטה זו של המדינה שרירה ועומדת, ולא נקבעה פסלותה בידי‬ ‫ערכאה מוסמכת, אין בידי לקבל כל טענה המופנית כלפי המדינה, כאילו הינה מונעת, בכובעה‬ האחד, את כניסתם לישראל של מי שמבקשים לתובעה בכובעה האחר, כמי שמבקשת לסכל תביעות‬ שכאלה‬".

בית המשפט משחק תמים ופוסק כי "‫מתן היתר להעדת עד מרחוק ניתנת כאשר העדות נמסרת במדינה ‫שהיא עצמה מדינת חוק, שניתן לדעת האם לפי חוקי המקום אסורה עדות שקר וכד'. במקרה‬ שלפנינו לא הוכח, כי כאלה הם פני הדברים".

כלומר, בית המשפט תומך עצמו בשתי יתדות בעייתיות ורעועות: הראשונה היא כי משרד הבטחון יעתר לבקשתו של אדם אשר תובע אותו ויאשר את כניסתו לישראל, השניה היא כי כיוון שרצועת עזה אינה מדינת חוק, הרי שלא ניתן להניח כי אדם לא יעיד עדות שקר. הבעייתיות כאן היא ביחס של מערכת המשפט הישראלית לפלשתינאים בכלל, אבל גם לאמירה מול שאר העולם כי בישראל אין לצפות כי מי שאינו ישראלי יזכה למשפט צדק.

אכן, לעיתים נדירות בלבד הרשה בית המשפט עדות בכינוס וידאו (א 8393/06 Roch Diagnostics נ' יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה בירושלים, בשא 1289/07 מ.ג.ש חברה לשיווק מזון נ' אחמד ח'אלד פריד) וברוב המקרים דחה את הבקשות (רעא 3810/06 י. דורי נ' שמאי גולדשטיין, תא 7010/05 רס.אא. יזמות נ' כהן תמיר, א 284/05 רות סיימון שרף נ' בנק לאומי, רק לדוגמא). אבל, בית המשפט רומז לתובעים אשר נגרם להם נזק על ידי צה"ל כי בתי המשפט בישראל אינם המקום הראוי.

הבעיה כאן היא הלגיטימציה של ישראל. בעוד שרבים וטובים, ובראשם צאר החוץ אביגדור ליברמן, טוענים כי ארגוני השמאל עושים דה-לגיטימציה לישראל הרי שהתשובה היא שהמוסדות הישראלים עושים זאת: משרד הבטחון אינו מאפשר ניהול משפט אמת וצדק בו ניתן יהיה לברר האם הוא באמת ירה וגרם למותה של פלשתינאית אלא מעדיף להשמר בטיעון בטחוני. זו המדינה שאנו חיים בה, ואנחנו כאן כדי לשנות אותה.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]