0.

"א': תגיד, מתי קו 70 מגיע?
ב': לדעתי עוד 5 דקות".

1.
עצרו לרגע לחשוב כמה פעמים ביום אתם משתמשים בביטוי "לדעתי"; דעה, על פי ויקימילון היא "מחשבה אישית אשר גובשה לגבי נושא או סוגיה מסוימת"; לא מדובר על מה שאדם יודע (וראו דיון יפה על כך באתר 'השפה העברית'), אלא על הלך רוח חשיבתי. זו גם הסיבה שדעה, בגלל שהיא מחשבה לגבי סוגיה מסוימת, מקבלת הגנות בחוק שהמעשה או העובדה לא. לדוגמא, סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע מגבש את חריג הבעת הדעה כהגנה מתביעת לשון הרע.

2.

"א': מה אתה חושב על הריצה של משה כחלון במפלגה עצמאית?
ב': לדעתי הוא יפסיד בבחירות ולא יעבור את אחוז החסימה".

3.
לפעמים, כשאנחנו משתמשים בביטוי "לדעתי", אנחנו אמורים לומר "להערכתי" או "למיטב שיפוטי". אם דעה היא מחשבה אישית, אז התנהגות עתיד וחיזוי עתיד לא יכולים להכנס ככאלה. אחת הסיבות, אבל, שאנחנו משתמשים בביטוי "לדעתי" במקום "להערכתי" היא כי בעוד הערכות יכולות להיות שגויות, הרי שחונכנו לכך שדעות תמיד נכונות: דעה לא יכולה להיות טעות ואף פעם אי אפשר להסתבך עם דעה. וזו הבעיה שלי עם הביטוי: דעה, עם כל הכבוד, אינה הערכה; לדעתי, אנשים משתמשים בביטוי הזה הרבה יותר מדי, ולהערכתי הם משתמשים בביטוי גם כשאינם מביעים דעה.

4.
הסיבה לכך? אין לי ספק שהמשפטיזציה של החברה תרמה מעט לכך. "חופש הביטוי אינו רק החופש לבטא או לשמוע דברים המקובלים על הכל. חופש הביטוי הוא גם החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, אשר הציבור סולד מהן ושונא אותן" ((בג"צ 399/85 חבר הכנסת הרב מאיר כהנא נ' הועד המנהל של רשות השידור פ"ד מא(3), 255); כך הביע בית המשפט את דעתו ופתח פתח מעניין לכך שכל אדם יביע את דעתו. בית המשפט העליון עוד פסק כי " הלכה פסוקה היא כי על הטוען להבעת דעה להראות כי נתקיימה בדבריו הבחנה בין היסוד העובדתי לבין היסוד של הבעת הדעה. ההבחנה בין עובדות לבין הבעת הדעה צריכה להיות ברורה … בעבר כבר הובעה העמדה כי אי הבחנה בין עובדות לבין הבעת דעה בכתבה לא תשלול את תחולתה של הגנת הבעת הדעה, אם היסוד הדומיננטי בפרסום הינו הבעת דעה" (עא 751/10 פלוני נ' אילנה דיין).

5.
אבל האם המשפט הוא הגורם היחיד לכך שאנו משתמשים כה הרבה בביטוי "לדעתי" במקום בביטוי הנכון? אני מבין שהעניין של דעה\עובדה\הערכה חייב לבוא לידי ביטוי, חייב לקבל את הדיון הראוי, אבל האם זה המשפט שמשפיע עלינו? שחינך אותנו שדעה היא כל כך ניתנת להגנה, או שזו מערכת החינוך ששואפת לבינוניות, בה דעה לא יכולה להיות שגויה? כשמרצה כותב לסטודנטים שלו "חווה דעתך על הסוגיה", האם הוא מבקש מכל אחת לתת את מחשבתו האישית או להפגין את חומר הלימוד?