עו"ד דותן מזור (איזה כיף להגיד את זה ככה, אחרי שעבדנו ביחד 5 שנים על להשיג את שלוש האותיות וזוג הגרשיים) שלח לי היום לינק לאתר שמאפשר לך לבנות ערכת חסימת שידורים ממכשירי RFID.
CC-BY-NC-ND, התמונה מאתר פליקר
טכנולגית RFID — Radio Frequency Identification היא טכנולוגיה שמאפשרת זיהוי מוצרים או חפצים (ואף בני אדם, כפי שאסביר בהמשך) לפי גלי רדיו בתדרים גבוהים ועצמה נמוכה הנפלטים מהמכשיר. מדובר בשבבים בגודל מזערי, אשר ניתן להחדיר לכל מוצר. כך, לדוגמא, ניתן יהיה להכניס שבבים אלו לכל עגבניה (ואולי בעתיד אף לגדל את העגבניה עם השבב בתוכה) ובכל מוצר אחר בעגלת הקניות שלך, וכשאתה יוצא עמה מהסופרמרקט, לא תאלץ לעמוד בתור בקופה, אלא מחשבים ידעו במדויק כמה כסף עלייך לשלם. הטכנולוגיה גם יכולה לסייע במציאת מפתחות הרכב הנוטים להעלם ובסימון מוצרים נגד גניבה.
אז מה בעצם הבעיה בסימון זה? חובבי הפרטיות והפרנואידים נוטים לעיתים, משום מה, לחשוש שכל העולם רודף אחריהם. לא שהדבר לא נכון בהכרח, אבל מציאות בה ניתן יהיה לדעת היכן כל אדם נמצא ומה נמצא באמתחתו אינה כה רחוקה. טכנולוגיית הRFID תאפשר לסרוק במהרה ולברר האם חפץ מסוים נמצא או לא במקום מסוים, ותאפשר לדעת מה מודל התחתונים של פלוני ומתי הם נרכשו. הטכנולוגיה גם תוכל לשמש לזיהוי ומציאת בני אדם.
ברוס וויליס מגלם בסרט "12 קופים" נוסע בזמן שמנסה להמלט מעתידו, וכשמוכנס הוא לבית המשוגעים פוגש בנמלט לכאורי אחר שמסביר לו שהדרך היחידה להמלט מהמעקב של אנשי זמנו היא לעקור את שינייך. החברים באתר 22C3 מצאו דרך יעילה יותר לעשות זאת, ולא, הפעם היא לא דורשת כובע אלומיניום.
הרעיון של חסימת שידורי RFID, שספק אם יגיעו לישראל בקרוב עקב מגבלות רגולטוריות, מעוררות לא מעט בעיות. ראשית, האם מותר לספק המוצר להתקין את המכשיר שיכול לאפשר למעקב אחר הצרכן? יש להניח כי התקנת שבב RFID תתנגש בהוראות חוק הגנת הפרטיות (הארכאי במעט) בישראל וכן בהוראות חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו שאוסר כניסה לפרטיותו של אדם. כמו כן, יש להניח שבאם יקבע שהתקנת שבב זה אינה פוגעת בפרטיות, אזי מתקיני השבבים יעגנו בחוזה המכירה את זכותם להתקין ויאסרו על חסימת התשדורת. כך הדבר נעשה גם עם מיסוך תדרי הטלפון בקולנועים בישראל, רשמית הדבר אסור. מדובר בהפרעה לתשדורת.
עם זאת, האם לא ראוי להעמיד את שאלת הRFID לבחינה ציבורית בישראל? מדובר בסך הכל במוצר שעשוי לשפר את איכות החיים למיליונים, וכפי שיובל דרור אומר בספרו "הפוליטיקה של הטכנולוגיה" (מפה: 2006) לכל טכנולוגיה יש השלכה פוליטית. האם לא ראוי למצוא את דרך המלך בין בילוש והתחקות באמצעות הטכנולוגיה (שהיא אדישת כוונה, אלא רק מכשיר) לבין שיפור איכות החיים? העמדת העניין לבחינה ציבורית יכולה לצור לא מעט בני כלאיים. כך לדוגמא, אולי, יתאפשר מצב בו יותקנו שבבים שיפקעו לאחר מספר ימים, כדי להקל על רכישות בחנויות או שימושים יומיים באוטובוס; אך בו זמנית יאסר שבב אשר אינו פוקע.
המחוקק בעידן דיגיטלי יצטרך להתעמת לא רק עם בעיות פרטיות חמורות, אלא גם עם אבטחת המידע, הרי כל פרט יוכל להרים מקלט ציבורי שינטר פעילות באיזורו ועל ידי כך ידע הכל על שכניו. פתאום האח הגדול אינו לבד, עשרות אחים קטנים צצים להם ומגלים דברים שהממשל מעולם לא ידע. לא מעט אנשים כבר היום מסרבים להסרק ביומטרית בביקורת הגבולות, על אף אי הנוחות הנובעת מכך, ואחרים מסרבים לחשוף את פניהם ברשת. בעידן בו המידע הוא הכל, לעלות איסופו יש משמעות גדולה.