[בזמו שהפוסט הזה נכתב מתנגן במחשב Angel Monster של Buckethead, אני מציע שתקליקו ותקשיבו] קריקטורה מאוד פופלורית שהתפרסמה בשבועות האחרונים גורמת לי לחשוב יותר ויותר על השאלה של היחסים העדינים בינטרנט בין עוסק, לקוח ומוצר. כלומר, התפיסה שלנו בדיני הצרכנות של מי הוא העוסק, מי הלקוח ומי המוצר. המקום האחרון שהמחלוקת הזו הגיעה לדיון הוא בתביעה של הסופר יונתן בראונר נגד גוגל. בראונר הגיש בקשה לתביעה ייצוגית כנגד גוגל בטענה שזו מפרה את זכויות היוצרים של הסופרים בפרויקט Google Books. אתמול (רביעי), דחה בית המשפט המחוזי את התובענה בטענה כי בראונר אינו לקוח של גוגל וזו אינה עוסק בנוגע להוצאת הספרים (תצ 11319-04-11 Google Inc נ' בראונר)

ככל הנראה, וזו דעתי המוזרה, הטעות של בראונר לא היתה בבחירת התביעה הייצוגית אלא בצורה שבה הוא ניסה להגדיר את היחסים בינו לבין גוגל. לדעתי, כן: יש יחסי צרכן לקוח בין בראונר לגוגל, ולכן אולי אי אפשר להחיל את חוק תובענות ייצוגיות, אבל ברור שיש כאן יחסי צרכן-עוסק. בראונר הוא העוסק וגוגל היא הלקוח, אולם.

בית המשפט פוסק כי "‫במצב מעין זה , נכון יהיה יותר לסווג את בראונר , או כל‬ ‫בעל זכויות אחר דוגמתו , כספק של גוגל , באשר זו קולטת את פרי יצירתו ומעמידה‬ ‫אותו או את חלקו , במתכונת כזו או אחרת , לטובת ציבור לקוחות יה".

עכשיו, התביעה של בראונר אינה המקרה הקלאסי לדון בבעייתיות של החוק, אבל דמיינו תביעה ייצוגית נגד פייסבוק: זו תטען כי המשתמשים אינם באמת לקוחותיה, אלא המפרסמים (וזה כנראה נכון) ולכן לא ניתן יהיה לתבוע נגדה בעילה צרכנית. לכן, מה שדרוש הוא תיקון קל של התוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, זו שמגדירה באיזה מקרים מותר לתבוע בצורה ייצוגית.

[כאן פיבלשתי בטעות לפני שסיימתי את הפוסט, חכו]

אם הסעיף הראשון בתוספת, שאומר "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" יוחלף ב"תביעה על פי חוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבין עוסק לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו", אזי מה שיצא הוא שמקרים כמו בראונר ידונו וישמעו. מנגד, צריך לבחון בדיוק מה המשמעות של מקרים כאלה לזכויות הצרכניות שלנו.