גיבורים נמדדים בסיכונים שהם לוקחים לטובת הכלל ולא בתועלת שצומחת לחברה מהפעילות שלהם. לכן, המתמחים לרפואה הם הגיבורים האמיתיים של המחאה הזו. לטובת עתיד טוב יותר, ומתוך ראיה רחבה, המתמחים הגישו מכתבי התפטרות כיוון שאין הם מסוגלים לעבוד כך.
אתמול, נכנסה לתוקף התפטרותם של מאות מתמחים לרפואה במחאה על תנאי העסקתם. כחלק מהמחאה הציבורית על תנאי העסקת הרופאים, אשר הובילה למצב מערכת הבריאות כיום, ולאחר שהגיעו הרופאים הבכירים יותר להסדר עם משרד האוצר, הגיעה העת לדבר על מצבם של החוליות החלשות ברפואה. מדינת ישראל ביקשה בשבוע החולף צווי מניעה נגד התפטרותם של אותם מתמחים בטענה כי מדובר בשביתה לא חוקית, אלא שהמדינה צריכה לקחת בחשבון משהו קטן: לא מדובר בשביתה אלא מדובר בפיטורין.
המדינה, בהיותה המעסיק היחיד במשק שמעסיק מתמחים ברפואה (שכן אלה אינם יכולים לפתוח קליניקות פרטיות או להתמחות בכאלה), יצרה מונופולין לעיסוק: כל אדם שמעוניין לעסוק ברפואה חייב להתקשר עמה בהסכם ולקבל את תנאיו. ככזה, המונופולין יוצר פרמידה נצלנית לפיה הסטנדרט הוא שבתקופת ההתמחות הרופא ירוויח קרוב לאפס, כדי שלאחר מספר שנים, כאשר יהיה מומחה, ירוויח מרפואה פרטית.
ההסדר עצמו הוא בעייתי ולא בהכרח נכון לחברה, אבל זהו ההסדר שהמדינה כפתה על המתמחים ועל הרופאים. סטודנט לרפואה, אף אם ירצה לעבוד רק ברפואה הציבורית כשיהפוך למומחה, לא יוכל להרשות זאת לעצמו בלי לבצע חלטורה כאן ושם בטיפול פרטי. לכן, את הפרמידה הזו ביקשו המתמחים לעצור. בתי המשפט אף הכירו בסקטור מסוים של עובדים כבל יכולת להתאגד בנפרד (עסק 23/10 אקרשטיין נ' כח לעובדים).
למרות זאת, החליט בית הדין הארצי לעבודה אמש (א') כי התפטרותם של המתמחים לרפואה אינה חוקית, תוך שהוא מכיר בזכותם להתפטרות אינדיבידואלית: "זכותו של אדם בישראל לעבוד וכחלק מהותי הימנה קמה אף זכותו להתפטר. אלה הן זכויות יסוד חברתיות ובסיסיות הנגזרות מהזכות החוקתית לאוטונומיה אישית של העובד ומן הזכות לכבוד והמעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק. לפיכך, אין מונעים מאדם להתפטר ולסיים את יחסי העבודה בינו לבין המעסיק" (סעק 722-09-11 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הרפואית בישראל). למרות המשמעות הפורמאליסטית, שפוסלת את התפטרות המתמחים דה-פקטו, החלטת בית המשפט באה מנסיבות צורניות נטו: המתמחים, משום מה, בחרו שמכתב הפיטורים שלהם לא יעמוד בדרישות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות והפקידו בידי משרד עורכי הדין שייצג אותם מכתב שמאפשר לו לחזור בו מההתפטרות בנסיבות מסוימות.
מהנסיבות האלה, החליט בית הדין לעבודה (בצער רב, כדין), כי התפטרות המתמחים אינה חוקית. הנסיבות הצורניות אינן חוסמות את המתמחים כעת מלהתפטר שוב בהתפטרות אותנטית, וזה הצעד המתבקש במידה והם מעוניינים באמת בזכויות העובדים שלהם.
אלא שהתפטרות המתמחים היא צעד מחאה לגיטימי, צעד בלתי הפיך שמסביר למדינה את הנזק מאי-העסקת מתמחים מצד אחד, ואת הנחיצות שלהם. לא מדובר בסחטנות אלא באי כניעה לסחטנות של המדינה. הבעיה היחידה היא המתמחים שאינם לוקחים חלק באותה סולידריות ומעדיפים את הרווח הזמני והרווח העתידי על רווחת ציבור המתמחים לרפואה.
רק טענה צורנית אחת יש לי כלפי המדינה: זו בחרה, משום מה, לא לצרף את הרופאים המתפטרים להליך המתנהל בפני בית הדין; בכך, לטעמי, יש פגום בהתחשב בכך שמכתבים אלה היו אישיים והיה על בית הדין לשמוע כל אחד מהם.
לא הבנתי את ההבדל בין מכתבי הפיטורין המקוריים שהם הגישו למה שהגישו עכשיו. יש מצב שתסביר את זה רגע?
תודה!
אסף,
בפסק הדין יש תיאור די מדויק, אבל העיקר הוא שהמכתבים הוגשו כולם באותו נוסח, נכתבו על ידי אותו משרד עורכי דין והכילו שני עמודים של התחייבות בלתי חוזרת לא למשוך את המכתב אלא בהסכמה של העמותה (או משהו בסגנון, בערך).
מעבר לכך, בניגוד לחוק הודעה מוקדמת, לא צוין תאריך סיום העבודה.
יהונתן, היבט חשוב שלא התייחסת אליו – לפי פסק הדין, בתי החולים הבטיחו למתמחים את מקום העבודה שלהם חזרה, לאור תום תקופת "ההתפטרות". אני לא חושב שזה צורני אלא מהותי. המהות האמיתית של פעולת המתמחים אינה התפטרות – הם אינם עוזבים באופן קבוע את מקום עבודתם אלא מבצעים פעולת מחאה ארגונית. הרי שבמצב רגיל, עוזב שהיה עוזב מעסיק ועקב כך גורם לו נזק בלתי כבד ביותר (שזה הנזק שייגרם עקב עזיבת המתמחים) לא היה מועסק על-ידי אותו מעסיק בעתיד בשום תנאי. אגב, אין בכך לומר שבנסיבות אלו היה צריך למנוע ההתפטרות, אלא שצריך לומר בבירור מהי מהות העניין.
עוד הערה – אני מתקשה לקבל את ההתמקדות בתקופת ההתמחות, להבדיל מקריירה שלמה. אם מישהו יגיד לי שנגד בצה"ל שמקבל 10,000 ש"ח בחודש מרוויח מעט, ולא יתייחס לכך שהוא פורש בגין 45, זו תהיה הצגה חלקית ומטעה. באופן דומה, צריך להבין את כל המבנה התעסוקתי של הרופאים משלב ההתמחות ועד סוף הקריירה ועל רקע זה להסיק מסקנות. אני לא מבין בזה מספיק, אבל חושב שהתמונה הרבה יותר מורכבת ממה שמוצגת על-ידי המתמחים.
ולבסוף, אני בהחלט מזדהה עם טענת המתמחים לגבי היקף שעות העבודה שלהם בחודש. אין שום הצדקה לתורנויות הממושכות, ואת זה צריך לשנות ולאלתר.
יובל,
ההבטחה של בית החולים אינה מענייני במקרה זה. אבל: אני לא מקבל את הערתך בסוף, מעביד שמעביד תקופה מסוימת עובד בצורה נצלנית כדי לתגמל אותו בעתיד (ושוב: אצל רופאים התגמול הוא לא הוגן גם בהמשך) אינו מעסיק הוגן. מעסיק שדורש את העובד לעבוד שעות נוספות אינו מעסיק הוגן ומעסיק שלא נותן לעובדיו אלא אפיק קידום אחד אינו מעסיק הוגן.
הי. תודה על התגובה. לא הבנתי את החלק הראשון של תשובתך, לגבי הבטחת ביה"ח. אני מתקשה לקבל את הביטוי "העסקה נצלנית" על העסקה בשכר של 20,000 ש"ח בחודש. ודאי כשאני רואה כמה מרוויחים אחרים בשירות הציבורי בישראל. אני מסכים להערה לעניין השעות הנוספות והכוננויות. את זה צריך לשנות, ומהר. אגב, אין גם התייחסות לכך שלימודי הרופאים מסובסדים הלכה למעשה על-ידי המדינה בצורה משמעותית, לאור השיוויון בעלות הלימוד באונ' בין סטודנט לרפואה לבין סטודנט למשפטים לדג', על-אף שהמשאבים המושקעים בכל סטודנט שונים באופן מהותי.
יהונתן: מקריאה של הדיוט בפסק הדין, נראה כי בית המשפט נזקק לתרגילים והמצאות כדי להכריע לטובת המדינה, ולכן נטפל לזוטות, כמו אופן הגשתם של המכתבים. הרי נראה שהמתמחים אכן התכוונו להתפטר, שכן לא נסוגו מהתפטרותם גם כשהיתה צריכה להכנס לתוקף.
כפי ששמעתי פעם מאפרים דוידי: המערכת מבקשת לשמר את הקיים.
למעשה, נדמה שכוונתו של בית הדין היא כפי שכתב סגן הנשיאה בעמוד 37: ״אפילו היה ניתן תוקף משפטי למכתבים אלה, ספק עדיין אם היה מקום מצידנו לאישור התפטרותם של כאלף מתמחים ביום אחד כאיש אחד מתוך התעלמות מצרכי מערכת הבריאות ואשר יקרה בה לאחר התפטרותם ,חרף זכותם להתפטר.״
כלומר, בית המשפט רומז על העדפה של שלמות הרפואה הציבורית על זכותם הפרטית של הרופאים להתפטר מעבודתם.
אני הדיוט, ולכן איני יודע אם זה אפילו בסמכותו של בית הדין לפסוק בהתחשב בכך (שכן הוא אמור לפסוק בענייני משפט עבודה וביטוח סוציאלי, ולא בעניינים הנוגעים לכלל הציבור. לצורך זה יש את בג״צ)
יובל: מעט מהמתמחים (ואף מהרופאים המומחים) מרוויחים 20,000₪ בחודש מעבודתם ברפואה ציבורית.
I guess there's a lot of spinning and misinformation around the numbers, but please see the data released by the Israeli Medical Association here:
http://www.ima.org.il/Heskem/ViewCategory.aspx?CategoryId=5906
שי,
אני מאמין שאם הנסיבות היו שונות והמכתבים היו מנוסחים בצורה שונה, בית הדין לא היה נזקק לאשר את עמדת המדינה. מנגד, מתמחים רבים היו יכולים לעתור נגד אי צירופם כמשיבים לבקשה ולבקש את פסילת ההחלטה כיוון שלא התקיים הכלל שדורש את שמיעתם בכל הליך שפוגע בזכויותיהם. או שהם מאוגדים, ואז אפשר לראות את הארגון כמייצג שלהם, או שהם לא, ואז צריך לתת להם את הזכות ברמה האישית.
מקריאתי את החוק, נדרש כי הודעה תנתן בכתב, ותציין את יום הוצאתה ואת יום כניסתה לתוקף של ההתפטרות. איני מוצא שם איסור על התפטרות קולקטיבית, או באמצעות נאמן למשל.
אלא שפסק הדין הולך וסובב בדיוק סביב הנקודות הללו. לי זה נראה כאילו בית הדין מנסה למצוא חור להרחיב כדי לבטל את ההתפטרות, שכן לפי נוסח המכתבים המובא בפסק הדין, נראה כי הדבר היחיד החסר בהם הוא תאריך כניסתם לתוקף של ההתפטרות. לדעתי זהו פגם טריוואלי, כיוון שברגע שניתן תאריך מסירת המכתב, נראה שברור שההתפטרות היא חודש לאחריו.
התחושה שלי, בעקבות אותה הערה של סגן הנשיאה (ולא רק), היא שגם אילו מכתבי ההתפטרות היו ללא רבב טכני, הרי שבית הדין היה מוצא אמתלה לפסול אותם.
ולכן זה חשוב, כי אני חושש שלו כל עובדי חברת פלוני בע"מ היו מגישים מכתבים דומים, הרי שבית הדין לא היה מוצא מקום לדחות את התפטרותם (להבנתי, זה היה המצב בפרשת אלקו המוזכרת בפסק הדין).
יהונתן קיימים בפוסט מס' אי דיוקים שמקורם קרוב לוודאי מהסיקור התקשורתי שלא היה תמיד מדויק (כמתמחה שהיה עד לתהליך אני יודע את זה). אמי רוצה להדגיש מספר נקודות:
1. רוב המתמחים לא נאבקים רק בשביל עצמם בלבד, לבם של בכירים רבים הוא עם המתמחים אך לבכירים יש הרבה מה להפסיד אם יתפטרו (זכויות פנסיה וכו'). בניגוד למה שהוצג בתקשורת אין פילוג בין מומחים-מתמחים בין "תומכי ההסכם" ובין "מתנגדי ההסכם" קיימים הן מומחים והן מתמחים.
2. ההסתדרות הרפואית (שראשה ד"ר אידלמן) אינה מחוייבת להיענות לדרישות הרופאים אף אם רוב הרופאים מתנגדים להסכם, כל עוד "מוסדות הר"י יאשרו את ההסכם"… הבעיה שנציגי הר"י לא נבחרו בבחירות ישירות אלא דרך בחירת נציגי ועד מקומי וכו'… לפי התקנון הדחת יו"ר הר"י היא תהליך חותר מורכב מהדחת ראש הממשלה. אין סטטיסטיקה רשמית אך אף אם רוב הרופאים מתנגדים להסכם הר"ח אחנה מחוייבת להיענות להם.
3. מרש"ם ("נציגת נמתמחים") הוקמה עמותה לפני מספר שנים ע"י מתמחים שרצו לקדם את מעמד המתמחים בישראל (בלי לצאת ממסגרת הר"י). לא היתה היענות גדולה מצד כלל המתמחים ואפילו לדף הפייסבוק שלה לא נרשמו הרבה אנשים. עם תחילת "מרד המתמחים" הצטרפו קרוב לאלף מתמחים לעמותה (ושילמו דמי חבר – אין לי מספרים מדוייקים) במטרה שהיא תהיה מספיק גדולה ע"מ שתוכר כאירגון יציג. בית הדין לענייני עבודה קבע שאין מקום לאירגון יציג נוסף. לא קראתי את פרוטוקולי בית המשפט (או החלטתו) אבל כנראה הובהר כי אין סיכוי למהלך זה כי מאז לא הופסקו הנסיונות "לגייס" עוד חברים בעמותה ולהפוך לאירגון יציג. הרושם שלי שלא יוכר אירגון יציג של מתמחים בלבד.
4. הממשלה אינה המעסיק היחיד שמאפשר התמחות, התמחות צריך לעשות בבית חולים בד"כ (יש יוצאי דופן – רפואת משפחה למשל שעושים גם במרפות אבל כוללת תקופה של כשנתיים בתי חולים – ). קיימים מספר מעסיקים שבבתי החולים שלהם יש מחלקות מוכרות להתמחות. לרוב אלו בתי חולים ממשלתיים (כמו רמב"ם, איכילוב, תל השומר…) או של שירותי רפואה כללית (לשעבר קופ"ח כללית) אך קיימים גם בתי חולים "ציבוריים" בבעלות פרטית (בד"כ של כל מיני עמותות) כמו הדסה, לניאדו וכו'… לפי המידע שלי המדינה, שירותי בריאות כללית ועמותת הדסה הם צדדים בהסכם ולכן כמעט ואין אפשרות להיות מתמחה בתנאים שונים (בבתי חולים "פרטיים-ציבוריים" קטנים ייתכן ותנאי ההעסקה יהיו גרועים מההסכם).
5. עד כמה שידוע לי בנוסח מכתב ההתפטרות לא היתה התחייבות לו למשוך את המכתבים, במפגש עם עו"ד טל קרת (שניסחה אותו) הובהר לנו שהמכתב אישי ונוכל למשוך אותו, ושלמעשה לחלק של "הערבות ההדדית" אין למעשה תוקף משפטי… בכל זאת לא כל מכתב נחתם אישית ע"י מתמחה והיתה החלטה אישית, לא היה לחץ על מי שסירב לחתום או מי שמשך את המכתב (סופר לי שמתוך כאלף שלושה אנשים משכו את המכתבים)… כל אחד ידע על מה הוא חותם ולמרות הנוסח הזהה מדובר בהחלטה אישית של כל אחד ואחד.
6. לא כל המכתבים הוגשו באותו יום ולא היו אמורים להיכנס בתוקף באותו יום, אני יודע אישית על מכתבים שהוגשו אפילו ב-1 לספטמבר בלי החלק של "הערבות ההדדית"). היו דיווחים בתקשורת שמכתביהם של כ-700 מתמחים ייכנסו בתוקף ב-4 לספטמבר השאר היו אמורים להיכנס לתוקף אח"כ.
7. כל העניין של ההבטחה לקבל את המתמחים בחזרה הוא לא מדוייק ומבוסס על רכילות ושמועות. המעסיקים (הממשלה, קופ"ח כללית) לא הבטיחו דבר כזה (היו אפילו דיווחים בתקשורת על הצהרות שלא יקבלו אותם בחזרה). לא ידוע לי על הצהרה פומבית של מנהלי בתי חולים שיקבלו מתמחים בחזרה למרות שהיו כל מיני שמועות כאלה שפורסמו בכלי תקשורת – ולמרות זאת מדובר בסכ"ה בפקידים של אותם מעסיקים.
8. מתגובות בפייסבוק של אנשים שנכחו בדיון נדמה היה כי השופטים נאחזו בכל טעות טכנית ע"מ לבטל את ההתפטרות. הרושם של אנשים רבים הוא שהם החליטו מראש ורק חיפשו טיעונים משפטיים מתאימים.
9. לא קראתי את פסק הדין אך ממה שפורסם בתקשורת נדמה לי שחלק מהטענות המשפטיות התבססו על עובדות לא נכונות – צורת ההתארגנות וכו' – ומהם הוסקו מסקנות שאינם נכונות – שמדובר בשביתה במסווה מה שלא נכון. בכל זאת היעדר מיון תתאריך סיום העבודה במכתב היא הטענה הכי חזקה – בכל זאת מדובר בטענה צורנית מאוד.
בהקשר לכספים שניתנים לרופאים.
יובל רציתי להגיב לך בקשר לכספים, בייחוד בגלל האינפורמציה המוטעית שניתנת בתקשורת.
בקישור שאתה שמת יש סימולציות של הר"י.
אני חושב שכדאי שתשים לב טוב טוב למספרים ותבין אותם.
בסימולציה שלהם לא רשום לאיזו תקופה היא מתבצעת.
אני חייב להודות שאף אחד עדיין לא הצליח לשחזר את המספרים שלהם (אני לא רופא, אבל עוקב אחרי המאבק בדף שלהם).
כפי הנראה הסימולציות הן לעוד 8 שנים.
בנוסף העליה הרוחבית שעליה מדובר היא 32% ל 8 שנים, שזה 4% לשנה.
יש האומרים 3.5%, לא הצלחתי להבין למה לא 4.
זה ממש לא משנה, כי האינפלציה הצפויה היא 2.7% לאותן שנים.
כלומר בתום התקופה הם למעשה יקבלו עליה של כמה אחוזים ריאלים בודדים.
בשנה הקרובה מדובר על עליה של בערך שניים עד 3 שקלים למשכורת (תלוי בדרגה, תקן וכו…).
משכורת הבסיס שלהם היא 5,000 (כלומר משכורת בלי תורניות, וסליחה תורניות זו למעשה עבודה שנייה).
אתה מוזמן להיכנס לקישור הבא ולראות את כל ההסכם והנספחים (בנספחים תמצא את משכורות הבסיס):
http://www.betterkehila.info/
הפער בין מה שנרשם בתקשורת למציאות הוא גדול.
ההסכם ממשיך לעשות את מלכודת הדבש הכל כך ידועה.
לא נשלם לך יותר מדי אם אתה רוצה לעבוד נורמלי, אבל אם אתה רוצה למכור את נשמתך לבית החולים, אנחנו מוכנים לשלם עבור נשמתך הרבה כסף…
(עבור התורניות יש עליה יחסית משמעותית במשכורת, כי הם יודעים שאי אפשר לרדת ל 6 תורניות, אז הפתרון היה להעלות את הפיתוי וכך לטעון שבעצם הכל מגיע מהרופאים ולא מהאוצר / בית החולים).
יובל
אף מתמחה לא מרויח 20000 שקל לחודש. לפעמים עם הרבה מאד תורניויות ניתן להגיע ל 18000 שח ברוטו וזא זה עבור יותר מ 330 שעות עבודה.
מדובר למעשה ב 18000 ש"ח עבור שתיים וחצי מישרות בלי שום אפשרות לחיים נורמלים.
אתה צודק יש המון דיספאינורמצייה. ולכן אני מציע לך לחפש את האמת בתלושים.
ואני מחזיק הרבה כאלו ביד של אשתי.
אני לא מכיר שום עיסוק אחר ברמת ההשכלה הזו שעובדים 330 שעות בחודש (לא מבחירה, אלה שהמערכת מכריחה אותך לבצע אותם) ומקבלים כלכך מעט.
זו עבדות לשמה.
דני וגיא, תודה. התמונה העובדתית אכן לא ברורה. חבל שהצדדים השונים לסכסוך לא פועלים להבהיר אותה לציבור. כמי שעקב מקרוב אחרי מעקב הפרקליטים, ראיתי שהאוצר אינו טומן בידו בצלחת הספינים והנתונים הלא מדוייקים, כך שאני לא אהיה מופתע אם גם כאן הנתונים המוצגים מטעם אינם מדוייקים. אני כאמור גם מסכים לכך שאף אחד אינו צריך לעבוד את היקף השעות הנדרשות מציבור המתמחים. עדיין, אני חושב שצריך להסתכל על הקריירה בשלמותה (וגם כאן, אינני יודע נתונים ברורים), ועל השכר המשתלם לעובדי מדינה אחרים.